חזרה לחלק א - ושמעוני ויקרא פרק ד

אם הכהן המשיח -
שלא כדיני בשר ודם דינו של הקב"ה.
בשר ודם - לצבור נושא פנים ליחיד אינו נושא פנים, אבל הקב"ה אינו כן.
הכהן המשיח יחטא והביא את הפר ואם כל עדת ישראל ישגו והקריבו הקהל –
אם הכהן המשיח יחטא - כוהן המשיח מכפר, וצריך כפרה.

תני רבי חייא:
הואיל ומשיח מכפר וצבור מתכפר, מוטב שיקדים מכפר למתכפר.
תנן: וכפר בעדו ובעד ביתו - זו אשתו.

אם הכהן המשיח יחטא -
אמר ר' לוי:
עלובה מדינתא, דאסיא פדגריס ודאיקוטטא דחדא עינא וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות.

לאשמת העם -
אמר ר' יצחק:
משל לשושיטא של דוב, שהיה אוכל סדורים של דוב.
אמר המלך: הואיל ואכל סדורים של דוב, תאכלנו דוב.
כך אמר הקב"ה: הואיל ושבנא נהנה מן ההקדשות, תאכלנו אש.

והביא את הפר אל פתח אהל מועד -
אמר ר' יצחק:
משל למלך, שכבדו אוהבו בדורון נאה ובגלוסקא נאה.
אמר המלך: הניחו דורון על פתח פלטין, כל מי שיוצא ונכנס, יהא רואה אותו, שנאמר: והביא את הפר וגו'.

והביא את הפר -
אף לאחר יום הכיפורים. פר הוא מביא ואין מביא חליפין.
והלא דין הוא: ומה אם היחיד שלא שוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יום הכפורים, שוה קרבנו על כל מצוות לקרבן מצוות יחידית.
משיח ששוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יום הכפורים אינו דין (שלא) שישוה קרבנו לקרבן מצוות יחיד?
נשיא יוכיח, ששוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יום הכפורים, ולא שוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יחיד. אף אתה אל תתמה על המשיח, שאף על פי ששוה קרבנו על כל המצוות לקורבן יום הכפורים, לא ישווה קרבנו על כל מצוות לקרבן מצוות יחיד.
אלא מפני מה נאמר: והביא?
יכול יביא חליפין?
תלמוד לומר: פר - פר מביא ואין מביא חליפין.

וסמך את ידו על ראש הפר -
לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.
והלא דין הוא: ומה אם זה שאין טעון שני ודויין ואין טעון אנא טעון סמיכה, פר יום הכפור שטעון שני וידויין וטעון אנא אינו דין שיטעון סמיכה?!
לא, אם אמרת בזה שבא על עבירת מצווה ידועה, תאמר בפר יום הכפורים שאינו בא על עבירת מצווה ידועה, הואיל ואינו בא על עבירת מצווה ידועה לא יטעון סמיכה.
תלמוד לומר: וסמך ידו על ראש הפר - לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.

ושחט את הפר לפני ה' -
בצפון.

ולקח -
נאמר כאן לקיחה,
ונאמר להלן לקיחה,
מה לקיחה שנאמר להלן בכלי,
אף לקיחה שנאמר כאן בכלי.

ולקח הכהן המשיח -
אין לי אלא כוהן משיח, מנין לרבות כוהן אחר?
תלמוד לומר: הכהן.
אם סופנו לרבות כוהן אחר מה תלמוד לומר: הכהן המשיח?
אלא מצווה שיקבל כוהן משיח, ואם קבל כוהן הדיוט עבודתו כשרה.

מדם הפר -
מדם הנפש, ולא מדם העור ולא מדם התמצית.

מן הפר -
דם מן הפר יקבל.

מכאן אמרו:
נשפך הדם על הרצפה ואספו – פסול, מן כלי ואספו - כשר. דם מהפר יקבלנו.
דאי סלקא דעתך מדם הפר, כדכתיב: מדם - ואפילו מקצת דם.

והא אמר רב יהודה אמר רב:
השוחט צריך שיקבל כל דמו של פר, שנאמר: ואת כל דם הפר ישפוך.
והאי בשירים כתיב. אם אינו עניין לשירים דהא ליתנהו דכולי דם, תנהו עניין לקבלה. וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין.

והביאו אותו -
כשר ולא פסול,

אותו אל אהל מועד -
למעט קרבן מצוות יחידית שלא ינתן דמו על מזבח הזהב. וטבל ולא המספג.

וטבל והזה -
כל הזאה טבילה.

אצבעו -
נאמר כאן אצבעו,
ונאמר להלן אצבעו,
מה אצבעו האמור להלן הימנית המיומנת שבימין,
אף אצבעו האמור כאן הימנית המיומנת שבימין.

בדם -
שיהא בדם כדי טבילה [מעיקרא].
והזה - ולא המטיף.
והזה - ולא הזורק.

מן הדם -
מן הדם שבענין.

שבע פעמים -
לא שבע טפים.
שבע פעמים - שיהא מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע כדרך שמונה ביום הכפורים.

לפני ה' -
יכול את כל הבית?
תלמוד לומר: את פני הפרוכת.
יכול על כל הפרוכת?
תלמוד לומר: הַקֹּדֶשׁ – מלמד, שמכוין כנגד הבדים.

אמר רב יהודה אמר שמואל:
השוחט צריך שיגביה סכין למעלה, שנאמר: ולקח מדם הפר - ולא מדם הפר ודבר אחר.
ודם הסכין במאי מקנח לה?

אמר אביי:
בשפת מזרק, כדכתיב: כְּפוֹרֵי זהב.

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא:
השוחט צריך [שיתן] ורידין לתוך כלי.

אמר רבי זירא:
הצורם אוזן הפר ואחר כך קבל דמו – פסול, שנאמר: ולקח מדם הפר - פר שהיה כבר.
אשכחן קדשי קדשים, קדשים קלים מנלן?

אמר רבא: תניא:
שה תמים (כתוב ברמז קצ"ה).

באצבעו ולקח -
שלא תהא קבלה אלא בימין.

באצבעו ונתן -
מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין.

אמר ר' שמעון:
וכי נאמר יד בקבלה?
הואיל ולא נאמר יד בקבלה, קבל בשמאל - כשר.

אמר אביי:
במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי.

אמר אביי:
הא ד' אלעזר בר ר' שמעון מפקא מדאבוה ומפקא מדרבנן דתניא ר' אלעזר בר' שמעון אומר:
כל מקום שנאמר: אצבע בקבלה שִׁנָּה בקבלה – פסול, בנתינה - כשר.
וכל מקום שנאמר: אצבע בנתינה שִׁנָּה בנתינה – פסול, בקבלה - כשר.
והיכן נאמר אצבע בנתינה?
דכתיב: ולקחת מדם הפר ונתתה על קרבנות המזבח באצבעך, וקסבר מקרא נדרש לפניו אבל לא לפני פניו ולא לאחריו.

וטבל -
ולא מספג.

בדם -
עד שיהא בדם וכו'.
ואצטריך למיכתב וטבל ואצטריך למיכתב בדם.
דאי כתב רחמנא וטבל, הוה אמינא אף על גב דליכא שיעור טבילה כתב רחמנא בדם.
ואי כתב רחמנא בדם, הוה אמינא אפילו מספג כתב רחמנא וטבל.

מן הדם -
שבענין, למעוטי שירים שבאצבע פסולין.

תנא דבי ר' ישמעאל:
מפני מה נאמר: יותרת ושתי כליות בפר כוהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור?
משל למלך בשר ודם שכעס על אוהבו, ממעט בסרחנונו מפני חיבתו.

ותנא דבי רבי ישמעאל:
מפני מה נאמר: פרוכת הקודש בפר כוהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר?
משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מעוט סרחה - פמליא שלו קיימת, אם רובה סרחה - אין פמליא שלו קיימת.

כתוב אחד אומר: את פני הפרכת
וכתוב אחד אומר: את פני פרוכת הקודש
תני חזקיה:
רמז, כל מקום שיש משיח - יש ארון, אין משיח - אין ארון.
וחמישה דברים חסר בית שני:
אש תמיד,
וארון,
ואורים ותומים,
ושמן המשחה,
ורוח הקודש.
מה טעם?
וארצה בו וְאֶכָּבְדָ - חסר הא כתיב.

ונתן הכהן מן הדם -
שבענין, על קרן קרנות הרי שתים ולמטה הוא אומר על קרן קרנות הרי ארבע דברי ר' שמעון.

ר' יהודה אומר:
על המזבח אשר באהל מועד-
על קרבנות שבאהל מועד לרבות מזבח הקטרת, שתחנך מזבח הקטרת.

קטרת -
שתהא משל צבור.

הסמים -
שיהו סממניה מתוכה.

לפני ה' -
מה תלמוד לומר?

אמר ר' נחמן:
לפי שמצינו בפר יום הכפורים שעומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שמזה, יכול אף זה כן?
תלמוד לומר: מזבח קטרת הסמים לפני ה' - ואין הכהן לפני ה'.
חטאת הצבור והיחיד טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות.
היכי עביד?

ר' יוחנן ורבי אלעזר
חד אמר:
נותן אמה אילך ואמה אילך.

וחד אמר:
מחדד ויורד כנגד חודו של קרן.

אליבא דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר:
היא עצמה אינה נעשית אלא בחודה של קרן, כולי עלמא לא פליגי.

כי פליגי אליבא דרבי, דתניא:
הדמים התחתונים נותנין מחוט הסיקרא ולמטה והעליונים מחוט הסיקרא ולמעלה.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
במה דברים?
בעולת העוף, אבל חטאת בהמה היא בעצמה אינה נעשית אלא על גופה של קרן.
מיתיבי: חטאות הצבור והיחיד כיצד סדר מתן דמים שלהן?
היה עולה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית, טובל אצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק, וחומר בגודלו מכאן ובאצבע קטנה מכאן, ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו. וכן כל קרן וקרן.
הכי קאמר: מצווה בחודה, ואי עביד אמה אילך ואמה אילך לית לן בה.

ואת כל הדם ישפוך -
מה תלמוד לומר: הפר?
לרבות פר של יום הכפורים שטעון מתן דם ליסוד, דברי רבי עקיבא.

אמר רבי ישמעאל:
קל וחומר: ומה אם מי שאין נכנס דמו חובה לפנים, טעון יסוד, מי שנכנס דמו חובה לפנים, אינו דין שיטעון יסוד?!

אמר רבי עקיבא:
ומה מי שאין נכנס דמו לא מצווה ולא חובה ולפני ולפנים טעון יסוד, מי שנכנס דמו חובה לפנים בין לחובה בין למצוה אינו דין שיטעון יסוד?!
יכול יעכבנו?
תלמוד לומר: וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח - שלמו כל הכפרות כולן, דברי רבי ישמעאל.
קל וחומר לפר כוהן משיח מעתה:
ומה מי שאין נכנס דמו לפנים ולא חובה ולא מצווה טעון יסוד, זה שנכנס דמו לפנים בין למצוה בין לחובה אינו דין שיטעון יסוד?!
יכול יעכבנו?
תלמוד לומר: ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה - נתקו הכתוב ועשאו שירי מצווה לומר שירים אינן מעכבין.

אל יסוד מזבח העולה -
ולא מזבח הפנימי,

אל יסוד מזבח העולה -
תן יסוד למזבח של עולה.
או אינו אלא מזבח של עולה יהא יסוד?

אמר ר' ישמעאל:
קל וחומר: ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר טעונין יסוד תחלה, עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה יסוד תחלה?!

אמר ר' עקיבא:
ומה שירים שאין מכפרין ואין באין לכפרה טעונין יסוד. עולה שבאה לכפרה אינו דין שטעונה יסוד?!
תלמוד לומר: אל יסוד מזבח העולה - תן יסוד למזבח של עולה.

אמר מר:
אל יסוד מזבח העולה ולא מזבח הפנימי, האי מיבעי ליה לגופיה?
גופיה מאשר פתח אהל מועד נפקא, אל יסוד מזבח העולה - תן לה יסוד למזבח העולה.
למאי הילכתא?
אי סלקא דעתך כדכתיב לְשִׁיָרִים, שירים אבראי קעביד להו.
מהו דתימא ליפך מיפך דבראי לגואי ודגואי לבראי, הא אין לו יסוד לפנימי עצמו?
תלמוד לומר: אל יסוד מזבח העולה - תן יסוד למזבח של עולה.
או אינו אלא מזבח של עולה יהא יסוד.
מי כתיב אל יסוד העולה?
אל יסוד מזבח העולה כתיב.
אי כתיב אל יסוד העולה הוה אמינא אזקיפא דיסוד, השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגא דיסוד.

אמר ר' ישמעאל:
קל וחומר: ומה שירים שאין (מעכבין) [מכפרת] טעונין גג יסוד תחלה, עולה שמכפר אינו דין שטעונה גג יסוד?

אמר ר' עקיבא:
קל וחומר: ומה שירים אין מכפרין ואין באין לכפרה טעונה גג יסוד תחלה, עולה שמכפרת ובאה לכפרה אינו דין שטעונה גג יסוד?
תלמוד לומר: אל יסוד מזבח תן יסוד למזבח של עולה.
מאי בינייהו?

אמר רב אדא בר אהבה:
ר' ישמעאל סבר שירים מעכבין.
ור' עקיבא סבר אין מעכבין.

רב פפא אמר:
דכולי עלמא שירים לא מעכבי, והכא במצוי חטאת העוף קא מיפלגי.
מר סבר מעכבין.
ומר סבר אין מעכבין.

ישפוך -
ולא יטיף.
ישפוך - ולא יזה.
ישפוך - ולא יזרוק.

אל יסוד מזבח העולה -
ולא על יסוד מזבח הפנימי.
והלא דין הוא: מזבח החיצון זכה במתן דמים מזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון מקום שנותן דם קרניו שם נותן דם יסודו וכו'.
וכשהוא אומר בעזרה אל יסוד מזבח שאין תלמוד לומר, אלא ללמד אם שיריו לא קבל מזבח הפנימי שירי מזבח העולה מקבל.

דבר אחר:
וכי יש יסוד לפנים מעצמו?
אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה?
(שהוא) [שיהיה] יסוד למזבח של עולה.

אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד -
זה יסוד מערבי.

ואת כל חלב פר החטאת -
לרבות פר יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד.

החטאת -
לרבות שירי עבודה זרה וכל האמרו בענין.

ממנו -
מן המחובר.

כאשר יורם משור זבח השלמים -
וכי מה מפורש בשור זבח השלמים שאין מפורש כאן?
אלא מה שלמים לשמן,
אף זה לשמן.

מה שלמים מביאין שלום לעולם,
אף זה מביא שלום לעולם.

אי מה שלמים טעונין הפרש אליה,
אף זה יטעון הפרש אליה?
תלמוד לומר: משור זבח השלמים - לשלמי צבור הקשיתיו ולא לשלמי כבש הקשיתיו.

יהודה בן שמואל אומר:
מה שלמים מביאין שלום לעולם,
אף זה מביא שלום לעולם.

אי מה זבחי שלמי צבור דוחין את השבת ואת הטומאה
אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה?
תלמוד לומר: משור זבח השלמים - לשלמי שור הקשיתיו ולא הקשיתיו לשלמי כבש.

רבא אמר:
דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, מהכא: כאשר יורם משור זבח השלמים.
למאי הילכתא?
ליותרת הכבד ושתי כליות ושירי עבודה זרה.
ופר העלם דבר של צבור בגופיה לא כתיב ביה אלא בהקישא אתא, ומפר כוהן משיח הוא דגמר, להכי אצטריך כאשר יורם למהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה דלא להוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.

א"ל רב פפא לרבא:
ולכתוב בגופיה ולא ליקוש?
אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד, וכי תימא א"כ ליקוש, ניחא ליה למיכתביה בגופיה מדאקיש ביה אקושי, להכי כתב ואקיש דלא להוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.

אמר ר' יהושע בן לוי:
וכי מה למדנו לפר כוהן משיח משור זבח השלמים מעתה?
אלא מקיש פר כוהן משיח לשור זבח השלמים:
מה שור זבח השלמים עד שיהו מחשבותיו ומעשיו בבית החיצון,
אף פר כוהן משיח עד שיהו מחשבותיו ומעשיו בבית החיצון.
חומר בחלב מבדם ובדם מבחלב. שהחלב מועלים בו, וחייבין עליו משום פגול נותר וטמא. מה שאין כן בדם.
חומר בדם מבחלב, שהדם נוהג בבהמה חיה ועוף, בין טהורים בין טמאין, והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.
מנהני מילי?

אמר ר' ינאי:
דאמר קרא: כאשר יורם משור זבח השלמים - וכי מה למדנו משור זבח השלמים לפר כוהן משיח?
מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שור זבח השלמים לפר כוהן משיח,
מה פר כוהן משיח יש בו מעילה,
אף שור זבח השלמים יש בו מעילה.

א"ל ר' חנניא:
כעורה זו ששנה רבי כל חלב לה' - לרבות אימורי קדשים קלים למעילה.

אמר אביי:
אצטריך, דאי כתב רחמנא כל חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי הכליות לָא, כתב רחמנא כאשר יורם.
ואי כתב רחמנא כאשר יורם הוה אמינא אליה דליתיה בשור לא, כתב רחמנא כל חלב.

א"ל רב מרי לרב זביד:
אי אליה איקרי חלב לתסר באליה.
א"ל: עליך אמר: כל חלב שור וכשב ועז - דבר השוה בשור וכשב ועז.

והקטירם הכהן על מזבח העולה -
ולא על מזבח הפנימי.
והלא דין הוא: מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים, מה מזבח החיצון מקום מתן דם קרניו שם הקטר חלבים אף מזבח הפנימי מקום מתן דם קדשיו שם הקטר חלבים.
הא מה אני מקיים לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה - קדשים שלא זכה במתן דמים, אבל קדשים שזכה במתן דמים, הואיל וזכה במתן דמים יזכה בהקטר חלבים?
תלמוד לומר: והקטירם הכהן על מזבח העולה ולא על מזבח הפנימי.

את עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו והוציא -
מלמד, שמוציאו כולו כשהוא שלם.
יכול יוציאו שלם וישרפנו שלם?
תלמוד לומר: ראשו וכרעיו, מה ראשו וכרעיו האמור להלן על ידי נתוח, אף כאן על ידי נתוח.

אמר רבא:
דבר הלמד בגזרה שוה חוזר ומלמד בגזרה שוה, מדתניא:
וקרבו ופרשו והוציא - מלמד שמוציאו שלם.
יכול ישרפנו שלם?
נאמר כאן ראשו וכרעיו,
ונאמר להלן ראשו וכרעיו,
מה להלן על ידי נתוח,
אף כאן על ידי נתוח.
אי מה להלן בהפשט, אף כאן בהפשט?
תלמוד לומר: ועורו ופרשו.
מאי תלמודא?

אמר רב פפא:
כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו.

תניא: רבי אומר:
נאמר כאן עור ובשר ופרש,
ונאמר להלן עור ובשר ופרש,
מה כאן בנתוח שלא בהפשט,
אף להלן נתוח שלא בהפשט.

והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה -
חוץ לג' מחנות.
או יכול חוץ למחנה אחת?
כשהוא אומר בפר העדה אל מחוץ למחנה, שאין תלמוד לומר, שהרי כבר נאמר: ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון, אם כן למה נאמר: מחוץ למחנה?
ליתן לו מחנה שניה.
כשהוא אומר בדשן אל מחוץ למחנה, שאין תלמוד לומר, שהרי כבר נאמר: אל מקום טהור אל שפך הדשן, אם כן למה נאמר: אל מחוץ למחנה?
ליתן לו מחנה שלישית.

אל מקום טהור -
שיהא מקומו טהור, ואם טמא יטהרנו, שיהא מקום מתוקן להם לכך.

אל שפך הדשן -
שיהא שם דשן, שיקדים את הדשן, ששם יהו נותנין את הדשן.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
שיהא מקומו משופך.

ושרף אותו -
כשר ולא פסול.

על העצים באש -
מה תלמוד לומר?
שיכול הואיל ונאמר שרפה בפנים ונאמר שרפה בחוץ, מה שרפה האמורה בפנים בעצים כשרים למערכה אף שרפה האמורה בחוץ בעצים כשרים למערכה?
תלמוד לומר: על עצים לרבות כל משמע, אפילו תבן או בקש או בגבבא.

באש -
ולא בסיד ולא ברמץ.

ישרף -
אף על פי שאין שם דשן.
ישרף - אף על פי שמצית את הָאוּר בגופו.

כתיב: ובת כוהן כי תחל לזנות באש תשרף - בפתילה של אֲבָר, דכתיב: באש תשרף - לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש. וכל היכא דכתיב באש לרבות כל שרפה הבאה מחמת אש, והכתיב: ושרף אותו על עצים באש – ותניא: באש ולא בסיד רותח.
התם: באש תשרף - לבסוף כתיב שרפה, לרבות כל שרפה הבאה מחמת האש.
הכא כתיב: ושרף אותו על עצים באש - באש אִין, מידי אחרינא לָא.
התם נמי כתיב: על שפך הדשן ישרף?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא ישרף - אף על פי שאין שם דשן, אף על פי שהצית האש ברובו.

ואם -
הרי זה מוסיף על עניין ראשון. כשתמצא לומר פר משיח ופר העדה עומדין, פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו.

עדת ישראל -
יכול בכל העדה הכתוב מדבר?
נאמר כאן עדה,
ונאמר להלן עדה,
מה עדה האמורה להלן בית דין,
אף עדה האמורה כאן בית דין.

אי מה עדה האמורה להלן כ"ג,
אף עדה האמורה כאן כ"ג?
תלמוד לומר: ואם כל עדת ישראל - עדה המיוחדת לכל ישראל.
ואיזו זו?
סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית.

אמר ר' יוחנן:
מאה שישבו להורות - לא נגמרה הוראה עד שיורו כולן, שנאמר: ואם כל עדת ישראל ישגו - עד שישגו כולן, עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע:
תדע, דאילו כל התורה כולה קיימא לן דרובא כי כולה דמי, והכא כתב רחמנא כל עדת - עד דאיכא כולה, הילכך אפילו הן מאה.

מתיב רב משרשיא:
אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לקבלה.
מאי קראה?
במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו - והא הכא דכתיב: הגוי כולו ורובא ככולה דמי.

תיובתא דר' יוחנן תיובתא.
אלא מאי כל עדת דאמר רחמנא?
הכי קאמר: אם איתא כולה סנהדרין הרי הוראה, ואי לא לָא.

הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להם: טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם, או שהיה אחד מהם גר או ממזר או נתין או זקן שלא היה לו בנים - הרי זה פטור.
נאמר כאן עדה,
ונאמר להלן עדה,
מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להוראה,
אף עדה האמורה כאן עד שיהו כולן ראוין להוראה.
מנלן?

אמר רב נחמן בר יצחק:
דאמר קרא: ונשאו אתך - בדומין לך.

אמר אחד מהן: איני יודע, או שאמר להם: טועין אתם, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: עדת בני ישראל ישגו - שכולן ישגו.
יכול יהו חייבין על שגגת מעשה?
תלמוד לומר: ישגו ונעלם דבר - הא אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
מתוך שיצתה עבודה זרה לדון בעצמה יכול יהיו חייבין על שגגת מעשה שלה?
תלמוד לומר כאן: מֵּעֵינֵי ולהלן הוא אומר מעיני,
מה מעיני האמור להלן העלם דבר עם שגגת מעשה, אף וכו'.

הורו בית דין לעקור את כל הגוף, אמרו: אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה - הרי אלו פטורין.
הודו לבטל מקצת ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין.
כיצד?
אמרו: יש נדה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום – פטור.
יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד – פטור.
יש עבודה זרה בתורה, אבל המשתחוה לעבודה זרה – פטור - הרי אלו חייבין, שנאמר: ונעלם דבר ולא כל הגוף.

תנו רבנן:
ונעלם דבר - ולא שתעלם כל המצוה כולה.

הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת יכול יהו פטורין?
ואי בקיום מקצת פטורין ובעקירת כל הגוף פטורין, במאי חייבין?
תנא הכי קשיא ליה: אימא איפכא דדבר כולה מילתא משמע. תלמוד לומר: ונעלם דבר - קרי ביה ונעלם מִדָּבָר.

חזקיה אמר:
אמר קרא: ועשה אחת מכל מצוות - מכל ולא כל מצות, מצוות תרתי משמע?

אמר רב נחמן בר יצחק:
מצוות כתיב.

רב אשי אמר:
יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה: כי יפלא ממך דבר - מה להלן מן הדבר ולא כל הדבר אף בהוראה מדבר ולא כל הדבר. מצוות האמורות במשיח, מצוות האמורות כאן.

מכל מצוות ה' -
פרט לשמיעת הקול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

אשר לא תעשינה ואשמו -
כשם שנפרעים מן היחיד כך נפרעין מן הצבור.
הורו וטעו מה שהורו, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: ונודעה החטאת - ולא שידעו החוטאים.

אשר חטאו והקריבו -
חטאו שני שבטים מביאין שני פרים, והשאר שלא חטאו מביאין על ידיהן פר. שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי חוטאין, לכך נאמר: הקהל - לחייב על כל קהל וקהל, דברי ר' יהודה.

רבי שמעון אומר:
שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים, ובית דין מביאין על ידיהן פר.
נאמר למעלה קהל,
ונאמר למטה קהל,
מה קהל האמור למעלה בית דין,
אף קהל האמור למטה ביתדין ולא צבור.

ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו:
חטאו שישה שבטים והן רובן או שבעה שבטים אף על פי שאין רובן של קהל - מביאין פר.

אמר מר:
ונודעה החטאת - ולא שידעו החוטאין.
מאן תנא?

אמר רב יהודה אמר רב: דלא כרבי אליעזר,
דתניא: אמר רבי אליעזר:
מה נפשך, אכל חלב חייב אכל נותר חייב.

רב אשי אמר:
אפילו תימא ר' אליעזר, שאני הכא דכתיב: אשר חטאו עליה.
מאי טעמא דר' יהודה?
קסבר ארבע קהלי כתיבי קָהָל הַקָּהָל קָהָל הַקָּהָל.
חד לחייב על כל קהל וקהל.
וחד להוראה תלוויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל.
וחד (לגזירה שוה) [לגרירה].
וחד לשבט שעשה בהוראת בית דין.

ור' שמעון תלתא קראי:
כתיבי: הקהל קהל הקהל, מעיני הקהל אורחיה דקרא הוא, כדאמרי אינשי: מעיני דפלניא. חד לבית דין.
וחד לחייב על כל קהל וקהל.
וחד נאמר קהל למעלה,
ונאמר קהל למטה,
מה להלן בית דין עם הצבור
אף כאן בית דין עם הצבור.

ורבי מאיר:
קהל הקהל לא דריש, הלכך תרי קהלי כתיבי.
חד לגופיה.
וחד לגזרה שוה.

ורבי שמעון בן אלעזר מאי טעמא?
כתיב: והיה אם מעיני העדה - אלמא אפילו מעוטא.
כתיב: מעיני,
וכתיב: כי לכל העם בשגגה למימרא דרוב צבור אין מעוט לא, הא כיצד?
עשו שישה והן רובו, או שבעה אף על פי שאין רובן חייבין.
ור' שמעון ור' מאיר הוראה תלוויה בבית דין ומעשה תלוי בקהל, מנא להו?

אמר אביי:
אמר קרא: והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה - עד שתעשה שגגה על ידי אחרים.

רבא אמר: כי לכל העם בשגגה. וצריכא, דאי כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה, הוה אמינא אפילו מיעוטא, כתב רחמנא כי לכל העם בשגגה, ואי וכו' הוה אמינא בית דין בהדי רובא, כתב רחמנא והיה אם מעיני העדה.
והא כי כתיבי הני קראי בעבודה זרה הוא דכתיבי?
יליף עיני מעיני.

הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין, מביאין פר.
מזידין ועשו שוגגין, מביאין כשבה ושעירה.
שוגגין ועשו מזידיןפטורים.

הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן, מביאין פר.
ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר.

ר' יהודה אומר:
י"ב שבטים מביאין י"ב פרים.
ובעבודה זרה י"ב פרים וי"ב שעירים.

רבי שמעון אומר:
י"ג פרים וי"ג שעירים. פר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן, מביאין פר.
ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי ר' מאיר.

ר' יהודה אומר:
שבעה שבטים שחטאו, מביאין שבעה פרים ושאר שבטים שלא חטאו, מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאין.

ר' שמעון אומר:
מביאין שמונה פרים.
ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים, פר ושעיר לכל שבט ושבט, ופר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם, אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין. ובהוראת בית דין הגדול אפילו שאר שבטים חייבין, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים:
אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול, שנאמר: עדת ישראל - ולא עדת אותו השבט.
מאן חכמים?
ר' שמעון.
דאי ר' מאיר בעי רובא, ושמע מינה: שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול לר' שמעון מייתי.
ור' יהודה ור' שמעון שבט אחד דאקרי קהל מנא להו?

אמר רב אחא בר יעקב:
דכתיב: ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים - שמע מינה הכי קאמר רחמנא השתא אתיליד לך קהלא אחרינא דהוא בנימין.
ודילמא הכי קאמר ליה רחמנא לכי את יליד לך בנימין דהוה י"ב דאיקרי קהל?
א"ל: השתא שני שבטים איקרי קהל י"א מיבעיא.

וסמכו זקני העדה את ידיהם -
יכול זקני השוק?
תלמוד לומר: עדה.
אי עדה יכול קטני עדה?
תלמוד לומר: העדה - המיוחדין שבעדה.
וכמה הן?
וסמכו - שנים, זקני – שנים, ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
זקני – שנים, ואין בית דין שקול מוסיפין עוד אחד הרי כאן שלשה.
לר' שמעון הכתיב וסמכו?
ההוא מיבעי ליה לגופיה,
ור' יהודה לגופיה לא צריך, דאם כן ליכתוב זקני העדה את ידיהם על ראש.
ורבי שמעון, אי כתב הכי הוה אמינא על בסמוך,
ורבי יהודה גמר ראש ראש מעולה.

וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר -
פר טעון סמיכה, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
פר טעון סמיכה בזקנים, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בזקנים אלא באהרן. ורמינהו: וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי - חי טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
החי - חי טעון סמיכה באהרן, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים.

אמר רב ששת:
ותסברא, הך קמייתא מתרצתא היא,
והאמר ר' שמעון: סמיכה בבעלים בעינן, אלא תריץ הכי: פר טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
החי - חי טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים.

והכי קא אמר ליה ר' שמעון לר' יהודה:
שעירי עבודה זרה בעי סמיכה, ואי שמיע לך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דשמיע לך ומיעוטא הוא.

ורבי יהודה למה לי למעטינהו מקראי.
והא אמר רבינא: גמירי שתי סמיכות בצבור?
סימנא בעלמא.

ור' שמעון שעירי עבודה זרה דבעו סמיכה מנא ליה?
נפקא ליה מדתניא: וסמך ידו על ראש השעיר - לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי רבי יהודה.

ר' שמעון אומר:
לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה.

שהיה ר' שמעון אומר:
כל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה, למה לי שהיה?
סימנא בעלמא.
ואימא שעיר הנעשה בפנים?
דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירת מצווה ידועה.
ולרבינא דאמר גמירי שתי סמיכות בצבור, קראי למה לי?
איצטריך, הילכתא ואצטריך קרא, דאי מקרא הוה אמינא זבחי שלמי צבור וכו'.

ושחט את הפר לפני ה' -
בצפון.

את פני הפרוכת –
מה פרוכת האמור להלן פרוכת הקודש, אף פרוכת האמור כאן פרוכת הקדש.

ועשה לפר כאשר עשה לפר וגו' הפר הראשון -
שיהא ראשון לפר העדה לכל מעשיו.
פר כוהן משיח ופר העדה עומדין, פר כוהן משיח קודם לפר העדה לכל מעשיו.
הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר.
וכן הוא אומר: וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.

ועשה לפר כאשר עשה -
מה תלמוד לומר?
לכפול בהזאות, ללמד שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. ואין לי אלא מתן שבע שמעכבת בכל מקום, מתן ארבע מנין?
תלמוד לומר: כן יעשה.

לפר -
זה פר יום הכפורים.

כאשר עשה לפר -
זה פר כוהן משיח.

החטאת -
אלו שעירי עבודה זרה.
יכול שאני מרבה אף שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים?
תלמוד לומר: החטאת כן יעשה לו.
ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו?
אחר שרבה הכתוב ומעט, מרבה אני את אלו שמכפרין על עבירת מצווה ידועה ומוציא אני את אלו שאין מכפרין על עבירת מצווה ידועה.

וכפר -
אף על פי שלא סמך.

ונסלח -
אף על פי שלא נתן שירים.
ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים?
אמרת: פוסל אני בהזאות שמעכבות בכל מקום, ומכשיר אני בשירים וסמיכה שאין מעכבות בכל מקום. מתן שבע שמעכב בכל מקום היכא?

אמר רב פפא:
בפרה ובנגעים.
מתן ארבע מנין?
תלמוד לומר: כן יעשה.
מאי שנא מתן שבע דכתיבן וכפילן, מתן ארבע נמי כתיבן וכפילן.

אמר ר' ירמיה:
לא נצרכה אלא לר' שמעון.
דתניא: למעלה אמר קרן קרנות שתים, למטה אמר קרן קרנות ארבע דברי ר' שמעון.

רבי יהודה אומר:
אינו צריך, הרי הוא אומר: על קרנות המזבח אשר באהל מועד - לרבות כל קרבנות שבאהל מועד.
ור' יהודה האי כן יעשה מאי עביד ליה?
לכדתניא: לפי שלא למדנו לפר יוה"כ לסמיכה ושירי הדם, מנין?
תלמוד לומר: כן יעשה.
ולפר יום הכפורים לא למדנו, הא אמרת לפר - זה פר יום הכפורים?
אצטריך, סלקא דעתךהני מלי עבודה דמעכבת כפרה, אבל עבודה דלא מעכבת כפרה אימא לא, קא משמע לן.

ור' שמעון האי באהל מועד מאי עביד ליה?
מיבעי ליה שאם נפתחה התקרה של היכל לא היה מזה.
ואידך מאשר. ואידך אשר לא דריש.

אביי אמר:
לרבי יהודה נמי אצטריך, סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם דאף על גב דכתיבי וכפילי לא מעכבן מתן מתן ארבע נמי לא תעכב, קא משמע לן.

לפר -
זה פר כוהן משיח.
למאי הילכתא?
לעכב.

לפר -
זה פר יום הכפורים.
למאי הילכתא?
לעכב.

פשיטא חוקה כתיבא ביה?
אמר רב נחמן:
לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר: כי כתיבא חוקה אדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ, הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי.
אימא מדכסדרן לא מעכבן הזאות נמי לא לעכבו, קא משמע לן.

מתקיף לה רב פפא:
ומי מצית אמרת הכי, והתניא: וכלה מכפר - אם כפר – כלה, אם לא כפר - לא כלה, דברי ר' עקיבא.

אמר ר' יהודה:
מפני מה לא נאמר אם כלה – כפר, ואם לא כלה - לא כפר?
שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום.

אלא אמר רב פפא:
לא נצרכה, אלא לאת בדם ובטבילה את.

אמר רב אחא בר יעקב:
לא נצרכה אלא להכשיר אמין שבאצבע בדם, שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא.

וטבל -
ולא מספג. וצריך למיכתב וטבל, וצריך למכתב בדם.
דאי כתב רחמנא וטבל הוה אמינא אף על גב דליכא שיעור טבילה מעיקרא, כתב רחמנא בדם. ואי כתב רחמנא בדם הוה אמינא אפילו מספג, כתב רחמנא וטבל.

מזבח קטרת הסמים -
למה לי?
שאם לא נתחנך המזבח בקטרת הסמים, לא היה מזה.

תניא כוותיה דרב פפא:
ועשה כאשר עשה –
מה תלמוד לומר: לפר?
לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:
קל וחומר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן הושוו מעשים למעשים, מקום שהושוה קרבן אינו דין שישוו מעשים למעשים?!
אלא מה תלמוד לומר: לפר?
זה פר העלם דבר של צבור.
לפר - זה פר כוהן משיח.
מאי לא הושוה קרבן לקרבן?
פר העלם דבר ושעירי יום הכפורים.
והכי קאמר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר, הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו. מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר אינו דין שהושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו.
ואתא ליה פר יום הכפורים וטבילה מפר כוהן משיח ושעיר יום הכפורים, מהאי קל וחומר. ואתא ליה שעיר יום הכפורים משעיר עבודה זרה, מקל וחומר מפר העלם ושעיר של יום הכפורים.
ושעיר של יום הכפורים גופיה מנלן?
מפר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה.
והכי קאמר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי שעיר הושוו מעשים למעשים למאי דכתיב בהו, מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי (שעיר) [פר] והאי (שעיר) [פר] אינו דין שהושוו מעשים למעשים.
וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר?
אין.
לפר - זה פר העלם דבר. הא בגופיה כתיב?
אמר רב פפא:
משום דבעי אגמורי פר העלם דבר של צבור ביותרת ושתי הכליות לשעירי עבודה זרה, ופר העלם דבר של צבור דלא כתיב ביה בהיקשא אתי, אצטריך לפר ולמהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה, דלא תהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.

תניא כוותיה דרב פפא: ועשה כאשר עשה - מה תלמוד לומר: לפר?
לפי שנאמר: והם הביאו את קרבנם לפני ה' וחטאתם - חטאתם אלו שעירי עבודה זרה. שגגתם זה פר העלם דבר.
חטאתם... על שגגתם אמרה תורה חטאתם הרי לך כשגגתם.
שגגתם מהיכן למדת לא בהיקש, דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש.
אלא מה תלמוד לומר: לפר?
זה פר העלם דבר.
לפר - זה פר כוהן משיח.

אמר מר:
חטאתם - אלו שעירי עבודה זרה.
תיפוק ליה מקרא קמא, דאמר מר:
החטאת - אלו שעירי עבודה זרה.

אמר רב פפא:
אצטריך, סלקא דעתךהני מלי הזאות דכתיבי בגופיה, אבל יותרת ושתי כליות דלא כתיבי בגופיה אימא לא, קא משמע לן.

א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא:
והאי תנא לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין קאמר.
תנאי היא, תנא דבי רב מַרְבֵּי כי הכי,
ותנא דבי רבי ישמעאל לא מרבי כי הכי.

והוציא את הפר אל מחוץ למחנה -
חוץ לשלש מחנות.

ושרף אותו -
כשר ולא פסול.

כאשר שרף את הפר הראשון -
מכאן אמרו:
פר המשיח ופר העדה עומדין, פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו.
יכול אף שעירי עבודה זרה יקדמוהו?
ודין הוא: אם פר יחידי קודמתו, פר ושעיר לא יקדמוהו.
תלמוד לומר: הפר הראשון - ואין שעירי עבודה זרה ראשונים.

חטאת הקהל -
בנאו בנין אב לכל חטאת הקהל שתשרף.
יכול אף שעירי הרגלים?
תלמוד לומר: הוא.
ומה ראית לרבות שעירי עבודה זרה ולהוציא את שעירי הרגלים?
אחר שרבה הכתוב ומעט, מה אלו מיוחדים שהן באין על עבירת מצווה ידועה, יצאו שעירי רגלים שאין באין על עבירת מצווה ידועה. והלא שעיר יום הכפורים אינו בא על עבירת מצווה ידועה וטעון שרפה?
מה זה מיוחד שדמו נכנס לפני ולפנים, יצאו שעירי רגלים שאין דמם נכנס לפני ולפנים.
חטאת - שיהו כל מעשיו לשם חטאת.

הוא -
פרט לשחטו שלא לשמו.

אשר נשיא יחטא -
רבן יוחנן בן זכאי אומר:
אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו.
אם על שגגתו מביא חטאת, אין צריך לומר על זדונו.
אם נשיא מביא קרבן על שגגתו, אין צריך לומר הדיוט.

מתקיף לה רב אחא בריה דרבא:
אלא מעתה דכתיב: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם.
ובירבעם כתיב ביה: אשר חטא ואשר החטיא.
הכי נמי דאשרי הדור הוא?
שאני הכא דשני קרא בדבוריה.

נשיא -
יכול נשיא שבט כנחשון בן עמידנדב?
תלמוד לומר: מכל מצוות ה' אלהיו.
ולהלן הוא אומר: למען ילמד ליראה את ה' אלהיו.
מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו,
אף כאן נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

בעא מניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר?
א"ל: הרי צרתך בבבל.
איתיביה מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן התם לא כייפי להדדי.

רב ספרא מתני הכי:
מדמיכף כייפי להו.
בעא מניה רבי מרב: כגון אני מהו בשעיר?
אמר ליה: התם שבט הכא מחוקק, ותני: לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גלות שבבבל שרודה את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים.

אשר נשיא יחטא -
פרט לקודמות.
והלא דין הוא: ומה משיח שמביא חטאתו משעבר אינו מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבר אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
מה למשיח שכן אינו מביא בשגגת מעשה, תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה.
תלמוד לומר: אשר נשיא יחטא - כשיחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט.

אשר נשיא יחטא -
יכול גזירה תלמוד לומר: אם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא.

אמר מר:
יכול גזירה מהיכא תיתי?
אין, דכתיב: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם - בשורה הוא להן שנגעים באים עליהן, דברי ר' יהודה.

אשר נשיא יחטא –
פרט לחולה, משום דהוה ליה חולה אידחי ליה מנשיאותיה?

אמר ר' אבדימי בר חמא:
פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר: וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית.
מדקאמר: בבית החפשית - מכלל דעד השתא עבד הוה?
אין.

כי הא דרבן גמליאל ור' יהושע הוו קאזלי בספינתא בהדי ר' יהושע הוה פיתא וסולתא, בהדי רבן גמליאל הוה פיתא. שלים פיתא דרבן גמליאל סמך על סולתיה דרבי יהושע.
א"ל: מי ידעת דאית לן עיכובא כולי האי דאייתת נמי סולתא?
א"ל: כוכב אחד יש שעולה אחד לשבעים שנה ומתעה את הספנים, אמרתי שמא יעלה ויתענו. א"ל: כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה?
א"ל: עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידין שיש ביבשה רבי אלעזר (בן) חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפין יש בים ואין להן לא פת לאכול ולא בגד ללבוש, נתן דעתו להושיבן בראש.
כשעלה ליבשה שלח אליהם ולא באו, חזר ושלח להן ובאו.
אמר להם: כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם, שנאמר: וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה.

אשר נשיא יחטא -
כשהוא נשיא אין, כשהוא הדיוט לא.
והלא דין הוא: ומה משיח שאינו מביא בשגגת מעשה, מביא חטאתו משעבר. נשיא שמביא בשגגת מעשה אינו דין שיביא חטאתו משעבר?!
תלמוד לומר: אשר נשיא יחטא - כשהוא נשיא אין, כשהוא הדיוט לא.
קל וחומר למשיח מעתה: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה וכו' אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה לא כל שכן?!
תלמוד לומר: והקריב על חטאתו אשר חטא - מלמד שמביא חטאתו משעבר.

ועשה אחת ועשה הנה -
לחייב על כל אחת ואחת, שאם אכל חלב וחלב שם אחר בשני העלמות - חייב שתים, שני שמות בהעלם אחד - חייב שתים.

אמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא:
בשלמא שם אחר בשני העלמות חייב שתים, דהעלמות מחלקין. אלא שני שמות בהעלם אחד אמאי חייב שתים, הא בעינא העלמות וליכא?

אמר רבי שמעון בן לקיש משום בן טומנאי:
הכא במאי עסקינן כגון שאכל בשני תמחויין, ואליבא דרבי יהושע דאמר: תמחויין מחלקין.

חלב ודם בין בהעלם אחד בין בשני העלמות - חייב חטאת.
סקילה וסקילה משם אחר בשני העלמות או משני שמות בהעלם אחד - חיב שתי חטאות. סקילה ושרפה בין בהעלם אחד בין בשני העלמות - חייב שתי חטאות.

מצוות ה' -
ולא מצוות המלך, ולא מצוות בית דין.
מצוות האמורות במשיח מצוות האמורות בעדה - הן מצוות האמורות כאן.

מכל מצוות ה' -
ולא כל מצוות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

אשר לא תעשינה בשגגה -
מלמד שמביא על שגגת מעשה.

ואשם -
מלמד שמביא אשם תלוי.
והלא דין הוא: ומה אם היחיד שאין מביא על הודעו זכר מביא אשם תלוי, נשיא שמביא על הודעו זכר אינו דין שמביא אשם תלוי?!
משיח יוכיח, שמביא על הודעו זכר ואין מביא אשם תלוי.
ואף אתה אל תתמה על הנשיא, שאף על פי שמביא על הודעו זכר לא יביא אשם תלוי?
תלמוד לומר: ואשם, מלמד שמביא אשם תלוי.

דין אחר: יחיד מוצא מכלל צבור ונשיא מוצא מכלל צבור, מה יחיד מביא אשם תלוי אף נשיא מביא אשם תלוי.

או כלך לדרך זו: משיח מוציא מכלל צבור ונשיא מוציא מכלל צבור, מה משיח אין מביא אשם תלוי אף נשיא לא יביא אשם תלוי.
ונראה למי דומה?
דנין מי שמביא על שגגת מעשה ממי שמביא על שגגת מעשה, ואל יוכיח משיח שאין מביא על שגגת מעשה.

או כלך לדרך זו: דנין דבר שמביא על הודעו זכר ממי שהוא מביא על הודעו זכר, ואל יוכיח יחיד שאינו מביא על הודעו זכר.
תלמוד לומר: ואשם - מלמד שמביא אשם תלוי.

הודע לו -
ולא שאמרו לו אחרים.
אין לי אלא בזמן שאמרה שפחה ומנין אפילו אמרה לו אשה?
אוציא את שאמרה לו אשה, שאין אשה כשרה לעדות.
מנין אפילו אמרו לו קרובים?
אוציא את שאמרו לו קרובים, שאין כשרין להעיד.
מנין אפילו אמר לו עד אחד?
אוציא את שאמר לו עד אחד, שאין מחייבו ממון אלא שבועה.
מנין אפילו אמרו לו שנים?
תלמוד לומר: הודע לו אליו - ולא שיודיעוהו אחרים.
או יכול אף על פי שאינו מכחיש?
תלמוד לומר: או הודע אליו והביא.
אביא את שאמרו לו שנים שכן מחייבין אותו מיתה.
ומנין אפילו אמר לו עד אחד?
אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה.
מנין אפילו אמרו לו שנים קרובים?
אביא את שאמרו לו קרובים, שכן כשרים להעיד במקום אחר.
מנין אפילו אמרה לו אשה אפילו אמרה לו שפחה?
תלמוד לומר: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה.

והביא את קרבנו -
אמר רבי מאיר:
אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?

א"ל רבי יהודה:
וכי היאך אומר לו עמוד והתודה, והוא אומר: לא חטאתי.

אמר רבי שמעון:
ואם אמר מזיד אני – פטור.

ר' מאיר אומר:
אם אמר מתחלה מזיד אני - שומעין לו, אבל אם היה דן עמהן כל היום ולבסוף אמר מזיד אני - אין שומעין לו.

כיוצא בו אמר רבי מאיר:
אמרו (מזיד) [נזיר] אתה ואמר תנאי היה בלבי - שומעין לו, אבל אם היה מונע כל היום ובאחרונה אמר תנאי היה בלבי - אין שומעין לו.

תנו רבנן:
או הודע אליו -
ולא שיודיעוהו אחרים.
יכול אף על פי שאין מכחישן?
תלמוד לומר: או הודע אליו מכל מקום.
במאי עסקינן?
אי נימא בב' ואין מכחישן, קרא בעי?
אלא לאו בחד, וקתני כי אין מכחישו מהימן.

או הודע אליו -
כתיב ידיעה גבי יחיד וגבי נשיא וגבי צבור.
וצריכי, דאי כתב קרא גבי יחיד, הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתיא.
דאיכא למיפרך מה ליחיד שכן כל קרבנו נקבה.
יחיד מנשיא לא אתיא, שכן אינו בשמיעת קול.
צבור מנשיא לא אתיא, מה לנשיא שיש בקרבנו נקבה.
[יחיד ונשיא] מצבור לא אתיא, שכן אינם חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
יחיד מנשיא וצבור לא אתיא, מה להנך שכן אינם בשמיעת קול.
צבור מנשיא ויחיד לא אתיא, שכן יש בקרבנו נקבה.
נשיא מיחיד וצבור לא אתיא, מה להנך שכן אינם עשויין להשתנות. תאמר בנשיא שעשוי להשתנות.

אלא אמר אביי:
מהכא: מכדי מצוות מצוות קא ילפי מהדדי, למה לי דכתיב שלוש ידיעות?
אם אינו עניין לגופייהו דהא גמרי להו מצוות מצות, תנהו עניין להיכא דכי ידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת. אימא כי וכו' דיום הכפרוים לא על הדין חטא קא אתי, אבל אשם תלוי דעל הדין חטא קאתי אימא לך הכי נמי דמכפר, וכי מתיידע ליה בתר דמייתי אשם תלוי לא מייתי חטאת וכו'.
אשם תלוי למה בא?

אמר רבא:
להגן עליו מן היסורין.

אשר חטא בה -
חלב ונותר לפניו, אכל אחת מהם ואינו יודע איזה מהם אכל.
אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהם ואינו יודע באיזה מהם שגג.
שבת ויה"כ ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה.
ר' אליעזר - מחייב חטאת.
ור' יהושע - פוטר.

אמר ר' אליעזר:
מה נפשך, אם חלב אכל - חייב, אם נותר אכל - חייב.
אם אשתו בעל – חייב, אם אחותו בעל – חייב.
אם בשבת עשה מלאכה - חייב ,אם ביום הכפורים עשה מלאכה – חייב.

א"ל ר' יהושע:
הרי הוא אומר: אשר חטא בה – עד שיודע לו במה חטא.

ור' אליעזר:
האי בה מאי עביד ליה?
מיבעי ליה פרט למתעסק.
מתעסק דמאי, אי בחלבים ובעריות חייב, שכן נהנה.

דהא אמר נחמן אמר שמואל:
מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה.
אלא מתעסק דשבת דפטור, מאי טעמא?
מלאכת מחשבת אסרה תורה.
לרבא משכחת לה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר.
לאביי משכחת לה כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר.
דאיתמר: נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר – פטור, מאי טעמא?
הא לא איכוון לשם חתיכה.
לחתוך את התלוש וחתך את המחובר –
אביי אמר – חייב, הא איכוין לשם חתיכה בעלמא.
רבא אמר – פטור, הא לא איכויין לשם חתיכה דאיסורא דכי איכוין לחתיכה דתלוש איכוין.

אמר ר' יוסי:
לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר.
על מה נחלקו?
על העושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה או ביום הכפורים עשה –
ר' אליעזר - מחייב חטאת.
ור' יהושע - פוטר.

תניא: א"ל ר' יוסי:
דקדקתם אחרי.
א"ל: הגביה בין השמשות מהו?
א"ל: דקדקתם אחרי ולא הועלתם כלום, מקצת הגבהה, שנאמר: כי תחטא ולא ידע - פרט לזה שידע שחטא.

א"ל ר' שמעון:
הוא עצמו שמביא אשם תלוי, שנאמר: ועשה ולא ידע - והלא לא ידע במה חטא, אבל ספק אכל חלב ספק לא אכל צא ושאול עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו.
מאי הוי עלה?
תא שמע: דתניא: חטא ואינו יודע במה חטא, ספק חטא, מביא אשם תלוי.
מאן שמעת ליה דאמר חטא ואינו יודע מה חטא מביא אשם תלוי?

ר' שמעון, וקתני סיפא: ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם תלוי, שמע מינה סבירא ליה לר' שמעון ספק חטא ספק לא חטא מביא אשם.

רבי שמעון שזורי אומר:
לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב.
ועל מה נחלקו?
על דבר שהוא משני שמות:
שר' אליעזר - מחייב חטאת.
ור' יהושע - פוטר.

ור' יהודה אומר:
אף על דבר שהוא משום שם אחד, היה רבי יהושע פוטרו. כיצד?
שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית, נתכוון לבוא עלן זו ובא על זו.
תאנים וענבים לפניו, נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים, ענבים ולקט תאנים, שחורות ולקט לבנות, לבנות ולקט שחורות –
ר' אלעיזר - מחייב חטאת.
ור' יהושע - פוטר.
תמה אני אם יפטור בה ר' יהושע.
א"כ, למה נאמר בה?
פרט למתעסק.

והביא -
אף לאחר יום הכפורים.

קרבנו -
בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.
יכול לא יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה, אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה?
תלמוד לומר: קרבנו - בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן של אביו.
יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה, שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות, אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה, שהרי אדם מגלח על (מצוות נזירות) [מעות אביו בנזירות] בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשים?
תלמוד לומר: קרבנו - בקרבנו הוא יוצא, ואינו יוצא בקרבן אביו.
יכול לא יצא במעות שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה, אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה?
תלמוד לומר: קרבנו על חטאתו - עד שיהא קרבנו לשם חטאו.
יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה ומן החמורה על הקלה ומן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה, שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם, או על הדם והביא על החלב, שהרי לא מעל ולא כפר, אבל יצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה, שכן אם הפריש לעצמו מעות של החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי מעל וכפר?
תלמוד לומר: קרבנו על חטאתו - עד שיהא קרבנו לשם חטאתו.

שעיר -
ולא שעירת עזים ולא חילופה.
והלא דין הוא: ומה אם היחיד שלא שוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יום הכפורים, שוה על כל המצוות לקרבן מצווה יחידית. נשיא ששוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יום הכפורים, אינו דין שישוה קרבנו לקרבן מצווה יחידית?!
משיח יוכיח, ששוה קרבנו על כל המצוות לקרבן יום הכפורים, ולא שוה קרבנו על כל המצוות לקרבן מצווה יחידית.
לא, אם אמרת במשיח שאין מביא זה וזה מן הצאן, תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן, הואיל ומביא זה וזה מן הצאן שוה קרבנו על כל המצוות לקרבן מצווה יחידית.
תלמוד לומר: שעיר ולא שעירת עזים ולא חילופה.

זכר -
ולא נקבה.

תמים -
ולא בעל מום.

וסמך ידו על ראש השעיר -
לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר: לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה.
שהיה ר' שמעון אומר:
כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעון סמיכה.

ושחט אותו -
ולא תמורתו.
כשהוא אומר למטה: ושחט אותה ולא חילופה ולא ולדה ולא תמורתה.

מכאן היה ר' ישמעאל אומר:
חמש חטאות הן מתות.
ולד חטאת,
ותמורת חטאת,
וחטאת שמתו בעליה,
ושכפרו בעליה,
ושעברה שנתה.
ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור, שאין הצבור מביאה נקבה.
ואין תמורת חטאת בצבור, שאין הצבור ממירין.
ולא חטאת שמתו בעליה, שאין צבור מתים.
שכפרו בעליה ושעברה שנתה, יכול יהו מתות בצבור?
אמרת: לאו.
ילמדו סתימות ממפורשות, מה מפורשות ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.

ושחטו אותו במקום אשר ישחט את העולה -
היכן נשחטו בצפון?
אף זה בצפון.
וכי מכאן אני למד, והלא כבר נאמר: במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ולמה יצא מעתה?
לקבעו שאם לא נשחט בצפון - פסול.
אתה אומר לכך יצא, או לא יצא ללמד שאין טעון צפון?
תלמוד לומר: במקום אשר ישחט.
ואין לי אלא זו בלבד.
מנין לרבות כל חטאות שלא תהא שחיטתה אלא בצפון וכו'.
או אינו מביא אלא כיוצא בזה, מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע, אף איני מרבה אלא כיוצא בו.
את מה אני מרבה?
את שעירי עבודה זרה, שהם חטאת זכר וקבועים ומכפרים ובאים מן הצאן ובאים על חטא ידוע וכו'.

כשהוא אומר: תשחט - לרבות שעירי רגלים שהם חטאות קבועים מכפרים ובאים מן הצאן, אבל אינם באים חטאת זכר קבועים ומכפרים ואינן באים מן הצאן ובאים על חטא ידוע אבל אינה באה זכר, או שעירי יום הכפורים שהן חטאת זכר קבועה מכפרת ובאה מן הצאן, אבל אינו בא על חטא ידוע, שקול הוא ויבואו שניהם.

כשהוא אומר תשחט - לרבות חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבועה.
או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן, אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא, שקול הוא ויבואו שניהם.

כשהוא אומר: תשחט - לרבות מצורע שאינה חטאת קבוע מכפרת.
אחר שרבינו דברים שהן כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו, למה יצאת מעתה?
לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול.
יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהא פסול, אבל כל שאר חטאות מצווה לשחטן בצפון ואם לא נשחט בצפון יהו כשרות?
תלמוד לומר: ושחט את החטאת במקום העולה - בנין אב לכל חטאות שאם לא נשחטו בצפון - יהו פסולין.

חטאת -
שיהו כל מעשיו לשם חטאת, פרט לששחטו שלא לשמו.

באצבע ולקח -
שיקבל בימין.

באצבעו ונתן -
שיתן בימין.

אמר ריש לקיש:
וכי נאמר בו יד?
הואיל ולא נאמר בו יד קבל כשמאל כשר.

ונתן על קרבנות מזבח העולה -
ולא קרבנות מזבח הפנימי.
והלא דין הוא: משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד, מה משיח דם חטאתו נכנס לפנים אף נשיא יהא דם חטאתו נכנס לפנים?
תלמוד לומר: ונתן על קרבנות מזבח העולה - ולא על קרנות מזבח הפנימי.

ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה -
ולא על יסוד מזבח הפנימי.

אמר ר' ישמעאל:
ומה אם שירי חטאת שאין מכפרין נתנין על היסוד, תחלת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתנתן על היסוד, אם כן למה נאמר: אל יסוד מזבח העולה?
שהיא יסוד במזבח של עולה.

אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד -
זה יסוד דרומית.
יכול זה יסוד מערבית?
אמרת: לאו, מה מצינו ביצאתו מן ההיכל אינו נותן את הדמים אלא על יסוד הסמוך לו, אף בירידתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא על יסוד הסמוך לו.
ואי זה?
זה יסוד דרומית.

ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים -
מה פירש בזבח השלמים?
חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת,
אף כאן חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת.

וכפר עליו -
שתהא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחד, שיהא כוהן מכפר על ידי עצמו.

ונסלח לו -
אין משיירים לו ליום הכפורים.
יכול אף על פי שישב ולא הביא?
תלמוד לומר: לו.

נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא -
הרי אלו מעוטין, העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין. כיצד?
הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם, בין שעשו ועשה עמהם, בין שעשו ועשה אחריהם, בין שלא עשו ועשה, יכול יהיה חייב?
תלמוד לומר: נפש תחטא [אחת תחטא] בעשותה תחטא - הרי אלו מעוטין, העושה על פי עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת בית דין.

ור' שמעון מוסיף:
הורו בית דין, וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין משהביאו כפרתן בין עד שלא הביאו כפרתן, והלך היחיד ועשה על פיהן - הרי זה פטור.

ור' מאיר –
מחייב.

ור' אלעזר אומר:
ספק.

סומכוס אומר:
תלוי.

בעשותה -
התולה בעצמו - חייב.
התולה בבית דין - פטור.
כיצד?
הורו בית דין, וידע אחד מהם שטעו, או שהיה תלמיד ותיק יושב לפניהם וראוי להוראה כשמעון בן עזאי והלך ועשה על פיהם, יכול יהא פטור?
תלמוד לומר: בעשותה - התולה בעצמו - חייב.
אתה אומר לכך נאמרו מעוטים כאלו.

נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא -
או אינו אלא היחיד שעשה חייב, שנים שעשו פטורין?
תלמוד לומר: עם הארץ - אפילו מרובים.
ועדיין אני אומר: מעוט קהל שעשו חייבין שאין בית דין מביאין פר על ידיהם, אבל רוב הקהל שעשו פטורין, שהרי בית דין מביאין פר על ידיהם, תלמוד לומר: עם הארץ, אפילו רובו ואפילו כלו.

עם הארץ -
פרט לנשיא.
מעם הארץ - פרט למשיח.
ואם תאמר כבר יצא משיח לידון בפר ונשיא בשעיר, שיכול הואיל ועל העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה יביא כשבה או שעירה, תלמוד לומר: עם הארץ - פרט לנשיא, מעם הארץ - פרט למשיח.
מעם הארץ - פרט למומר.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון:
מה תלמוד לומר: אשר לא תעשינה בשגגה?
השב מידעתו מביא קרבן על שגגתו, יצא מומר שאינו שב מידיעתו.
תינח משיח דמייתי בהעלם דבר, אלא נשיא בשגגת מעשה הוא דמייתי?

אמר רב זביר משמיה דרבא:
הכא במאי עסקינן כגון דאכל כזית חֵלֶב כשהוא הדיוט ונתמנה ואחר כך נודע לו. סלקא דעתך אמינאניתי כשבה או שעירה, קא משמע לן.
הניחא לרבי שמעון דאזיל בתר ידיעה, אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה מאי איכא למימר?
הכא במאי עסקינן דאכל כחצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואחר כך נודע לו. סלקא דעתךליצטרף ולייתי כשבה ושעירה, קא משמע לן.
מעם הארץ - פרט למומר וכו'. מאי בינייהו?

אמר רב המנונא:
מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו.
מר סבר:
כיון דהוי מומר לחלב, לדם נמי הוי מומר.

ומר סבר:
לדם מיהא שב מידיעתו הוא.

רבא אמר:
כולי עלמא מומר על החלב לא הוי מומר לדם, אלא הכא במומר לאכול חלב לתאבון ונתחלף לא חלב בשומן ואכלו קמיפלגי.

מר סבר:
כיון דלתאבון אכל במזיד מומר הוי.

ומר סבר:
כיון דמשכח התירא לא שביק התירא ואכיל איסורא לאו מומר הוא.

בעשותה -
העושה את כולה ולא העושה את מקצתה, כיצד?
שנים אוחזין במלגז ולוגזין, בכרכר ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה והוציאוהו לרשות הרבים, יכול יהו חייבין?
תלמוד לומר: בעשותה - העושה את כולה ולא העושה את מקצתה.
בעיגול של דבלה והוציאו לרשות הרבים.

ר' יהודה אומר:
אם יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים - חייבין.

ר' שמעון אומר:
אף על פי שאין אחד יכול להוציאו והוציאוהו שנים - פטורין.

ר' שמעון סבר תלתא מעוט כתיבי: נפש תחטא, אחת תחטא, בעשותה תחטא, חד למעוטי זה עיקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול.

ורבי יהודה, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי זה יכול וזה יכול, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין.

ורבי שמעון לטעמיה, דאמר: מזיד שעשה בהוראת בית דין - חייב.

ורבי מאיר, תרי מיעוטי כתיבי: נפש אחת תחטא, דהוא אורחיה דקרא.
בעשותה תחטא - חד למעוטי זה עוקר וזה מניח, וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. המוציא ככר לרשות הרבים – חייב, הוציאו שנים - ר' מאיר מחייב.

רבי יהודה אומר:
לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – חייבין, ואם לאו - פטורין.

רבי שמעון אומר:
אף על פי שלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים – פטורין.

מכל מצוות ה' -
ולא מצוות המלך, ולא מצוות בית דין.
מצוות האמורים במשיח, מצוות האמורים בעדה, מצוות האמורין בנשיא - הן מצוות האמורים כאן.

ממצוות ה' -
ולא כל מצוות ה', פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.

אשר לא תעשינה בשגגה -
מלמד שהוא מביא על שגגת מעשה.

ואשם -
מלמד שמביא אשם תלוי.

או הודע אליו -
ולא שאמרו אחרים.
יכול אף על פי שאינו מכחיש?
תלמוד לומר: חטאתו אשר חטא בה.

והביא קרבנו שעירת עזים -
יכול יביא בת שנתה?
ודין הוא: זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת, מה חטאת מצורע בת שנתה אף זו בת שנתה? לא, אם אמרת בחטאת מצורע שהיא טעונה נסכים, חטאת נזיר תוכיח, שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה.
לא, אם אמרת בחטאת נזיר שיש עמה דמים אחרים, תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים. חטאת עבודה זרה תוכיח, שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה.
לא, אם אמרת בחטאת עבודה זרה שהיא קבועה, תאמר בזו שאינה קבועה, הואיל ואינה קבועה לא תבא בת שנתה?
תלמוד לומר: תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה - הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה, מה חטאת עבודה זרה בת שנתה אף זו בת שנתה, אי מה חטאת עבודה זרה בשעירה, כשהוא אומר לכם - לרבות שעירי עבודה זרה.
לכם לרבות שעירי רגלים.

לעושה -
לרבות שעיר נשיא.

וסמך [את] ידו על ראש החטאת -
לרבות חטאת עבודה זרה לסמיכה.

ושחט את החטאת במקום העולה -
שתהא שחטתו בצפון.

במקום העולה ולקח -
שיהא קבול דמה בצפון.

מכאן אמרו:
שחט בצפון וקבל בדרום, בדרום וקבל בצפון – פסול, עד שישחטנו בצפון ויקבל בצפון.

ואת כל דמה ישפוך -
למעלה הוא אומר: ואת דמו ישפוך,
ולמטה הוא אומר: ואת כל דמה ישפוך.
מנין אתה אומר חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת, יכול אפילו יהו כולם נשפכים על היסוד?
תלמוד לומר: ואת כל דמה ישפוך.
יכול אפילו לא נתן אלא מאחת מהן מתן ארבע יהיו כולם נשפכים על היסוד?
תלמוד לומר: ואת דמה ישפוך, הא כיצד?
הוא נשפך על היסוד והם נשפכין לאמה.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
מנין שאפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולם נשפכין על היסוד?
תלמוד לומר: ואת כל דמה ישפוך.

ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים -
מה מפורש בזבח השלמים חלב תוחב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת הכבד, אף כאן חלב תותב קרום ונקלף ושתי כליות ויותרת הכבד.

וכפר עליו -
שתהא כפרתו לשמו, שלא יכפר לשנים באחת, ושיהא כוהן מכפר על עצמו.

ונסלח לו -
שאין משיירין לו עד יום הכפורים.
יכול אף על פי שישב ולא הביא?
תלמוד לומר: ואם כבש יביא קרבנו לחטאת.

רבי שמעון אומר:
כבשים קודים לעזים בכל מקום. אחד מד' צווחות שצוחה העזרה, צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי, שמכבד את עצמו ומחלל שם שמים. דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה.
ומאי סלקא ביה?
מלכא ומלכתא הוו יתבי בסעודתא.
מלכא אמר: גדיא יאי.
ומלכתא אמר:ה אימרא יאי,
אמרי: מאן מוכח?
נוכח כוהן גדול דקא מסיק קרבנות קמי קודשא ברי הוא כל יומא ויומא.
אתא אחוי בידיה אי גדיא יאי יסק לתמידא.
אמר מלכא: הואיל ולית ליה אימתא דמלכות ניפסקוה לימיניה, יהב יששכר שוחדא ופסקוה לשמאליה.
שמע מלכא, אמר: דליהדור ולפסקוה לימיניה.

אמר רב יוסף:
בריך רחמנא דשקליה יששכר למטרפסיה בהאי עלמא.

אמר רב אשי:
יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין.

דתנן רבי שמעון אומר:
כבשים קודמין לעזים בכל מקום.
יכול מפני שהן מובחרין?
תלמוד לומר: ואם עז קרבנו - מלמד ששניהם שקולין כאחד.

רבינא אמר:
אף מקרא נמי לא קרא, דכתיב: ואם כבש [יביא],
וכתיב: ואם עז קרבנו,
אי בעי כבש לייתי אי בעי עז לייתי. מה תלמוד לומר: יביא יביא?
מנין אתה אומר המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, מנין שמביא איזה שירצה?
תלמוד לומר: יביא.
יכול יביא שתים?
תלמוד לומר: יביאנה - אחת הוא מביא ואינו מביא שתים.

וסמך ידו על ראש החטאת -
לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע וחטאת מטמא מקדש לסמיכה.

רמי רבי שמעון בן לקיש:
על מעוהי בי מדרשא, ומקשי: אם כשרין הן ירצו, ואם אין מרצין למה הן באין?

אמר רבי שמעון בן לקיש:
אפתח אנא פתחא לנפשאי: מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו'.
ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי באשם לא ליתי כלל,

אמר אביי רבי שמעון בן לקיש:
מהכא פתח: ושחט אותה לחטאת - אותה לשמה – כשרה, שלא לשמה – פסולה, הא שאר קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין.
יכול ירצו?
תלמוד לומר: מוצא שפתיך וגו'.
ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי אשם ארצויי נמי לירצי?
אמר קרא: זאת התורה לעולה למנחה - הקישן הכתוב לשלמים, מה שלמים שחטו שלא לשמן כשרין ואין מרצין אף אני אביא אשם כשר ואינו מרצה.
ומאי חזית דאקשת לשלמים, אקשה לחטאת?
הא מיעט רחמנא אותה.
חטאת ששחטו שלא לשמה - פסולה, מנלן?
אמר קרא: זאת התורה לעולה למנחה וגו' - הקישו הכתוב לשלמים, מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים למצוה וכו' הילכך: מצווה – משלמים, ושחיטה לעכב - מושחט אותה לחטאת - שתהא שחיטתה לשם חטאת.
קבלה - מולקח הכהן מדם החטאת - שתהא קבלה לשם חטאת.
וזריקה - מוכפר עליו הכהן מחטאתו - שתהא כפרה לשם חטאת.
ואשכחן חטאת חלב דכתיב בה לחטאת חטאת עבודה זרה ודשמיעת קול ודבטוי שפתים ודטומאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו כלל, מנלן?
חטאת עבודה זרה אתיא מחטאת חלב, שכן כתיב בהם חטאת.
הנך כולהו אתיא במה הצד.

בית שמאי אומרים: וכו'
ובחטאת, שתי מתנות.

ובית הלל אומרים:
אף חטאת שנתן מתנה אחת כפר.

אמר רבא:
מאי טעמא דבית שמאי?
קרנות קרנות קרנות - הרי כאן שש, ארבע למצוה שתים לעכב.

ובית הלל:
קרנות קרנות קרנות קרנות - הרי כאן ארבע, שלוש למצוה ואחת לעכב.
ואימא כולהו למצוה?
כפרה בכדי לא אשכחן.
ואיבעית אימא: אהני קרא ואהני מסורת, אהני קרא - לטפויי חדא, ואהני מסורת - לבצורי חדא.
ותנא מייתי לה מהכא, דתניא: וכפר וכפר וכפר - מפני הדין.
והלא דין הוא: נאמר דמים למטה,
ונאמר דמים למעלה,
מה דמים האמור למטה - שנתן מתנה אחת - כפר,
אף דמים האמור למעלה - נתנו מתנה אחת - כפר.

או כלך לדרך זו: נאמר דמים בפנים,
ונאמר דמים בחוץ,
מה דמים האמור בפנים - חסר אחת מן המתנות - לא עשה ולא כלום.
אף דמים האמור בחוץ - חסר אחת מן המתנות - לא עשה ולא כלום.
נראה למי דומה?
דנין חוץ מחוץ, ואין דנין חוץ מפנים.
אדרבה: דנין חטאת וארבע קרנות, ואל יוכיח חוץ שאין חטאת וארבע קרנות?!
תלמוד לומר: וכפר וכפר וכפר מפני הדין.

וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שלש.
וכפר - אף על פי שלא נתן אלא שתים.
וכפר - אף על פי שלא נתן אלא אחת.


חזרה לחלק א - ושמעוני ויקרא פרק ד