רד"ק לשמואל א פרק ז


[ז, א]
אל בית אבינדב בגבעה -
פירוש אשר בגבעה וכמוהו רבים.
ואפשר שגבעה זו בתוך קרית יערים והיה בעיר אבינדב אחר, לפיכך הודיע כי לבית אבינדב שהיה יושב בגבעה הביאו הארון.

קדשו -
כתרגומו:
זמינו.

לשמור את ארון ה' -
לשמור הבית שהיה בו הארון, שיהיה בטהרה ולכבד ולרבץ לפני הארון.

[ז, ב]
וינהו -
יש מפרשים:
לשון נהו, כלומר בכו וחזרו בתשובה שלימה, כי ראו דבר הארון וקדושתו והיה להם לאות גדול כי ה' הוא האלהים ונתחרטו על אלהי הנכר שהיו עובדים.

ויש מפרשים:
מתרגום:
ונקוו אליה ויתנהון.

וכן תרגם יונתן:
וינהו - ואיתנהיאו,
כלומר כולם נאספו אחריו ועבדוהו לבד, כמו שאמר ויעבדו את ה' לבדו, אחר שהסירו הבעלים והעשתרות ובערו כל זכר עבודת אלילים.

[ז, ה]
קבצו את כל ישראל המצפתה -
כבר פירשתי בספר יהושע למה היה מנהג ישראל להקבץ מצפתה ושם מזבח ובית תפילה, כי שם הייתה תשועה גדולה בהלחם יהושע עם המלכים.

ובדרש אמר רבי סימון:
וכי שילה היא המצפתה או המצפתה היא שילה?!
אלא כיפה יוצאה מתחומו של בנימין לתחומו של יוסף ועליה בית המקדש של שילה נתון.

ותמה אני מזה הדרש, וכי מה לה' אצל שילה והלא חרב משכן שילה, מיום שגלה הארון ומעת שבא הארון לקרית יערים הביאו אהל מועד אל נוב?!
וכן אמר בסדר עולם בתחילת כ' שנה הביאו את אהל מועד לנוב.

[ז, ו]
וישאבו מים וישפכו לפני ה' -
תרגום יונתן:
ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה'.
ויתכן לפרש: ששפכו מים לפני ה' סימן לכפרת עונות, על דרך כמים עברו תזכור.

וישפט שמואל -
שמואל העניש כל אחד לפי עונו, כי שם התודו עונותיהם.

[ז, ח]
אל תחרש ממנו -
מבנין הפעיל והוא פועל עומד.
וכן: החרישו ממני וכן רוב הפעל הזה בבנין הפעיל הוא פועל עומד.

[ז, ט]
טלה חלב -
שהיה יונק עדיין.

ויעלה עולה -
כן כתיב וקרי ויעלהו.

ודרשו רבותינו ז"ל:
הכתיב ואמרו ויעלה כתיב שהיתה נקבה ומכאן סמכו שעולת נקבה כשרה בבמת יחיד וקבלו גם כן, כי זר מקריב בבמת יחיד, כי משחרב משכן שילה ובאו להם לנוב, הותרו הבמות כל זמן שהיה אהל מועד בנוב וגבעון עד שנבנה בית עולמים שנאסרו ושוב לא היה להם היתר.

ואמרו:

אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא, כי שמואל העלה ראשון בבמת יחיד משחרב משכן שילה וכן בגלגל, יהושע העלה בבמת יחיד ראשון, שנאמר: אז יבנה יהושע.

ויענהו ה' -
אפשר ע"י אש שירדה מן השמים על העולה, או על ידי הרעם שהרעים בקול גדול על פלשתים להבהילם וכאשר נשמע הרעם, אז ידע כי ענהו ה'.

[ז, יא]
לבית כר -
תרגם יונתן:
לבית שרון, כמו: כר נרחב.

[ז, יב]
ובין השן -
שן סלע היה שם ונקרא המקום על שמו.

[ז, יג]
כל ימי שמואל -
עד אשר זקן שמואל ולא יכול לצאת ולבא לפניהם ולסבב על עריהם ולהוכיחם, כמו שעשה לפני זקנתו ולפיכך חטאו ישראל והיתה יד פלשתים עליהם, וזה היה להם הסבה אשר שאלו להם מלך, ואילו לא חטאו לא היו צריכים, לפיכך היה רע בעיני ה' יתברך כששאלו להם מלך, אבל צריכים היו למלך, כמו שאמר האל לשמואל כשבא אליו שאול: כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד והושיע את עמי מיד פלשתים כי באה צעקתו אלי.

[ז, יד]
ותשבנה הערים -
כי שבט יהודה לכד הערים האלה מתחילה, כמו שאמר בתחלת ספר שופטים ואחר כך באו פלשתים ולקחום מהם ועתה בימי שמואל שבו אותם הערים לישראל.

בין ישראל ובין האמרי -
לא ידעתי טעם לספור הזה בזה המקום, כי לא ראינו בזמן ההוא מלחמה בין ישראל ובין האמרי אלא עם פלשתים ואולי בהיות הפלשתים נלחמים בישראל, היו נלחמים בהם גם כן יתר האמרי שנשארו בארץ עם בני דן, כמו שאמר בספר שופטים: וילחצו האמרי את בני דן. ואומר: וגבול האמורי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה והם היו נלחמים בהם ובראותם כי נכנעו פלשתים, עשו גם הם שלום עם ישראל.

[ז, טו]
כל ימי חייו -
מיום שהחל להיות שופט עד שמת והם שלוש עשרה שנה.

ובדרש:
וכי כל ימי חייו והלא לא שפטם אלא שלוש עשרה שנה?!
אלא בן לוי עד שהוא במעי אמו הוא כתוב באסרטיא של מעלה.

[ז, יז]
ותשובתו הרמתה כי שם ביתו -
ומשאר מקומות הרחוקים זולתי אותם שזכר שהיה סובב, היו באים שם ברמה לפניו למשפט.

ורבותינו ז"ל דרשו:
בכל מקום שהיה הולך ביתו עמו, כלומר שלא היה נהנה מאדם אלא משלו ופרש שם בכל המקומות שהיה סובב.

ויבן שם מזבח לה' -
מיום שנחרב שילה שהותרו הבמות עשה הוא במתו, שהיה מקריב עליה כשהיה רוצה להקריב נדרים ונדבות וזבחי שלמים, כי זר מקריב בבמת יחיד כמו שכתבנו.


הפרק הבא    הפרק הקודם