רשב"ם לשמות פרק יד

פסוק ג
נבוכים הם -
לפניהם. כמו נבכי ים. לפיכך שבו אחור שלא ידעו היכן ילכו.

כי סגר עליהם המדבר
את דרכם שהוא מקום נחש שרף ועקרב וחיות רעות ודואגים שם מאחריהם. ולפיכך שבו ממקום שהיו חונים באיתם בקצה המדבר ועתה באו בין מגדול ובין הים לחנות על הים והרי נבוכים - נבכי ים לפניהם הרי אין להם מקום לנוס לא לפנים ולא לאחור.

נבוכים -
סגורים בנבכי ים שלפניהם, כדכתיב: הבאת עד נבכי ים.
מבכי נהורת.

פסוק ה
כי ברח העם -
מתוך ששבי אחור.

מעבדנו -
חטף קמץ. מעבוד אותנו. וכן: משמרו את השבועה.
תאכלנו האש,
באכלנו לחם לשובע.


פסוק ז
רכב בחור -
רכב חשוב ומבוחר.

ושלישים -
שרים, לפי שכתוב לפנינו: ומבחר שלישיו טבעו בים סוף.

פסוק ח
יוצאים ביד רמה -
לא היו דואגים כלל, עד שראו פרעה ועמו רודפים אחריהם, אז וייראו מאוד.

פסוק יא
המבלי אין קברים -
כפל לשון.

למות במדבר -
אשר אין לחם ואין מים ואפילו אין רודף אחרינו נמות ברעב.

פסוק טז
וּבְקָעֵהוּ -
העי"ן גורמת. כמו: שְׁמָעֵנוּ אדוני אבל מן זכור יאמר זָכְרֵנִי.

פסוק יט
ויסע מלאך האלהים -
המוליך את עמוד הענן.

לפני מחנה ישראל וילך -
המלאך -

מאחריהם -

ומתוך כך -

ויסע העמוד מפניהם ויעמוד מאחריהם -
כי המלאך הוליכו להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל וישם מאפל ביניהם כדכתיב ביהושע: שלא יוכלו לקרב זה אל זה כל הלילה.

פסוק כ
ויהי הענן והחשך -
למצרים.

ויאר -
עמוד האש לישראל

את הלילה ולא קרב זה אל זה -
מצרים לא קרב לישראל כל הלילה.

פסוק כא
ברוח קדים -
בדרך ארץ עשה הקב"ה שהרוח מייבש ומקריח את הנהרות.

פסוק כד
בעמוד אש וענן -
בקולות של ברד ואש מתלקחת וענן, כדכתיב: וירעם ה' בקול גדול ויהומם.

ויהם -
מהומות קול.

פסוק כה
ויסר את אופן מרכבותיו -
כשראו מצרים שנתהממו היו טורחים את אופני העגלות להטותם אחריהם, כדי לנוס ולברוח אחור ולא יכלו אלא היו מנהגים ומטים אותם לפנות לאחור ובכבדות ובקושי גדול, כי היו העגלות והרכב מריבות זו לפני זו.

ולמה היו עושים כך?
לפי שאמרו מצרים: אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם - עתה בנו, במצרים.

פסוק כו
נטה את ידך -
כשעברו ישראל על שפת הים מעבר לים.

פסוק כז
ומצרים נסים לקראתו -
כשהיו הופכים אופני מרכבותם לנוס פגעם הים קודם שנהפכו לגמרי ובא להם הים לקראת פניהם.

פסוק כט
ובני ישראל -
כבר - הלכו ביבשה בתוך הים.

פסוק ל
וירא ישראל -
אשר על שפת הים.

את מצרים
-
מתים וטבועים בים.

על שפת הים -
כשהיו ישראל על שפת הים ראו מיד את הים שב על פני המצרים וטבעו בתוכו, זהו עיקר פשוטו.
ובענין זה פירשתי בבראשית: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום.

פסוק לא
ויאמינו בה' -
שאף במדבר לא ימותו ברעב.

הפרק הבא