פסוק א ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים ואחר מות דור ההוא פרו וישרצו. ויקם מלך חדש - ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו. פסוק ו וכל הדור ההוא - שבעים נפש. פסוק ז פרו - בהריון. וישרצו - לידה. שלא שִׁכָּלָה הרחם. שבכל מקום קטנים, קרוין שרץ על הארץ. וירבו. גדלו ונעשו הקטנים גדולים ולא מתו בקטנותם. ויעצמו - שלא מתו אנשים, אלא היו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם. וכן: והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. כמו מילאה. וכן: ושוליו מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל. פסוק י נתחכמה לו - שלא ירבה, שאם ירבה והיה כי תקראנה מלחמה משנאינו. כמו: ידה ליתד תשלחנה, מצינו לשון יחיד אצל רבים. כי תקראנה - כי תארענה, כמו: מקראי קודש מארע קודשא לשון מאורע. ונלחם בנו ועלה מן הארץ - לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקראו לי מלכותא קטיעא. פסוק יא מסים - מן הכפולים הוא מסס. כמו: פתות אותו פתים מן פתת. מסכנות - אוצרות כמו: אל הסוכן הלז לשכנא אשר על הבית. פסוק יב כן ירבה - כמו כן הרבה כמלפנים. ויקוצו - בחייהם, כמו: קצתי בחיי. וכן: אשר אתה קץ מפני שני מלכיה. פסוק יג בפרך - לשון שברון הוא. בתלמוד מפרכין באגוזים. פסוק יד ובכל עבודה בשדה - חריש וקציר. את כל עבודתם - עם כל עבודתם. אשר עבדו בהם - בתוך העיר. בפרך. פסוק טו למילדות העבריות - למיילדות שהם העבריות. פסוק טז על האבנים - על המשבר. כדאמרינן: באו בנים עד משבר. גם בכלי יוצר כתב בירמיה עושה מלאכה על האבנים. וחיה - טעמו למעלה. כמו מן ישב ישבה. מן ארפרכשד חי יאמר לנקבה חיה, אבל אלו חי אלף שנים פעמים, טעמו למטה ולשון זכר מגזרת עשה עלה ראה. פסוק יז ותיראן - לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראיה שהרי יאמר ותראה[ו] . ותחיין - אין חילוק בין פעלו. לפעלתם. פסוק יט כי חיות הנה - בריאות ופקחות וממהרות לילד. פסוק כא ויעש להם בתים - לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות. פסוק כב ויצו פרעה לכל עמו לאמר - וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו, או של ויקרא, או של וידבר, או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח.