רד"ק לשמואל ב פרק יח


[יח, ג]
לא ישימו אלינו לב -
אם ננוס לפניהם או אם ימותו חציינו במלחמה, לא ישימו אלינו לב אלא אליך, כלומר לא יחשב בעיניהם דבר אם ינצחו אותנו עד שיהרגוך, כי כן דעתם כמו שיעץ אחיתופל והכיתי את המלך לבדו, כי כל מחשבותם עליך אפילו יהיו עתה כמונו עשרת אלפים לא ישימו לב אם ינצחונו, אלא לך לבדך ישימו לב כי אליך לבם.

ועתה טוב -
הוא שתהיה בעיר ומן העיר תעזרנו בעצתך ובתפלתך.

ויש מפרשים:
אתה חשוב כנגד כולנו ואם היינו עשרת אלפים, לפיכך צריך שנשמור אותך מלצאת למלחמה ותהיה לנו מעיר לעזר.

ויונתן תרגם:
כי עתה כמונו עשרת אלפים ארי כען את יכיל למסעד כותנא עשרה אלפין.

ותרגם:
כי תהיה לנו ארי תצלי עלנא מן קרתא למסעד,
ר"ל יותר תעזרנו אתה בתפלתך בעיר, ממה שיהיו עמנו כמונו עשרת אלפים, עוד יותר תעזרנו אתה בתפלתך, וכתיב לעזיר ביו"ד וקרי לעזור בוי"ו והקרי מבואר והכתיב מבנין הפעיל להעזיר והוא יוצא לשלישי.
פירש שתעזיר אתה אותנו על ידי האל, כלומר שתתפלל לאל שיעזרנו.

[יח, ד]
אל יד השער -
אל מקום הישיבה בשער העיר מחנים.

וכל העם יצאו -
יצאו לפניו למאות ולאלפים.

[יח, ה]
לאט לי לנער לאבשלום -
אם תפגעו בו במלחמה לאט לו בעבורי ואל תהרגוהו שלא אראה ברעתו, כי אע"פ שהרע לי אני אב לרחם.

ופירש לאט –
בנחת, כלומר לא תבואו בכעס וברוגז להכותו כמו שהיה ראוי, שמרו לו בעבורי.

את כל השרים -
אע"פ שצוה את הראשים שהם יואב ואבישי ואתי, כן צוה גם כן שרי האלפים ושרי המאות, לפיכך שמעו כל העם.

[יח, ו]
ביער אפרים -
וכי מניין היה לבני אפרים יער מעבר לירדן?

פירשו רז"ל:
לפי שמעשר תקנות שתקן יהושע אחת מהן היא, שיהיו מרעין בהמותיהם בחורשין, כלומר שלא יהיו קפדין אם בהמות שבט זה ירעו ביער של שבט אחר, ונחלת בני אפרים היתה בארץ כנען סמוכה לירדן, כמו שכתוב בספר יהושע ונגד נחלתם היה מעבר לירדן יער והירדן מפסיק ביניהם, והיו מעבירים בני אפרים בהמותיהן שם ומרעין אותן באותו יער, לפיכך היה נקרא על שמם יער אפרים.

[יח, ז]
עשרים אלף -
העונש הזה על שמרדו בדוד שהיה מלך ע"פ ה', וכ"ש שהחזיקו יד בנו המורד בו.

[יח, ח]
נפוצת -
הכתוב נפצות לשון רבות והקרי נפוצת לשון יחידה והכתיב אומר על הגבורים והגדודים מזה ומזה, שהיו נפוצים על פני כל היער והקרי אומר בכלל על המלחמה.

וירב היער -
תרגם יונתן:
ואסגיאת חית חורשא לקטלא בעמא,

ויתכן לפרש
היער עצמו שהיו נפוצים ונפצעים בעצי היער בברחם.

[יח, ט]
ויקרא אבשלום -
כתרגום:
ואיתערע.

שובך האלה -
סוכת העץ מסתבכת ענף בענף נקראת שובך ונאחז בו ראש אבשלום, שהיה לו שיער רב.

ואמרו רז"ל:
לפי שנתגאה בשערו נתלה בשערו.

[יח, יא]
עשרה כסף -
כתרגומו:
עסר סלעין דכסף.

[יח, יב]
ולו אנכי שוקל על כפי -
ולא כתיב, כלומר לא הייתי לוקח אלף כסף בדבר הזה ואתה אמרת שהיית נותן לי עשרה כסף והקרי הוא ולו, כלומר אפילו היית מוצא מי שיתן לי אלף כסף בדבר הזה ואשקלם על ידי בהכרעה, לא אשלח ידי אל בן המלך.

שמרו מי בנער -
מי יגע בנער, כלומר שמרו שלא יגע אדם בו.

[יח, יג]
או עשיתי בנפשו שקר -
בנפשו כתיב, פירש בנפשו של אבשלום, אם הייתי הורג אותו שקר הייתי עושה בעצמו, כי המלך צוה עליו. והקרי הוא בנפשי, כלומר אפילו לא יודע הדבר, הייתי עושה שקר בעצמי כי אני יודע כי המלך צוה עליו.
ופירושו: או תאמר שהייתי עושה זה שקר והייתי הורג אותו, אי אפשר שלא יבא הדבר לידי ידיעה, כי כל דבר לא יכחד מן המלך.

ואתה תתיצב מנגד -
שלא תושיעני מיד המלך.

[יח, יד]
לא כן אוחילה -
לא טוב שאיחל אותך ואדבר אליך שתלך ותכהו, אני אלך.

שלשה שבטים -
ולהב בראשיהם, כמו חניתות היו אלא שהדקים נקראו שבטים.

ויונתן תרגם:
גססין,

ואמרו רז"ל:
לפי שגנב ג' לבבות: לבב אביו ולבב בית דין ולב אנשי ישראל, לפיכך נתנו בו ג' שבטים ולפי שבא על עשר פילגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות עשר נערי יואב ולב בית דין שאמר על מאתים איש שהלכו עמו הלכו לתומם.
ואמרו:
כי מאתים ראשי סנהדרין היו.

עודנו חי בלב האלה -
טעם בלב האלה, דבק עם בלב אבשלום, פירוש תקע השבטים בלבו עד שעברו גופו ונתקעו בלב האלה, על דרך: אכה בדוד ובקיר, אכנו נא בחנית ובארץ.

ופירש בלב האלה –
באמצע האלה, כמו עד לב השמים.

ופירוש עודנו חי –
אחר שתקע בלבו שלשה השבטים עדיין היה חי, על כן הכוהו עוד נערי יואב, עד שהמיתוהו.

[יח, טו]
ויסובו -
עמדו סביביו להכותו.

[יח, טז]
מרדוף -
המ"ם בחירק, שלא כמנהג וכמוהו מרדוף אחרי דוד, מעצבך ומרגזך.

[יח, יז]
אל הפחת הגדול -
חפירה גדולה שהיתה ביער.

מאד -
אמר מאד, לפי שהפחת היה גדול ומלאוהו באבנים על אבשלום.
ועוד מעל הארץ הציבו הגל הגדול.

לאהלו -
חסר כתיב בלא יו"ד הרבים.

ויש בו דרש:
לפי שהיו נכלמים מן המרד שעשו, לא התחברו יחד אלא כל אחד נס לאהלו.

[יח, יח]
ואבשלום לקח -
פירוש לקח זאת העצה בעצמו, להזכיר את שמו, וכן ויקח קרח.

ואמרו:
כי בזה המקום נזכר אחר כך, כי הוציאו עצמותיו מן הפחת הגדול וקברו אותו בזה המקום, כי לכך נתכוון הוא שהציב שם מצבה בחייו.

ויצב לו בחיו -
חסר יו"ד הרבים, כמו לאהלו שזכרנו וכמוהו רבים.

ויש בו דרש:
כי חסרו חיי אבשלום עשר שנים על ששכב עם עשר פלגשי אביו, לפיכך חסר יו"ד שהוא בחשבון עשרה.

כי אמר אין לי בן -
ולמעלה כתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת היו לו, אלא שמתו, לפיכך עשה לו המצבה הזאת להיות לו לזכרון אחר מותו, שהיו אומרים יד אבשלום.

ויד -
פירושו מקום וכמוהו רבים.

ובדברי רבותינו ז"ל:
יש מי שאמר שהיה לו בן אלא שלא היה הגון למלכות.

ומהם אמרו:
גמירי שכל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו והוא שרף תבואתו של יואב.

ויונתן תרגם:
לית לי בר קיים בדיל לאדכרא שמי.

[יח, כ]
ובשרת ביום אחר -
תשועה אחרת שתזדמן לישראל, כי זאת התשועה לא תהיה שלימה בעיני המלך, על אשר מת בנו.

כי על כן בן המלך מת -
כן קרי ולא כתיב והקרי הוא יותר קרוב, כאלו אמר: כי על אשר בן המלך מת אין אתה ראוי לבשר.

ויש בו דרש:
כי ע"כ ועל יושר מת, שמרד באביו.

[יח, כא]
לכושי -
מבני כוש היה ונתגייר, או אפשר שהיה ישראל והוא שחור ככושי, לפיכך היו קוראים אותו כושי.

[יח, כב]
ולכה אין בשורה מוצאת -
תרגם יונתן:
ולך לית בשורתא מתיהב,
כלומר, למה אתה רוצה ללכת לא לך יהיה שכר מזאת הבשורה.

ומוצאת -
כמו: וימציאו בני אהרן.

[יח, כג]
ויהי מה -
יהיה מה שיהיה על כל פנים ארוץ.
וכן: ויעבר עלי מה יעבר עלי מה שיעבור איני חושש.

[יח, כד]
בין שני השערים -
שהיה לעיר חומה לפנים מחומה ושער לפנים משער ובין שני השערים היה מקום הישיבה, כמו שנאמר למעלה: אל יד השער.

[יח, כז]
ואל בשורה טובה -
כמו ובבשורה.
וכן אל הארון תתן את העדות כמו ובארון.

[יח, כח]
סיגר -
מסר את האנשים וסגרם בידך ואפשר כי בי"ת באדוני המלך עומד במקום שנים.

[יח, כט]
לשלוח את עבד המלך יואב -
לשלוח יואב את עבד המלך, כלומר ראיתי ההמון הגדול וראיתי שהיה משתדל יואב לשלוח את עבד המלך והוא הכושי.

ואת עבדך -
אמר על עצמו ומפני מהירות יואב לשלוח אותנו, לא נתעכבנו לדעת מה.

[יח, ל]
ויאמר המלך סוב התיצב כה -
פה לצד אחד והתיצב כה ונשמע מה יאמר זה.


הפרק הבא    הפרק הקודם