[ז, א]
כי ישב המלך בביתו -
שלא היה צריך לצאת למלחמה, כמו שאמר וה' הניח לו אז חשב לבנות בית המקדש, כי מצוה היה על ישראל לבנות בית המקדש אחר שינוחו מן המלחמות, שנאמר: והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו' והיה המקום אשר יבחר וגו' לשכנו תדרשו ועל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל לעשות, לפיכך ויאמר המלך אל נתן הנביא, כלומר שישאל את פי ה' על בנין הבית ובאיזה מקום יבנה, ואע"פ שהיו לו מלחמות אחר כן, כמו שאמר: ויהי אחר כן ויך דוד את הפלשתים עד עתה היו באים עליו אויביו וכיון שהצליחו האל ונצח כל אויביו וייראו אויביו ממנו ולא באו עליו, אבל הוא הלך עליהם ולקח גת מיד פלשתים שהיתה לישראל כבר, ועם ארם ועם אדום ועם בני עמון נלחם בטענה.

[ז, ב]
בבית ארזים -
בבית מקורה בעצי ארזים.

וכן כתב יונתן:

בביתא די מטלל בכיורי ארזיא.

יושב בתוך היריעה -
לא היה דעתו על הארון הזה לבדו אלא גם על המזבח ועל הארון האחד ועל כלי המשכן שהיו בגבעון באהל מועד, כי הכל יושב בתוך היריעה וזכר הארון, לפי שהוא נטה לו היריעה.

ועוד: שהוא עיקר הכל ונכבד מכל כלי המשכן, ואמר: לעצמי בניתי בית ארזים ולארון ה' נטיתי יריעה לא יכשר, וצריך שאבנה לו בית.
ואמר לו נתן: כל אשר בלבבך לך עשה ומדעתו אמר זה נתן, כי ראה כי ה' עמך והיה מלך הגון וכשר חשב כי הוא יבנה הבית שעתיד להבנות, וזה כי הנביא אינו יודע על אדם אחד אלא מה שנאמר לו ברוח הנבואה, כי גם שמואל הנביא שהיה גדול ממנו, שנאמר עליו: כל אשר ידבר בא יבא ונאמר: ולא הפיל מכל דבריו ארצה לא ידע בבני ישי מי יהיה המלך וחשב כי אליאב הוא המלך, כל שכן נתן הנביא.

[ז, ד]
ויהי בלילה ההוא -
אולי נבואתו היתה בחלום חזיון לילה, כמו שנאמר באהרן במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ונאמר ביעקב במראות הלילה.

ובדרש:
למה בלילה ההוא?
א"ר סימון:

אמר הקב"ה לנתן: האיש הזה נדרן הוא, כענין שנאמר: אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' שמא יאמר איני אוכל ואיני שותה עד שאבנה בית ה' מהר, אמור לו: לא אתה תבנה:

[ז, ז]
את אחד שבטי ישראל -
שופטי ישראל ומלכם כמו: לא יסור שבט מיהודה כמו שאמר: אשר צויתי לרעות את עמי ישראל והשופט או המלך הוא הרועה.
וכן במקומו בדברי הימים: את אחד שופטי ישראל.

[ז, ח]
מן הנוה -
גדרות צאן נקרא נוה, כמו שנאמר נות כרות רועים וגדרות צאן.

וכן כתב יונתן:

מן דירא,

כמו שנאמר במשנה: הכונס צאן לדיר:

[ז, ט]
כשם הגדולים -
המלכים הגדולים, כמו שנאמר: ויצא שם דוד בכל הארצות.

ורז"ל דרשו זה:

האומרים מגן דוד, כמו שאומרים מגן אברהם.

[ז, י]
ושמתי מקום -
והרי כבר נתן להם מקום ובארץ ישראל היו, אלא פירושו כתרגומו:

ואשוי אתר,

מתקן, כלומר שיהיה מקומם נכון וטוב, השמים יתנו טלם והארץ תתן יבולה ותהיה ארץ ברכה.

וכן ונטעתיו –
כתרגומו:

ואקימינון,

כלומר מה ששכנתי אותם בארץ יהיו נטועין בה שלא יגלו ממנה, כמו שאומר לעתיד ונטעתים על אדמתם כמו שהנטע קיים בארץ במקומו וכן פירש אחריו ושכן תחתיו - כלומר במקומו כמו: שבו איש תחתיו.

ולא ירגז עוד -
שלא יגלה ממקומו,
כמו שתרגם יונתן:

ולא יזועון עוד,

כי הרוגז הפך המנוחה כמו ולא נחתי ויבא רוגז, מוסדות השמים ירגזו.

לענותו -
ובדברי הימים: לכלותו והענין אחד.

ובדברי רז"ל כתוב:
לענותו וכתוב לכלותו בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו, כי הם פירשו ושמתי מקום לעמי על בית המקדש

וכן אמר בדרש:
א"ר שמואל ב"ר יצחק:

משיבנה בית המקדש ינתנו יסודות לעולם, שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו' ואמר בתחלה כשנבנה בית המקדש אמר שלא יענה אותם אויב, ולבסוף כשחטאו משנבנה בית המקדש אמר שלא יכלה אותם מכל וכל, אבל יענה אותם אויב לעונש חטאתם.

כאשר בראשונה -
טרם שהקמותי להם שופטים ואף מן היום אשר צויתי עליהם שופטים היו מענים אותם בני עולה, אבל מעתה משבאת המלוכה עליהם לא יוסיפו בני עולה לענותם, והניחותי לך מכל אויביך.

[ז, יא]
כי בית יעשה לך ה' -
בית מלכות.

וכן כתב יונתן:

ארי בית מלכו יקיים לך ה'.

[ז, יב]
כי ימלאו -
אינו לשון ברכה אלא פירושו, כאשר ימלאו ימיך ותשכב את אבותיך אקיים את זרעך אחריך.

ויתכן לפרשו לשון ברכה בשרו שימות זקן מלא ימים והם חיי האדם הארוכים ברוב שהם שבעים שנה, כמו שכתוב: ימי שנותינו בהם שבעים שנה ודוד חיה שבעים שנה, כמו שכתוב: כי בן שלשים שנה היה במלכו וארבעים שנה מלך.
וכן פירש את מספר ימיך אמלא כמו שכתבנו בפסוק, או יומו יבא ומת.

ובדרש:

כי ימלאו ימיך - ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים.

אשר יצא ממעיך -
מכאן שאבשלום ואדניהו לא היו כי כבר נולדו בחברון ומאשר נולדו עדיין, אמר שיהיה מלך ועדיין לא ידע דוד מי הוא, עד שנולד שלמה ושלח לו ביד נתן הנביא שיקרא שמו ידידיה, אז ידע דוד כי שלמה ימלוך, וזהו שאמר לבת שבע: כי שלמה בנך ימלוך אחרי.
או אמר לו בפירוש על ידי נתן הנביא ואף על פי שלא נאמר בנבואת נתן, לא בזה הספר ולא בספר דברי הימים, הנה כתוב בדברי הימים כשהיה מספר דוד הנבואה שאמר לו נתן, כמו שאמר: ויהי עלי דבר ה' לאמור וגו' כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן אל ישראל בימיו.

[ז, יד]
בשבט אנשים ובנגעי בני אדם -
כמו שמיסרין בני אדם בניהם בשבט וינגעו אותם בשבט מוסר לא להמיתם, כמו שאמר כי תכנו בשבט לא ימות ואל המיתו אל תשא נפשך, לפיכך אמר: אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן ואוכיחנו בהעוותו כמו שמיסר האב את בנו ולא שאסיר חסדי ממנו כמו שעשיתי לשאול שלקחתי ממנו המלכות, אלא המלכות יהיה לבניו עד עולם, ועל כל זרע דוד אמר לא על שלמה לבד, אלא על רחבעם ועל היוצאים ממנו בניהם ובני בניהם.

ורבותינו ז"ל דרשוהו:

על שלמה, ואמרו בשבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע שנאמר: ויקם ה' שטן לשלמה וגו' ובנגעי בני אדם - אלו המזיקין שטרדוהו ממלכותו, כמו שאמרו: בא אשמדאי וטרדו ממלכותו ופירש בני אדם כי אמרו כי השדים נולדו מאדם הראשון באותו ק"ל שנה שפירש מאשתו.

[ז, טז]
ונאמן ביתך -
נפעל עבר כמו ויתקיים מן ותקעתיו יתד במקום נאמן.

וכן כתב יונתן:

וקיים ביתך.

לפניך -
כמו שהוא לפניך היום, כסאך נכון כן יהיה עד עולם.

[ז, יח]
וישב לפני ה' -
לפני הארון.

ומכאן סמכו רבותינו ז"ל:

שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד.

ומהם אמרו:

כי אף למלכי בית דוד אין ישיבה, שהרי למעלה אין ישיבה, שנאמר: שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב: וכל צבא השמים עומדים עליו וכתיב בין העומדים האלה למעלה אין ישיבה ודוד יושב.

ומהו וישב לפני ה'?
מהם אמרו:

שסמך עצמו.

ומהם אמרו:

שישב עצמו בתפלה.

מי אנכי -
שהייתי ראוי למלוכה.

ומי ביתי -
בית אבי או אמר ביתי על בניו, כלומר מי בבני שיהיה ראוי למלוכה.

עד הלום -
עד המקום הזה שנתת לי המלוכה ולבני אחרי.

ובדרש:

מי אנכי -

והלא מן עמוני ומואבי באתי עד הלום, לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך ואין הלום אלא מלכות, שנאמר: הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים.

[ז, יט]
ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק -
שהייתי רחוק ונתקרבתי.

ותקטן עוד זאת -
המלכות שנתת לי ולא די בה אלא שדברת לתת המלכות לבית עבדך עד עולם, זהו למרחוק.

ויונתן תרגם:

למרחוק - לעלמא דאתי.

וזאת תורת האדם -
תכונת האדם, כלומר זאת שדברת עלי תכונת האדם הגדול הוא ולא אדם שפל ונבזה כמוני, כמו שאמר: מי אנכי ומי ביתי.
וכן בדברי הימים: וראיתני כתור האדם המעלה.

ויונתן תרגם:

ודא חזיא לבני אנשא.

ובדרש:

כתור האדם המעולה שבנביאים.

ואיזהו?

זה משה רבינו שנאמר: ומשה עלה אל האלהים, משה משובח שבנביאים ודוד משובח שבמלכים.
אתה מוצא מה שעשה משה עשה דוד:
משה הוציא את ישראל ממצרים,
ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות.

משה קרע לישראל את הים,
ודוד קרע לישראל את הנהרות, שנאמר: בהצותו את ארם נהרים וגו'.

ומשה נתן לישראל חמשה חומשי תורה,
ודוד נתן לישראל ה' ספרים שבתהלים.

[ז, כ]
ואתה ידעת את עבדך -
אתה ידעת לבב עבדך ולא אדע לדבר מה שבלבי ואתה ידעת.

ויונתן תרגם:

ואת עבדת בעות עבדך,

פירושו: ידעת, כמו: מה אדם ותדעהו.

[ז, כא]
בעבור דברך וכלבך -
בעבור דברך שאמרת לשמואל להמליכני וכלבך וכרצונך עשית כי אינני ראוי לכך אלא שאתה רצית בי.
ויתכן לפרש: גם כן בעבור דברך ורצונך ויהיה כפל דבר לחזק.

את כל הגדולה -
נכתב בוי"ו עם הדגש וחביריו כתבנו בספר מכלל ובחלק הדקדוק.

להודיע את עבדך -
כלומר רצית להודיע עבדך את כל הגדולה הזאת שדברת עלי ולזרעי אחרי.

[ז, כב]
על כן גדלת ה' אלהים -
על כן שאני משיג דעתך ורצונך ידעתי שגדלת על הכל ואין יודע מחשבותיך, וידעתי כי אין כמוך ואין אלהים זולתך.

ככל אשר שמענו באזנינו -
וככל אשר ידענו מלבנו הכרנו שאין כמוך ואין אלהים זולתך.

ויונתן תרגם:

ככל די שמענא אמרין קדמנא,

כלומר מה ששמענו אומרים הקדמונים אשר לפנינו על דרך: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך.

[ז, כג]
ומי כעמך כישראל -
כמו שאין כמוך באלהים כן אין כעמך ישראל בעמים.

אשר הלכו אלהים -
הלכו לשון רבים דרך כבוד, כמו: ישמח ישראל בעושיו.
ובדברי הימים: אשר הלך האלהים.

ויונתן תרגם:

דאזלו שלוחין מן קדם ה'.

ובדרש:

אשר הלך האלהים - זה הקב"ה.
אשר הלכו האלהים - זה משה ואהרן:.

ולשום לו שם -
פירשו לו, כלומר לאלהים להגדיל בפי בני אדם אשר לא ידעוהו, כמו פרעה שאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגו' לפיכך אמר האל: ואכבדה בפרעה וזהו ולשום לו שם.
ובדברי הימים: לשום לך שם:

ולעשות לכם -
כנגד ישראל ידבר.

הגדולה -
גם זה בוי"ו עם הדגש.

לארצך -
כנגד ישראל או כנגד השם.
ופירשו עשית להם גדולה ונוראות עד שבאו לארצך.

וכן כתב יונתן:

עד די עלו לארע בית שכינתה דיהבת להון.

מפני עמך -
כשבאו לארצך גרשת יושבי הארץ הזאת מפני עמך ונוראות שעשית להם.
וכן הוא בדברי הימים: לגרש מפני עמך:

גוים ואלהיו -
פירשו: מגוים ומאלהיו ומ"ם ממצרים - משמשת במקום שנים ושלשה.
או פירושו: והכית גוים ואלהיו, כמו שכתוב: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.
או פירושו: גוים על ישראל, כלומר אשר פדית ממצרים גוים וזקיניו וגדוליו.

ואמר גוים –
בלשון רבים, כלומר משפחות ישראל, כמו: בנימן בעממיך

ואלהיו -
כמו: אלהים לא תקלל, שפירושו שופטים.

ויונתן לא תרגם גוים ואלהיו ואפשר שהיה דעתו כדעת מקצת רבותנו ז"ל שפירשו ואלהיו על השם יתברך, על דרך: בכל צרתם לו צר ואמרו: גוים ואלהיו כביכול, שהוא פדוי עמהם מפני זה לא תרגמו.

[ז, כז]
בית אבנה לך -
כתרגומו: מלכו אקיים לך.

על כן מצא עבדך את לבו -
מצאו מכוון להתפלל אליך.

[ז, כח]
ודבריך יהיו אמת -
דרך תפלה אמר.
או פירושו: הם אמת.

וכן תירגם יונתן:

אינון קשוט.

[ז, כט]
הואל -
ענין רצון וחפץ כמו: ויואל משה הואל נא ולין הנה נא הואלתי.

ויונתן תרגם:

לשון התחלה, שרי.

כמו שתרגם אונקלוס:

הנה הואלתי - הראשון שריתי.

להיות לעולם לפניך -
שיהיו עובדים לפניך.

בית עבדך לעולם -
על עצמו אמר כמו האחרים.

ויונתן תרגם:

ומברכתך יתברכון בתי עבדך צדיקיא לעלם.