רשב"ם לבמדבר פרק יא

פסוק א
ויהי העם כמתאוננים -
מצטערים מטורח הדרך.

פסוק ז
והמן כזרע גד הוא -
ומראהו כמראה, הבדולח - כלומר: נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים: ונפשנו יבשה - כאדם שאוכל חטים יבשים.

וא"כ למה חרה אף של הקב"ה כאמור לפנינו?
ועתה מפרש טעם של חרון אף, שהרי - כשטחנו ברחים או דכו במדוכה - אז - והיה טעמו כטעם לשד השמן - אז מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק - כצפיחית בדבש - כזיתים ואגוזים קודם טחינה, אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמן ולפיכך וישמע ה' - ויחר אפו - שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש.
כאן כתיב: והיה טעמו - שמתחלף טעמו הראשון, אבל בפרשת בשלח כתיב: וטעמו כצפיחית בדבש - שזה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן.

לשד
כלומר: עיקר. כמו: נהפך לשדי בחרבוני קיץ - נהפך לחלוחי כיובש תאנים שנתייבשו.

פסוק ח
שטו -
כמו משוט בארץ.
שוטטו בחוצות ירושלים.


פסוק יב
ילדתיהו -
ילד את אלמורד - הרי ילד את אחרים לפיכך יאמר: וירשתם אותם.

יְלִדְתִּיהוּ -
שניהם בחירק, לפי שֶׁמִפָעַל שלהם דומה כעין מַפְעִיל, אבל ישב שהוא בגוף האדם יאמר: וִישַׁבְתֶּם. ישן וישבתם. כל דומיהן פתחין. וכן מן ירד וירדתם.

פסוק כ
עד אשר יצא מאפכם -
כתרגומו.

למה זה יצאנו ממצרים -
שאמרתם: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים - ולפי שאתם כפויי טובה תלקו. ואלו הייתם מתאוים בשר ולא נתרעמתם על יציאת מצרים לא הייתם לוקים כל כך, כמו בשאר תלונות שיש מהם שלא לקו.

פסוק כא
ויאמר משה שש מאות אלף וגו' -
צריך לפרש זה דוגמא שפירשתי: לא יוכל העם לעלות אל הר סיני.
אף כאן משה היה מתיירא על מה שאמר הקדוש ברוך הוא: ואכלו חדש ימים - וגם אמר: והיה לכם לזרא.
ושאל מן הקב"ה, אתה אמרת שיאכלו חדש ימים והלא - שש מאות אלף רגלי - לבד הנשים והטף והלא כל צאנם וכל בקרם לא יספיק להם חדש ימים, והיאך תקיים זה הדבר?!
או תכלה אותם וישארו מעט ויסתפקו עד חדש, שהרי אמרת: והיה לכם לזרא?!
או
תעשה להם נסים להביא להם בשר ממקום אחר.

פסוק כו
בכתבים -
שנכתבו לצאת אל האהל ולא יצאו מתוך ענוה כמפורש בסנהדרין.

מבחוריו -
מנעוריו, כמו בחרותיך, אבל על כן על בחוריו לא ישמח ה'.
הם האנשים הנקראים בחורים.

כלאם -
כמו: ויכלא הגשם.
אָסָרֵם ומָנְעֵם מן השוק ותנם בבית הכלא.
א"ה ה"ע גורם לומר כְּלַאֵם. כמוח שמענו אדני. ימצאהו בארץ מדבר.

פסוק לה
מקברות התאוה נסעו העם חצרות -
לפי הפשט
מקברות התאווה נסעו העם חצרות ויהיו שם בחצרות, כלומר, נתעכבו שם עד האסף מרים. ולכך האריך בלשונו: ויהיו בחצרות.

ומדרש אגדה בספרי בסוף הפרשה:
ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו ונסעו מזו וחנו בזו?!
ומסופק לרבותי ונשאלתי עליה בפריש (=פריז) ופירשתיו בדרשה, כי זו אנו למדין מתחלת הפרשה שכתוב בה: מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות - ועל פסוק זה כתב בספרי, זה היה בשעה שנצטרעה מרים וסוף דבר חוזר ומסיימו בפסוק האחרון של פרשה ואחר נסעו העם מחצרות - וכי ב' חצרות היו וכו'.
ופסוק זה הוא נדרש מקברות התאוה נסעו העם ויחנו בחצרות כשאר כל מסעות וחניות שכתוב בהן: ויסעו ויחנו אלא מקברות התאוה נסעו העם חצרות - משמע כי העם נסעו מחצרות ואח"כ ויהיו בחצרות, שחזרו לאחוריהם בחצרות שכשנסע דגל הראשון מחצרות ועדיין לא הורד המשכן [ולא נסעו הלויים]. ומשה ואהרן ומרים שהיו עדיין במחנה לויה קרא להם הקב"ה פתאום ונצטרעה מרים וחזרו לאחוריהם ונאספה מרים מצרעתה לסוף שבעה, ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן.
וכל דרשה זו מצאתי במכילתא בפרשת בשלח כולה בפסוק הראשון. ושוב מצאתיה בתשובות ר' קלונימוס איש רומי כמותי.

וגם מה שכתוב במכילתא ויסעו בני ישראל מרעמס סכתה - על זה נאמר: ואשא אתכם על כנפי נשרים - ופירשתי לשואלים, לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סכתה.
לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס לסוכות ובשעה שנסעו מרעמסס נסעו כמו כן מסוכות וזהו כנפי נשרים.
הפרק הבא