ומעתה ב' דברים צוה ה' לטוב לעמו ישראל:

הא' לא הגביל בה שיעור והם גבורי ישראל ועליהם הוא אומר בפסוק אחד ורדפתם את אויביכם ונפלו וגו' לחרב ואם נפשך עגמה עליך לדעת שיעור, צא ולמד ממדת פורענות שנאמר: איכה ירדוף אחד אלף וכלל גדול הוא כי מדה טובה גדולה ממדת פורענות, ולפחות בהשואה כמו שהוכיחו התוס' (סוטה י''א) ז"ל מההיא שאמרו:

כל העוסק בתורה יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה,

והוכיחו מהאמור בפרשת מרגלים וגו' (י''ד ל''ד) אשר תרתם את הארץ יום לשנה וגו' הרי שאין הכרח להיות גדולה אלא שלא תמצא פחותה ממנה בענין, בהכרח תתחייב לומר שאחד מישראל יהרוג אלף לפחות, ולזה היה דוד מתאנח על תשלום האלף כדי שלא תהיה מדת פורענות מרובה, כי דוד היה אחד המיוחד.

ותמצא בדברי הימים א' סימן י''ב שאמר הכתוב אלה מבני גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף, הנה לפניך כי מה שאמר הכתוב ה' מאה ומאה רבבה, הם החלשים, ובזה גילה כי מה שאמר הכתוב איכה ירדוף אחד אלף ירצה לומר אחד המיוחד לא מהפחותים, ומעתה הרווחנו קושית יתור פסוק ראשון, שאמר ורדפתם את אויביכם שמדבר בגבורים, ולא אמר שיעור, כי אין שיעור להם שאפשר שאחד לחמש מאות אלף ולפחות אחד לאלף כאמור בקללה איכה ירדוף אחד אלף והניח ה' הדבר סתום, שאין כל הגבורים שוים, ואין כל הזכיות שוות, ואין כל הזמנים שוות יכול להיות שאחד ירדוף ריבוא, אלא לפחות אחד אלף.

ונפלו אויביכם וגו'. כפל לומר דבר זה פעם ב' רז"ל דרשו (תו''כ) שהכוונה היא שיפלו איש בחרב רעהו, ונראה עוד לומר, לפי שעשה הפרש בין רדיפת ה' לרדיפת מאה, הוסיף עוד לומר שהוא הדין אם יהיה אלף מישראל תגדל הנפילה באויביהם, כשיעור ההפרש שבין ה' למאה, יהיה כמו כן בין מאה לאלף, והוא אומרו לחרב, פירוש לשיעור מנין חרב נוקמת.

{ט} ופניתי אליכם וגו'. אומרו ופניתי על דרך אומרם זה לשונם(תענית ב') ג' מפתחות ביד הקדוש ברוך הוא, וא' מהם הוא של לידה לזה כשרצה לומר והפריתי אתכם אמר ופניתי שהוא יפנה עצמו כביכול לעשות דבר זה ולא על ידי שליח ואולי שיכוון ג''כ במאמר והרביתי על מפתח הפרנסה כי בפרנסה קומתם גדלה ואמרו בתורת כהנים והרביתי אתכם בקומה זקופה ובמאמר והקימותי את בריתי על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צ') שברית כרותה לשוכני עפר להחיותם והוא מפתח הג' שביד הקדוש ברוך הוא וכנגד שלשתם אמר ופניתי וגו'.

עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל (שבת קנו) אין מזל לישראל ועל דרך אומרו (ישעי' מא) צדק יקראהו לרגלו שעקר ה' מזל זה ממקום אחד ונתנו במקום אחר והוא מאמר ה' ופניתי אליכם והפריתי וגו' כנגד בני חיי ומזוני הגם ששלשתם הם תלויים במזל ולא בזכות (מו''ק כח) אני אפנה המזל ממקום למקום המורה אליכם לפרות זה כנגד הבנים והרביתי אתכם כנגד חיי על דרך אומרו (דבדים יא) למען ירבו ימיכם וגו' והקימותי את בריתי כנגד מזוני ויחס לה שם ברית על דרך אומרו (נח ח') ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף וגו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' ואמרו ז:ל (שבועות לו) כי מה שאמר לא אוסיף הוא שבועה, וכתיב שם (ט' י''ב) זאת אות הברית וכל הנאמר שם הוא נכלל בכלל השבועה, ודקדק במאמרו כאן שיקיים אותה הברית של זרע וקציר עמם, והוא אומרו והקימותי את בריתי אתכם כי לא היתה השבועה בדרך כלל על כל הארץ כי הלא יש כמה שנים שאין זרע וקציר בחלק מן הארץ כי ה' לא אמר שם בברית נח ימי כל הארץ ועיין מה שפירשתי בפסוק (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך.

עוד יתבאר אומרו ופניתי אליכם על דרך מה שאמר הנביא (ש''ב ו') ולא אבה דוד להסיר אליו ארון ה' וגו' ויטהו דוד בית עובד וגו' ויברך ה' את עובד וגו' ואמרו ז"ל (ברכות סג):

אשתו וח' כלותיו ילדו ששה בכרס אחד, דכתיב (דה''א כ''ו) פעולתי השמיני ששים ושנים ע''כ.

והוא מאמר ה' ופניתי אליכם והרביתי אתכם שבאמצעות פניית ה' אליהם ישתלשל הדבר מעצמו להרבות אותם כמו שנשתלשל לבית עובד כשהטה אליו ארון ה'.

ואומרו והרביתי אתכם לשון מעלה ורבנות והכונה בזה שהגם שיהיו מרובים כל כך ומדרכים הרגילים בנמצאים בעולם כל המתרבה ימעט ערכו כאשר הרחבנו ביאור פרט בחינה זו במקומות אחרים (שמות א' ט' שלח י''ג י''ח) אף על פי כן והרביתי אתכם ואומרו והקימותי את בריתי אתכם הבטיחם מה שהבטיח הנביא דכתיב (ישעי' נ''ט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' וגו' לא ימושו מפיך וגו' שלא תפסק תורה מזרעם. עוד נתכוין לומר בדרך כלל ברית ההטבה שיחדש הברית עמהם מלבד ברית האבות והוא אומרו והקימותי את בריתי שכבר נשבעתי לאבותיכם אקיים אותה אתכם מחדש.

{י} ואכלתם ישן נושן. פירוש שלא תתעפש התבואה ולא תהיה נרקבת או תפסד מאכילת הפוליטי קין, אלא אדרבה תבחרו לאכול היותר ישן והוא מה שכפל לומר ישן נושן ואומרו וישן מפני חדש תוציאו פירוש לא תוציאו אותו לצד שנתישן ונפסד אלא מפני חדש תוציאו אותו. וטעם שכתב דבר זה כאן ולא במקומו למעלה כשהזכיר ברכת התבואה וברכת הארץ, נתכוין הכתוב בזה להגדלת הטובה, שהגם שיפרה וירבה אותם אף על פי כן תהיה להם הפלגת הטוב שיאכלו ישן וגו' מה שאינו כל כך כשהאוכלים מועטים שאז אפילו מהמיעוט יאכלו ישן נושן.

{יא} ונתתי משכני בתוככם. פירוש על דרך אומרו (תהילים ע''ח) אהל שכן באדם שעיקר משכנו יתברך הוא תוך נשמות עם קדושו ואומרו ולא תגעל נפשי ולא הספיק אומרו ונתתי משכני לצד שחש ה' כי יאמר נא ישראל שדבר זה שמבטיח ה' הוא דבר רחוק מהשכל, שידור דירת קבע רוחני בלתי בעל תכלית הרוחניות תוך בני אדם בעלי צורה וחומר, והגם כי יבטיח ה' עשות כן, זה יהיה לצד עוצם האהבה יהפך הצורה, על דרך מה שפירש הרשב''י (זוהר ח''ג רמ''א) בפסוק באתי לגני וגו' אכלתי יערי וגו' שתיתי ייני וגו' משל לחתן וכו' יעויין שם דבריו והוא דבר הפך תכונת ההשתוות ודבר כזה לא יתמיד כמעשה ניסים, ואין מבטח להתמדת הדבר, ותגעל הרוחניות לגשמיות, לזה אמר ולא תגעל נפשי אתכם כי יכונן ה' תכונת נפשם, בסדר אשר ישכון ה' בתוכם, כדרך המתקבל בתכונת הנשתווה והוסיף לומר והתהלכתי בתוככם, לומר שמלבד שלא יגעל גם יהיה לו נחת רוח בהשראת שכינתו בתוך תוכם והיא בחינת הנשמה שהיא תוך תוכם, ופירוש והתהלכתי הוא טיול הערב.

גם נתכוין על דרך מה שאמרו ז"ל, כי נשמות עם בני ישראל חצובות מאורו יתברך, והרחקת שכינתם בעולם הזה לא יסובב פרידתה ממקורה, והרי היא דבוקה בחבל הכסף עד מקום מחצבה. ודרך שם יורד אור החיים ממקור עליון, ומחבר נפש קדושה עם מקורה וזה יסובב כי תכיר הנפש בוראה ותתאו לעבודתו וללכת בדרכיו, ועל ידי חטא האדם נרחק חבל הכסף, ולא יאיר אור הבא מלמעלה תוך הנפש. והוא סוד אומרו (ישעי' נ''ט) עונותיכם היו מבדילין בינכם ובין אלהיכם וזה יסובב שֶׁיְקַו האדם מטעמי התיאוב, ויאבד חשקו במושכלות הנעימים והערבים, והוא מאמר ה' באומרו והתהלכתי בתוככם, זו חבל הכסף המתהלך מאורו יתברך, תוך נפש אדם ובזה והייתי לכם לאלהים. כי איש כזה יבחר בקבלת עול אלהותו יתברך, ותמצא שכל נפש החוטאת בעולם אינה פועלת הרע בתחלתה עד שתקדים בחטא קל מקלי הקלות, ובחטוא האדם אפילו כחוט השערה ימנע ממנו בחינה זו של התקשרותו במדרגה עליונה.

וצא ולמד ממעשה נבות (מ''א כ''ב) שעל ידי שאמר דבר שקר, הגם שהיה לתכלית רצונו יתברך, אף על פי כן ה' אמר אליו צא ממחיצתי (שבת קמ''ט) וכשמשתדל היצר עם האדם בדקדוק קל עד שיבדיל בינו ובין ה' אז הוא שיכול לשלוט בו לחטוא חטאים גדולים רח''ל מה שלא היה יכול עשות קודם בעת דביקות האדם באור עליון.

עוד נראה לפרש הפרשה על זה הדרך, שהכתוב מדבר בהכנות עולם הזה, גם בשכר עולם הבא. והתחיל בברכת הלחם ואמר ונתתי גשמיכם בעתם שהוא הכנת המזון והפרנסה והבטח בארץ כאומרו וישבתם לבטח עליה עד כאן כלל כל הכנת עולם הזה ואומרו ונתתי שלום וגו' מכאן מתחיל גמול הנסתר, והוא מעת הפרידה מעולם הזה, שהוא יום המיתה, שהוא המדוה הגדול אשר בלב כל חי הכוס המר ההוא, הגם שיהיה האדם שלם בכל שלימות העולם הזה, בזוכרו יום המיתה וערבה כל שמחה. ומה גם שאין לו גבול רחוק, שאין אדם יודע יום קיצו, אשר על כן בא המבטיח טובות לעמו וסמך לבם גם בדבר זה, ואמר כי ביום הנסיעה לא יחרד האיש ולא ירגז כדרך המתים, אלא יעשה ה' דבר שתהיה הנסיעה כאדם ששוכב וערבה לו שנתו.

והוא אומרו ונתתי שלום על דרך אומרם ז"ל (שבת י') כי שמו של הקדוש ברוך הוא שלום ובעת פטירת הצדיק יקרב אורו יתברך לפני האדם, והוא סוד מיתת נשיקה. ובזה יהיה כשוכב והוא אומרו ושכבתם כמו שנאמר באבות שכיבה. וסוד הדבר כי הנפש כשמרגשת בקריבת אור הנערב אצלה, תכסוף ותנתק ממקומה להדבק בשכינה. ולעוצם התאוה יתרבה העריבות על הרגשת הפרידה ולא תרגיש בו, ולא ישאר ההרגש אלא מהערב. ועיין מה שכתבתי בתחלת אחרי מות.

וכל השגה זו תסובב עסק התורה והמצות, והוא מאמר הכתוב (קהלת ה') מתוקה שנת העובד השינה היא יציאת הנשמה מן הגוף, שהעובד את ה' ועוסק בתורה ובמצות, מתוקה לו יציאת הנשמה על אופן האמור, ואומרו ואין מחריד הוא מלאך המות המחריד האדם בראייתו לבד ולצד שיש צדיקים שיזכו להדבק נפשם בשכינה, אבל יקדים להם מלאך המות לסיבת תחלואי הנפש, לזככה באמצעות צער החרדה. לזה הבטיח כי כל עיקר לא יראו מחריד.

עוד ירצה אומרו ונתתי שלום. שיתקיים הגוף שהוא בחינת הארץ, ולא יתפרדו היסודות. וצא ולמד ממעשה רב אחאי בר יאשיה (שבת קנ''ב) שגששיה רב נחמן אחר כמה שנים שמת, וראהו כי איש קיים היה, כי ה' יצו ליסודות להתקיים יחד ולא יתפרדו. וזה יושג מאמצעות התורה כמאמר (משלי ו') בשכבך תשמור עליך ואומרו ושכבתם ואין מחריד על דרך אומרם (ישעי' נז) ינוחו על משכבותם שלא תשלוט רימה בגופם להחרידם בקבר, ותמצא שהצדיקים אין רימה בגופן.

וצא ולמד ממעשה רבי אלעזר בן רשב''י (ב''מ פ''ד), וכאלה רבות, ודבר זה הוא יעוד גדול שינוח הגוף בקבר, שאמרו ז"ל (שבת י''ג)

קשה רימה בבשר המת כמחט בבשר החי.

ויש לך לדעת כי כל נברא ירגיש כפי שיעור תכונתו אשר כוננו יוצרו ואומרו והשבתי חיה רעה מן הארץ הוא רוח הטומאה הנקראת חיה רעה, שהיא חיוניות רע, בחינת הטומאה השורה על הגוף אחר מיתה, שלזה ציוה ה' שהנוגע במת או הנכנס לאוהל יטמא ז' ימים, הבטיח ה' כי תסגיל התורה והמצות להשבית רוח הטומאה מן הגוף, ותמצא שאמרו ז"ל (כתובות ק''ג)

יום שמת רבי בטלה טומאה.

ואומרו וחרב לא תעבור בארצכם. נתן הכתוב טעם להשבתת הטומאה, הוא כי טומאה זו עיקרה הוא לצד שנשחט האדם בחרבו של מלאך המות הפגומה, שבזה נעשה נבילה והנבילה מטמאה ונשלכת לכלב, דכתיב: (שמות כ''ב) לכלב תשליכון, והטומאה היא בחינת הכלב, אבל ההולכים בתורת ה' כמצטרך, חרב לא תעבור בארצכם, שהוא גופו הנבנה מהארץ, ממוצא דבר אתה יודע שלא יגע חרבו של מלאך המות בגופו של צדיק, עד כאן יעודי הפטירה ומנוחת הגוף.

ואומרו ורדפתם. מכאן מתחיל פועל הרוחניות הנעלם המושג מעסק התורה. דע כי התעצמות עסק התורה ומעשה המצות הוא לברר ניצוצי הקדושה וליחד ענפיה אחד אל אחד, אשר לסיבת אחיזת הקליפות ימנע הדבר בסוד אומרו (ישעי' נ''ט) עונותיכם היו מבדילים בינכם וגו' ועיין מה שפירשתי בפרשת יתרו בפסוק (י''ט ה') והייתם לי סגולה, ויתייחסו הקליפות בשם שונאים ואויבים, ועיין מה שפירשתי במאמרם ז"ל בפסוק (תהלים צ''ב) כי הנה אויביך ה' ויערבו לך דברי אלהים חיים, וכאן הודיע הכתוב כי באמצעות עסק התורה והמצוות ירדפו את אויביהם ונפלו וגו' ותאבד הטומאה, כמאמר (זכרי' י''ב) ואת רוח הטומאה אעביר וגו' ואומרו לחרב על דרך אומרו (שה''ש ו') איש חרבו על ירכו ואמרו ז"ל (תקונים ז')

שהשומר בריתו לבל נוגע במה שלא הורשה זה יש כח בו להמית ולאבד אויבי ה' ברוח שפתיו, ולזה לא אמר בחרב אלא לחרב.

ואומרו ורדפו מכם ה' מאה פירוש ממה שיצא מכם ירדפו ה' שהם חמשה חומשי תורה ירדפו מאה הדרגות הקליפה, והוא על דרך אומרו (משלי ט''ז) נפש עמל עמלה לו ואמרו ז"ל (סנהדרין צ''ט) אדם במקום זה ותורתו עמלה לו במקום אחר, שעושה כליון לאויבי ה'.

ואומרו ומאה מכם. פירוש על דרך אומרם (מנחות מ''ג ב')

מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' אל תקרי מָה אלא מֵאָה שהם מאה ברכות והוא אומרו ומאה מכם פירוש שנעשים מכם שהם מאה ברכות בכל יום.

רבבה ירדופו וחזר לומר ונפלו אויביכם וגו' לחרב נתכוין למאמר חז"ל שאמרו (ברכות ה.):

כל הקורא קריאת שמע וכו' כאלו אוחז חרב פיפיות, וכו', דכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

והנה פסוק ראשון רמז בו יעוד המסובב מהמעשה ופסוק ב' יעוד המסובב מהדיבור המקודש. ואומרו ופניתי אליכם פירש הכתוב תכלית ההצלחה הבאה מכליון האויבים, ואמר ופניתי אליכם פירוש כשזה נופל יפלו כל ניצוצי הקדושה אל שורשם, שהם כללות ישראל המקבצים אותם, וכינה ניצוצי הקדושה אליו יתברך, לצד שהם חלק ה' ובזה יפרו וירבו. ועיין מה שפירשתי בפסוק (סוף ויגש) ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד ומה שפירש המגיד למהרי''ק בפסוק וימת יוסף וגו' ובני ישראל פרו וגו'.

עוד ירצה באומרו ופניתי וגו' כי בהבטל האויב שהוא מסך המבדיל כמאמר (ישעי' נ''ט) כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו' בהסרת המסך אז יפנה וידבק ה' בנו:

עוד ירצה כי כשישראל ישתדלו בדבר האמור הגם שישנו למפסיק בחלק א', האדון יפנה לנו מחלק המופנה ויגדיל וירבה כוחינו נגד האויב עד כלות המסך ואז והקימותי וגו'.

עוד ירצה ופניתי אליכם על פי דבריהם ז"ל בזוהר (בזוהר ח''ג ש''ג)

כי שעשוע הצדיקים שאין למעלה ממנו הוא בחצי לילה השני, שהקדוש ברוך יושב על כסאו בין הצדיקים שבגן עדן, ומסיר פרגוד אחד ומגלה להם אור פנימי הנערב, ולרוב ההשתוקקות ועוצם הפלגת הרגש העריבות לנשמות עד שמתעלפים ונושרים מהם אורות והם נפשות שיורדות לעולם התחתון להאיר,

יעויין שם דבדיו בזוהר חדש (פר' בלק). והוא מה שרמז במאמר ופניתי אליכם שהוא על שעשוע הגדול ומופלא הנזכר.

ואמר לשון פנייה לצד שהאדון ברוך הוא אינו משתנה, דכתיב (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי אלא שמגלה מאורו את אשר יחפוץ, ויסתיר כפי מה שאינם ראוים להשיג, לזה אמר ופניתי אליכם להאיר למולכם אור הפנימי הנסתר, יראו עיניכם וישמח לבכם. ואומרו והפריתי אתכם רמז לניצוצות הנושרות מהם לצד ההתעלפות כאמור, ואומרו והרביתי אתכם פירוש שלא תחשוב כי לצד נשירת הנשמות מהם ימעט אורם ח''ו. לזה אמר והרביתי אתכם שיתרבה אדרבה אורכם כאור פני מלך. וסוד הנשירה אולי שיהיה בא' מב' הדרכים:

או כי ירבה אורם עד שיהיה והותר.

או כי אור הקודם ידחה מפני אור חדש וישן מפני חדש תוציאו כסדר האמור בדברי המקובלים, כי המוחין דגדלות ידחו מוחין דקטנות ונמצא הנושר מהם הוא לצד ההתרבות, והוא אומרו והרביתי אתכם.

עוד ירצה באומרו והרביתי אתכם לשון רבנות והוא על דרך אומרו תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ופירשנוהו שם שהגדילם על המלאכים כהני עליון, שיהיו הם קרובי המלך וגדולי העליונים. ואומרו והקימותי, כאן הבטיח על התחיה, שברית כרותה לשוכני עפר, שיעלה ה' אותם מקברותיהם. ואמר ה' כי דוקא ללומדי תורה על דרך אומרם ז"ל (כתובות קי''א)

כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו.

ואולי כי הן הן הדברים שרמז באומרו והקימותי את בריתי שהוא התורה, אתכם כי בטל אשר יצו ה' אִתָּם התורה הם חיים.

עוד נתכוון על דרך אומרם (סנהדרין צ') בפסוק אשר נשבעתי לתת לאבותיכם שהאבות עצמם יעמדו לרשת את הארץ והוא מאמרו כאן שאותה ברית שנשבע ה' לקיים הארץ לעולם ועד בידם. כל המקיים תנאי הכתוב יחייהו ה' עם האבות, לקיים בידו ברית הארץ לעולם ועד.

עוד רמז גניזת הנשמות בצרור החיים את ה' וידוע כי בחינה המתיחס לה ברית יתיחס גם כן לה שלום והוא אומרו והקימותי את בריתי שהוא יסוד עולם הנשמות אתכם גם בזה כלל זיווג חי העולמים בכנסת ישראל שהיא כללות הנשמות, והמשכיל יבין כי הוא זה תכלית מנוחת הנשמות.

ואומרו ואכלתם ישן נושן. כאן רמז לסעודת עולם הבא שיטעימם ה' מיין המשומר בענביו מו' ימי בראשית, גם מבשרו של לויתן ואין לך ישן נושן כזה שלא קדמו דבר בעולם קודם לבריאת האדם.

ואומרו וישן מפני חדש תוציאו. מלבד מה שפירשתי בו למעלה, ירמוז עוד על דרך מה שאמרו ז"ל (חגיגה י''ב) בפסוק וימנע מרשעים אורם כי אור שבו ברא הקדוש ברוך הוא מעשה בראשית גנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים, לפי שראה הרשעים שאינם ראוים להשתמש בו וכו', והוא אומרו וישן שהוא אור שקדם לאור זה החדש שנתחדש אחריו, והוא אומרו מפני חדש תוציאו פירוש תוציאו מבית גנזיו להשתמש בו.

ואומרו ונתתי משכני וגו'. ירצה על דרך מאמרם ז"ל (ב''ב ע''ה) שעתיד הקדוש ברוך הוא להוריד משכן מן השמים ויש מרבותינו ז"ל שאמרו שהוא משוהם ויש מרבותינו ז"ל שאמרו מישפה, וכאומרו (שמות ט''ו) פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך והוא אומרו ונתתי משכני בתוככם פירוש משכן שכוננו ידי אורידהו ואתנהו בתוככם ומאז עד עולם יעמוד הדבר כאומרו ולא תגעל נפשי אתכם כי יעביר רוח הטומאה מן הארץ.

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (במדבר כ') בפסוק כעת יאמר ליעקב וגו' שהמלאכים מבחוץ הצדיקים מבפנים והמלאכים שואלים את הצדיקים מה פעל אל והוא אומרו ונתתי משכני בתוככם, שלא יהיה מחנה המלאכים מפסיק ביניכם וביני.

{יב} ואומרו והתהלכתי בתוככם. על דרך אומרו (יואל ג') ונבאו בניכם ובנותיכם שיהיה אורו יתברך מתהלך בתוכם והוא רוח המנבא על דרך אומרו (במדבר י''א) עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם.

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (תענית ל''א)

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וישב ה' בתוכם וכל אחד יראה באצבעו ויאמר זה אלי ואנוהו

והוא אומרו והתהלכתי בתוככם ואמר לשון הליכה, לצד שיתהלך אורו יתברך לזון נשמות היושבים סביביו יקרא הליכה. ואומרו והייתי לכם לאלהים הוא מאמרם זה אלי ואנוהו ואולי שרמז לשון נוה שהצדיקים עצמן הם נוה של הקדוש ברוך הוא שהוא דר ביניהם. ואומרו ואתם תהיו לי לעם שיהיו הם קרובים יותר מכל צבא השמים.

עוד ירצה באומרו והייתי לכם לאלהים לצד כי בזמן הזה אמונת אלהותו הוא מפי הנביאים, לזה אמר כי הנה ימים באים שכל עם ה' יוכר להם אלהותו יתברך וידעו כי ה' הוא האלהים והוא מאמר והייתי לכם לאלהים שיכירו אלהותו מצד עצמם, ולצד שהכרה זו ישנה לכל הנבראים, דכתיב: (זכריה י''ד) ביום ההוא יהיה ה' אחד לזה אמר ואתם תהיו לי לעם הגם שההכרה שוה בכל, לא יהיו לו לעם אלא עם בני ישראל.

{יג} ואומרו אני ה' וגו'. יתבאר על דרך מאמר חז"ל (ברכות י''ב) בפסוק ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים וגו' שהכוונה היא שיאמרו חי ה' אשר העלה ישראל מארץ מצרים ומכל הארצות והוא אומרו אני ה' וגו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים זה כנגד יציאת מצרים וכנגד אשר העלה אתכם מכל הארצות אמר ואשבור מוטות עולכם וגו' ולפי מה שפירשתי בפסוק (שמות כ') אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים יתבאר הכתוב גם כן על האופן עצמו יעויין שם.

{יד} ואם לא תשמעו וגו'. צריך לדעת היכן נצטוו בתנאי על השמיעה בתחלת הפרשה, שיוצדק לומר בכפל התנאי ואם לא תשמעו ולא היה צריך להתחיל אלא מואם בחקתי תמאסו, ונראה כי כאן נתכוון הכתוב להעירך, כי מה שאמר בתחילת הדברים אם בחקתי שכוונתו היא על עסקי התורה, ולזה רשם בהפכיותה שלילת השמיעה, ואיזו מצוה שתלויה בשמע אוזן, הוי אומר עסק התורה, על דרך אומרו (ישעי' נ''ה) שמעו ותחי נפשכם, ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א') ולצד שנתכוון ה' במאמר בחקתי לכל מה שפירשנו בה בכפל התנאי תלה כל המשך הרע מסיבת העדר התורה.

עוד לצד שרצה ה' לומר שלילת שמירת המצות ומיאון עשות רצונו יתברך לזה הקדים הסיבה ואמר שסיבת הדבר היא לצד שלא למדו תורה, על דרך אומרם ז"ל (קדושין מ')

אמר הקב''ה בראתי לכם יצר הרע בראתי לו תורה תבלין,

הרי כי אין תקוה לינצל מהיצר על ידי עסק זולת התורה וכשיושלל מהתורה יטה אזנו ליצרו הרע.

עוד נתכוון להעיר לב נרדם, כי כל שהולך בדרך לא טוב, ודאי שהושלל ממנו ידיעת הבורא ב''ה וטובותיו, והנמשך מעבודתו כי בודאי אם ישיג אדם חלק א' מערבות ידידות נעימות מתיקות ענף מענפי אור עליון, יבז בלבו היות בעולם הזה מלך המלכים בערך קיום מצוה אחת. והוא מה שהעיר ה' באומרו ואם לא תשמעו לי פירוש לשון הבנה, אז הוא שאני חושש לכם שלא תעשו וגו' אבל אם תבינו ותדעו אותי, אין לחוש והוא מאמר הנביא (ישעי' ה') לכן גלה עמי מבלי דעת.

עוד ירצה בהעיר עוד,אומרו ולא תעשו את כל לפי מה שפירשתי בפסוק אם בחקתי תלכו וגו' באחד מן הדרכים שיכוון לומר, שעל ידי עסק התורה יהיה בטוח מיצרו, כי התורה מגנא ומצלא (סוטה כ''א) לזה אמר בכפל התנאי ואם לא תשמעו לי פירוש לי לשמי שהגם שילמדו התורה אם לא יהיה הלימוד לשמו יתברך ולא יעשו את כל המצות האלה פירוש אין מציל מיד יצר הרע ויבואו לידכם עבירות שאין מציל מהיצר אלא תורה לשמה.

עוד ירצה שאם לא ישמעו לתורה הגם שיסכימו לעשות כל המצות הוא מן האי פשרות, כי לא יוכל השיג דעת דקדוקי המצות ופרטיהם, ולא ימנע מהכשל גם על דרך אומרם ז"ל (מנחות ק''י) זאת התורה לעולה וגו', כי העוסק בתורה אפילו בזמן חורבן הבית יכול לקיים כל המצות, מה שאין כן אם לא יעסקו בתורה, בודאי שלא יעשו את כל המצות.

עוד נתכוין באומרו תיבת לי להעיר כי אטימת אוזן מדברי תורה הוא כמי שבא לדבר עמו האדון מלך העולם וימאן לשמוע אליו, והוא אומרו ואם לא תשמעו לי פירוש לי אין אתם רוצים לשמוע.

עוד יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל (אלשיד איכה א')

בפסוק ואותי עזבו ותורתי וגו' משל לתופש כנור וכו' ע''כ

הרי שהגם שיהיו ישראל בר מינן עובדי עבודה זרה ועושים כל העבירות, ויהיו עוסקים בתורה, לא היה נחרב הבית. והוא מה שנתחכם ה' להקדים ולומר ואם לא תשמעו לי, אז הוא שאם לא תעשו את כל המצות ימשך לכם פורענות האמור בענין. אבל אם תשמעו הגם שלא תעשו את כל וגו', יהיה דינם כתופש כנור וכו' האמור בדבריהם.

עוד ירצה על זה הדרך, לצד שיודע ה' מחשבות לב האדם ותחבולות יצר הרע, וסדר כניסתו עם האדם, לזה דברה תורה כנגד יצר הרע, והתחיל כנגד תחילת הפיתוי, והנה כבר כתבתי לך פעמים רבות, כי לצד שאיש ישראל קרובים לה' לא תיכון עצתו של יצר הרע, לדבר אליו עשות הרע עד שירחיקהו מעט מעט, כגונב את הקטן מבית אביו, שבתחילה מושכו מעט מעט, כמו כן בתחילה יתחיל היצר לדבר אליו כי נכון הדבר הבא מאת ה' כל הכתוב בתורה, מי כמוך יחוש לדברי ה', אבל מה שהוסיפו חכמים כמה גדרים ושמירות וענפי האיסור, מי יאמר כי כן צוה הבורא, וכשיטה אזנו להרהר אחריהם יוסיף להכותו, כי יאמר אליו רבים המצות האלה ממך, רמ''ח מצות עשה וענפיהם. ולצד היות האדם מרוחק מעט מה' יוכל יכה בו.

וכנגד ב' פיתויים אלו אמר ואם לא תשמעו לי כאן מדבר על קבלת דברי חכמים והוא על דרך אומרו (דברים י''ז) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו' ומת האיש ההוא ודקדק לומר לי, על דרך כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה לזה אמר (סנהדרין ק''י) ואם לא תשמעו, תדע שהדבר לי הוא נוגע ועוד כי החכמים היכל ה' המה.

וכנגד פיתוי הב' שמרבה בעיניו עול מצות עשה כי רבים הם, אמר ולא תעשו את כל המצות האלה גם נתכוון לומר שכל שאינו מאמין בדברי רבותינו, בוודאי שלא יעשה אחת מכל המצות. כי סדר המצות ואמיתותה הוא אשר גבלו ראשונים, והמסרב לשמוע להם אין בידו אפילו אחת מכל מצות ה'. ולזה לא אמר ואם לא תעשו, כסדר שאמר בפסוק שאחר זה, לצד שזה נמשך מאם לא תשמעו.

{טו} ואם בחקתי וגו'. צריך לדעת למה אמר ואם ולא סמך על ואם שאמר בתחילת הענין?

עוד אומרו בחקתי שהיה צריך לומר ואם חקותי תמאסו, כי על שלילתם לא תיכון הבי''ת כמאמר ואם את משפטי הסמוכה לה?

עוד למה חזר פעם ב' לומר ואם?

עוד למה לא כלל הכתוב יחד חקים ומשפטים ויאמר ואם חקתי ומשפטי תמאס או תגעל וגו'?

עוד למה ייחד הכתוב המאיסה לחקות וגעילת נפש למשפטים?

עוד אחר שהזכיר מאיסה וגעילה מה צורך לומר לבלתי עשות, ומה גם שכתב למעלה ולא תעשו את כל המצות והגם שפירשנו בו באחד מהדרכים שהוא המשך ממה שקדם אליו עם כל זה יתחייב ישוב משמעות הכתוב?

עוד מה הוא כוונת אומרו להפרכם וגו'?

אכן כוונת הכתוב הוא כנגד פיתוי יצר הרע המפתה לבטל מצות לא תעשה. ויתחכם להתחיל להרחיק מדעת אדם מצות שהם חוקה בלא טעם, באחד מב' דרכים:

או יאמר אליו כי לא יאמנו הדברים שיאמר אותם אלהי עולם, או יאמר לו יהיה שנאמין שאמרם אין הדברים כפשטן, ולא יכוון אל הנשמע מהם, וכשיטה אדם אזנו לדברי המסית אז יוסיף לדבר אליו גם במצות שיש להם טעם במצות ה', ויהיה הנקל עוברו פי ה' בכל שהוא מטעמים פגומים שיראה לו, כיון שנתרחק מהקדושה ובעבירה אשר היצר לא ימצא לה טעם, יחזור להוכיח מאותם העבירות שכבר הושרש זה האדם לעבור עליהם. ויאמר אליו אמור נא לי מה רע ועונש הגיעך, על אשר עברת על כמה עבירות שאסרה תורה. ולא יזכירהו סיבת תחילת עוברו עליהם, שהיתה בטענה הנשמעת לו בהוראות היצר אליו, ויתאמץ עמו בעזר תאוה הגוברת עליו ויעבור פי ה', ואחר שעבר פי ה' פעם וב' הנה יבא עוד בטענה ההוגנת לו, כי יותר יקל מעליו העונש אם יהיה מומר ויכפור בכל, שאז לא יענישהו למעלה. אם יבא לכלל העונש אלא על עון אחד שהמיר והפר ברית שנשבע בהר סיני, מה שאין כן זולת זה יהיה נענש על כל פרט ופרט.

וכנגד הדרגות המסית, בא הכתוב ואמר על ראשון ראשון, שהתחיל לפתות במצות שהם חוקה, ואם בחקתי, שהם מצות שאין בהם טעם כמאמר חז"ל (במ''ר י''ט) שהשטן ואומות העולם אומרים מה מצוה זו ומה טעם יש בה לזה דקדק לומר בחקתי בי''ת הסיבה, לומר כי לצד שהם חקות, תמאסו אותן ותקבלו דברי היצר. ואמר ואם לומר שהיא הדרגה אחרת שהוא ביטול גם מצות לא תעשה גם לומר שכל אחת כדאי לעצמו להביא עונש האמור בענין.

וכנגד פיתוי ב' של היצר אמר ואם את משפטי שהם מצות שיש בהם טעם תגעל נפשכם וטעם ששינה מהאמור בחוקים לדרכנו יש טעם נכון, כי החקים העדר הטעם הוא אשר סבב המאיסה בהם. מה שאין כן משפטים ישרי טעם, סיבתם היא לצד שנפשם חמדה עשות רע, לא לצד שאין טעם במצוה, לזה אמר תגעל נפשכם ולזה לא אמר גם כן במשפטי כמאמר בחקתי.

עוד ירצה באומרו תגעל על פי מאמר החסידים בהבחנת האדם את נפשו לדעת מה היא, אם עומדת בגדר טוב או נפש טמאה, כי יוכר הדבר כפי תאות הנפש אשר תטה עשות. יעויין דבריו בספר הישר לרבינו תם (שער ט') הוא מאמר תגעל נפשכם כי הנפש הרשעה תגעל קיום המצות ותבחר עשות רע לצד חלאים שבה, שהוא בחינת רע, כמאמר רזה לשונם(ברכות ס''א)

רשעים יצר הרע שופטן.

והוא מה שגמר אומר לבלתי עשות את כל מצותי, כי הנפש הלזו תגעל כל ענפי הקדושה ואומרו להפרכם כנגד פיתוי האחרון של יצר הרע, שאומר אליו הפר ברית והמר כבודך להקל העונש, ובא הכתוב וייעד עונש שלם בשוה גם לזה, ובטל טענת המסית בפרט זה וכמאמר הנביא (יחזקאל כ''ה) הנה ככל הגוים בית יהודה וגו' והיתה התשובה לזה (שם כ ל''ג) אם לא ובחימה שפוכה אמלוך עליכם.

עוד יתבארו הכתובים על פי דבריהם ז"ל (זוהר ח''א ק'.) ששלימות עבודת ה' הוא באמצעות ג' דברים:

מחשבה,

דיבור,

מעשה,

לזה כשכפל ה' התנאי, אמר זכרון שלשתם.

כנגד הדיבור אמר ואם לא תשמעו.

כנגד עסק התורה שהוא ההגיון,

וכנגד המעשה אמר ולא תעשו וגו',

וכנגד המחשבה אמר ואם בחקותי תמאסו.

ודבר זה ישנו במחשבה, ולצד שהמחשבה ישנה במוח, ובלב.

לזה אמר כנגד המוח תמאסו,

וכנגד הלב אמר תגעל נפשם כי הנפש הוא בלב כידוע.

עוד אפשר שהכתוב ידבר כנגד הדרגות שיהיו בכללות עם בני ישראל והם ג' כתות:

האחד הם גדולי ישראל העומדים על התורה ועל העבודה.

וכנגד כת זו אמר ואם לא תשמעו לי וגו', כי הכת הצדיקים צריכין לדקדק במצות ה' ולקיים כל התורה, ואם יזלזלו אפילו בענף קטן הרי זה מתחייב בנפשו, וכמאמרם ז"ל (יומא פ''ו.) וזה לשונם:

היכי דמי חילול ה' כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא ציצית ותפילין ובלא תורה.

וכנגדם אמר הכתוב ואם לא תשמעו לי פירוש להשתדל בעסק התורה לשמה, ולא תעשו את כל המצות כללותיהם ופרטותים ודקדוקיהם שחסרון מעט יחשב לזדון גדול.

ויש כת אחרת שאינם בני תורה אבל הם מושכלים ויודעים הכרת הטוב והישר,

כנגדם אמר ואם בחקתי תמאסו כי לאלו יעניש הכתוב אפילו על ביטול מצות שאין בהם טעם ויחשב להם לזדונות, אבל על ביטול הדקדוקים שנענשים עליהם גדולי ישראל לא ישיגם כמו כן העונש.

ויש כת אחרת שהם הסכלים שבעם ישראל שלא תשיג ידיעתם להכריח קיום החוקים שבתורה,

וכנגדם אמר ואם את משפטי תגעל נפשכם, כי אלו לא יענשו עונש גדול האמור בענין אלא על ביטול המשפטים שהם מוסברים לשכל אנוש, אבל על החוקים. ואין צריך לומר הדקדוקים שיענשו עליהם גדולי ישראל, נידונים בהם כשוגגים וכשוטים האנוסים שעונשם קל עד מאד.

לבלתי עשות. כאן רשם ה' תנאי שלא יביא כל העונש האמור, אלא אם עודם מסכימים בדעתם ללכת בדרכי הרע לבלתי עשות וגו', אבל אם דעתם לחזור, או הגם שאין דעתם לחזור, אלא שהאדון ב''ה יודע שיחזרו בתשובה יאריך ה' אפו להם עד שובם אליו, ולא יביא עליהם את הרעה הכתובה.

להפרכם את בריתי. נתכוון להתנות עוד שלא יביא כל העונש אלא לעובר להכעיס, כאומרו להפרכם את בריתי, אבל לעובר לתיאבון לא יבא לכלל העונשים. ורז"ל אמרו (תורת כהנים):

ואם לא תשמעו וגו' יש אדם שאינו לומד אבל עושה?

ת''ל ולא תעשו.

יש אדם שאינו לומד ולא עושה אבל אינו מואס באחרים?

תלמוד לומר: בחקתי תמאסו וגו', כל שאינו לומד אינו עושה. ומואס באחרים העושים, ושונא תלמידי חכמים, דכתיב: תגעל נפשכם, ולבסוף אינו מניח אחרים לעשות, דכתיב: לבלתי עשות, ולבסוף כופר בעיקר, דכתיב: להפרכם וגו' ע''כ,

הנה לדבריהם ז"ל לא יבא עונש האמור אלא עד שיגיעו לגדר האחרון שכופר בעיקר, וטעם שלא אמר הכתוב גדר האחרון לבד, בא להודיע סיבת הסיבות שתסובב לאדם לבא למדה זו האחרונה, וממשמעות הדברים תשכיל, כי בהכשל בראשונה יתגלגל וירד מטה מטה עד מדה האחרונה, ומעתה יובן מאמר הנביא (ירמי' ט') על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי שהיא סיבה הראשונה שממנה יצאו כל פרטים הרעים רח''ל.

{טז} אף אני וגו'. פירוש גם מדת הרחמים תסכים על הקללות עם מדת הדין.

והפקדתי וגו' השחפת וגו'. בחר ה' במין קללות אלו כנגד מדתם של הרשעים, ולצד שעיקר עונם היא מניעת עסק התורה, מדד להם במדה עצמה. והנה התורה נמשלה לאש, דכתיב (ירמי' כ''ג): הלא כה דברי כאש, ודע כי התורה תסגל ג' מעלות טובות בנפש אדם:

הא' מבאמצעות עסקה להיותה אש מצרפת הנפש ומטהרת אותה, לבל תצטרך לרדת שאול לצרפה, ולזה אין אור של גיהנם שולט בהם (חגיגה כ''ז.), כי אשה גדול מכח אש גיהנם ואין תחלואי הנפש שבהם שולט אור של גיהנם, ולזה גיהנם צועק בהרע, אין לי חפץ בצדיקים וכו' (שמו''ר ז') שהם מתישים כחה ומכבים אשה.

והמעלה הב' שמאירה העינים, כי יש לך לדעת כי צריך אור גדול לעיני כל ישראל, כדי שיוכלו ליהנות מזיו השכינה למעלה, והאדון באהבתו אותנו נתן לנו התורה שנקראת אור, דכתיב (משלי ו'): ותורה אור, כדי שבאמצעותה יגדל כוח אור עינינו, כי כפי גודל אור שבעיניים כפי המושג בהביט אל האלהים, ולכל שלא האירו בתורה יקרא להם נביא ה' (ישעי' מ''ב) והעורים הביטו לראות.

והמעלה הג' כי דברי תורה משמחי לב, דכתיב (תהלים י''ט): פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב (שם צ''ז) ולישרי לב שמחה.

וכנגד ג' מעלות אלו אמר ה' עונש מכוון לעוזבי ה', כנגד מה שמאנו לעסוק בתורה שהיא אש הקדושה, יפקיד ה' עליהם שחפת וקדחת, גם הזכיר בהלה שהוא הפך המושג מעסק התורה שהוא ישוב השכל והתכוננות הדעת, וכנגד מאור עינים אמר מכלות עינים, וכנגד שמחת הלב אמר ודאבון נפש, ואמר וזרעתם לריק כנגד הצלחת העולם הזה:

גם ירמוז להצלחת עולם העליון על דרך אומרם ז"ל (עוקצין פ''ג)

עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות,

ודבר ידוע הוא שכל הדרגות יעודי שכר הטוב לצדיקים, יש כנגדם עונשי הרשעים כאומרו (קהלת ז') גם זה לעומת זה עשה האלהים, וכשם שיש הדרגות השלש מאות ועשר יעודי הכשרים, כנגדם שלש מאות ועשר טינופי היסורין לעושי רשעה. ויקראו קרי ריק שעולה בהם שלש מאות ועשר, והוא מאמר וזרעתם לריק במקום להנחיל אוהבי יש יהיה לבחינת הרע ריק שהם כנגד מספר בקליפה. ואמר לשון זריעה כי יתייחס גם למפעלות לשון זה, על דרך אומרו (הושע י') זרעו לכם לצדקה וגו' ואומרו ואכלוהו אויביכם כי הקליפות נהנים ממעשה הרשעים, ויודיע הכתוב שהקליפות הם אויבי איש.

{יז} ונתתי פני וגו', הם פני זעם, וטעם קריאת הדין פנים, לצד שתמיד עומדים לפני ה' כת המשמאילים שהם כת המשחיתים, לזה יקראו פני ה', ועליהם אמר ונתתי פני ובזה ונגפתם לפני אויביכם הם האומות שהם ענפי כוחות הקליפה, גם נתכוין במאמר פני לומר שלא יסתיר פניו מהם כשימסרם ביד אויביהם שאם כן הם ח''ו מכלים את הכרם, והוא גילה רצונו יתברך בסוף הענין ואף גם זאת וגו' לא מאסתים לכלותם וגו', ואמר בכם למעט בית המקדש שלא תשלוט בו מדת הדין תחלה.

{יח} לא תשמעו לי. תלה הדבר בשמיעה שהיא התורה, כי הנמנע שיחזרו בתשובה זולת על ידי התורה.

שבע על חטאתיכם. פירוש לשיעור חטאתם שהם שבע, מדה כנגד מדה.

ואלו הם ז' עבירות:

א' לא שמעו,

ב' לא עשו,

ג' בחקותי מאסו,

ד' משפטי השם געלו,

ה' מונעים אחרים בלתי עשות -

ו' הפרו ברית ואחר שיסרם ה' בלתי עשות -

ו' הפרו ברית, ואחר שיסרם ה' -

ולא שמעו לו וסגרו שערי התשובה, הרי ז',

ולטעם זה אנו מישבים מאמרם ז"ל שאמרו (ר''ה ט''ז:):

ג' ספרים נפתחים בראש השנה כו' בינונים תלויים וכו' עד יום הכפורים וכו' ע''כ,

פירוש לצד שתלה ה' להם לעשות תשובה ולא עשו הוכרע משקלם כרשעים.

{יט} ושברתי את גאון עזכם. אמרו ז"ל (תורת כהנים)

זה בית המקדש שנקרא כן,

והכונה בזה כיון שלא חזרו בתשובה זה יורה שחושבים בדעתם כי ה' חפץ בהם עדיין, ממה שעודו שוכן בתוכם, ובזה מתחזקים, לזה אמר ושברתי וגו'.

{כ} ותם לריק וגו'. כאלו אמר ותם כוחכם לריק פירוש שכחם בשלימות יהיה לריק, ולצד שלפעמים לא ישלוט המשחית אלא בחלק כאן הודיע (ה') כי ישלטו בכל רח''ל.

{כא} ואם תלכו עמי קרי. לצד שמכות אלו הם מכות המרגישות ומכירות השגחה, כי ה' מיסר אותם, וכשאין חוזרים בתשובה אין מענה אלא לומר קרי הוא זו.

שבע כחטאתיכם. הגם שלא הרשיעו בעבירות חדשות, אף על פי כן כיון שלא חזרו אחר היסורין יחשב להם כעושים מחדש.

{כב} חית השדה. כשם שהם עשו מעשה בהמות שלא הרגישו להערת מלכם תבא חית השדה ותעשה מעשיה בהם.

{כד} והלכתי וגו' בקרי. פירוש שלא יביא עליהם יסורים מכוונים על חטאתם, כמו שעשה מקודם שהיה מביא כחטאתם, על דרך אומרו (תהלים ס''ב) תשלם לאיש כמעשהו, כי זה יעורר לב נרדם וישכילו להטיב מעשיו שכנגדם באה אליו הרעה, ואמר ה' כי אם ילכו עמו בקרי ולא ישכילו למעשה ה' אשר יעורר לבם בכיוון יסורין כנגד עונותיהם, גם הוא ילך עמהם בקרי ויביא עליהם יסורין שאין להם דמיון למעשיהם הרעים, והם חרב ומצור ודבר וסגירה ביד אויב ורעב שכולל ג' צרות הרי ז'.

{כט} ואכלתם בשר בניכם וגו' תאכלו. טעם שכפל לומר תאכלו פעם ב', לומר שאפילו אחר שכבר אכלו לא יכמרו רחמיהם כדרך הרגיל להנחם אחר מעשה ויכמרו רחמיהם ויבכו הוי בני הוי בתי, אלא עוד יסכימו לאכול אם ימצאום מחדש.

או ירצה כי יקדימו לאכול הבנים, והטעם לצד שנותנים עיניהם לאכול גם הבנות לזה יקדימו הבנים שיש בהם ספק שימאנו ויברחו בראות הבנות נאכלות מה שאין לחוש כמו כן בבנות כי אין כח בהם כזכרים, והוא אומרו ואכלתם בשר בניכם וטעם הקדמת הבנים ולא הבנות לא לצד שאין דעתכם לאכול הבנות אלא תוסיפו גם כן לאכול בשר בנותיכם, ואתם מקדימין הבנים, שיש לחוש לטעם מורגש.

או יאמר על זה הדרך כי לצד שרחמי האב על הבנים יותר מהבנות (רש''י שבת ס''ו:) לזה הם מתחכמין לאכול הבנים תחלה כדי שבזה יהיה נקל להם לאכול הבנות, וזה שיעור הכתוב ואכלתם בשר בניכם וטעם הקדימה כדי שבשר בנותיכם תאכלו פירוש לא יכאב לבבכם כפי מה שקדם ויהיה לכם כמאכל הרגיל.

{ל} וגעלה נפשי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר כי פשיטא שתגעל נפשו, שהרי בזמן שהם צדיקים גמורים נתברכו שלא תגעל נפשו, והדבר מובן, שלא תהיה ברכה זו נוהגת בימי רשעם, ואם בא לומר הפכיות הברכות, היה לו לומר הפכיות כל השאר, אלא ודאי שלא אמר אלא העונשים שהם לבד העדר הברכות. ונראה שנתכוין לומר שאפילו בערך הצדיקים שיהיו בזמן ההוא תגעל נפשי מהם בסוד (הושע ד') וכשל גם נביא עמך, גם נתכוון שלא יתנבאו עוד בישראל נביאים כי לא יופיע ה' שכינתו המתיחס לה בחינת נפש בהם, וקללה זו אין קללה למעלה ממנו, ולזה קבעה אחר כמה קללות, הא למדת שהיא גדולה ממה שלפניה, והיא שנתקיימה בזמן הזה ולה כלו עינינו ודאבה מאוד נפשנו אוי נא לנו.

{לא} ונתתי את עריכם חרבה. פירוש אפילו ישוב כשאר עיירות לגוים לא תהיה, וזה עגמת נפש גדול, גם זה יגיד ב''מ כליון התקוה ציון מדבר היתה וגו' (ישעי' ס''ד) כל זמן שישראל לא יטיבו דרכיהם.

והשמותי וגו'. פירוש השראת הטומאה ושימת שכונתה בבית המקדש, כי הקליפה תקרא שממון, וכבר הודיעו המקובלים כי שם הרגיעה שידה ורגל ס''מ דורכת על בית ה', אשר על זה יקרעו לבם ותערג נפש כל חי למול בעל הבירה.

ולא אריח וגו'. פירוש שלא יתרצה במעשיהם הטובים שגם להם יתיחס ריח ניחוח, וכמו כן אמר ירמיה (איכה ג') שתם תפלתי.

{לב} והשמותי אני. אמר אני פירוש מדה זו ה' בכבודו יעשנה, והטעם כי היא מדה טובה כמאמר רז"ל (תורת כהנים) שלא ימצאו אויבים נחת רוח.

{לג} ואתכם אזרה וגו'. יתבאר הכתוב על דרך אומרם ז"ל במסכת כתובות (קי''א.)

שהשביע ה' את ישראל ג' שבועות:

א' שלא יעלו בחומה פירוש ביד חזקה,

ואחד שלא ימרדו באומות העולם וכו' ע''כ,

והוא מאמר ואתכם אזרה בגוים כאן רמז לב' דברים, אומרו אזרה שלא יעלו בחומה, בגוים שלא ימרדו בגוים, ואומרו והריקותי אחריכם חרב יתבאר על דרך שגמר שם וזה לשונו:

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין השבועה – מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, ע''כ.

והוא אומרו והריקותי אחריכם חרב שתהיה חרב מרוטה לפניכם אם לא תקיימו גזירת זרוי בגוים כנזכר יהיה בשרכם וגו', ואומרו עוד והיתה ארצכם וגו' חרבה הוא נתינת טעם על הדבר למה יחפוץ ה' בזרוי בגוים כדי שתהיה ארץ שממה וערים חרבות כדי שאז תרצה הארץ וגו', לזה צריך שתהיו אתם בארץ אויביכם, והוא אומרו ואתם וגו'.

{לו} והנשארים בכם וגו'. פירוש אותם שישארו אחר כל זה ברשעם ולא חזרו בתשובה, כדרך שאמר למעלה ואם תלכו עמי קרי וגו' כמו כן אמר והנשארים בכם פירוש בתכונה הראשונה אוסיף בהביא להם מורך וגו' ונפלו וגו', והנשארים וגו' פירוש שלא חזרו כו' אחר כל זה ימקו וגו', וממוצא דבר אתה יודע שהגם שתבא להם כליון אחר כליון לא תכלה האומה כמאמרו לבסוף לא מאסתים לכלותם.

{מ} והתודו את עונם וגו'. ראשונים לא האירו עינינו בכתובים הללו כי כולן רחוקים משמוע, אחד למה חייבם הכתוב להתודות עון אבותם, הלא בהתודות עונם אין אני קורא עליהם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם (ברכות ז'.)?

ב' אומרו אף אני אלך עמם וגו' מה ענין עונש זה אחר הוידוי?

ג' אומרו והבאתי אותם וגו' עונש זה כבר אמור למעלה?

ד' אומרו או אז יכנע ספק זה למה?

ורמב''ן ז"ל פירש שהספק הוא על הגאולה או תבא על ידי כניעה, או עד שיקבלו עונשם, והוא פירוש דחוק, וכמו כן מה שפירש אדונינו רש''י ז"ל הוא דחוק לעין רואה ולב משכיל.

ונראה לפרש הכתובים על זה הדרך כי לצד שטעות מתמידי העבירות תבא להם מעין טועה, בראותם מה שלפניהם, אשר התעיבו עול שנה אחר שנה, ודרכם צלחה ושלותם רבה לאין חקר, אף כי חטאתם כבדה מזה לא יפחד עשות רשע וימאן לקחת מוסר, כי יגדל בחון הראות מהודעת המוכיח מיעודי התורה, ודבר זה כילה אמונת עם בני ישראל בעונש הרשע ושכר הצדק, וכמו כן הנה עם בני ישראל לא הביא ה' עליהם מוסר, עד אשר עונות ראשונים גברו, ועלו למעלה ראש. ושלוותם וטובתם רבה ועצמה, כמובן מדברי נביאים, ולזה כשפעל ה' ועשה בהם נקמת עונותם לא האמינו כי על פועל הרע שילם להם, ויוכיחו מהראשונים, לזה אמר ה' בעת שובם ויבואו להתודות צריכין להתודות גם כן כי אבותיהם חטאו.

והוא אומרו והתודו עונם וגו' ואת עון אבותם כדי להסיר טעות שהיו בו שאין זה מעשה רע, ממה שעשוהו ראשונים ולא נענשו, ויאמרו בפיהם אבותינו חטאו והרשיעו ואנחנו עונותיהם סבלנו לצד שאחזו מעשה אבותיהם בידיהם, ואומרו ואף אשר וגו' פירוש כי מחשבת טעות זה שהעונשים היו באים בקרי יחשבהו ה' עון שצריך וידוי עליו כשאר עבירות.

{מא} ואומרו אף אני וגו'. פירוש גם זה יאמרו בכלל הוידוי כי צדיק ה' על כל הבא עליהם, וכן ראוי למשפט צדק לילך עמם בקרי ולא יעול האל משפט,

ואומרו והבאתי אותם וגו'. פירוש גם זה יאמרו בכלל הוידוי, והנה ממה שמצריכם ה' להתודות עליו אתה יודע שהם היו מרשיעים בפרט זה, והרשע הוא כי יאמרו למה ה' יוציאם מארצם ויגלם בין האומות, אם לפירעון עונם ייסרם תוך ארצותם, ולא יגלם בין האומות, כי אדרבה זה יסובב הפך תיקון המבוקש שאם המבוקש הוא להטיב מעשיהם, והנה כשיזרה אותם בארצות יגמרו לעשות רע ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וזה יחזק מחשבת קרי, לזה כשאמר ה' והתודו זכר שיאמרו גם כן בוידוי כי צדיק ה' במה שהלך עמהם קרי, ולאותו הטעם ולאותו המבחן הביאם בארץ אוביהם כדרך מעשה המקרה בלא כיון אל הצריך.

ואומרו או אז. פירוש שיתלו טעם הבאתם בארץ אויביהם לצד הליכה, או לטעם כדי שיכנע לבבם הערל. לזה הביאם בארץ אוביהם, מה שלא היה נכנע באופן אחר זה, שבזה יהיה להם הרווחה נכונה, שעל ידי הכנעה לבד ירצו את עונם ולא יצטרכו למירוק אחר, על דרך אומרו (מ''א כ''א) הראית כי נכנע אחאב, ואמרו ז"ל (ברכות ז'.)

טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות,

והוא אומרו אז יכנע וגו' ואז ירצו את עונם.

{מב} ואומרו וזכרתי וגו'. פירוש כי הוידוי יועיל להקל מעליהם הגזירות הרעות אבל להשיבם לכנם צריך זכות אבות, והוא אומרו וזכרתי.

עוד ירצה לומר שזה תוספת טעם לגלות בארץ אויביהם, כי על ידי כן יעלה זכרון ברית אבות ויזכור אותם לרחמים, מה שלא היה כן זולת זה, גם תהיה להם זכירת הרחמים כשישתתף עמהם זכרון הארץ, וזולת הגלותם בארץ העמים אין צורך לזכרון הארץ לזוכרה עמה, והוא אומרו וזכרתי וגו' והארץ אזכור, והוסיף עוד לומר והארץ תעזב מהם, טעם אחר לגלות, כי בזה גם כן תרץ הארץ שבתותיה מה שלא היה כן בלא גלות.

בריתי יעקוב ואף את וגו'. פירוש אם תספיק זכות יעקב מה טוב ואם לאו אוסיף מה שלמעלה ממנה שהיא ברית יצחק ואם לא תספיק אצרף מה שלפניו ברית אברהם.

{מג} והארץ תעזב וגו' יען וביען וגו'. אומרו יען וביען על דרך אומרו (ירמי' ט') על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי ואמרו ז"ל (ב''מ פ''ה:):

דבר זה נשאלה וכו' עד שבא הקדוש ברוך הוא ופירשה ויאמר ה' על עזבם את תורתי,

פירוש השאלה היא שאם ישראל חטאו ארץ מה חטאה שאבדה, שהיה לו לבעל הדין ליפרע מהם ולא תחרב הארץ?

וחורבתה היא ביציאת בניה מתוכה ויבואו בה ערל וטמא שהוא אבדן הארץ, ויאמר ה' על עזבם את תורתי, הרי שיציאת ישראל מארץ ישראל היא לסיבת מניעת התורה, כי לצד שאין תורה אין חשק לארץ בישיבתם בה, ומצינו עוד שאמר הכתוב למעלה מזה אז תרצה וגו' ותרץ את שבתותיה, הרי כי לסיבת עון השמיטה תאבד הארץ מהם, מעתה הם ב' טעמים ליציאת ישראל מארץ הקדושה.

לזה אמר יען וביען, וחזר ופירש מה הם הב' סיבות ואמר במשפטי מאסו הם השמיטות, וחקתי געלה נפשם היא עסק התורה, כמו שאמר בתחלת הפרשה אם בחקתי ופירשוה על עסק התורה.

וממוצא דבר אתה יודע כי צריכין ב' הסיבות, שאם היו עוסקים בתורה היו מתיסרים באופן אחר ותתרצה הארץ בביטול השמיטה לצד תועלת התורה הנשמעת בה, ואם היו מקיימין מצות השמיטה הגם שלא היו עוסקין בתורה היה ה' מיסרם באופן אחר ולא היו גולין, ובהצטרף ב' יצא הדין להביא אותם בארץ אויביהם שאמר בתחילת הענין.

{מד} ואף גם זאת בהיותם וגו'. צריך לדעת איך יוצדק ואף גם זאת שהוא ענין הטבה, עם מה שקדם לו בענין היסורין והצרות, ואולי שחוזר לתחלת הענין שהזכיר עונותם, והליכתם במקרה עם ה' אף על פי כן לא מאסתים וכו'.

עוד יתבאר על דרך מה שפירשתי במה שקדם כי ה' נותן טעם להקפדת כל חכם לב, למה יגלה ישראל מארצו ולא שם לו שם בארץ עצמה משפט תט אשורם מני אורח, עוד הוסיף לומר אף גם טעם זה, והוא באמצעות הבאתם בארץ אויביהם ותעזב הארץ מהם לא מאסתים וגו' לכלותם, על דרך אומרם ז"ל (מדרש תהלים ע''ט)

כי ה' השליך חמתו על עצים ועל אבנים למלט עם בני ישראל כמזמור לאסף באו גוים וגו' שמו את ירושלים לעיים וגו'

שהיה מזמר על הדבר, גם יסובב רחמיו ותכבש מדת הדין בראות עם עליון בני מלכים שפלים ביד אויביהם, וזה יסובב שפלם שלא תכלה אותם מדת הדין, והוא אומרו ואף גם זאת סיבה להבאתם בארץ אויביהם שבהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' לכלותם, ולצד זה בחרתי בעונש כזה.

להפר בריתי אתם. ברית זו היא שלא יחליפם באומה אחרת שקיים ה' כן במאמרו ליוצאי מצרים, והוא מה שגמר אומר כי אני ה' אלהיהם פירוש זאת אות הברית אלהיהם ולא אלהים לאומה אחרת, גם מאמרו בשעת מתן תורה שיהיו עם סגולה מכל העמים וממלכת כהנים ומאמר ה' הוא במקום ברית.

עוד נראה שכוונת הכתוב היא על זה הדרך לא מאסתים וגו' לכלותם והטעם הוא לצד בריתי אתם, וחזר ופירש מה הוא הברית כי אני ה' אלהיהם זה הוא הברית שהופר אם אכלה אותם כי אין מקיים ברית ה' שיהיה להם לאלוה אשר נתחייבו הם לקיימו.

גם ירצה על התורה שנקראת ברית שאם אין ישראל התורה שנתן ה' להם והיא אתם עמם הופרה.

{מה} ואומרו וזכרתי להם ברית וגו'. רבותינו ז"ל אמרו (תורת כהנים) וזה לשונם:

מנין שברית כרותה לשבטים? דכתיב וזכרתי וגו' ברית וגו' אשר הוצאתי וגו', ואפשר לומר שנתכוון על דרך אומרו (ירמי' ב') זכרתי לך חסד נעוריך אהבת וגו',

וכמו כן אמר כאן וזכרתי וגו' פירוש שיזכור ה' לדור האחרון זכות דור ראשון שנכנס בברית עם ה' באהבה רבה, ופירש מי הם הראשונים בעל ברית, ואמר אותם שהוצאתי אותם וגו' ונתקדש באמצעותם אלהים חיים.

חסלת פרשת בחוקתי, סליק ספר ויקרא

לתחילת פרק כו