רלבג לשמואל א' פרק יד

[יד, א]
וזה הספור כלו בא להורות כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה' הלא תראה כי יהונתן לבדו עם נושא כליו היו כנגד החיל הרב הזה ונתן השם תשועה גדולה בידו.

[יד, ג]
כהן לה' בשלה -
שב אל עלי לא אל אחיה, כי כבר היה חרב משכן שילה. ואולם אמרו נושא אפוד בד שב אל אחיה והרצון בזה לפי מקומו, כי הוא היה כהן גדול.

והעם לא ידע כי הלך יהונתן -
אמנם אמר זה, שאם ידעו היו הולכים עמו.

[יד, ו]
לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה -
רמז בזה, כי מפני פחיתותם והיותם ערלים, ראוי שיהיו יונתן ונושא כליו נעזרים בה' יתברך לנצח אותם, כי אין לשם יתברך מעצור להושיע ברב או במעט.

[יד, ט]
אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו -
ראוי שתדע כי העתידות יגלו בפנים שונים, וכבר תהיה לפעמים הודעה חלושה מושפעת מה' יתברך בזה האופן החלוש, וילקח בה ראיה, כמו שנאמר לגדעון שירד הוא ופורה נערו אל המחנה, וישמעו מה ידברו, כי בזה קצת הוראה מהדברים המתחדשים, וזה מבואר אחר העיון ממה שזכרנו בשני מספר מלחמות השם, ואין הנה מקום זאת החקירה.
והנה אמרם דמו עד הגיענו אליכם, לאות כי ההתחלה תהיה מפלשתים לרדוף אחרי ישראל ולזה יש להם לירא שינוצחו, כי הרודף הוא המנצח על הרוב.

[יד, י]
ואם כה יאמרו עלו עלינו -
הנה זה לאות על שינצחום ישראל וירדפו אחריהם אחרי היותם מתחבאים מפחדתם, כי בלי ספק לא יכנסו ישראל אחריהם אם לא יתברר להם שינצחום אחר היותם יראים מהם, בזה האופן הנפלא.

[יד, יא]
ויגלו שניהם אל מצב פלשתים -
הם הראשים והגיבורים שהיו בפני המחנה לצד ישראל.

[יד, יד]
כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה -
רוצה לומר שהכה יונתן ונושא כליו כעשרים איש בשיעור קטן מהארץ, כי אם חצי שיעור כארץ שיחרושו צמד בקר מהשדה ביום אחד.

[יד, טו]
ותהי חרדה במחנה וגו' -
זה היה מה' יתברך על צד ההשגחה להביא עליהם החרדה הזאת הנפלאה באופן שתהיה חרב איש באחיו, עם מה שראוי בתחלה שלא באו שם מישראל כי אם יונתן ונושא כליו. ותהי לחרדת אלהים, רצה לומר חרדה גדולה כטעם אש אלהים, הררי אל, או יהיה הרצון בו שהחרדה היתה מסובבת מה' יתברך.

[יד, טז]
ויראו הצופים לשאול -
ויתכן שמהעם אשר אתו שם קצתם במקום גבוה, שיהיו צופים ומביטים מה יעשו פלשתים, כי זה ממה שיישירם אם להציל נפשם אם לנצח פלשתים בראותם כי יש לאל ידם. והנה ההמון נמוג וילך והלם, רוצה לומר שהקול שהיה במחנה פלשתים הוא קול המוגים וההלומים, לא קול המנצחים.

[יד, יח]
ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים -
רוצה לומר האורים והתומים שהיה בארון לשאל לו באלהים על דבר יונתן והחרדה הזאת אשר במחנה פלשתים, אם ראו שירדפו אחריהם אם יעמדו במקומם. כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל, ירצה לפי מה שאחשוב, כי ביום שבאו בגלגל על זה הדבר היה בא שם ארון האלהים ובני ישראל ולזאת הסיבה קרה כאשר נפץ העם מעל שאול, שנשאר שם הכהן הגדול עם ארון האלהים, וכאשר נסעו משם שמואל ושאול והעם אשר עם שאול ללכת הגבעה אשר בבנימן, נעתק עמהם הכהן הגדול וארון האלהים והלכו בגבעה, ואולם מקום ארון האלהים היה שם אז בנוב.

[יד, יט]
וההמון אשר במחנה פלשתים -
רוצה לומר קול ההמון הנזכר במחנה פלשתים שהוא קול הנשברים והמדוכאים, היה הולך וחזק. אסוף ידך, רוצה לומר שיאסף ידיו אליו ולא יתעסק עוד בענין האורים והתמים על השאלה הזאת, כי אין להם פנאי.

[יד, כא]
והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום וגו' -
יתכן שהפלשתים היו מושלים בקצת ישראל והיו יושבים תחתיהם והביאום הפלשתים עמהם במחנה להכריחם שילחמו עם ישראל, כמו שראינו באכיש מלך גת שהביא עמו דוד ואנשיו להלחם עם שאול ועם ישראל, ולזה אמר והעברים אשר היו לפלשתים מקודם זה שעלו עם הפלשתים במחנה סביב גם המה נהפכו להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן כן פירשו קצת המפרשים.

והנכון בעיני שהרצון בזה שעם היות ישראל בדבר זאת המלחמה בתכלית הדלות והשפלות, עד שנתחבאו במקומות הנזכרים, הנה אחר הגיע זאת המהומה לפלשתים, היו העברים לפלשתים כאתמול שלשום בהלחמם עמם בימי שמואל, שגברה יד ישראל עליהם ועל עמם במחנה סביב להכותם ולתפשם, באופן שלא ישאר מהם איש. ולא עוד, אלא גם המה רוצה לומר הפלשתים להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן, כי קצתם היו הורגים קצתם, ובזה האופן היו עוזרים לישראל כאלו היו עמם.

[יד, כג]
והמלחמה עברה את בית און -
רוצה לומר שהרודפים עברו המקום ההוא מרוב מרוצתם ושקדם על דבר המלחמה.

[יד, כד]
ואיש ישראל נגש ביום ההוא -
רוצה לומר שכבר נדחקו על דבר זאת הרדיפה מפני צואת שאול, עד שלא יכלו לבטל מזה אפילו לצורך האכילה, כי כבר השביע שאול את העם שלא יאכל מזון עד הערב כדי שתשלם לו הנקמה מאויביו, ולזה נשמרו העם מלקחת הדבש להזין ממנו, ולקח ממנו יונתן כי לא שמע השבועה, ועם זה נחשב לו לעון, כמו שיראה אחר זה אם מפני שלא חקר בזה קודם, כי כבר היה רואה שאין משיג ידו אל פיו מהעם, וזה לא היה נכון להיות אם לא בסבת נדר והסכמה ביניהם, אם מפני שיגנה אביו על ההשבעה הזאת, באמרו: עכר אבי את הארץ, וחשב שאם אכל העם שלל אויביו היו מתחזקים יותר, ותרב מפני זה המכה בפלשתים, עם מה שהתבאר לו כי לא בכח גברו על פלשתים אך מאת ה' היתה זאת.

[יד, כה-כו]
והנה היה הדבש על פני השדה מפני שכבר היו שם כלים רבים ישכנו בהם הדבורים ויעשו בו הדבש כמנהגם, והדבש היה בכלים ההם בתוך יערו כמשפט. וידמה שהיו הכלים ההם מושמים שם שורות שורות ביושר בדמיון דרך, ולזה קרא זה הקבוץ הלך דבש כי האורך יקרא הלך מצד הדרך או לרבוי הדבורים שם ביער ההוא, היה הדבש נגר על פני השדה, כמו שפירשו הקודמים.

[יד, לא]
ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילונה -
אחשוב כי ספר זה להורות על רוב שקדם לרדוף אחריהם ולהכות בהם, עד שאשר נסעו ממכמש בהזעקם לרדוף אחריהם, הכו בהם עד אילונה שהוא שם עיר אחרת ולזה היה עיף ויגע מאד.

[יד, לב]
ויעט העם אל השלל -
רוצה לומר סר וסבב לקחת מהשלל לאכל.

וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם –
רוצה לומר אצל הדם, כי כל אחד היה שוחט במקום שהיה בו מהמקנה, ואחר היו אוכלים שם וכבר דקדקה התורה שלא יאכלו אצל הדם במה שאמרה לא תאכלו על הדם כדי שלא יסתבכו באמונות הנפסדות שהיו אז למי שעושים זה כמו שזכרנו בבאורנו לדברי התורה.

[יד, לג]
ולזה סבב סביב שיגולו לו אבן גדולה וישחטו שם כלם, ואחר ישובו למקומם לאכל, ובזה ישמרו מלאכל אצל הדם.

[יד, לד]
פוצו בעם -
רוצה לומר התפרדו אנה ואנה בכל המחנה לצותם כלם שיעשו איש שורו ואיש שיו לשחוט על האבן כדי שיהיו העם נשמרים מלאכל על הדם זהו הפירוש אשר פירשנו אנחנו בזה והוא נאות מאד. וכבר ראינו בו פירושים למפרשים בלתי נאותים, אם באנו לספר מה שיש בהם מהספק יארך מאד ואין זה מכונתנו.

[יד, לה]
ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות מזבח לה' -
ראוי שתדע שלא יתכן שנאמר כי שאול החל לבנות מזבח לה' שהרי כמה וכמה אנשים בנו מזבח קודם שאול, כמו שאמרו במדרש.
והנראה בעיני שהרצון בזה, כי כשצוה שאול לגול אבן גדולה לשחוט עליה איש שורו ואיש שיו, החל הענין ההוא לבנות מזבח לה', כי בלילה ההוא לא בנאו כי היה נחפז לרדוף אחרי פלשתים, אך היתה האבן ההיא התחלת הבנין, ושם בנה המזבח אחר כן להזכיר הנס שנעשה להם ולתת תודה לשם יתברך כעל כל אשר גמלם, או יהיה הכנוי באותו החל שב אל האבן, ואל תתמה אם יהיה אבן פעם זכר פעם נקבה, כי יש כמוהו רבים בלשון.

[יד, לו-לז]
והנה התעורר שאול בראותו ההצלחה לישראל לרדוף אחרי פלשתים בלילה ההוא בעינו, ולא נשלמה כונתו, כי שאלו באלהים ולא ענהו ביום ההוא על דבר חטא יונתן, לפי מה שנתברר על פי הגורל.

[יד, מד]
והנה נשבע שאול שמות יומת יונתן בנו על דבר זה החטא.

[יד, מה]
וסבבו ישראל שלא מת יונתן, כי עם אלהים עשה מעשיו ביום ההוא, והנה ההצלחה הזאת נקראת פדייה, על דרך אמרו פדה בשלום נפשי, ופדויי ה' ישובון.

[יד, מז]
ושאול לכד המלוכה על ישראל -
כי באלו התשועות הנפלאות שנעשו על ידו בהלחמו בכל אויביו, לכד המלוכה על ישראל, בשייראו ממנו כל העם יראה עצומה ונכנעו לעשות מצותו וגזרתו בלא עכוב.

ובכל אשר יפנה ירשיע -
רוצה לומר שיחייב אויביו וישחיתם, על דרך: אומר אל אלוה אל תרשיעני או יהיה הרצון בזה. ירשיע היה נלחם רוצה לומר שהוא היה נלחם בכל אשר יפנה שיעשו לו חמס, וזהו אמרו בסוף ויצל את ישראל מיד שוסהו, כי לא היה נלחם בהם, אם לא מפני היותם שוסים את ישראל ומרשיעים כנגדם.

[יד, מט-נא]
והנה האריך בזכירת שמות בני שאול ובנותיו ושם אשתו ושם שרי הצבא אשר לו, לכבוד שאול ולצורך מה שזכר אחר זה באלו הספורים. והקדים אבנר לקיש אבי שאול למעלת אבנר ולפחיתות קיש.
הלא תראה מה שאמר במה שקדם: מה זה היה לבן קיש?
ולזאת הסיבה ג"כ הקדים לזכור אבנר קודם שיזכור אביו שהיה שר צבא ג"כ, ויחס מפני זה נר אביו שהוא אבי אבנר באמרו ונר אבי אבנר בן אביאל.

[יד, נב]
כל איש גבור וכל בן חיל -
הנה אחשוב כי קרא הגבור האיש החזק והאמיץ הבקי בעניני המלחמות, ובן חיל מצליח במלחמות.

הפרק הבא    הפרק הקודם