נטית ימינך -
משל למה הדבר דומה?
ללסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטין של מלך. אמר: אם אני מוציא את בן המלך, אני תופסו, ואני הורגו, וצולבו, ואני ממית אותו מיתות חמורות.
כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים: אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל.
ורוח הקדש מלעגת עליו ואומרת לו: נשפת ברוחך.
ואומר: נטית ימינך.
וכן הוא אומר: למה רגשו גויים וגו' יתיצבו מלכי ארץ, ננתקה, יושב בשמים וגו'.
ואומר: הנה יביעון בפיהם.
ואחריו מה כתיב?
ואתה ה' תלעג למו תשחק וגו'.
וכן הוא אומר: שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה.
ואומר: והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו' ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וגו' ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וגו', הא כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות צללו כעופרת.
ד' נקראו אדירים (כתוב ברמז קס"ה).

מי כמכה באלם ה' -
כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים, ובטלה מלכותן של מצרים, ושפטים נעשו באלהיהם שלהם, פתחו כולם פיהם ואמרו: מי כמכה וגו' ולא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אף אומות העולם, כיון ששמעו שאבד וכו' כפרו כולן באלהיהם שלהם, ואמרו: מי כמכה וגו'.
אתה מוצא שעתידין אומות העולם לכפור באלהיהם שלהם, שנאמר: ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וגו'.
ואומר: היעשה לו אדם אלוהים,
ואומר: (והיה) ביום ההוא ישליך האדם וגו'
ואומר: לבוא בנקרות הצורים וגו'
(ואחריו מה כתיב) [ומה כתיב שם]?
והאלילים כליל יחלוף.

דבר אחר:
מי כמכה -
בנסים וגבורות שעשית על הים, שנאמר: נוראות על ים בים סוף, ויגער בים סוף ויוליכם בתהומות.

מי כמכה באלם -
מי כמוכה רואה בעלבון בניך ושותק, שנאמר: החשיתי מעולם.
לשעבר אחריש אתאפק, מכאן ואילך כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'.

מי כמכה באלים -
כאלו שהן משמשין לפניו במרום שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה'.
ואומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה.
ואומר: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה.

מי כמכה באלים -
מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות.
פרעה קרא עצמו אלוה, שנאמר: יען אמר יאור לי ואני עשיתני.
סנחריב קרא עצמו אלוה, שנאמר: מי בכל אלהי הארצות וגו'.
נבוכדנצר קרא עצמו אלוה, שנאמר: אעלה על במתי עב.
נגיד צור קרא עצמו אלוה, שנאמר: אמור לנגיד צור.

מי כמוכה -
לא כאלו שאחרים קוראין אותן אלוהות ואין בהם ממש, ועליהם נאמר: פה להם ולא ידברו וגו' לא יהגו בגרונם - אֵלּוּ פה להם ולא ידברו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אמר שני דברים בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: אחת דבר אלוהים שתים זו שמעתי וגו' הלוא כה דברי כאש וגו' עד והגה מפיו יצא.

מי כמכה נאדר בקדש -
נאה אתה ואדיר בקדש. שלא כמדת בשר ודם מידת הקב"ה.
בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד.
אבל מי שאמר והיה העולם, אמר י' דברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר.

דרך בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת,
אבל מי שאמר והיה העולם, אפילו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן, שנאמר: שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו.

נורא תהילות -
לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.

דבר אחר:
נורא תהילות -
מידת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מן הקרובים, אבל מידת הקב"ה אינו כן, אלא מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים, שנאמר: בקרובי אקדש.
וכתיב: וסביביו נשערה מאד.
ואומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה.
ואומר: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה.

מידת בשר ודם פועל עושה אצל בעל הבית, חורש עמו, וזורע עמו, מנכש עמו, מעדר עמו, מטבע אחד נותן והולך לו.
אבל הקב"ה אינו כן, אלא תאב לבנים נותן לו, שנאמר: הנה נחלת ה' בנים.
תאב לחכמה נותן לו, כתיב: כי ה' יתן חכמה.
תאב לנכסים נותן לו, שנאמר: והעושר והכבוד מלפניך.

מידת בשר ודם כשהוא בונה בונה את התחתון ואחר כך בונה את העליון.
אבל הקב"ה אינו כן, ברא את העליון ואחר כך בונה את התחתון, שנאמר: בראשית ברא אלוהים וגו'.

מידת בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ובאבנים ובעפר, שמא במים?!
אבל הקב"ה אינו כן, קירה את עולמו במים, שנאמר: המקרה במים עליותיו.

מידת בשר ודם אינו יכול לצור צורה במים,
אבל הקב"ה אינו כן, אלא צר צורה במים, שנאמר: ישרצו המים.

מידת בשר ודם אינו יכול לצור צורה בעפר,
אבל הקב"ה צר צורה בעפר, שנאמר: אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ.

מידת בשר ודם כשהוא בא לצור צורה, מתחיל בראשה או באחד מהצדדים ואחר כך גומרה, אבל הקב"ה אינו כן, צר צורה כולה כאחת, שנאמר: כי יוצר הכל הוא.
ואומר: אין צור כאלהינו - אין צייר כאלהינו.

בשר ודם והולך אצל עושה צלמים, ואומר לו: עשה לי צורתו של אבא.
והוא אומר לו: יבוא אביך ויעמוד לפני, או הבא לי איקונין שלו ואני עושה לו צורתו,
אבל הקב"ה אינו כן, אלא נותן לאדם בן מטפה של מים, ודומה לצורתו של אביו.

עושה פלא -
עשה פלא אין כתיב כאן, אלא עושה פלא - לעתיד לבא, שנאמר: לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה וגו'.

דבר אחר:
עושה פלא -
עשה עמנו פלא, ועושה עמנו בכל דור ודור, שנאמר: נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, רבות עשית אתה ה' נפלאותיך.

דבר אחר:
עשה פלא -
עם אבות, ועתיד לעשות עם בנים, שנאמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות - אראנו מה שלא הראיתי לאבות, שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים, יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות.
וכן הוא אומר: לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו.
ברוך ה' אלוהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן.

ר' ישמעאל תנא:
מי כמכה באלם -
מי כמכה באלמים.

אבא חנן אומר:
מי כמוך חסין יה - חסין קשה, שאתה שומע נאוצו וגדופו של אותו רשע, ואמר: אי אלהימו צור חסיו בו - זה טיטוס הרשע שכרף וגדף כלפי מעלה.
מה עשה?
תפש זונה בידו ונכנס לבית קדש הקדשים וכו'.

נטית ימינך -
מגיד שכל הנפשות בכף הקב"ה, אשר בידו נפש כל חי, בידך אפקיד רוחי.

תבלעמו ארץ -
באיזה זכות נתן להם המקום קבורה?
בזכות שאמרו: ה' הצדיק.
אמר להם המקום: אתם צדקתם עליכם את הדין, אף אני לא אקפח שכרכם ואתן לכם מקום קבורה, שנאמר: נטית ימינך.

דבר אחר:
נטית ימינך -
מגיד שהים זרקן ליבשה ויבשה זרקתן לים.
אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי, נאמר לי (ועתה): ארורה האדמה ועכשיו היאך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין?!
עד שנשבע לה הקב"ה שאינה מעמידה בדין, שנאמר: נטית ימינך, ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: נשבע ה' בימינו.

נטית ימינך -
מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו - רשעים כלים מן העולם, שנאמר: ויט ידו על צפון ויאבד את אשור.
ואומר: הנני נוטה (את) ידי על פלשתים.
ואומר: ונטיתי ידי על יהודה.
ואומר: ונטיתי ידי על אדום.

משל למה הדבר דומה?
לביצים שהן נתונים בידי אדם, שאם מטה את ידו מעט כולן נופלות ומשתברות, שנאמר: וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדו כולם יכליון.

נחית בחסדך -
חסד עשית עמנו שלא היו בידינו מעשים, שנאמר: חסדי ה' אזכיר תהילות ה' וגו'.
חסדי ה' עולם אשירה.
והעולם לא נבנה מתחלתו אלא בחסד, שנאמר: אמרתי עולם חסד יבנה.

עם זו גאלת -
לפי שכל העולם כולו שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: עם זו יצרתי לי (כתוב בפסוק אז ישיר משה ובני ישראל).

נהלת בעזך -
בזכות התורה שאתן עתידין לקבל, ואין עוז אלא תורה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
ואומר: ועוז מלך משפט אהב.

דבר אחר:
נהלת בעזך -
בזכות מלכות בית דוד שהן עתידין לקבל, ואין עוזך אלא מלכות, שנאמר: ה' בעזך ישמח מלך.
ואומר: ה' עוז למו ומעוז ישועות משיחו הוא.
ואומר: ויתן עוז למלכו.

אל נוה קדשך -
בזכות בית המקדש שהן עתידין לבנות, ואין נוה אלא בית המקדש, שנאמר: ואת נוהו השמו. ואומר: חזה ציון קרית מועדנו וגו'.

תמן תנינן:

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד על התרוה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

ר' הונא בשם ר' אחא:
עוברי הים פירשו אותו נחית בחסדך - זו גמילות חסדים.
נהלת בעזך - זו תורה.
עדיין היה העולם מתמוטט, ואימתי נתבסס?
כשבאו אל נוה קדשך.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
ואשים דברי בפיך - אלו תורה.
ובצל ידי כסיתיך - זו גמילות חסדים.
ללמדך, שכל מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים - זוכה לחסות בצלו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב: מה יקר חסדך אלוהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.
לנטוע שמים וליסוד ארץ - אלו הקרבנות, שנאמר: ולאמר לציון עמי אתה.

א"ר הונא בר פפא:
חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום שנקראו ישראל ציון, והיכן מצינו?
כאן ולאמר לציון עמי אתה.

שמעו עמים ירגזון -
כיון ששמעו אומות העולם שאבד פרעה וחילו בים, ובטלה מלכות של מצרים, ושפטים נעשו בע"ז שלהן, התחילו מתרגזין, לכך נאמר: שמעו עמים ירגזון.

דבר אחר:
כיון ששמעו אומות העולם שהקב"ה הרים קרנם של ישראל ומכניסן לארץ, התחילו מתרגזין. א"ל המקום: שוטים שבעולם, כמה מלכים מלכו מכם ולא כעסו בני ישראל, שנאמר: ואלה המלכים.
כמה שלטונים שלטו מכם ולא כעסו בני ישראל: אלוף לוטן ועכשיו אתם כועסים?!
אף אני נותן לכם כעס שאין בו רצון, שנאמר: ה' מלך ירגזו עמים.

חיל אחז יושבי פלשת -
כיון ששמעו שישראל נכנסין לארץ, אמרו: עכשיו הן באין לעורר עברתם של בני אפרים, שנאמר: ובני אפרים שותלח וברד בנו עד מאתים אלף, בני אפרים רומי קשת.
מפני מה?
על לא שמרו ברית אלוהים ובתורתו מאנו ללכת - על שעברו על הקץ על שעברו על השבועה.

דבר אחר:
אמרו: אין להם דרך בכל מקום אלא עלינו, שעכשיו הן באין ובוזזין את כל נכסינו ומחריבים את ארצנו.

אז נבהלו אלופי אדום -
אם תאמר שהן באין לירש את ארצם, הלא כבר נאמר: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו', ונשמרתם מאד אל תתגרו בם.
הא מה תלמוד לומר אז נבהלו אלופי אדום?
מפני אנינות.

דבר אחר:
אמרו עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם, שנאמר: וישטום עשו וגו'.

אילי מואב יאחזמו רעד -
אם תאמר שהן באין לירש את ארצם, והלא כבר נאמר: ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואומר: וקרבת מול בני עמון.
הא מה תלמוד לומר: אילי מואב יאחזמו רעד?
מפני אנינות.

דבר אחר:
אמרו: עכשיו הן באין לעורר מריבה שבין אבינו לאברהם, שנאמר: ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו':

נמוגו כל יושבי כנען -
כיון ששמעו יושבי כנען שאמר המקום למשה: רק מערי העמים האלה וגו', כי החרם תחרימם וגו', אמרו: אלו ואלו לא היו מתיראים אלא מפני ממונם ומפני נכסיהם, אבל עלינו אין באין אלא לכלותנו ולירש את ארצנו. התחילו נמסין, שנאמר: נמוגו - אין נמיגה אלא מסיה, שנאמר: נמוגים ארץ וכל יושביה.
ואומר: למען למוג לב (נמוגו כל יושבי כנען).

תפול עליהם אימתה ופחד -
אימתה - על הרחוקים.
ופחד - על הקרובים, כענין שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו'.
וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר הוביש ה' ונשמע וימס לבבנו.

בגדול זרועך ידמו כאבן -
כיון שיצאו ישראל מן הים, כנס עמלק את כל אומות העולם ובא ועשה מלחמה עם ישראל, והתפלל משה בעד העם, באותה שעה דממו כולם כאבן, לכך נאמר: בגדול זרועך ידמו כאבן.

דבר אחר:
כיון שנכנסו מרגלים לארץ, כל מי שהיה אומר: אלו מרגלי ישראל, היה דומם כאבן.

דבר אחר:
כיון שעברו ישראל הירדן נכנסו כל מלכי כנען ועשו מלחמה עם ישראל, שנאמר: ויהי כשמוע יבין מלך חצור וישלח אל יובב וגו', ואלה המלכים אשר מצפון ויצאו הם וכל מחניהם עמם וגו' ויתקבצו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד, באותה שעה התפלל יהושע ודממו כולם כאבן.

עד יעבור עמך ה' -
את הים,
עד יעבור - את הירדן,
עד יעבור - נחלי ארנון.

עם זו קנית -
(לפיכך כל) [לפי שכל] העולם שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: עם זו יצרתי לי.
ד' נקראו קנין:
ישראל, שנאמר: עם זו קנית.
ארץ ישראל, נקראת קנין, שנאמר: הר זה קנתה ימינו.
אברהם, נקרא קנין, שנאמר: ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
התורה נקראת קנין, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.
יבואו ישראל שנקראו קנין, לארץ שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שנקרא קנין, בזכות התורה שנקראת קנין, לכך נאמר: עם זו קנית (כתוב בפסוק אברם).

תבאמו ותטעמו -
נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו.

תביאנו ותטענו אין כתיב כאן, אלא תבאמו ותטעמו.
אמרו: הבנים נכנסים ואין האבות נכנסין.
וכן הוא אומר: אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'.
אמרו הגדיים נכנסין ואין התיישים נכנסין.

דבר אחר:
תבאמו ותטעמו -
ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות, שנאמר: מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד, דן אחד, נפתלי אחד.

דבר אחר:
תבאמו ותטעמו -
נטיעה שאין בה נטישה, שנאמר: ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש, כי בהר קדשי בהר מרום ישראל - בהר נחלתך - בהר שהבטחתנו בו, שנאמר: בהר מרום ישראל.

ד' נקראו נחלה:
ישראל, נקראו נחלה, שנאמר: והם עמך ונחלתך.
ארץ ישראל, נקראת נחלה, שנאמר: בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה.
בית המקדש, נקרא נחלה, שנאמר: בהר נחלתך.
התורה, נקראת נחלה, שנאמר: וממתנה נחליאל.
אמר הקב"ה: יבואו ישראל שנקראו נחלה, לארץ שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה.

מכון לשבתך -
זה אחד מן הדברים שכסא של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה.
וכן הוא אומר: ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו.
ואומר: בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים.

פעלת ה' -
חביב בית המקדש לפני המקום, כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר, שנאמר: בדבר ה' שמים נעשו וגו' וכשבנה בית המקדש, כביכול פעולה לפניו, שנאמר פעלת ה', אוי להם לאומות העולם, מה הן שומעין באזניהם, הרי בית המקדש קרוי פעולה לפניו ועמדו והחריבו אותו.
והם אמרו: ערו ערו עד היסוד בה, לענין כן מהו אומר?
ה' ממרום ישאג וגו' שאוג ישאג על נוהו עד נוהו השמו.

מקדש אדני כוננו ידיך -
חביב בית המקדש לפני הקב"ה, שכשברא את עולמו לא בראו אלא בידו אחת, שנאמר: אף ידי יסדה ארץ, וכשברא בית המקדש, כביכול בשתי ידיו, שנאמר: מקדש אדני כוננו ידיך.
אימתי תבנהו בשתי ידיך?

משל למה הדבר דומה?
ללסטים שנכנסו לפלטין של מלך, (והחזירו) [והחריבו] פלטין של מלך, ובזזו והרגו בנו של מלך. לאחר זמן ישב עליהם המלך בדין, תפס מהן,, הרג מהם צלב מהם, ישב בפלטין שלו ואחר כך נתודע מלכותו בעולם, לך נאמר: מקדש אדני כוננו ידיך.

ה' ימלך לעלם ועד -
רבי יוסי אומר:
אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא הייתה אומה שולטת בהן לעולם, אלא אמרו: ה' ימלך לעלם ועד - לעתיד לבא.
אבל אנחנו על עמך, עדרך, צאן מרעיתך, זרע אברהם אוהבך, בני יצחק יחידך, עדת יעקב בנך בכורך, גפן שהסעת ממצרים, וכנה אשר נטעה ימינך.

ה' ימלך לעלם ועד -
מפני מה?
כי בא סוס פרעה וגו'.

ר' איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זמרא: פסקו ליה תריסר שנין למיזל לבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: [ניהוו שית שנין, אחלפוה קמיה, אמר להו:] איכנוס והדר איזיל. הוה קא מיכסיף מאבוה.
א"ל: בני, דעת קונך יש בך. מעיקרא כתיב: תבאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב: ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] נסבה, אזל יתיב תריסר שני בבי רב, עד דאתא איעקרא דביתהו.

אמר רבי:
היכי נעבדי?
נגרשה, יאמרו: עניה זו לשוא שמרה. לנסיב איתתא אחריתי, יאמרו: זו אשתו וזו זונתו.
בעא עלה רחמי ואיתסיאת.

א"ר אלעזר:
כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי שמות, שנאמר: כי אל דעות ה' וזה ניתן בין שתי שמות, שנאמר: פעלת ה' מקדש ה'.

ותקח מרים הנביאה את התוף בידה -
וכי מנין היה להם לישראל תופים ומחולות במדבר?
אלא שהצדיקים מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים, והתקינו להם תופים ומחולות.

ותען להם מרים -
מגיד הכתוב: כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר: שירו לה' כי גאה גאה.

ויסע משה את ישראל -
אמר רבי סימון:
לא כל שרוצה לומר שירה אומר שירה, אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה, בידוע שמוחלין לו על כל עונותיו ונעשה בריה חדשה.
ישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה, נמחלו להן עונותיהן, שנאמר: ויסע משה את ישראל - שהסיען מעונותיהן.

וכן אתה מוצא בדבורה וברק, שנעשה להם נס ואמרו שירה.
ומנין שנמחלו עונותין?

רבי איבו בשם רבי אבא:
בכל מקום נאמר: ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע.
וכאן כתוב: ויעשו בני ישראל - תחלת עשיה.
והיכן הן מה שעשו לשעבר?
אלא מחל להן הקב"ה, מה שעשו לשעבר.

וכן אתה מוצא בדוד, שנעשה לו נס ואמר שירה.
ומנין שנמחל לו על כל עונותיו?
דכתיב בתר שירתו: ואלה דברי דוד האחרונים.
היכן הן הראשונים?
אלא מלמד שמחל לו הקב"ה.

ויסע משה את ישראל -
רבי יהושע אומר:
נסיעה זו נסעו ישראל על פי משה, ושאר כל המסעות נסעו על פי הגבורה, שנאמר: ועל פי ה' יסעו אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על לפי משה, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל.

על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה.
ומה תלמוד לומר: ויסע משה?
אלא להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להן משה: קומו סעו, לא אמרו היאך אנו נוסעין במדבר ואין בידינו מחיה לדרך?
אלא האמינו והלכו אחרי משה, ועליהן מפורש בקבלה: הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'.

וכן מצינו שחזרו לאחוריהן שלוש מסעות, שנאמר: ויסעו מפני החירות ויעברו בתוך הים ויסעו ממרה ויבואו אילמה ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף.
וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות, שנאמר: ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסרה מת, והלא לא מת אלא בהר ההר, שנאמר: ויעל אהרן הכהן אל הר ההר, ומה תלמוד לומר שם מת אהרן?
אלא מלמד שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו שמונה מסעות.

ר' אליעזר אומר:
על פי הגבורה נסעו, ומה תלמוד לומר: ויסע משה?
אלא מלמד שהסיען משה בעל כרחן. שכיון שראו בפגרי האנשים שהיו מעבידין בהן בפרך ובעבודה קשה, כולם פגרים מתים מוטלים על שפת הים, אמרו: כמדומין אנו שלא נשתייר אדם במצרים, שנאמר: נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו ע"ז, ותרד בראשנו ונחזור למצרים, יכול שאמרו ולא עשו?
הרי הוא אומר: וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדותם.

רבי יהודה בר אילעאי אומר:
ע"ז עברה עם ישראל בים, והסיעם משה באותה שעה, שנאמר: ויסע משה את ישראל מים סוף - מדבר שהיה עימהם בים סוף.

ויסע משה את ישראל -
זה שאמר הכתוב: ויסע כצאן עמו.
מה הצאן מתרדפת והרועה מכנסם, כך היו ישראל במדבר מתלחמין ובוכין ומתרעמים, כמה שנאמר: כמה ימרוהו במדבר, כביכול לא נסתלק מעליהם הקב"ה אלא נהגם כצאן, שנאמר: ויסע משה.

דבר אחר:
מה הצאן משברת את האילנות, ואף על פי כן אין בעליה מקפיד עליה, כך ואתנה [ואתן] צאני וגו' [אדם אתם] - צאן לעונשים, ואדם למתן שכר.

דבר אחר:
למה כצאן?
כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה ובלילה מפני הזאבים, כך היה הקב"ה: לא ימיש עמוד הענן וגו'.
ואומר: וסכה תהיה לצל יומם.
ואומר: נחית כצאן עמך וגו'.
מהו ויסע?
שהסיען בעל כרחן, דכתיב: ויקח שש מאות רכב.
עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות, וכשנטבעו בים היו צפין על שפת הים, והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהן ולא היו מבקשין לזוז משם.
כיון שראה משה כך, א"ל: מה אתם סבורים שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות?
עמד והסיען בעל כרחן.

ויצאו אל מדבר שור -
זה מדבר כּוֹב.
אמרו עליו על מדבר כוב, שהוא ת"ת פרסה על ת"ת פרסה, כלו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב.
ואומר: משא (מדבר) [בהמות] נגב בארץ צרה וצוקה [לביא וליש מהם אפעה] וגו' - ואין אפעה אלא עכס.
אמרו: כשעכס זה רואה צל עוף פורח באויר, מיד מת ונושר אברים אברים, אף על פי כן: ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ צרים וגו', בארץ ציה וצלמות.
מהו צלמות?
מקום צל ועמו מות.

א"ר אבא:
הדבר הזה הסיח לי רבינו הגדול: אדם אחד היה בארץ ישראל, והיו קורין אותו מרוטה.
פעם אחת הלך ללקט עצים בראש ההר, וראה את הנחש ישן, והנחש לא ראהו. מיד נשרו שער ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורין אותו מרוטה.

אמר רבי יוסי:
מדבר שור -
היו שם נחשים כקורת בית הבד ועקרבים כמלא הבית.

מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם, עברה שיירא ראשונה ובלעה הנחש, ועברה שניה ושלישית ובלעה. היה המלך יושב ומצר. היה שם עמו ארכיסטרטיגוס.
אמרו לו: מה אתה עומד?
הבא עשרה גבורים, והביא.
אמר לו: ימלאו סדירות של תבן, עשו כן ומגלגלין לפיו, והוא בולע עד שנפחה כרסו ולא היה יכול להן, ועמדו והרגו אותו.

אמר רבי יוסי בר רבי חנינא:
גדול הוא אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא.

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים -
רבי יהושע אומר:
כמשמעו.

רבי אליעזר אומר:
והלא המים תחת רגלי ישראל היו, והארץ אינה צפה אלא על המים, שנאמר: לרוקע הארץ על המים, הא מה תלמוד לומר: לא מצאו מים?
אלא כדי ליגען.

אחרים אומרים:
מים שנטלו ישראל בין הגזרים שלמו מהם בואתה שעה.
הא מה תלמוד לומר: ולא מצאו מים?
אף בכליהם לא מצאו, כענין שנאמר: ואדיריהם שלחו צעיריהם וגו'.

דורשי רשומות אומרים:
לא מצאו מים -
דברי תורה שנמשלו למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים, לכך מרדו. לפיכך התקינו הנביאים והזקנים שיהו קורין בתורה: בשבת ובשני ובחמישי, כיצד?
מפסיקין אחד בשבת,
וקורין בשני,
ומפסיקין בשלישי וברביעי,
וקורין בחמישי,
ומפסיקין בששי.

מעיקרא תקינו:
חד גברא תלתא פסוקי, כנגד כוהנים לוים וישראלים.
אתא עזרא תקן: תלתא גברי עשרה פסוקי, כנגד עשרה בטלנים.

ויבואו מרתה -
ר' יהושע אומר:
לג' מקומות באו ישראל באותה שעה, שנאמר: ויבואו מרתה וגו'.

ר' אלעזר המודעי אומר:
לא באו אלא למקום אחד בלבד.

וילונו העם -
ר' יהושע אומר:
היה להן לשיראל לימלך בגדול שבהן תחלה לאמר מה נשתה, אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה.

רבי אלעזר המודעי אומר:
למדים היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומות על משה, ולא על משה בלבד אמרו, אלא כלפי הגבורה, לכן נאמר: לאמר מה נשתה.

ויצעק אל ה' וגו' -
מכאן שאין הצדיקים קשין לקבל תפלתן. לפי דרכך אתה למד שתפלת הצדיק קצרה.

מעשה בתלמיד א' שעבר לפני ר' אליעזר וקצר בברכותיו.
א"ל תלמידיו: רבי, ראית פלוני שקצר בברכותיו, והיו אומרים עליו: ת"ח קצרן הוא זה.
א"ל: לא קצר זה יותר ממשה, שנאמר: אל נא רפא נא לה.

שוב מעשה בתלמיד אחד, שעבר לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו.
א"ל: רבי, ראית פלוני שהאריך בברכותיו, והיו אומרים עליו: ארכן הוא זה.
א"ל: לא האריך יותר ממשה רבינו, שנאמר: ואתנפל לפי ה' את ארבעים היום, שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.

ויורהו ה' עץ -
ר' יהושע אומר:
זה עץ של ערבה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית.

ר' יהושע בן קרחה אומר:
זה עץ של הרדופני.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
דבר מן התורה הראהו, שנאמ: ויורהו ה' עץ, כענין שנאמר: ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך. וכתיב: עץ חיים היא למחזיקים.

ר' נתן אומר:
זה עץ של קתרוס.

ויש אומרים:
עיקר תאנה ועיקר רמון.

ר"ש בן גמליאל אומר:
בוא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי בשר ודם:
בשר ודם - במתוק מרפא את המר.
אבל הקב"ה אינו כן, אלא במר מרפא את המר, הא כיצד?
נתן המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס.

כיוצא בו: ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים –
והלא בשר חי שאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח. הא כיצד?
נתן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס בתוך נס.

כיוצא בו: ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה'.
והרי מים מתוקין, כיון שאתה נותן בהן מלח מיד הן נמלחים, הא כיצד?
נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס.

וישלך אל המים -
אחרים אומרים:
היו ישראל מתחננים ומתגוררים לפני אביהם שבשמים כבן שהוא מתחנן לפני אביו, וכתלמיד שהוא מתגורר לפני רבו.
כך היו ישראל מתחננין ומתגוררין לפני אביהן שבשמים, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, חטאנו לפניך שהתרעמנו על הים.

וימתקו המים -
ר' יהושע אומר:
מרים היו לפי שעה ונמתקו.

ר' אלעזר המודעי אומר:
מרים הן בתחלה, שנאמר: המים, המים שני פעמים.
כתיב: יעשו עץ גבוה חמישים אמה, והקב"ה צוח לא יהיה קִלְווּסָן.
ומה אני עושה לאברהם?
והוא עומד עליהם תחת העץ.
ומה אני מפיייס למשה?
ויורהו ה' עץ.
ההוא אמר ולא יעשה.
והיה המן מבקש קורה של חמישים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בביתו, שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקדרוניא, ונטל נסר א' מתבתו של נח שעשה הקב"ה זכרון לעולם, שידעו דורות עולם שהביא מבול לעולם, שכן כתיב: זכר עשה לנפלאותיו.
וכן כשנהפכו סדום ועמורה, כתיב: ותבט אשתו מאחריו ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח. למה זכר עשה לנפלאותיו?
שיהיו הדורות מתנין שבחו של הקב"ה.

שם שם לו חוק ומשפט -
שם ניתן לישראל אחת עשרה מצוות:
שבע שנצטוו בני נח,
ואברהם על המילה,
ויעקב על גיד הנשה,
הוסיפו לישראל שבת וכבוד אב ואם.

תניא:
עשר מצוות נצטוו ישראל במרה, שבע שקבלו עליהן בני חת, והוסיפו עליהן דינין, דכתיב שם: שם לו חוק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב: כאשר צוך ה' אלוהיך.

א"ר יהודה אמר רב:
כאשר צוך - במרה (כתוב ברמז נ"ב).

שם שם לו חוק ומשפט -
זה כבוד אב ואם, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
חוק –
אלו עריות, שנאמר: לבלתי עשות מחקות התועבות.

ומשפט –
אלו עונשין ודיני קנסות ודיני חבלות.

ושם נסהו -
שם נשא לו גדולה, דברי ר' יהושע, שנאמר: נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה. ואומר: נשא את ראש בני גרשון.

א"ל ר' אלעזר המודעי:
והלא גדולה אינה תלויה אלא בְּשִׂי"ן, וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך, הא מה תלמוד לומר ושם נסהו?
שם נסה המקום את ישראל.

ויאמר אם שמוע תשמע -
א"ר זירא, ואיתימא ר' חנינא בר פפא:
בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם:
מידת בשר ודם כלי ריקן מחזיק[ כלי מלא אינו מחזיק.
אבל מידת הקב"ה אינו כן, אלא מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק, שנאמר: ויאמר אם שמוע תשמע - אם שמוע – תשמע, ואם לאו - לא תשמע.

דבר אחר:
אם שמוע -
בחדש, תשמע – בישן.

ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע.
מכאן אמרו:
שמע אדם מצווה אחת, משמיעין אותו מצוות הרבה, שנאמר: אם שמוע תשמע.
אם שכח מצווה אחת, משכחין אותו מצוות הרבה, שנאמר: אם שכח תשכח.

לקול ה' אלוהיך -
אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות.

והישר בעיניו תעשה -
אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם.

והאזנת למצותיו -
אלו גזרות שוות.

ושמרת כל חקיו -
אלו הלכות.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך -
הא אם אשים - אני ה' רופאך, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
אם שמוע -
שומע אני רשות?
תלמוד לומר: תשמע - חובה ולא רשות.
תשמע - זה הכלל שכל התורה כלולה בה.

לקול ה' אלוהיך -
מלמד שכל מי שהוא שומע לקול הגבורה, מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולמים.

והישר בעיניו תעשה -
זה משא ומתן.
מלמד, שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה.

והאזנת למצותיו -
אלו הלכות.

ושמרת כל חקיו -
אלו עריות.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך -
ומה תלמוד לומר: כי אני ה' רופאך?
אלא אמר המקום לישראל: דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם, רפואה היא לכם, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.
ואומר: רפאות תהי לשרך וגו'.

ר' יצחק אומר:
אם אין בהן חולי, מפני מה הן צריכין רפואה?
אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך - בעולם הזה, ואם אשים, כי אני ה' רופאך - לעולם הבא.

שמעון בן עזאי אומר:
שמוע –
מה תלמוד לומר: תשמע?

מכאן אמרו:
רוצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד.
לשכח?
משכחין אותו מיד.
הוא היה אומר: רצה אדם לשמוע בטובתו, משמיעין אותו שלא בטובתו [לשכח בטובתו? משכחין אותו שלא בטובתו].
הרשות נתונה, שנאמר: אם ללצים הוא יליץ.

אחרים אומרים:
אם חבול תחבול - אם חבלת חבולה אחת, סוף שחובלין בך חבולות הרבה.

א"ל רבא לרבה בר מרי:
כתיב: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך - וכי מאחר שלא שם מחלה, רפואה למה?
א"ל: הכי אמר ר' יוחנן:
מקרא זה מעצמו נדרש, אם תשמע - לא אשים, ואם לא תשמע – אשים, ואף על פי כן - אני ה' רופאך (כתוב ברמז תתמ"ח):

ויבואו אילמה ושם שתים עשרה וגו' -
מגיד שאותו מקום מהולל במים יותר מכל המקומות.
תדע שכן, שהרי היו שם שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים, וכיון שבאו ישראל ושרו עליהם שישים רבוא אדם, וספקו להם לנו ושנו ושלשו.

ויחנו שם על המים -
לעולם אין ישראל שורין אלא על המים, דברי רבי יהושע.

רבי אלעזר אומר:
מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים, שבעים דקלים כנגד שבעים זקנים.
ומה תלמוד לומר: ויחנו שם על המים?
אלא מלמד, שהיו עוסקין בדברי תורה שנתנו להן במרה.

חזרה לחלק א