ערלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ.

דתניא: אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ, שומע אני לא יהו נוהגין אלא בארץ?
תלמוד לומר: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה.
אי כל הימים, יכול יהו כל המצות נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ?
תלמוד לומר: בארץ, אחר שרבה הכתוב ומעט.
צא ולמד במה שאמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות - מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, חוץ מן הערלה והכלאים דהלכתא גמירי לה, אף על גב דחובת קרקע נינהו נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ, אבל חדש בארץ אִין, בחוצה לארץ לא. מאי טעמא?
מושב - לאחר ירושה וישיבה משמע.

רבי אליעזר אומר:
אף חדש נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, מושב - בכל מקום שאתם יושבים משמע.

אמר רבא:
כס פלפלי ביומא דכפורי - פטור.
מיתיבי ממשמע שנאמר: ונטעתם איני יודע שעץ מאכל הוא?
אלא מה תלמוד לומר: עץ מאכל הוא?
לומר לך עץ שטעמו ופרי שוה, הוי אומר זה פלפלין. ללמדך, שהפלפלין חייבין בערלה, ואין ארץ ישראל חסרה כלום, דכתיב: לא תחסר כל בה, לא קשיא, הא ברטיבתא הא ביבשתא.

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר:
כל מקום שנאמר: לא יאכל לא תאכל לא תאכלו –
אחד איסור אכילה,
ואחד איסור הנאה, במשמע.
והרי ערלה דרחמנא אמר ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה.
מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר?
תלמוד לומר: וערלתם ערלתו ערלים - לרבות אם כלם.
טעמא דכתב רחמנא: וערלתם ערלתו ערלים - דאי מלא יאכל איסור אכילה משמע, איסור הנאה לא משמע. לעולם לא יאכל משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, ואיצטריך, סלקא דעתך אמינא, הואיל וכתב לכם - שלכם יהא, קא משמע לן. אלא השתא דכתב תרי קראי לכם למה לי?
לכדתניא: לכם - להביא את הנטוע לרבים.
מאי טעמא דתנא קמא?
ונטעתם ליחיד משמע, לרבים לא משמע, כתב רחמנא לכם להביא את הנטוע לרבים.

ורבי יהודה:
ונטעתם - בין יחיד בין רבים משמע.
לכם - בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.

וערלתם ערלתו את פריו -
את הטפל לפריו.

אמר רבא:
היכא אמרינן דהוי ליה שומר לפירי?
[היכא דכי] שקלת ליה לשומר ולקי פירא, אבל היכא דשקלת ליה לשומר והוי פירא, לא הוי שומר לפרי. הוה עובדא ושקליה לניצא דרמונא ולקה רמונא, לניצא דפרחא והוה בוטיתא, (כך כתוב בספרא דרא"ה).

באחד בתשרי ראש השנה לנטיעה, מנא לן?
דכתיב: שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.
וכתיב: ובשנה הרביעית - וגמר שנה, שנה מתשרי, דכתיב: מראשית השנה ועד אחרית שנה, וניגמור שנה שנה מניסן, דכתיב: ראשון הוא לכם לחדשי השנה?
דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים, ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים.
המקדש בערלה אינה מקודשת, שנאמר: ערלים לא יאכל.
אין לי אלא באכילה וכו' כדלעיל.
מנין ששלושים יום לפני ראש השנה הרי הם כשנה?
תלמוד לומר: ובשנה הרבעית יהיה כל פריו קדש - להביא את הפרט ואת העוללות, דברי בית הלל.

שבית שמאי אומרים:
יש לו פרט ויש לו עוללות ועניים פודים לעצמן.

ובית הלל אומרים:
כולו לגת.

קדש –
מה קדש האמור להלן טעון חומש ובעור,
אף קודש האמור כאן טעון חומש ובעור (כתוב ברמז תש"ג).

הלולים -
שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם.

מכאן אמר רבי עקיבא:
לא יטעום אדם כלום עד שיברך.
מנין ששלשים יום לפני ראש השנה הרי הם כשנה?
תלמוד לומר: ובשנה החמישית תאכלו את פריו, להוסיף לכם תבואתו.

ר"י הגלילי אומר:
הריני מוסיף פירות חמישית על פירות רביעית,
מה פירות חמישית לבעלים,
אף פירות רביעית לבעלים.

רבי עקיבא אומר:
לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שלא יאמר אדם: הרי ארבע שנים מצטער אני בו חנם, לכך נאמר: להוסיף לכם תבואתו.
תבואתו - מלמד שאין נפדה אלא תבואה.

מכאן אמרו:
אין פודין את הרביעי, עד שיבא לעונת המעשרות.

רבי אומר:
נאמר כאן ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו.
וכתיב התם: ותבואת הכרם
מה להלן כרם,
אף כאן כרם.

נד לא תאכלו על הדם -
לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גוך - אל תקרי גוך אלא גָּאֶיךָ.
אמר הקב"ה: אחר שנתגאה זה קבל עליו עול מלכות שמים.

ר' עקיבא אומר:
מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום כל אותו היום?
שנאמר: לא תאכלו על הדם.
מנין לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה?
תלמוד לומר: לא תאכלו על הדם.

דבר אחר:
לא תאכלו הבשר ועדיין הדם במזרק.

רבי דוסא אומר:
מנין שאין מברין על הרוגי בית דין וכו'?

דבר אחר:
אזהרה לבן סורר ומורה.

ואמר רבי אבין בר חייא:
על כולן אינו לוקה דהוה ליה לאו שבכללות.

לא תנחשו -
כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים ובכל כיוצא בהן.

ולא תעוננו -
אלו אוחזי העינים.

ר' ישמעאל אומר:
זה המעביר על העין.

רבי עקיבא אומר:
אלו נותני עונות, כגון אלו האומרין למודות ערבי שביעית להיות יפות, ועוקרות (קינוניות) [קטניות] להיות רעות.

לא תקיפו -
(כתוב למעלה ברמז תקס"ב וכתוב ברמז תרכ"ז).

לא תקיפו -
תנו רבנן:
פאת ראשו סוף ראשו - זה המשנה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו.

תני תנא קמיה דרב חסדא:
לא תקיפו – אחד המקיף ואחד הניקף לוקה.
אלא מעתה דאכיל תמרי בארבלא לקי?
תתרגם מתיתין כרבי יהודה, דאמר:
שאין בו מעשה לוקין עליו.

רבא אמר:
במקיף לעצמו, ודברי הכל.

רב אשי אמר:
במסייע, ודברי הכל.

ולא תשחית את פאת זקנך -
פאת זקנו סוף זקנו.
ואיזהו סוף זקנו?
שבולת של זקנו, וחייב על הזקן, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטן.

רבי אליעזר אומר:
אם נטלן כולן כאחד, אינו חייב אלא אחת, ואינו חייב עד שיטלנו בתער.

רבי אליעזר אומר:
ואפילי לקטו במלקט וברהיטני - חייב.
מאי טעמייהו דרבנן?
דכתב: ופאת זקנם לא יגלחו, יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב?
תלמוד לומר: ולא תשחית את פאת זקנך.
אי לא תשחית, יכול אפילו לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב?
תלמוד לומר: ופאת זקנם לא יגלחו, הא כיצד?
גלוח שיש בו השחתה, הוי אומר: זה תער.

ורבי אליעזר, מאי טעמא?
(כתוב למעלה ברמז תקע"ב)
אמר רבי אלעזר:
אפילו לקטו במלקט וכו'. מה נפשך אי אית ליה גזרה שוה ליבעי תער, ואי לית ליה גזרה שוה אפילו במספרים נמי ליחייב. לעולם אית ליה גזרה שוה, וקסבר הני נמי גלוח נינהו.

ושרט -
יכול אפילו שרט על ביתו שנפל, על ספינתו שטבעה בים?
תלמוד לומר: לנפש - לחייב על המת בלבד.
ומנין שאם שרט ארבע וחמש שריטות על מת אחד, שהוא חייב על כל אחת ואחת?
תלמוד לומר: ושרט לחייב על כל שריטה ושריטה.

רבי יוסי אומר:
מנין שאם שרט שריטה אחת על ארבעה וחמשה מתים, שחייב על כל אחד ואחד?
תלמוד לומר: לנפש - לחייב על כל מת ומת.
והאי לנפש אפיקתיה וביתו שנפל?
קבסר רבי יוסי, שריטה וגדידה אחת הן, וכתיב התם למת.

תני תנא קמיה דרבי יוחנן:
למת בין ביד בין בכלי – חייב.
לעבודה זרה ביד – פטור, בכלי – חייב, דכתיב: ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים.

וכתובת קעקע -
יכול כתב ולא קעקע יהא חייב?
תלמוד לומר: קעקע.
אי קעקע יכול קעקע ולא כתב יהא חייב?
תלמוד לומר: וכתובת - הא אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע, שנאמר: וכתובת קעקע אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם.

רבי שמעון בן יהודה אומר: משום רבי שמעון:
אינו חייב עד שיכתוב את השם, שנאמר: וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'.

תני בר קפרא,
אינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז, שנאמר: אני ה' - אני הוא ולא אחר.

אמר רב מלכיא אמר רב אדא בר אהבה:
אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו, מפני שנראה ככתובת קעקע.

רב ביבי בר אביי:
קפיד אריבדא דכוסילתא.

רב אשי אמר:
מכתו מוכחת.

אל תחלל את בתך להזנותה -
בתו מאנוסתו מנין?

אמר אביי:
קל וחומר על בת בתו ענש הכתוב, על בתו לא כל שכן.
וכי עונשין מן הדין?
גלוי מילתא בעלמא הוא.

רבא אמר אמר: רב יצחק בר אבדימי:
אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה,

תנא אבוה דרבי אבין:
לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו הוצרך הכתוב לומר ובת איש כהן.
אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה, אף בתו מאנוסתו היא בשרפה ואין בועלה בשרפה.

אמר אביי:
אמר קרא: את אביה היא מחללת - מי שמחללת את אביה, יצאה זו שאביה מחללה.

רבא אמר:
בשלמא התם אפיקתיה מדינא דבת כהן ואוקמתיה אדינא דבת ישראל, הבא אדינא דמאן מוקמת לה, אדינא דפנויה מוקמת לה?!
אזהרה לבתו מאנוסתו מנין?
אי לאביי ורבא, מהיכא דנפקא להו עונש מהתם נפקא להו אזהרה.

אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי?
אמר רבי אלעאי:
אמר קרא: אל תחלל את בתך להזנותה.
האי מיבעי ליה לכדתניא: אל תחלל את בתך.
יכול בכהן שמשיא בתו ללוי ולישראל הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: להזנותה בחלולין שבזנות הכתוב מדבר, במוסר את בתו שלא לשם אישות.
אם כן לימא קרא אל תחל מאי אל תחלל?
שמע מינה תרתי.
ואביי ורבא האי תחלל מאי עבדי ליה?

אמר רבי מני:
זה המשיא בתו לזקן.

ר' עקיבא אומר:
זה המשיא בתו בוגרת.
ואי זה עני ורשע ערום?
זה המשהה בתו בוגרת.

אמר ר' עקיבא:
הוי זהיר ממי שיועצך לפי דרכו.

אמר רב יהודה אמר רב:
המשיא בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן וכו', עליו הכתוב אומר: למען ספות הרוה את הצמאה.
וכתיב: לא יאבה ה' סלוח לו.
מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך ובניו ובנותיו בדרך ישרה ומשאין סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, סמוך לפרקן שאני.

תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר:
הרי שבא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, לא נמצא האב נושא את בתו, והאח נושא את אחותו?!
ונתמלאה כל העולם כלו ממזרות! ועל זה נאמר: ומלאה הארץ זמה - זו מה היא.

יתר על כן אמר ר"א בן יעקב:
לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת, שמא יזדויגו זה לזה, ונמצא אח נושא את אחותו.

ולא תזנה הארץ -
מזנין הן את הפירות.
יכול אפילו על מעשה יחידי?
תלמוד לומר: ומלאה הארץ זמה - ולא על מעשה יחיד.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
הרי הוא אומר: ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך.

[ר' אליעזר בן יעקב אומר:
מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא, והיא שקבלה מאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, שגג ונשא לבתו, שגג והשיאה לבנו, נמצא הוא נושא לבתו ובנו לאחותו, נמצא ממלא את כל העולם ממזרים, שנאמר: זימה זו מה היא],

א"ר אליעזר:
מנין שענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה?
נאמר כאן: זמה,
ונאמר להלן: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא – מלמד, שענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה.
יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת?
תלמוד לומר: את שבתותי תשמרו.
יכול יירא מן המקדש?
תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו.
אמר שבת משום שמירה,
אמר מקדש משום מורא,
מה שבת לא משבת אתה ירא אלא ממי שפוקד על השבת,
אף מקדש לא ממקדש אתה ירא אלא ממי שפוקד על המקדש.

איזהו מורא?
לא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובאפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה, מקל וחומר אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין?
תלמוד לומר: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו - מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם.

אל תפנו אל האובות -
בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו.
וידעוני זה המדבר בפיו.
השואל בהם - הרי אלו בסקילה,
והנשאל בהן – באזהרה.

תנו רבנן:
בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת, מעלה בזכורו (אוב) אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגלגלת עולה כדרכו ועולה בשבת.
שאלה זו שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא:
א"ל: מה יום מיומים?
א"ל: ומה גבר מגוברין?
א"ל: דמרי צבי. שבת נמי דמרי צבי.
א"ל: הכי קאמינא: ומי יימר דהאידנא שבתא?
א"ל: סמבטיון יוכיח, בעל אוב יוכיח, קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן כשבת.
[א"ל]: בזיתו ביישתו קללתו.

אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו?
להקיש אליהם וכו'.

אל תבקשו לטמאה בהם -
מלמד שאינם באים על האדם אלא אם כן מפנה דעתו להם ליטמא בהן. אם עושה כך, דע מה אתה מוחלף מהבהמה.

מפני שיבה תקום -
יכול אפילו מפני זקן אשמאי?
תלמוד לומר: זקן - ואין זקן אלא חכם, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

ר' יוסי הגלילי אומר:
אין זקן אלא חכמה, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.
יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק?
תלמוד לומר: תקום והדרת - לא אמרתי אלא קימה שיש בה הדור.
אי הדור, יכול יהדרנו בממון?
תלמוד לומר: תקום והדרת - מה קומה אין בה חסרון כיס אף הדור שאין בו חסרון כיס.
יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ?
תלמוד לומר: תקום והדרת - לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הדור.
יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו?
תלמוד לומר: תקום ויראת - דבר המסור ללב, נאמר בו: ויראת מאלהיך.

ר' שמעון בן אלעזר אומר:
מנין לזקן שלא יטריח?
תלמוד לומר: זקן ויראת.

איסי בן יהודה אומר:
מפני שיבה תקום -
ואפילו כל שיבה במשמע.

רבי יוסי הגלילי, היינו תנא קמא?
איכא בינייהו יניק וחכים,
תנא קמא סבר: יניק וחכים לא,
ור' יוסי הגלילי סבר: אפילו יניק וחכים.

מאי טעמא דר' יוסי הגלילי?
אמר לך אי סלקא דעתך כדקאמר תנא קמא, ליכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום והדרת ומדלא כתיב הכי, שמע מינה אפילו יניק וחכים נמי.
ותנא קמא, אין הכי נמי, ומשום דבעי למיסמך זקן לויראת.
ותנא קמא מאי טעמא?
אי סלקא דעתך כדקאמר ר"י הגלילי:
אם כן ליכתוב קרא: מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן, ומדלא כתב הכי שמע מינה חד הוא.

אמר מר:
מה קומה שאין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דקא מנקב מרגליתא. אלא אקיש קומה להדור: מה הדור שאין בה בטול מלאכה,
אף קימה.

ואקיש נמי הדור לקימה:
מה קימה שאין בה חסרון כיס,
אף הדור.

מכאן אמרו:
אין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני ת"ח. ולא, והתניא: כל בעלי אומניות עומדין מפניהם ושואלין בשלומן: אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום.

א"ר יוחנן:
מפניהם עומדין, מפני תלמידי חכמים אין עומדין.

א"ר יוסי בר אבין:
בוא וראה כמה גדולה מצוה בשעתה. [שהרי מפניהם עומדין, מפני תלמיד חכמים אין עומדין], ודילמא שאני התם דאם כן אתה מכשילן לעתיד לבא.

אמר מר:
יכול יעצים עיניו, אטו ברשיעי עסקינן?
הכי קאמר: יכול יעצים עיניו מקמי דנימטי זמן חיוביה, ובזמן חיוביה לא קא חזי ליה?
תלמוד לומר: תקום ויראת.

תנא: קימה שיש בה הדור זה ארבע אמות, וברבו מובהק מלא עיניו, ואפילו בתרי עיבורי דנהרא.
זקן שלא יטריח מנא לן?
תלמוד לומר: זקן ויראת.

אמר אביי:
נקטינן, דאי מקיף חיי.

איסי בן יהודה אומר:
מפני שיבה תקום -
ואפילו כל שיבה במשמע, והלכה כאיסי בן יהודה.

אביי, קאי מקמי סבי דארמאי, אמר: כמה הרפתקי עדו עלייהו.

א"ר ינאי:
אין ת"ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהא כבודו מרובה משל שמים.

א"ר אלעזר:
כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו אינו מתקיים בידו ומשתכח.
נאמר כאן: פני זקן,
וכתיב: וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים.

וכי יגור אתך גר -
כולל בתפלה גרים עם הצדיקים, דכתיב: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וגו' וסמיך ליה: וכי יגור אתך גר.

א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן:
גר צריך שלשה, משפט כתיב ביה: משפט אחד יהיה לכם ולגר.

תנו רבנן:
מי שבא ואמר: גר אני יכול נקבלנו?
תלמוד לומר: וכי יגור אתך גר - אתך במוחזק לך.
בא הוא ועדיו עמו מנין?
תלמוד לומר: וכי יגור אתך גר בארצכם.
אין לי אלא בארץ, בחוצה לארץ מנין?
תלמוד לומר: אתך - בכל מקום שאתך.
אם כן מה תלמוד לומר: בארצכם?
בארץ צריך להביא ראיה, בחוצה לארץ אינו צריך להביא ראיה.
בא הוא ועדיו עמו קרא למה לי?
דאמרי שמענו שנתגייר בבית דינו של פלוני, מהו דתימא לא ליהמנייהו קא משמע לן.
בחו"ל מנין?
תלמוד לומר: אתך [בכל מקום שאתך], הא אפיקתיה?
חד מאתך וחד מעמך.

וחכמים אומרים:
בין בארץ בין בחו"ל צריך להביא ראיה.
ואלא הכתיב בארץ?
ההוא דאפילו בארץ מקבלינן גרים, סלקא דעתך אמינא, משום טיבותא דא"י קא מגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא איכא לקט שכחה ופאה ומעשר (שני) [עני], קא משמע לן.

רבי אומר:
ככם כאבותיכם –
מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים,
אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים.

בשלמא מילה דכתיב: כי מולים היו וגו' אי נמי מהכא: ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך.

הרצאת דמים נמי כתיב: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות.
אלא טבילה מנלן?
דכתיב: ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם - ואין הזאה בלא טבילה.
אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים?!

אמר רב אחא בר יעקב:
וכי יגור אתכם גר -
או אשר בתוככם לדורותיכם כתיב.

לא תונו אותו -
לא תאמר לו: אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו נכנסת תחת כנפי שמים.

כאזרח -
מה אזרח שקבל עליו כל דברי התורה,
אף גר שקבל עליו כל דברי התורה.

מכאן אמרו:
גר שקבל עליו כל דברי התורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו.

ר' יוסי בר' יהודה אומר:
אפילו דבר (אחד) [קטן] מדקדוקי סופרים.

יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך -
כשם שנאמר בישראל: ואהבת לרעך כמוך, כך נאמר בגרים: ואהבת לו כמוך.

כי גרים הייתם בארץ מצרים -
דעו מה נפשן [של גרים וכו']:

תנו רבנן:
המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין: דכתיב:
וגר לא תונו,
לא תונו אותו,
ולא תונו איש את עמיתו - וגר בכלל עמיתו.

והלוחצו עובר בשלשה לאוין, דכתיב:
ולא תלחצנו,
וגר לא תלחץ,
לא תהיה לו כנושה.

תניא: ר' אליעזר הגדול אומר:
מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות [בגר]?
מפני שסורו רע.

כי גרים הייתם בארץ מצרים -
תניא משום ר' נתן:
מום שבך אל תאמר לחברך.

והיינו דאמרי אינשי:
דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא.

לא תעשו עול במשפט -
אם לדין הרי אמור, אם כן למה נאמר: לא תעשו עול במשפט במדה?
מלמד, שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה.
וגורם חמשה דברים:
מטמא את הארץ,
ומחלל את השם,
ומסלק את השכינה,
ומפיל ישראל בחרב,
ומגלה מארצם.
במדה - זו מדת הארץ.
במשקל - זה טורטני.
במשורה - זה הזיר הגדול.

ויש אומרים:
זו קוטית קטנה.

ויש אומרים:
זה המחק.

תנו רבנן:
לא תעשו עול במשפט -
במדה - זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לזה בימות החמה ולזה בימות הגשמים.
במשקל - שלא יטמין משקלותיו במלח.
ובמשורה - שלא ירתיח.
והלא דברים קל וחומר: ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה, קל וחומר להין וחצי היין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג (ושלישית הלוג) ורביעית הלוג, תומן ועוכלא על אחת כמה וכמה.

אמר רבא:
למה לי למיכתב יציאת מצרים גבי רבית ומשקלות וגבי ציצית?
אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בגוי ומלוה אותם לישראל ברבית, אני הוא שהבחנתי וכו' ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח ושוקל בהן, וממי שתולה קלא אילן בבגדו, ואומר: תכלת הוא.

מאזני צדק -
א"ר יוחנן:
כי הוה דריש ר' מאיר בפירקא הוי דריש תילתא שמעתא תילתא אגדתא תילתא מתלי.

וא"ר יוחנן:
שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו לא בא לידינו אלא שלש.
אבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה,
מאזני צדק,
צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו.

מאזני צדק -
צדק את המאזנים יפה.

אבני צדק -
צדק את המשקלות יפה.

איפת צדק -
צדק את האיפות יפה,

והין צדק -
צדק את ההינין יפה.

אמר ר' יוסי בר' יהודה:
והלא ההין בכלל איפה היה, שנאמר: איפת צדק, אם כן למה נאמר הין צדק?
שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק.

יהיה לכם -
מנא אגרדמים על כך.

מכאן אתה אומר:
הסיטון מקנח את המדות אחד לשלשים יום,
ובעל הבית אחד לשניים עשר חודש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
חלוף הדברים: החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.

אמר ר' שמעון בן גמליאל:
במה דברים אמורים?
בלח, אבל ביבש אין מקנח. וחייב להכריע לו טפח.
היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש.
מקום שנהגו למדוד בדקה לא ימדוד בגסה, בגסה לא ימדוד בדקה, למחוק לא יגדוש, לגדוש לא ימחוק.

אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים -
שתקבלו עליכם מצות מדות, שכל המודה במצות מדות - מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות - כופר ביציאת מצרים.

תנו רבנן:
מנין שאין מוחקין במקום שגודשין, ואין גודשין במקום שמוחקים?
תלמוד לומר: איפה שלמה וצדק יהיה לך.
ומנין שאם אמר: הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים, והריני גורש במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו?
תלמוד לומר: איפה שלמה וצדק.
ומנין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין?
תלמוד לומר: (איפה שלמה וצדק) [אבן שלמה].
ומנין שאם אמר: הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים, והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו?
תלמוד לומר: אבן שלמה וצדק, לא יהיה לך בביתך, מה טעם?
משום איפה ואיפה לא יהיה לך בכיסך. מה טעם?
משום אבן ואבן [אבל] אבן שלמה וצדק יהיה לך [איפה שלמה וצדק יהיה לך].

תנו רבנן:
(לא) יהיה לך - מלמד שמעמידים אגרדמים למדות ואין מעמידין אגרדמים לשערים.
דבי נשיאה אוקמן בין למדות בין לשערים מפני הרמאין.

תנו רבנן:
אין עושין משקלות לא של בַּעַץ ולא, של אֲבָר ולא של גיסטרון ולא של שאר מיני מתכות, אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית.

תנו רבנן:
אין עושין המחק של דלעת מפני שהוא קל, ולא של מתכת מפני שהוא מכביד, אבל עושה הוא של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע.

תנו רבנן:
אין עושין את המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר. ולא ימחוק בבת אחת, מפני שהוא רע למוכר ויפה לקונה. ולא ימחוק מעט מעט, מפני שרע ללוקח ויפה למוכר.
ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי:
אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר.
אוי לי אם אומר - שמא ילמדו הרמאין,
ואוי לי אם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו.
אמרה או לא אמרה?
אמר רב שמואל בר יצחק:
אמרה, ומהאי קרא אמרה: כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו':

ושמרתם אתכל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם -
ליתן שמירה ועשיה [לחוקים ושמירה ועשיה] למשפטים.

אני ה' -
אני נאמן לשלם שכר.

חזרה לשמעוני ויקרא פרק יט חלק ראשון