חזרה לחלק הראשון

וסמך ושחט
במקום שהן סומכין שוחטין, תכף לסמיכה שחיטה.

אמר רב הונא אמר רב:
שלש תכיפות הן:
תכף לגאולה, תפילה.
תכף לסמיכה, שחיטה.
תכף לנטילת ידים, ברכה.

אמר אביי:
אף תכף לת"ח, ברכה במעשה ידיהם, שנאמר: נחשתי ויברכני וגו'.
איבעית אימא מהכא: ויברך ה' את בית המצרי וגו':

תכף לגאולה תפילה, יהיו לרצון אמרי פי וגו'.
מה כתיב בתריה?
יענך ה' ביום צרה.

תכף לסמיכה שחיטה, וסמך ושחט.

תכף לנטילת ידים ברכה, שאו ידיכם קדש וגו'.

אמר רבי יוסי בר בון:
כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה, אין הפגול נוגע באותו קרבן.
וכל מי שתוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה.
וכל מי שתוכף לגאולה תפילה, אין השטן מקטרג באותו היום.

תניא ר' יוסי אומר:
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הסמיכה שצריך, כל מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה. שבית שמאי אומרים:
אין צריך.

ובית הלל אומרים:
צריך.
הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה, וכולן ששחטו, דיעבד אין לכתחילה לא.
ורמינהו ושחט, שחיטה בזר כשרה. שהשחיטה כשרה בזרים בנשים בעבדים בטמאים ואפילו בקדשי קדשים.
או אינו אלא בכהנים, אמרת: וכי מאין באת? מכלל שנאמר: ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח.
יכול אף לשחיטה?
תלמוד לומר: ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו, מקבלה ואילך מצוות כהונה.
למד על השחיטה שהיא כשרה בזר.
הוא הדין דאפילו לכתחילה נמי, ומשום דקא בעי למיתני טמאים דלכתחילה לא גזרה שמא יגעו בבשר, תנא ששחטו. וטמאין דיעבד שפיר דמי, ורמינהו: וסמך ושחט.

מה סמיכה בטהורין אף שחיטה בטהורין?
מדרבנן.
מאי שנא סמיכה?
דכתיב: לפני ה'
שחיטה נמי הכתיב לפני ה'?
אפשר דעביד סכין איכא ושחיט.
סמיכה נמי אפשר מעייל ידיה וסמיך?
קסבר ביאה במקצת לא שמה ביאה.

רב חסדא מתני איפכא:
וסמך ושחט
מה שחיטה בטהורין אף סמיכה בטהורין.
מאי שנא שחיטה?
דכתיב: לפני ה'.
סמיכה נמי הכתיב לפני ה'?
אפשר דמעייל ידיה וסמיך.
שחיטה נמי אפשר דעביד סכין אריכא ושחיט?
הא מני שמעון התימני היא, דתניא:
ושחט את בן הבקר לפני ה', בן הבקר לפני ה' ואין שוחט לפני ה'.

שמעון התימני אומר:
מנין שיהו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט?
שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה', בן הבקר לפני ה', שוחט את בן הבקר לפני ה'.
סמיכה ושחיטה ביום, דכתיב: וסמך ושחט.
וכתיב בשחיטה: ביום זבחכם.

בעא מניה שמואל מרב הונא:
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול?
שנאמר: ושחט את בן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בן בקר.
אמר ליה: זו בידינו הוא.
לעכב מנין?
אמר ליה: לרצונכם תזבחו לדעתכם זבחו.

אמר רב הונא:
מנין לשחיטה שהיא מן הצואר?
שנאמר: ושחט את בן הבקר ממקום ששח חטאהו.

דבי רבי ישמעאל תנא:
אל תקרי ושחט אלא וסחט ממקום שסח חיטהו.
ומאי משמע דחטהו לישנא דדכויי הוא?
דכתיב: וחטא את הבית.
ואי תימא מהכא: תחטאני באזוב ואטהר.

והקריבו
זה קבלת הדם.
יכול זו זריקה, כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמורה, הא מה אני מקיים כאן והקריבו?
אלא זו קבלת הדם, שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת.

אמר ר' עקיבא:
מנין לקבלת הדם שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת?
נאמר כאן כהון ונאמר להלן כהון, מה כהון האמור להלן בכהן כשר ובכלי שרת, אף כהון שנאמר כאן בכהן כשר ובכלי שרת.

אמר לו רבי טרפון:
עקיבא עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו, אקפח את בני אם לא שמעתי שיש הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש.
א"ל: תרשני לומר לפניך את מה שלמדתני.
א"ל: אמור.
א"ל: קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה, מחשבה כמעשה.
קבל בחוץ - פטור
זרק בחוץ - חייב.
קבלוהו טמאין - אין חייבין עליו.
זרקוהו טמאין - חייבין עליו.

א"ל רבי טרפון:
אקפח את בני שלא הטית ימין ושמאל, אני שמעתי ולא היה לי לפרש, אתה דורש ומסכים להלכה, הא כל הפורש ממך כפורש מחי עולמים.

הזבח נפסל בד' דברים:
בשחיטה
בקבול
ובהלוך
ובזריקה.

ובקבלה מי מיפסלא?
והתניא: והקריבו וגו'

אמר רבא:
לא קשיא, כאן במחשבת לפגול, כאן במחשבת שלא לשמו.
דיקא נמי, דקתני שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח נפגל.
ומחשבת פגול לא פסלה בקבלה?
והתניא: יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד.
מנין לרבות שחיטה וקבלה?
תלמוד לומר: ואם האכל יאכל בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר.
יכול שאני מרבה אף שפיכת שירים והקטר אימורין?
תלמוד לומר: לא ירצה זריקה בכלל היתה, ולמה יצתה?
להקיש אליה, לומר, מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה, יצא שפיכת שירים והקטרת אימורין שאין מעכבת את הכפרה.
לא קשיא, הא דאמר: הריני שוחט ע"מ לקבל דמו למחר, הא דאמר: הריני מקבל ע"מ לשפוך שירים למחר.

א"ל ההוא מדרבנן לרבא:
ושפיכת שירים והקטרת אימורין לא פסלי?
והתניא: אל תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר.
מנין לרבות שפיכת שירים והקטרת אימורין?
תלמוד לומר: ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח.
לא קשיא, הא דאמר: הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר, הא דאמר הריני שופך שירים על מנת להכשיר אימורין למחר.

והקריבו בני אהרן
ולא בנות אהרן.

ואמר מר:
והקריבו
זה קבלת הדם.

בני אהרן
יכול אפילו חללים?
תלמוד לומר: הכהנים יצאו חללים.
אוציא חללים ולא אוציא בעלי מומין?
תלמוד לומר: בני אהרן, מה אהרן כשר אף בניו כשרים, יצאו חללים ובעלי מומין.

וזרקו את הדם
מה תלמוד לומר: דם דם?
מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה, דם תמורה בדם תמורה, דם עולה בדם חולין יקרבו?
תלמוד לומר: דם דם.
יכול אם נתערבו אלו ואלו, שכן אם נתערבו חיים יקרבו ומנין אפילו נתערבו באשם?
אביא את שנתערב באשם, שאלו ואלו קדשי קדשים.
ומנין אפילו נתערב בשלמים ובתודה?
אביא את שנתערב באלו, שאלו ואלו מתן ד'.
ומנין אפילו נתערב בבכור ובמעשר ובפסח?
אביא את שנתערב בבכור ומעשר ופסח, תלמוד לומר: דם דם.
יכול אפילו נתערב בפסולין?
תלמוד לומר: והקריבו אוציא את שנתערב בפסולין שאין כשרים ליקרב.
מנין אפילו נתערב בחטאות הפנימיות?
אוציא את שנתערב וכו', שאלו בפנים ואלו בחוץ.
מנין אפילו נתערב בחטאות החצוניות?
אביא את שנתערב בחטאות החיצונות, תלמוד לומר: דם דם.

וזרקו
יכול זריקה אחת?
תלמוד לומר: סביב.
יכול יקיפנו כחוט?
תלמוד לומר: וזרקו.
הא כיצד?
הפסק ארבע מתנות.

רבי ישמעאל אומר:
נאמר כאן סביב
ונאמר להלן סביב.
מה סביב האמור להלן פסוק ארבע מתנות,
אף סביב האמור כאן פסוק ארבע מתנות.

שתי מתנות שהן ארבע היכי עביד?
רב ושמואל
חד אמר:
נותן וחוזר ונותן.

וחד אמר:
מתנה אחת כמין גאם.
כתנאי וזרקו
יכול זריקה אחת וכו'?
עד אף כאן פסוק ארבע מתנות.
אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע קרנות, אף כאן ארבע מתנות על ארבע קרנות.
אמרת עולה טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד, מאי טעמא?
אמר ר' אלעזר:
שלא הייתה בחלקו של טורף.

אמר רבי ישמעאל ברבי יצחק:
מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה.

אמר ר' לוי בר חמא, אמר רבי חמא בר חנינא:
רצועה הייתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה כל היום, שנאמר: חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזנן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן.
מיתיבי: עולת העוף כיצד הייתה נעשית?
היה עולה בכבש ופנה לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית והיה חולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה את דמה על קיר המזבח.
ואם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה.
ואי אמרת לא היה לו יסוד ,באוירא בעלמא הוא דקא יהיב?

אמר רב נחמן בר יצחק:
כך התקינו קרקע דיהודה ואוירא דבנימין.
מאי לא היה יסוד?
רב אמר:
בבנין.

ולוי אמר:
בדמים.

רב מתרגם:
באחסנתיה יתבני מדבחא.

ולוי מתרגם:
באחסנתיה יתבני מקדשא, מקום מקודש לדמים.

והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו בני אהרן את הדם
מה תלמוד לומר: שוב את הדם?
מנין אתה אומר נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר?
תלמוד לומר: דם.
יכול אפילו נשפך מן צואר בהמה על הרצפה ואספו יהא כשר?
תלמוד לומר: הדם, דם מתקבל בכלי יזרוק על גבי המזבח ואין זורק אחר על המזבח.

דבר אחר:
הדם על המזבח אף על פי שאין הבשר.
הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם?
מקיש בשר לדם.
מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה.
יכול יהא זורק (ועורך) [ורובג]?
תלמוד לומר: וערך הכהן.
הא כיצד?
זורק והולך על המזבח.

סביב
בזמן שהוא סביב ולא בזמן שנטלה קרנו של מזבח. הא אם נטלה קרנו של מזבח ועבד עליו, עבודתו פסולה.

אשר פתח אהל מועד
ולא בזמן פרוקו ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה.

רבי יוסי הגלילי אומר:
מה תלמוד לומר: אשר פתח אהל מועד?
לפי שנאמר: ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח.
יכול בין אהל מועד ובין המזבח היה הכיור?
תלמוד לומר: המזבח, המזבח פתח אהל מועד ואין הכיור פתח אהל מועד.
והיכן היה הכיור נתון?
בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי דרום.

והפשיט ונתח
יכול יהא מפשיט אבר אבר ומנתח?
תלמוד לומר: והפשיט העור מפשיט את כולה ואחר כך מנתחה.
יכול אין טעונה הפשט אלא עולת נדבה, עולת חובה מנין?
ודין הוא: נאמר הכא עולת נדבה, ונאמר הכא עולת חובה.
מה עולת נדבה טעונה הפשט אף עולת חובה טעונה הפשט.
אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין?
ודין הוא:
נאמר הכא עולה מן הבקר,
ונאמר הכא עולה מן הצאן,
מה עולת הבקר טעונה הפשט,
אף עולת הצאן טעונה הפשט.
אין לי אלא של אנשים.
של נשים מנין?
אין לי אלא של ישראל.
של גרים ושל עבדים מנין?
עד שאתה מרבה להביא את של גויים מנין?
תלמוד לומר: העולה כל עולה טעונה הפשט.
ומה ראית להביאם להפשט ונתוח ולהוציאם מן הסמיכה?
אחר שריבה הכתוב ומיעט.
מפני מה אני מביאן להפשט ונתוח?
שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם.
ואיני מביאין לסמיכה, שאין הסמיכה אלא בבעלים.

ר' חייא אמר:
צא וראה, מה מיעט הכתוב למעלה את הקרבים או את המקריבים?
הוי אומר: את המקריבים.
אף אני אמעטם מן הסמיכה, מפני שאני ממעט את הקרבים. ולא אמעטם מהפשט ונתוח, מפני שאינו אלא מעשה עולה עצמה.
אין לי אלא נשחטה לשמה שלא לשמה מנין?
תלמוד לומר: העולה כל העולה טעונה הפשט ונתוח.

ונתח אותה לנתחיה
יכול ינתח נתחיה לנתחים?
תלמוד לומר: אותה אותה לנתחיה ואין נתחיה לנתחים.
יכול אף הפסולה תהא טעונה הפשט ונתוח?
תלמוד לומר: אותה כשרה ולא פסולה ופסולה שעלתה לגבי המזבח, קרבה כמו שהיא.

מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא?
מנלן, דכתיב: אחרי רבים להטות. רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות וכו', וסנהדרי לא קא מיבעיא לן, כי קא מבעיא לן רובא דליתא קמן, כגון קטן וקטנה, מנלן?

אמר ר' אלעזר:
אתיא מראשה של עולה, דאמר קרא: ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים.
וניחוש שמא ניקב קרום של מוח?
אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.
ממאי, דילמא מפלי ליה ובדיק ליה.
ואי משום אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים, הני מילי היכא דחתיך ליה לגמרי, אבל היכא דלא חתיך ליה לגמרי לית לן בה.

מר בר רב אשי אמר:
אתיא משבירת עצם בפסח, דאמר רחמנא: ועצם לא תשברו בו.
וליחוש שמא ניקב קרום של מוח?
אלא לאו, משום דאמרינן זיל בתר רובא.
ממאי, דילמא דמנח גומרתא עליה וקלי ובדיק ליה.
דתניא: אבל המחתך בגידים והשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם.

רב נחמן אמר:
אתיא מאליה, דרחמנא אמר: חלבו האליה תמימה.
וניחוש שמא נפסק חוט השדרה?
אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.
וכי תימא דתתא פסיק לה, לעומת העצה?
אמר רחמנא: מקום שהכליות יועצות.
ממאי, דילמא דפתח לה ובדיק לה.
ואי משום אליה תמימה, הני מילי היכא דחתכה לגמרי, אבל היכא דלייף לית לן בה.

רב ששת בריה דרב אידי אמר:
אתיא מעגלה ערופה, דאמר רחמנא: ערופה כשהיא שלמה תהוי.
וליחוש דילמא טרפה היא?
אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.
וכי תימא מאי נפקא מינה?

דבי רבי ינאי:
כפרה כתיבא בה כקדשים.

רבה בר רב שילא אמר:
אתיא מפרה אדומה, דאמר רחמנא: ושחט ושרף.
מה שחיטתה כשהיא שלמה, אף שרפתה כשהיא שלמה.
וליחוש דילמא טרפה היא?
אלא לאו משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא.
וכי תימא מאי נפקא מינה?
חטאת קרייה רחמנא.

רב אחא בר יעקב אמר:
אתיא משעיר המשתלח, דאמר רחמנא: ולקח את שני השעירים, שיהו שניהן שוין.
וליחוש דילמא חד מנייהו טרפה?
אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.
וכי תימא מאי נפקא מינה?
הא אין גורל קובע אלא בדבר הראוי לשם.
וכי תימא דבדקינן ליה?
התנן:
לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים.

רב דימי אמר:
אתיא ממכה אביו ואמו, דאמר רחמנא: קטליה.
וליחוש דילמא לאו אביו הוא?
אלא משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא, ורוב בעילות אחר הבעל.
ממאי?
דילמא כגון שהיה אביו ואמו חבושין בבית האסורין. קסבר אין אפוטרופוס לעריות.

רב כהנא אמר:
אתיא מהורג נפש, דאמר רחמנא: קטליה.
וליחוש דילמא טרפה הוה?
אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא.
וכי תימא דבדקינן ליה?
הא קא מינוול.
וכי תימא משום אבוד נשמה דהאי נינווליה.
ניחוש דילמא במקום סייף נקב הוה.

רבינא אמר:
אתיא מעדים זוממין, דרחמנא אמר: ועשיתם לו כאשר זמם.
ודילמא הם דאסהידו ביה טרפה הואי?
אלא לאו משום דאמרינןו זיל בתר רובא.
וכי תימא בדקינן ליה?
והא תניא ר' אלעזר הקפר אומר:
לא הרגו - נהרגין.
הרגו - אין נהרגין.

רב אשי אמר:
אתיא משחיטה עצמה, דאמר רחמנא: שחוט ואכול.
וניחוש שמא במקום נקב שחט? אלא לאו משום דאמר רחמנא: זיל בתר רובא.

אמר רב אשי:
אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא:
ודילמא היכא דאפשר אפשר,
היכא דלא אפשר - לא אפשר.
דאי לא תימא הכי, לרבי מאיר דחייש למעוטא, הכי נמי דלא אכיל בשרא?
וכי תימא הכי נמי, פסח וקדשים מאי איכא למימר?
אלא היכא דאפשר - אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר.

רבי חייא אומר:
מנין לשחיטה מן הצואר?
דכתיב: וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שאין תלמוד לומר: את הראש ואת הפדר, והלא ראש ופדר בכלל כל הנתחים היו, ולמה נאמר?
לפי שנאמר: והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה.
מנין לרבות את הראש שכבר הותז?
תלמוד לומר: את ראשו ואת פדרו וערך מדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר.

תנא: פתח בראש ופדר ומסיים בראשו ופדרו, הכי קאמר: מנין לרבות את הראש שכבר הותז?
תלמוד לומר: את הראש ואת הפדר.
וראשו ופדרו למה לי?
מיבעיה לי לכדתניא:
מנין לראש ופדר שקודמין לכל הנתחים?
תלמוד לומר: ראשו ופדרו וערך.
ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי?
לכדתניא: כיצד הוא עושה?
חופה הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה.

ונתנו בני אהרן אש על המזבח
אמר ר' יהודה:
מנין להצתת האליתה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת?
תלמוד לומר: ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח.

אמר ר' שמעון:
וכי עלה על לב שיהא הזר קרב לגבי מזבח, אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח?
לימד על הצתת האליתה שלא תהא אלא בראשו של מזבח.

ונתנו בני אהרן
מה תלמוד לומר: הכהן?
ממשמע שנאמר אהרן, איני יודע שהוא כוהן מה תלמוד לומר: הכהן?
בכהונו, למד על כוהן גדול שעבד בבגדי כוהן הדיוט עבודתו פסולה.
מנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כוהן גדול שתהא עבודתו פסולה?
תלמוד לומר: הכהנים בכהונם.
הא למדת, כוהן גדול שעבד בבגדי כוהן הדיוט עבודתו פסולה וכהן הדיוט שעבד בבגדי כוהן גדול עבודתו פסולה.

ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח
אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה ליתן אש מן ההדיוט.
אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחשת עד שבאו לבית עולמים.
אש שירדה בימי שלמה לא נסתלק ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה.

וערכו עצים על האש
ולא האש על גבי העצים.

אמר ר' שמעון:
מנין לרבות שני גזרי עצים במערכה עם תמיד של בין הערבים?
תלמוד לומר: וערכו עצים על האש.

רבי אליעזר אומר:
לא מתו בניו של אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן.
מאי דרוש?
ונתנו בני אהרן (הכהנים) [הכהן] אש על המזבח אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט.
החלו מעלין בגזרין לסדר את המערכה.
וכי כל העצים כשרין למערכה?
אין. כל העצים כשרין חוץ משל זית ושל גפן, אבל באלו רגילין במורביות של תאנה ושל אגוז ושל עץ שמן.
הני מאי טעמא לא?

אמר רב פפא:
משום דקטמי.

רב אחא בר יעקב אמר:
משום ישוב ארץ ישראל.

מיתיבי: על העצים אשר על האש.
עצים הנתונין להיות אש?
מאי ניהו דוקרי דלא קטמי ואזלי מיקטם.
של תאנה ושל אגוז.

ר' אלעזר מוסיף:
אף של מייש ושל אלון ושל דקל ושל חרוב ושל שקמה.
בשלמא למאן דאמר משום דקטמי, בהא פליגי:
מר סבר:
אף על גב דלא קטמי מגואי כיון דקטמי מבראי לא מייתינן.

ומר סבר:
כיון דלא קטמי מגואי אף על גב דקטמי מבראי מייתינן.
אלא למאן דאמר משום ישוב ארץ ישראל.
דקל מי לית ביה משום ישוב ארץ ישראל?
וליטעמיך, תאנה מי לית בה משום ישוב ארץ ישראל?
אלא מאי אית לך למימר בתאנה דלא עבד פירי, דקל נמי בדקל דלא עבד פירי.

וערכו בני אהרן
יכול אפילו מאה?
תלמוד לומר: וערך הכהן.
יכול יהא כוהן אחד עורך כל האברים?
תלמוד לומר: וערכו.
הא כיצד?
כהן אחר עורך שני אברים.
וכמה הן אברים?
עשרה ואחד בקרבים, נמצא [שהטלה] עולה בששה, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר:
וערכו
שנים.

בני אהרן
שנים.

הכהנים
שנים.
מכאן (שהעולה) [שהטלה] עולה בששה.

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר:
מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזרי עצים בשני כהנים?
שנאמר: וערכו עצים על האש
אם אינו עניין לתמיד של שחר, דכתיב: ובער עליה הכהן עצים תנהו עניין לתמיד של בין הערבים.
ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר דקאמר רחמנא עבדי והדר עביד?
א"כ נימא קרא ובער ובערו, אי נמי וערך וערכו.
מאי ובער וערכו?
כדאמרינן.
מנין להפשט ונוח שכשר בזר?
שנאמר: וערכו - למה לי?
למעוטי הפשט ונתוח.

וערכו
שנים.

בני אהרן
שנים.

הכהנים
שנים.
למדנו, לטלה שטעון ששה.

קשיא ליה לרבי אליעזר:
האי בבן הבקר כתיב ובן הבקר עשרים וארבעה בעי?
וניחא ליה, על העצים אשר על האש אשר על המזבח.
איזהו דבר שכתוב בו עצים אש ומזבח?
הוי אומר: זה טלה.

בעי חזקיה:
אברים שסדרן וסדר עליהן המערכה מהו על העצים?
אמר רחמנא: דווקא על העצים או דלמא, כיון דכתב קרא אחרינא: אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי עביד הכי תיקו.

בעי רבי יצחק נפחא:
אברים שסדרם בצדי המערכה מהו?
אליבא דמאן דאמר על ממש לא תיבעי לך דעל העצים כתיב, כי תיבעי לך אליבא דמן דאמר על בסמוך, מאי הכי נמי על בסמוך, או דילמא על העצים דומיא דעל המזבח, מה התם על ממש אף הכא על ממש תיקו.

אמר ר' חמא בר גוריא:
גזירין שעשה משה אמה ארכן ואמה רחבן ועביין כמחק גודש של סאה.

אמר ר' ירמיה:
באמה גדומה.

אמר רב יוסף:
ולאו היינו דתניא: על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין מן המזבח כלום.

הכהנים
לרבות את הקרחים דברי רבי יהודה.

וערכו את הנתחים
מה תלמוד לומר: את הראש ואת הפדר וכו'?
כדלעיל.
יכול המתנדב עולה יהא מביא עצים ואש עמה?
תלמוד לומר: על העצים אשר על המזבח.
מה מזבח משל צבור אף עצים ואש משל צבור דברי רבי אלעזר ברבי שמעון.

רבי אומר:
מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט, אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט.

תניא אידך:
יכול האומר הרי עלי עולה יביא עצים מתוך ביתו כדרך שמביא נסכים מתוך ביתו?
תלמוד לומר: על העצים וגו'
מה מזבח וכו'.
מאי בינייהו?
חדתי ועתיקי.
ועתיקי לא, והכתיב: ויאמר ארונה אל דוד יקח (ויעש) [ויעל] אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים?!
הכי נמי בחדתי. וקרבו וכרעיו ירחץ.
יכול אפילו נתערבו בפסולין?
תלמוד לומר: וקרבו, אוציא את שנתערב בפסולין ולא אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים, תלמוד לומר: וקרבו וכרעיו.
בשור הוא אומר: וקרבו וכרעיו.
ובאיל הוא אומר: והקרב והכרעים.
מה בין שור לאיל?
שור חסר שתי וערב, איל אינו חסר שתי וערב.

אמרו חכמים:
למדנו הקרבה לשור מן האיל.
אמרתי להם: רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם, אומר לפניכם דבר אחד: שנים עשר נשיאים לחנוכת המזבח ושם נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור, הרי שלא יאמר אדם: אלך ואעשה דברים מכוערים, דברים שאינם ראויים, ומביא שור שיש בו בשר הרבה, מה אם ישא לי הקב"ה פנים אלא יעשה אדם מעשים טובים ותלמוד תורה ויביא איל שיש לו לאישים, והרי אני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה.

ירחץ
יכול מה רחיצה האמורה להלן במ' סאה, אף רחיצה האמורה כאן בארבעים סאה?
תלמוד לומר: במים כל שהן.
במים - ולא ביין.
במים - ולא במזוג.
במים - להכשיר את כל המים, קל וחומר למימי כיור.

והקטיר
אף על פי שפסול,
ואף על פי יוצא,
ואף על פי פגול,
ואף על פי נותר,
ואף על פי טמא.

יכול אפילו הן למטה?
תלמוד לומר: המזבחה כוהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה.

והקטיר הכהן את הכל המזבחה
לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים.
יכול אפילו פרשו?
תלמוד לומר: ועשית עולותיך הבשר והדם.
אי בשר ודם יכול יחלוץ גידין ועצמות ויעלה בשר לגבי מזבח?
תלמוד לומר: והקטיר את הכל.
הא כיצד?
מחוברין יעלו פרשו אפילו הן בראשו של מזבח ירדו דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים:
והקטיר הכהן את הכל
לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים ואפילו פרשו.
הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם?
לומר לך עיכולי בשר אתה מחזיר, עיכולי עצמות וגידים אי אתה מחזיר.

אמר רבה:
לא שנו אלא שפרשו אחר זריקה, אבל פרשו קודם זריקה, אתאי זריקה ושריתינהו אפילו למעבד מנייהו קתא דסכינא.

תניא אידך רבי אומר:
כתוב אחד אומר: והקריב הכהן את הכל ריבה.
וכתיב: ועשית עולותיך הבשר והדם מיעט.
הא כיצד?
מחוברין יעלו וכו'.

ורבנן מחוברין לא אצטריך לרבויי מידי דהוה אראשה של עולה, כי אצטריך קרא לפרשו. מחוברין דהתירא לא אצטריך קרא לרבויי, כי אצטריך קרא לגיד הנשה במחובר.
ורבנן ההוא לא מצית אמרת, ממשקה ישראל מן המותר לישראל.

ורבי מידי דהוה אחלב ודם.
ורבנן מצותן בכך שאני.

אמר רב הונא:
גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח.

אמר ליה רב חסדא:
מידי כתיב: על כן לא יאכל המזבח על כן לא יאכלו בני ישראל כתיב.

ורב הונא:
ממשקה ישראל מן המותר לישראל.
וכי מאחר שחולצו למה מעלהו?
משום שנאמר: הקריבהו נא לפחתך.

תניא כוותיה דרב הונא:
גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה חולצו לתפוח.

עולה (הוא) אשה ריח ניחוח [לה']
לשם ו' דברים הזבח נזבח.

אמר רב יהודה:
עולה
לשם עולה, לאפוקי לשם שלמים דלא.

אשה
לשם אישים לאפוקי כבתה דלא.

ריח
לשם ריח, לפוקי אברים שצלאן והעלן.

דאמר רב יהודה:
אברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח.

ניחוח
לשם נחת רוח.

לה'
לשם מי שאמר והיה העולם.

אמר ר' שמעון בן עזאי:
בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בה לא אל ולא אלוהים אלא לה', שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק.
נאמר בשור הגס: אשה ריח ניחוח.
ובעוף הדק, אשה ריח ניחוח.
ובמנחה אשה ריח ניחוח.
לומר לך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את לבו לשמים.
ושמא תאמר לאכילה הוא צריך?
תלמוד לומר: אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.
ואומר: כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה, לא אמרתי לכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעש רצוני, לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם תזבחו.

ואם מן הצאן
הרי זה מוסיף על עניין ראשון.
ולמה נפסק?
ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לענין.

והלא דברים קל וחומר: ומה אם משה שהיה מבין ברוח הקודש ושומע ברוח הקודש, תמיד צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לענין על אחת כמה וכמה הדיוט מהדיוט.

איזהו מקומן של זבחים?

קדשי קדשים שחיטתן בצפון.

בעולה כתיב: ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אשכחן בבן צאן.

בן בקר מנא לן?
אמר קרא: ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על עניין ראשון וילמד עליון מתחתון.

מן הצאן מן הכשבים או מן העזים
פרט לזקן לחולה ומזוהם.
וצריכי, דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי זקן דלא הדר בריא, אבל חולה דהדר בריא אימא לא.
אי נמי למעוטי חולה דלאו היינו אורחיה, אבל זקן דהיינו אורחיה אימא לא.
ואי כתב רחמנא תרי הוה אמינא למעוטי הני דכחישי, אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא.
אי נמי למעוטי מזוהם דמאיס, אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכי.

קרבנו
להציא את הגזול.

מן הכשבים או מן העזים
להוציא את הכלאים.
אתה אומר לכך נאמרו מעוטין הללו, או לא נאמרו אלא להוציא את שנעבדה בו עבירה, ושחרש בשור וחמור והן מקודשין וכלאים בכרם ושביעית ויום טוב ויום הכיפורים ושבת, תלמוד לומר: כשבים לעולה ועזים לעולה, לרבות את כולן דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
מה תלמוד לומר, כשבים לעולה ועזים לעולה?
לרבות את כלם.

והלא דין הוא:
ומה אם שלמים שלא כשרו להביא מן העוף כשרה תמורתן, עולה שכשרה להביא מן העוף אינו דין שנכשיר תמורתן?!
לא, אם אמרת בשלמים שכשרו להביא נקבות כזכרים, תאמר בעולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים, הואיל ולא כשרה להביא נקבות כזכרים לא תכשר תמורתה?!
תלמוד לומר: כשבים לעולה ועזים לעולה, לרבות את התמורה.

ר' אליעזר אומר:
מה תלמוד לומר: כשבים לעולה ועזים לעולה?
שיכול אין לי שיקרב עולה אלא מותר עולה.
מנין -
מותר חטאת,
ומותר אשמות,
ומותר עשירית האיפה,
ומותר קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות,
ומותר קרבנות נזיר ומצורע,
והמקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לגבי מזבח יינות שמנים ועופות -
מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות?
תלמוד לומר: כשבים לעולה ועזים לעולה לרבות את כולן.

וחכמים אומרים:
יפלו דמיהן לנדבה.
והלא אף הנדבה עולה היא מה בין ר' אליעזר לדברי חכמים?
אלא בזמן שבאה חובה סומך עליה ומביא עליה נסכים ונסכיה משלו, ואם היה כוהן עבודתה ועורה שלו.
ובזמן שבאה נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכים ונסכיה משל צבור, אף על פי שהוא כוהן עבודתה ועורה לאנשי משמר.

ושחט אותו
אותו בצפון ולא העוף בצפון.
והלא דין הוא: ומה בין הצאן שלא קבע לו כוהן קבע לו צפון. העוף שקבע לו כוהן אינו דין שיקבע לו צפון?! תלמוד לומר: ושחט אותו אותו בצפון ואין העוף בצפון.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אותו בצפון ולא הפסח בצפון.
והלא דין הוא: ומה עולה שלא קבע לה זמן שחיטה קבע לה מקום שחיטה, פסח שקבע לו זמן שחיטה אינו דין שיקבע לו מקום שחיטה?!
תלמוד לומר: אותו, אותו בצפון ואין הפסח בצפון.

ר' חייא אומר:
אותו בצפון ואין השוחט בצפון, לפי שלמדנו שהמקבל צריך להיות עומד בצפון ומקבל בצפון, אם עמד בדרום וקבל בצפון פסול.
יכול אם עמד בדרום ושחט בצפון יהא פסול?
תלמוד לומר: אותו, אותו בצפון ואין השוחט צריך להיות עומד בצפון.

בעא מניה אבוה דשמואל משמואל:
היא בפנים ורגלה בחוץ מהו?
א"ל: והביאום לה', עד שתהא כולה בפנים.
תלה ושחט מהו?
א"ל: כשרה.
א"ל: אשתבשת, בעינא שחיטה על ירך וליכא.
נתלה ושחט מהו?
א"ל: פסולה.
א"ל: אשתבשת, שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך.
נתלה וקבל מהו?
א"ל: כשרה.
א"ל: אשתבשת, אין דרך שירות בכך.
תלה וקבל מהו?
א"ל: פסולה.
א"ל: אשתבשת, שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך.

אמר רבא:
בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשרות, בר מתלה ושחט בקדשי קדשים, נתלה וקבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים.

בעא מניה ר' ירמיה מר' זירא:
הוא בפנים וציציתו מבחוץ מהו?
א"ל: לאו אמרת והביאום לה', עד שתהא כולה בפנים, הכי נמי: בבואם אל אהל מועד, אמר רחמנא: עד שיבא כולו אל אהל מועד.

על ירך המזבח צפונה
שיהא ירך בצפון.
היכן הן פניו?
בדרום.
הא למדת שהכבש בדרום.

ר' יהודה אומר:
ומעלותהו פנות קדים, שיהא עולה לו ופונה לימינו למזרח.
הא למדנו שהכבש בדרום.

תנן התם:
כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל"ב על רוחב ט"ז.
מנא הני מלי?

אמר ר' הונא:
אמר קרא: על ירך המזבח צפונה, אמרה תורה תן ירך בצפון ופנים בדרום.

אימא ירך ופנים בצפון?
אמר רבא:
רמי גברא אאפיה.

א"ל אביי:
תריץ גברא ומותיב.
א"ל: רבוע כתיב.
והא מיבעי ליה דמרבע רבועי.
מי כתיב מרובע?
וליטעמיך: מי כתיב רבוע?
א"ל: כתיב רבוע דמשמע הכי ומשמע הכי.
ותנא מייתי לה מהכא:

דתניא ר' יהודה אומר:
ומעלותהו פנות קדים, כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח.
אימא דרך שמאל למזרח?
לא סלקא דעתין.

דתני רמי בר (חזקיה) [יחזקאל]:
ים שעשה שלמה עומד על י"ב בקר, ג' פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה וג' פונים מזרחה והים עליהם מלמעלה, כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח.
האי מיבעי ליה לגופיה?
א"כ פונים פונים למה לי?
(צפונה כתוב בעקדה בגליון)
המזבח צפונה שיהא מזבח כולו ראוי לצפון, שאם ישחטו בראשו קדשי קדשים כשרים.
דברי רבי.

ר' יוסי בר ר"י אומר:
מחצי המזבח ולצפון כצפון, מחצי המזבח ולדרום כדרום.

צפונה לפני ה'
שיהא צפון כלו פנוי [דברי] ר' אליעזר בן יעקב (אומר).
המזבח מכוון כנגד חצי פתחו של היכל וכנגד אחד מן הדלתות משוך כלפי דרום.

ר' יהודה אומר:
המזבח היה ממוצע באמצע עזרה ל"ב אמה, עשר אמה כנגד פתחו של היכל, אחת עשרה אמות לצפון ואת עשרה אמות לדרום, נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכתליו.
איזהו צפון?
מקרן מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני ואף כנגד המזבח דברי רבי יוסי בר רבי יהודה.

ר' אלעזר בר ר' שמעון מוסיף:
מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני.

ורבי מוסיף:
אף מכנגד מקום דריסת רגלי ישראל ומקום דריסת רגלי הכהנים מקיר המזבח צפונה עד כותל והעזרה צפונה, אבל מכנגד בית החליפות ולפנים הכל מודים שהוא פסול.

צפונה לפני ה'
ואין צפון בבמה.

ונתח אותו
כשר ולא פסול.

אותו לנתחיו
ולא נתחיו לנתחים.

את ראשו ואת פדרו וערך הכהן
ללמד, שהראש והפדר קודמין לכל אברים.

וערך הכהן אותם
כסדרן.

על העצים אשר על האש אשר על המזבח
שלא ישנה להם את המערכה.

והקרב ירחץ והכרעים ירחץ
אפילו נתערבו קרבי עולה בקרבי עולה וקרבי עולה בקרבי תמורה.
יכול אפילו נתערב בפסולין?
תלמוד לומר: והקרב.
אוציא את שנתערב בקדשי קדשים ובקדשים קלים?
תלמוד לומר: וקרבו ירחץ.
יכול מה רחיצה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה?
תלמוד לומר: במים, במים כל שהן.

במים
ולא ביי.

במים
ולא במזוג.

במים
להכשיר את כל המים וקל וחומר למימי כיור.

והקריב הכהן את הכל
לכבש.

והקטיר
אף על פי פסול,
אף על פי יוצא,
אף על פי פגול,
אף על פי נותר,
אף על פי טמא.
יכול אפילו הן למטה?
תלמוד לומר: המזבח כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה.

עולה
אף על פי שלא הפשיט,
אף על פי שלא נתח.
יכול אף על פי שלא שחטו בצפון?
תלמוד לומר: הוא.
ומה ראית להכשיר להפשט ונתוח ולפסול צפון?
אחר שריבה הכתוב ומיעט.
מפני מה אני מכשיר בהפשט ונתוח?
שהוא לאחר הרצאה ופוסל בצפון שהוא לפני הרצאה.

עולה
אף על פי שלא סמך.
והלא סמיכה קודמת להרצאה?
אף על פי שלא סמך כשר.
ומה ראית להכשיר בסמיכה ולפסול הצפון?
אחר שריבה הכתוב ומיעט.
מפני מה אני מכשיר בסמיכה?
שאין הסמיכה נוהגת בכל העולות ופוסל בצפון, שצפון נוהג בכל העולות.

עולה
לשם עולה,

אשה
לשם אישים.

ריח
לשם ריח.

ניחוח
לשם נחת רוח.

לה'
לשם מי שאמר והיה העולם.

ואם מן העוף עולה קרבנו.
אמר ר' אבהו:
לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודיפין, שאין לך נרדף בעוף יותר מתורים ובני יונה והכשירם הכתוב לגבי המזבח.

עוף עולה
ואין עוף זבחי שלמים.
והלא דין הוא: ומה אם עולה שלא כשרה להביא נקבות כזכרים כשרה להביא עוף, שלמים שכשרות להבאי נקבות כזכרים אינו דין שיכשרו להביא עוף?!
תלמוד לומר: העוף עולה ואין העוף זבחי שלמים דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר:
מה נקבות שבבהמה שלא כשרו להביא עולות כשרו להביא שלמים, נקבות שבעופות שכשרו להביא עולות אינו דין שיכשרו להביא שלמים?!
תלמוד לומר: העוף עולה ואין העוף זבחי שלמים.

מן העוף
ולא כל העוף.
מכלל שנאמר תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים, תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות.
יכול אף שיבשה גפה ושנחטטה עינה או שנקטעה רגלה?
תלמוד לומר: מן העוף ולא כל העוף.

רבי שמעון אומר:
ומה אם קדשים שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהם, עוף שאין המום פוסל בו, אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו?!
תלמוד לומר: לכל נדר להביא את העוף.

ר' אליעזר אומר:
כל מקום שנאמר זכר נקבה טומטום ואנדרוגינוס פוסל בו, עוף שלא נאמר בן זכר ונקבה, אין טומטום ואנדרוגינוס פוסל בו.

אמר רב ששת:
הרי שהייתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות.
מאי טעמא?
מחוסר אבר הוא.

ותנא תונא:

תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף.

יכול אפילו יבשה גפה וכו'?
קרבנו, היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף.

והלא דין הוא: עולת בהמה באה בנדר ובנדבה ועולת העוף באה בנדר ובנדבה.
מה עולת בהמה שבאה בנדר ובנדבה באה נדבת צבור, אף עולת העוף שבאה בנדר ובנדבה באה בנדבת צבור?!
מנחה תוכיח שבאה בנדר ובנדבה ואינה באה בנדבת צבור.
לא, אם אמרת במנחה שאינה באה בנדבת שנים, תאמר בעולת העוף שבאה נדבת שנים.
שלמים יוכיחו שהן באין נדבת שנים ואין באין נדבת צבור.
מה לשלמים שאין באין נדבת צבור שהרי נתמעטו בתמות וזכרות, תאמר בעולת העוף שתבוא נדבת צבור, שהרי נתרבה בתמות וזכרות תבוא נדבת צבור?!
תלמוד לומר: קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף.

מדין אחר:
ומה עולת בהמה שמעט הכתוב הבאתה ואינה באה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימין, הרי היא באה נדבת צבור, עולת העוף שריבה הכתוב הבאתה ובאה נקבות כזכרים ובעלי מומין כתמימין אינו דין שתבוא נדבת צבור?!
תלמוד לומר: קרבנו, היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף.
יכול כשם שאינה באה נדבת צבור, כך לא תבוא מנחת שנים?
תלמוד לומר: והקריבו.
מלמד, שבאה נדבת שנים.

רבי אומר:
הרי הוא אומר: אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אר יקריבו לה'.
למד על הקדשים שהן באין שותפות, אלא שסלק הכתוב את המנחה.
יכול כל העוף כולו יהא כשר?
תלמוד לומר: והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו, אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה, תורים גדולים ולא קטנים.
והלא דין הוא: ומה בני יונה שלא הוכשרו להביא גדולים הוכשרו להביא קטנים, תורים שהוכשרו להביא גדולים אינו דין שהוכשרו להביא קטנים?!
תלמוד לומר: תורים גדולים ולא קטנים, בני יונה קטנים ולא גדולים.

והלא דין הוא: ומה אם תורים שלא הוכשרו להביא קטנים הוכשרו להביא גדולים, בני יונה שהוכשרו להביא קטנים אינו דין שהוכשרו להביא גדולים?!
תלמוד לומר: בני יונה קטנים ולא גדולים.
יכול כל התורים יהו כשרים וכל בני היונה יהו כשרים?
תלמוד לומר: מן התורים ולא כל התורים. מן בני היונה ולא כל בני יונה, פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה.
הא מאימתי התורים כשרין?
משיזהיבו.
ומאימתי בני יונה פסולים?
משיצהיבו.

בני יונה
קטנים ולא גדולים.
מאי תלמודא?

אמר רבא:
לא לשתמיט קרא ולכתוב מן בני התורים או מן היונים בני יונה דכתב רחמנא קטנים אין גדולים לא.
ואימא תורים אי בעי גדולים לייתי אי בעי קטנים לייתי?
דומיא דבני יונה.
מה בני יונה קטנים אין גדולים לא, אף תורים גדולים אין קטנים לא.

תני רבי יעקב קרחה:
מאימתי בני יונה כשרים?
משיעלעו.
והוא תני לה והוא אמר לה: ואפרוחיו יעלעו דם.

אמר אביי:
מכי שמיט גדפא מניה ואתי דמא.

קרבנו תורים ובני יונה
ואין הכשרו תורים ובני יונה.

והלא דין הוא: ומה אם צפרים שלא כשרו לכפר בפנים כשרו לכפר בחוץ, תורים ובני יונה שכשרו לכפר בפנים אינו דין שיכשרו לכפר בחוץ?!
תלמוד לומר: קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה.
וקל וחומר לצפרים שכשרו לכפר בפנים.
ומה אם תורים ובני יונה שלא כשרו לכפר בחוץ כשרו לכפר בפנים, צפרים שכשרו לכפר בחוץ אינו דין שיכשרו לכפר בפנים?!
תלמוד לומר: והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו אין לך בעוף אלא תורים ובני יונה.

ר' יהודה אומר:
ומה אם במקום ששוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים חלק את המכשיר שבחוץ מהם, מקום שלא שוה מכשיר שבפנים למכפר שבפנים אינו דין שנחלק את המכשיר שבחוץ מהם?!
הוא הדין לעני, לעשיר מנין?
תלמוד לומר: קרבנו תורים ובני יונה ואין הכשרו תורים ובני יונה.
והקריבו מה תלמוד לומר?
לפי שנאמר: והקריב מן התורים או מן בני היונה, יכול המתנדב עוף לא יפחות משתי פרדות? תלמוד לומר: והקריבו אפילו פרדה אחת.

אל המזבח
מה תלמוד לומר הכה?
קבוע לו כהן.

ומלק
מלמד, שלא תהא מליקה אלא בכהן.

והלא דין הוא: ומה בן צאן שקבע לו צפון לא קבע לו כהן, מליקה שלא קבע לו צפון אינו דין שלא קבע לו כהן?!
תלמוד לומר: הכהן לקבוע לו כהן.
יכול ימלקנו בסכין?
ודין הוא: ומה בן צאן שלא קבע לו כוהן קבע לו כלי, עוף שקבע לו כוהן אינו דין שקבע לו כלי?!
תלמוד לומר: הכהן ומלק.

אמר ר' עקיבא:
וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי המזבח, אלא מה תלמוד לומר כהן?
שתהא מליקה בעצמו של כהן.
יכול ימלקנו בין למעלה בין למטה?
תלמוד לומר: ומלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח למעלה, אף מליקה בראש המזבח למעלה.

ומלק
שתהא מליקה ממול עורף.
או אינו אלא מן הצואר?
נאמר כאן ומלק.
ונאמר להלן ומלק.
מה להלן ממול עורף,
אף כאן ממול עורף.

אי מה להלן מולק ואין מבדיל אף כאן מולק ואינו מבדיל?
תלמוד לומר: ומלק והקטיר.
מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף וכו'.

ומנין שהקטרת האש בעצמו והגוף בעצמו?
כשהוא אומר: והקטיר הכהן את הכל המזבחה הרי הקטרת הגוף אמור.

הא מה אני מקיים ומלק והקטיר?
בהקטרת הראש הכתוב מדבר.

ונמצה דמו
דם כולו, אוחז בראש ובגוף ונמצה משניהם.

על קיר המזבח
ולא על קיר הכבש,
ולא על קיר היסוד,
ולא על קיר ההיכל,
על קיר העליון.
יכול על קיר התחתון?
ודין הוא: בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה, עוף שחטאתו למטה אינו דין שיהא עולתו למטה?!
תלמוד לומר: והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח האמור לענין הקטרת הוא האמור לענין המצאה, מה הקטרה למעלה אף המצאה למעלה.
כיצד הוא עושה?
עומד על הסובב על קרן דרומית מזרחית והוא מולק את הראש ממול ערפו ומבדיל וממצה דמה על קיר המזבח, אם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה.

ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים:
כל עצמה לא הייתה נעשית אלא בראשו של מזבח, מאי בינייהו?

אביי ורבא דאמרי תרוייהו:
עושים מערכה על גבי סובב איכא בינייהו.

רבי אליעזר אומר:
לפי שנאמר: זאת תורת הבהמה והעוף -
באיזו תורה שותה בהמה לעוף?
מה עוף הכשרו מן הצואר, אף בהמה הכשרה מן הצוואר.
אי מה להלן ממול עורף, אף כאן ממול עורף?!
תלמוד לומר: ומלק את ראשו ממול ערפו, ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף.
כיצד מולקין בחטאת העוף?
חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה, חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו ובעולה - שנים או רוב שנים.
הזאת בן עוף בכהנים ולא בכהנות, מקל וחומר מבן צאן:
ומה בן צאן שלא קבע לו כוהן לשחיטתו קבע לו כוהן להזאתו, בן עוף שקבע לו כוהן למליקתו אינו דין שיקבע לו כוהן להזאתו.

והסיר את מראתו
זה הזפק.
יכול יקדור בסכין ויטלנו?
תלמוד לומר: בנצתה יטלנו עם הנוצה.

אבא יוסי בן חנן אומר:
נוטל את הקרקבן עמה.

דבי רבי ישמעאל תנא:
בנוצתה
בנוצה שלה קודרה בסכין כמין ארובה.

והשליך אותה
כשרה ולא פסולה.

אותה
ולא חטאת העוף,

אותה
בהשלכה ואין עולת בהמה בהשלכה.

והלא דין הוא: ומה אם במקום שהכשיר את העור פסל את בית הרעי, מקום שפסל את העור אינו דין שיפסול את בית הרעי?!
תלמוד לומר: אותה בהשלכה ואין עולת בהמה בהשלכה.

אצל המזבח
סמוך למזבח. קדמה למזרחו של כבש.

אל מקום הדשן
ששם יהיו נותנין את הדשן.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר:
שני בית הדשנים היו שם:
אחד למזרחו של כבש,
ואחד למזרחו של מזבח.
זה שבמזרחו של כבש, שם היו נותנין מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה.
וזה שבמזרחו של מזבח, שם היו שורפין פסולי קדשים ואימורי קדשים קלים.
דשון מזבח הפנימי והמנורה, לא נהנין ולא מועלין, בשלמא מזבח החיצון דכתיב: ושמו אצל המזבח.
מזבח הפנימי מנלן?

אמר ר' אלעזר:
אמר קרא: והסיר את מראתו אם אינו עניין למזבח החיצון, תנהו עניין למזבח הפנימי.
אימא אידי ואידי במזבח החיצון?
אם כן לימא קרא אצל המזבח.
מאי הדשן?
אפילו מזבח הפנימי.
מנורה מנלן?
דשן הדשן.

והסיר את מראתו
אמר ר' תנחום בר חנילאי:
העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל מכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסים, אמר הקב"ה הואיל והזפק הזה מלא גזלות וחמסים אל יקריב לגבי המזבח, אבל בהמה גדלה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד, לא מן הגזלות ולא מן החמסים לפיכך הוא מקריבה כולה, לכך נאמר: והקריב הכהן את הכל המזבחה.
לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת, בוא וראה כמה צער וכמה יגיעות עד שיצא מאכלה ממנה: מפומא לוושטא,
מוושטא לאסטומכא,
מאסטומכא להמססא,
מהמססא לבי כסיא,
מבי כסיא לכרסא,
מכרסא לבי מעיא,
מבי מעיא לכרוכא קטינא,
מכרוכא קטינא לכרוכא עוביא,
מכרוכא עוביא לסניא דיבי,
מסניא דיבי לפטטרכא,
מפטטרכא לברא,
בוא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה.

ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל
אמר ר' יוחנן:
הדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת יקרב לגבי המזבח!
וכל כך למה?
כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.

אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד, שלח ואמר לכהן גדול: אל יקריב אדם היום חוץ ממני!
בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לכהן: הקרב לי את אלו.
אמר לו: המלך ציווני אל יקריב אדם היום חוץ ממני.
א"ל: אדוני כהן, ארבעה אני צד, בכל יום אני מקריב שנים ומתפרנס משני, אם אין אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי נטלן והקריבן.
נראה לו לאגריפס בחלום קרבן עני קדמך.
שלח ואמר לכהן: לא כן צויתיך: אל יקריב אדם חוץ ממני היום?!
אמר ליה: אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי: הקרב לי את אלו.
אמרתי לו: המלך צוני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום!
אמר ל: ארבעה אני צד, בכל יום אני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אין אתה מקריבם אתה חותך פרנסתי, לא היה לי להקריבן?!
אמר לו: יפה עשית כל מה שעשית.

מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא היה נמשך, בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה כו' הוציא מחט ונמשך לקרבן, נראה לבעל השור בחלום קרבנו של עני קדמך.

מעשה באשה אחת שהביאה קוץ של סולת והיה כוהן מבזה עליה ואמר: ראה מה הן מקריבות!
מה בזה לאכול? מה בזה להקריב?
נראה לכהן בחלום, אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם מי שאינו מקריב נפש, כתיב בו: נפש, מי שהוא מביא נפש על אחת כמה וכמה.
הרי שהביא מנחתו מגליא ואספמיא ומחברותיה וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר ואמר: אוי לי כל הצער הזה שנצטער בשביל זה?!
הכל מפייסין אותו ואומרים לו: ומה אם זה שלא נצטער אלא שתי פסיעות בין האולם ולמזבח זכה לאכול, אתה שנצטערת כל הצער הזה על אחת כמה וכמה.

ושסע אותו
כשר ולא פסול.

אותו
בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע.

והלא דין הוא: ומה עם עולת העוף שאין טעונה ניתוח טעונה שסוע, עולת בהמה שטעונה נתוח אינו דין שתטעון שסוע?!
תלמוד לומר: אותו, אותו בשסוע ואין עולת בהמה בשסוע.

בכנפיו
להכשיר את העור.

והלא דין הוא: ומה אם במקום שהכשיר את בית הרעי פסל את העור, מקום שפסל את בית הרעי אינו דין שיפסול את העור?!
תלמוד לומר: בכנפיו, להכשיר את העור.

לא יבדיל
יכול אם הבדיל פסול?
תלמוד לומר: והקטיר.
יכול אף על פי שמלק בסכין?
תלמוד לומר: אותו.
ומה ראית להכשיר בהבדלה ולפסול במליקה?
אחר שריבה הכתוב ומיעט.
מפני מה מכשיר אני בהבדלה?
שהוא לאחר הרצאה ופוסל במליקה, שהוא לפני הרצאה.

עולה
אף על פי שמצה דם הגוף ולא מצה דם הראש.
יכול אף על פי שמצה דם הראש ולא מצה דם הגוף?
תלמוד לומר: היא.
מאי תלמודא?

אמר רבא:
רוב דמים בגופא שכיחי.

עולה
לשם עולה.

אשה
לשם אשה.

ריח
לשם ריח.

ניחוח
לשם נחת רוח,

לה'
לשם מי שעשה את העולם.

נאמר בעולת בהמה: אשה ריח ניחוח.
ובעולת העוף: אשה ריח ניחוח.
ובמנחה: אשה ריח ניחוח.
ללמד, שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.

ושסע
אין שסוע אלא ביד.
וכן הוא אומר: וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו.

אמר רב הונא:
כותבין תפלין על גבי עור של עוף טהור.

אמר רב יוסף:
מאי קא משמע לן?
דאית ליה עור.

תנינא:
החובל בהן חייב מכלל דאית ליה עור.

א"ל אביי:
טובא קא משמע לן דאי ממתניתין הוה אמינא, כיון דאית ביה נקבי נקבי לא, קא משמע לן כדאמרי במערבא:

כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב.

מיתיבי ר' זירא:
בכנפיו
לרבות את העור.
ואי סלקא דעתך עור הוא, היכי מרבה ליה קרא?

א"ל אביי:
עור הוא וקרא רבייה.

איכא דאמרי:
אמר ר' זירא, אף אנן נמי תנינא:
בכנפיו
לרבות העור.
אי אמרת בשלמא עור הוא היינו דאצטריך קרא לרבויי, אלא אי אמרת לאו עור הוא היכי
מרבי ליה קרא?
א"ל אביי:
לעולם אימא לך לאו עור הוא, ואצטריך סלקא דעתך, כיון דאית ביה פרצי פרצי מאיס. קא משמע לן.


חזרה לחלק הראשון