באו לפנינו איש ואשה המבקשים להינשא, אלא שהאשה לכאורה בכלל מינקת חבירו. ומעשה שהיה כך היה.

האשה בנישואיה הראשונים לא הרתה שתים-עשרה שנה. אחרי טיפולים רפואיים ממושכים, הרתה בהפריה.

בלא שתדע, היה בעלה מסרך דרכיו עם אחרת. כיון שהרתה אשתו, דרש ממנה הבעל להפיל את הולד, והוא עצמו נפל בדיכאון. ונפרדו דרכיהם.

בתאריך כ"ט בשבט תשע"ה 17.2.15 ילדה האשה בשעטו"מ בת.

הלידה הייתה קשה, ובוצעה בניתוח קיסרי. בשל חולשתה הגופנית הרבה, והכאבים שנוספו מחמת הניתוח, וגם חולשתה הנפשית וצערה הגדול ממעשי בעלה, על אף שניסתה להניק, לא הצליחה האשה מעולם להניק את הבת, רק ניזונה הבת ממזון תינוקות.

ביום י"ז באלול תשע"ה 1.9.15 התגרשה האשה מבעלה הראשון.

לאחר מכן הכירה אברך יקר, בן תורה מובהק, עטור בזקן ופאות כמנהג אבות, ירא ה' מרבים, וקבעו חתונה לתאריך י"ב תמוז תשע"ו 18.7.16. זאת לאחר שהורה להם רבם שיוכלו להקל ולהינשא.

עתה באו לפנינו בציווי הרבנות המקומית, בבקשה להתירם להינשא, אף שטרם מלאו כ"ד חודש ללידה.

עמיתיי הדיינים הסכימו להתירה רק בתאריך כ"ט תמוז תשע"ו, שבו ימלאו י"ח חודש ללידה. והעדיפו להתירה להינשא בימי המיצרים, ולא להתיר איסור מינקת חבירו. וכמבואר הכול בפרוטוקול הדיון.

הזוג מבקש בכל לשון של בקשה להתירם להינשא. הן בגלל ההפסד הגדול בביטול אולם החתונה העומד על קנס של כ-20000 ש"ח, ועוד ועוד הוצאות ביטולים נוספות. ובפרוש אמרו וכתבו, שלפי מצבם ויכולותיהם, יקשה עליהם מאד להתחיל את חייהם כנשואים, עם חוב כספי כה גדול. הן בגלל שכבר הזמינו אורחים רבים, שמהם באים מחו"ל, ואם תדחה החתונה לא יתעכבו בארץ עד למועד הדחוי. ועוד שאם תתקיים החתונה בימי בין המיצרים, חלק מהאורחים לא יוכלו להשתתף בשמחה, כי להם לא ימצא מיקל ומתיר, ועל כל פנים תערך החתונה ללא תזמורת, וערבה כל השמחה.

אני סבור שיש להתירם להינשא, ומהנימוקים שלהלן, והם מלוקטים כולם מדברי מרן הראשון לציון הג"ר עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר ח"ז אבה"ע סי' י"ג, ח"ט אבה"ע סי' י"ג וסי' י"ד וסי' ט"ו, וח"י סי' ט"ז. ועוד מספר שדה חמד, ועוד מאוצר הפוסקים סי' י"ג. ומשם ומשם ומשם בארה. וכתבתי הנימוקים בתכלית הקיצור, כחותה על גחלים, וכמראה מקום הוא לו, כי בני הזוג מבקשים לקבל את פסק הדין לאלתר ובדחיפות. ואם יגזור ה' בחיים ויזכני ברחמיו, אשוב ואשנה פרק זה, ואאריך במקום אחר, ועוד חזון למועד.

א. דעת רבינו שמשון הזקן בתוספות כתובות ס' ע"ב, והריטב"א בכתובות נ"ט ע"ב כתב שכן היא דעת הרמב"ם, וכ"כ בדעת הרמב"ם מהר"י הלוי בשו"ת מטעמי יצחק סי' ה', והג"ר יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק ח"א חאבה"ע סי' י"ז אות י"ג, והכה"ג בסי' י"ג אות ל'. וכן היא דעת הריא"ז, ורבים איתם ראה אוצר הפוסקים בסי' י"ג, שהגרושה מותרת להינשא, ואפילו שהתינוק מכירה. וכן היא דעת התוספות רי"ד בכתובות נ"ט ע"ב, וכן היא דעת רבי יצחק ב"ר יעקב ורבי משה בר נתן בשו"ת חכמי פרובינציה ח"א סי' נ"ב, והביאו שכן דעת רבי אברהם מן ההר, והם גם כתבו בפרוש שכן היא דעת הרי"ף והרמב"ם. וכדעת רבינו שמשון נקט גם רבי יצחק ב"ר מרדכי בשו"ת חכמי פרובינציה שם סי' נ"ג. כפי שריכזו את כל דעות הראשונים כמה ממהדירי הש"ס החדשים (מתיבתא, ילקוט הביאורים) ומהדירי הראשונים, וכן הובאו בשו"ת עטרת דבורה ח"א סי' י"ז עיש"ב.

ואף שרבינו תם ודעמיה פליגי, הנה ישבו האחרונים את כל השגותיו וכל ראיותיו נגד רבינו שמשון. ואף שמרן בשו"ע אבה"ע סי' י"ג הכריע כדת רבינו תם, עכ"פ יש לצרף סברת המתירים בהיקבץ סברות נוספות. ומקום יש בראש לומר שאילו ידע מרן שדעת הרי"ף והרמב"ם ודעימיה כרבינו שמשון, לא היה מחמיר כרבינו תם. אלא שמרן נמשך אחר הר"ן והמגיד משנה שכתבו שמסתימת הרמב"ם נראה שהוא סובר כרבינו תם, ואין דבריהם מוכרחים. ובאמת מקום יש לומר שרק באלמנה אסרו כיון שמחד אין לתינוק כל מפרנס, ומאידך האלמנה נזונית מנכסי המת. אבל בגרושה יש לתינוק אב שידאג למזונותיו שעליו מוטלת החובה, ולאשה אין כל מקור מחיה. ואכמ"ל.

בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ג, דף י"ח ע"ב) אסמכוה לאיסור מינקת חבירו, על הכתוב במשלי כ"ג י': אל תשג גבול עולם, ובשדי יתומים אל תבוא. ואולי דרש הירושלמי 'אל תשג' כאילו כתוב אל תשגל, שהוא לשון נישואין, ואולי 'אל תשג גבול' אל תשגל בהשמטת הבי"ת, וכפל הגימ"ל בשל הדגש, וירושלמי לשונו קלילא.. ותיבת 'עולם' דרש הירושלמי על האשה שהיא קרקע עולם כידוע, ויש שכתבו שדרש עולם מלשון עוללים או עול ימים שהוא כינוי לתינוקות וילדים רכים. ותיבת 'בשדי' דרש הירושלמי ככינוי לאשה שנמשלה לשדה, והאחרונים כתבו שדרשו 'ובשדי' בשי"ן שמאלית לשון שדים. ותיבת 'יתומים' היא היא הרומזת למינקת שמת בעלה. ותיבות 'אל תבוא' דרשו לשון ביאה ונישואין. ועל כל פנים דרשת ירושלמי זה, נראית יותר כדעת רבינו שמשון שהאסור במינקת חברו שמת בעלה, כמפורש בפסוק ו'בשדי יתומים'. וגם שפיל לסיפא דקרא שם בפסוק י"א: "כי גואלם חזק הוא יריב את ריבם אתך", וגם זה כמובן שייך רק ביתומים, וכפי שהביא הרלב"ג על אתר מהאמור בפרשת משפטים כ"ב כ"א-כ"ג "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים". ודרשת הירושלמי הובאה גם בתוספות במסכת סוטה כ"ו ע"א. וכל העניין שייך כמובן רק ביתומים, שאין להם אב שיזונם, ומאידך ניזונית אמם האלמנה מעזבון בעלה אביהם המנוח. אבל במינקת גרושה, שיש לילדים אב החייב במזונותיהם, והגרושה מאידך אין כלל מי שיזונה, במה שונים הם מסתם ילדים לאסור אמם מלהנשא?

ב. דעת הרשב"א שאם נתגרשה קודם שהכירה התינוק, יכולה להינשא. ולא דווקא שלא הכירה כלל, אלא אפילו עתה מכירה, כל שלא הכירה קודם הגירושין אינה בכלל מינקת חבירו. ומהר"ח הכהן רפופורט בשו"ת אבה"ע סי' י"ד נקט שדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד והסמ"ג שכל שלא התחילה להניק, בין אלמנה בין גרושה, אינה אסורה להינשא. והרי בנדון דידן לא הכירתה התינוקת קודם הגירושין, וגם לא אחרי.

ג. עוד נראה לי לחדש, שאפילו הייתה התינוק מכירה קודם הגירושין בפועל, כיון שהבעל הראשון לא רצה באשה, וכמובן לא היה מפרנס אותה, יש לדון את האשה כאילו לא היה התינוק מכירה. שהרי כיון שאין האשה מחוייבת במלאכות שהאשה מחוייבת לבעלה. וכיון שכן מעולם לא נשתעבדה להניק. ובמי שלא נשתעבדה להניק, הרי דעת הרשב"א ודעימיה שאין כלל איסור מינקת חבירו. שו"ר שכן מפורש באחרונים שהובאו בשו"ת יביע אומר ח"ז, שאין הדבר תלוי בגירושין בפועל, אלא בשיעבודה להניק. ובאוצר הפוסקים הביא סוברים שכיון שבזמן הזה אין מניקים יותר מט"ו חודש (ובזמנינו היום בארץ ישראל אפילו לא י' חודש), הרי על דעת המנהג נישאת לבעלה הראשון, ומעולם לא נשתעבדה להניק יותר מהמקובל.

ד. כיון שהאם לא הניקה כלל, ומכל שכן כאשר לא יכלה להניק בשום אופן, יש אומרים שאינה בכלל איסור מינקת חבירו. ראה בשו"ת שמע שלמה לגר"ש עמאר ח"ה סי' י"ב באורך, ובחתימת התשובה הוראת הגר"ש משאש המסכים עמו. ח'. וראה עוד בדברי הג"ר שלום משאש בספר שמש ומגן ח"ג אבה"ע סי' י"א.

ה. יש מתירים מינקת חבירו לאחר ט"ו חודש, בהצטרף סניפים נוספים. ראה פני יהושע כתובות בקונטריס אחרון סי' ק"נ, ובשו"ת ישועות מלכו חאבה"ע סי' י"ד, ובשו"ת שם אריה חאבה"ע סי' מ"א, ועוד ועוד.

ו. כיון שהבעל החדש מסכים להתחייב בקנין גמור ושלם, ואף להפקיד בבית הדין ערבונות ובטחונות למזונות התינוקת עד כ"ד חודש ואף עד י"ח שנה, הרי שנישואי האם הם תקנת התינוקת דווקא, ולא קילקולה. ובזה פסקו אחרונים רבים להקל, ראה בשו"ת האלף לך שלמה סי' ס"ח, ובשבות יעקב ח"א סי' צ"ה, ובשו"ת תפארת צבי דיני מינקת סי' ו', ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' צ"ט וח"ג סי' קע"ו, ובשו"ת עזרת כהן סי' כ' עמוד מ"ט, ועוד ועוד.

ז. ועוד חשבתי לחדש ולומר שבזמן הזה שמזונות התינוק מוסדרים בהחלט ובוודאות על ידי הביטוח לאומי, נתבטל החשש שהאם בושה לתובעו במזונות בנו. שו"ר שכ"כ הג"ר שלמה משה עמאר בשו"ת שמע שלמה אבן העזר ח"א סי ד' עמ' קי"ח.

ח. ועוד יש להוסיף, כיון שהחתן שבפנינו טרם קיים מצוות פו"ר, יש לדחות איסור לא פלוג במינקת. ובשו"ת חסד לאברהם תאומים (קמא, חאבה"ע ס"ס ט') צרף טעם זה להתיר, וכ"כ בשו"ת אגודת אזוב מדברי חאבה"ע סי' ד' אות ח'.

ט. וכן הוא המנהג בעירינו תל אביב זה עידן ועידנים, לחזר אחר כל צדדי היתר בעניין זה, ראה בשו"ת משפטי הבשן לגאון הראב"ד הרב נסים בן שמעון שליט"א בסי' י"ב. וכיוצא בזה הורה בתיק [ק'] 348632/1 ובתיק [נ'] 325105/1 ותיק [ק'] 348342/1 ובתיק [ס'] 305240/1, והם מצורפים כאן. וכך עשינו מעשים רבים, הן בשבתינו עמו, והן בשבתינו באולמות אחרים. וגם בית הדין באולם דנן, התיר בדומה לזה ראה תיק [ש'] 365298/2. וראה באורך רב מאד (80 עמודים) בפסק דין ביה"ד בחיפה בתיק 1068266/1, ובפסק דין ביה"ד באשקלון בתיק 1048925/1. ואף על פי שאם היו באים ושואלים אותנו מלכתחילה, היינו מורים להם להמתין קימעא שבוע ושבועיים ולקבוע החתונה לאחר י"ח חודש, והיו בעיניו כימים אחדים וגו', כדי שיהיו הנישואין בהיתר מוחלט מוסכם ומרווח אליבא דכל הפוסקים. מכל מקום לאחר שקבעו חתונתם ושכרו האולם והתזמורת והצלם והמאפרת והדפיסו ההזמנות וקבעו שבת חתן וכו' וכו', וטיבחם טבוח ויינם מזוג, ועשו זאת בהוראת חכם, יש להתירם בשופי להינשא, לסימן טוב ולמזל טוב, ובסימן כוחא דהיתרא עדיף.

ואף שאסמכוה לאיסור מינקת אקרא, על כל פנים הוא איסור דרבנן, ובבית יוסף בשם הראשונים שספקו להקל. כך כתב בסי' י"ג בשם הריב"ש בתשובה סי' תס"ג "וראיתי מורים עושים מעשה כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מי שיסמוכו, ועוד דמידי דרבנן הוא". וכן כתב בשם הר"ן בתשובה "וכיון שהאיסור הזה אינו אלא מדבריהם, ראוי לסמוך על זאת התשובה הלכה למעשה". ובוודאי שלעולם לא נזוז מדבריו והוראותיו. ועל כל פנים, לא למנוע מהמבקשים לעשות מעשה על פי מה שהורום רבותיהם.

ולפי שהשואלים מבני עדת תימן, וגם הרב שהורה להם להיתר הוא מרבני עדת תימן, והשואלים ביקשו והפצירו לציין בפסק הדין מסורת תימן ודעת רבני העדה בעניין, אציין בקצרה, להשביע רצונם, כי לעשות רצון צדיקים חפצתי, וכדלהלן.

הנה ראה שו"ת פעולת צדיק למהרי"ץ ח"א סי' ס"ה, שהביא מה שדנו ונתעצמו בזה דייני צנעא, באשה שהניקה את בנה י"ב חודש, ואח"כ פסקה להניק ג' חדשים, ופסק חלבה, והבן חזק על ידי מאכל ומשקה, והתגרשה. ומתחילה התירוה בית דין צנעא, ובהם מהר"ר יחיא צאלח (מהרי"ץ) להינשא. ולאחר מכן בארו והביאו סברת רבינו שמשון שדווקא באלמנה גזרו חז"ל, שהיא משועבדת להניק כיון שיש לה מזונות, אבל בגרושה לא גזרו. והביאו דעת הריא"ז שגם כתב כן. והביאו דברי מה"ר ישועה זין, שהיו חידושיו בכתב יד מצויים בידיהם, שכתב שגם הרמב"ם דעתו כרבינו שמשון. ושכן כתב הריטב"א בדעת הרמב"ם. ושוב חזרו בהם וכתבו כיון שדעת מרן השו"ע להחמיר כדעת רבינו תם ראוי להחמיר. ושוב צידדו להתיר שאין זו בכלל גזירת מינקת. ולבסוף סיכמו כי ג' דעות בדבר. רבינו שמשון הסבור שרק באלמנה גזרו ולא בגרושה. ורבינו תם הסבור כי בין באלמנה בין בגרושה בין מכירן בין לא מכירן, צריכות להמתין כ"ד חודש. והרשב"א סבירא ליה כרבינו תם שגם על גרושה גזרו, ומאידך פליג וסבירא ליה שבלא הכירה אין צריך להמתין. וראה דברי מה"ש חבשוש בשושנת המלך סיכום התשובה, וראה קצת ציונים בעניין בספר פסקי מהרי"ץ אבן העזר עם פרוש בארות שלמה.

ושאלה נוספת מאת בית דין צעדה בעניין באה לפני בית דין צנעא, וחתומים עליה הדיינים יוסף אלקארה ואברהם אלמנזלי ויחיא אביץ' [נדפסה על ידי ר' אהרן גימאני בקובץ דיני ישראל עמ' שי"ז, והובאה על ידי הר"ר ערוסי בתשובתו, וכן על ידי הר"י רצאבי בעולת יצחק ח"ג, המובאים להלן, וכמה תשובות חשובות נוספות ממאמר זה הבאתי בספרי הקטן איש ימיני ח"א] וז"ל: [תחילת כתב היד קרוע] שנקראת מינקת חבירו. ומקצת אומרים תינשא שכבר נפרדה מהתינוק חוצה ופסק חלבה. במחילה ממכ"ת תודיעונו איזה הדרך ישכון אור. והשיבו תשובה לא אמרו חז"ל אסור לישא מינקת חבירו אלא משום סכנת הולד. אבל כשאינה מניקה ולא הכיר בה, כגון זו השאלה, שוב אינה [צ"ל אין] לה דין מניקה, הואיל ופירש ממנה זמן מרובה, וכבר נתיבש החלב, אין בזה איסור כלל ומותרת להינשא למי שתרצה, וזה פשוט שלא גזרו על דבר זה בהחלט כמו במעוברת, עכ"ל. ואף על פי שהשאלה קטועה בתחילתה, ואין אנו יודעים האם מדובר היה תוך י"ח חודש ושאר חילוקים שנאמרו בעניין, מכל מקום מסתימתם המוחלטת של המשיבים, שהיו אריות בתורה כידוע וכמפורסם, ובודאי ובודאי לא נעלם מהם וגם לא מהשואלים, כל מה שנפסק בשו"ע בעניין, נראה שסבר בית דין זה, שעל אף שבתימן היו הנשים מניקות כ"ד חודש ולעיתים יותר, ועל אף שלא היה בידם כל מזון תינוקות אחר, ותינוק שלא היה מי שיניקנו אחת דינו למות, מכל מקום כאשר לא הניקה בפועל היו מתירים לאשה להינשא. כי מאידך היה בנישואי האשה צורך גדול מאד לחיותה שלה עצמה, כדי שיהיה לה מנוח אשר יטב לה.

מה"ר שלמה עמר בספר שתילי זתים אבן העזר סי' י"ג (כתב יד), ומה"ר יחיא עמוד בספר פתח האהל בהלכות אירוסין סי' א' עמ' ע"א-ע"ב, סתמו בכל העניינים האלו כהוראת מרן. וראה עוד מעשה בדין מינקת, בשו"ת גנזי מלכים להרב יחיא עומיסי אב"ד רדאע (נדפס בתוך ספר מכמנים מחשיפת גנזי תימן) סי' י"ג, ונדפס בשנית בספר גנוזות ותשובות מחכמי תימן שער רביעי סי' מ"ח, וגם שם נקטו השואל וכן המשיב ככל הוראות השו"ע ונושאי כליו. כי מרן רבינו יוסף קארו בשולחנו הטהור והקדוש, היה עמוד ההוראה הפוסק המובהק ומרא דאתרא בתימן, ואכמ"ל.

הג"ר יוסף קאפח בפרושו למשנה תורה הלכות גירושין פרק י"א הלכה כ"ח אות ל"ד, הביא דעת מהר"ח רפופורט בשו"ת אבה"ע סי' י"ד שכל שלא התחילה להניק אינה בכלל מינקת חבירו. והסיק על זה: "מעשים רבים בבית הדין בירושלם, שהוכיחה שלא התחילה להניק כלל, והתרנוה להינשא ללא המתנת חדשי הנקה". ואפילו בהניקה הרבה כתב שם באות ל"ה: "ובמקרים רבים היכא דאיכא חשש סביר של קלקול, הקילו ביה"ד בירושלים, והתירו בשמונה עשר חודש (ולאמור במקום שיש צרופים נוספים, יש להקל אף בט"ו חודש, אי"ה), בפרט שאין כיום בישראל תינוק היונק כ"ד חודש". ואכן כך הוא בספר פסקי דין רבניים כרך י"ג עמ' 293-297 פסק דין בית הדין הגדול בראשות הרב עובדיה יוסף, ועמו הרבנים הדיינים יוסף קאפח ושלום מזרחי. והיא התשובה הנדפסת בשו"ת יביע אומר ח"ז אבה"ע סי' י"ג בתוספת נופך. ובספר עדות ביהוסף, קובץ פסקי הדין של הג"ר קאפח, לא מצאתי תשובה נוספת בעניין.

הג"ר שלמה צדוק בספר בארות שלמה ח"א עמ' צ"ה-ק' האריך מאד בסיכום הדעות והשיטות בדין מינקת ובמסקנתו העלה בזה"ל: בגרושה רבו הדעות, מכל מקום היכא שלא מכירה אינה משועבדת לבעלה, ובמכירה דעת הרמב"ם ועוד שחייבת להניק, ורשאית לדרוש שכר. ועוד, שאינה חייבת אפילו במכירה, כיון שהאב חי יש לו אפשרות למסמס לו בחלב וביצים, ובמיוחד בזמן הזה שאין הנשים מניקות הרבה זמן, ומוצאות תחליפים להנקה עכ"ל.

הג"ר רצון ערוסי בתשובה ערוכה בארוכה, העלה גם כן להתיר וצרף את עיקרי יסודות ההיתר המפורשים לעיל, והגישה בפנינו בתיק אחר שבא לפניו במחלקת הנישואין בקרית אונו, וקיימנו דבריו במותב תלתא כחדא (הוא תיק שבאבו הנזכר לעיל, ושם היה גרוע בהרבה, כי התינוק היה כבן שלשה חדשים בלבד, וגם הניקה בפועל ברציפות כמה שבועות). ומפני חשיבותה של תשובת הרב ערוסי שליט"א שטרם נתפרסמה, צרפתיה לתיק לעיון המבקשים.

הג"ר יצחק רצאבי בשו"ת עולת יצחק ח"ג סי' רס"ה כתב כיון שבזמנינו אינן מניקות אלא כמה חדשים וכו', והאידנא נשתנו הטבעים וכו'. והגם שהגאון חתם סופר אהע"ז סי' ל' מפיו לפידים יהלוכו וכו'. מבין ריסי עיניו ניכר שלא חרד כל החרדה הגדולה, אלא מפני הרשעים שבדורו שהחלו להרים ראש ולפקפק בגזרות חז"ל, וחרב פיפיות בידם להרוס כל חלקה טובה בישראל, ועל כן יצא נגדם בחרב ובחנית לבטל דבריהם כעפרא דארעא, וכו'. ואם מפני שדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר לבטלו וכו', הנה בברייתא שביבמות דף מ"ב ע"א לא נזכר כ"ד חדשים וכו'. ויפה כתב בשו"ת אגרות משה חלק ב' מאהע"ז שמספר החדשים לא היה במניין וכו', ובזמנינו אינו יותר מי"ב חודש וכו'. [סברת ר"מ פיינשטיין נזכרה עי' הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה סי' י"ג. ראי"ה]. וראה בקיצור בשולחן ערוך המקוצר אבן העזר סי' קצ"ט סע' ט"ז.

הג"ר אלון אבידר, חב"ד פתח תקוה האריך בענייני מינקת ובדיון בשו"ת פעולת צדיק, בשו"ת אדני פז ח"ג סי' ע"ח–ע"ט.

הרב אבירן יצחק הלוי

ראינו מה שכתב עמיתנו בתורה הרה"ג יצחק אבירן הלוי שליט"א ואם כי למעשה לאחר שהגענו עד הלום לא נוכל לאסור את המבקשים להינשא, אין זה עיקר הדין ונשיב כאן על דבריו כסדרם.

מה שהביא שיטת רבנו שמשון – מר"ן פסק דלא כרבנו שמשון, ואם כן אין להביא שיטה זו אלא לצירוף ולא לעיקר הדין והדברים ידועים.

מה שהביא מדברי הרשב"א – אינו שייך לכאן. דברי הרשב"א במי שלא השתעבדה להניק מה שאין כן אשה זו שהצהירה בפנינו שיכלה להניק אך בהחלטתה שלה מנעה מביתה חלב.

מה שהביא להתיר משום שלא הניקה גם עניין זה שנוי במחלוקת כאשר בגרמתה נעשה הדבר. עי' פת"ש סימן י"ג סקכ"ה.

מה שהביא מהמתירים להינשא לאחר ט"ו ובקיבל בקניין – הדברים נכונים, אולם גם דעות אלו אינן מעיקר הדין אלא לצירוף.

נמצא אם כן שלפנינו ארבעה טעמי היתר שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו די והבקי בחכמת הצירופים מצרפם.

ברי כי היתר זה אינו אלא היתר של שעת הדחק.

זו הסיבה שסברנו שעליהם להינשא בכ"ט תמוז עת ימלאו לוולד י"ח חודש, והנה בידינו צירוף נוסף יעויין בשו"ת יביע אומר ח"ט אה"ע סימן י"ג.

במעמד הדיון טענו הצדדים כי קבעו מבעוד מועד את החתונה לתאריך י"ב תמוז ודחיית הנישואין כרוכה בקנס כספי של 20000 שקלים. הוצג על ידם מכתב מבעל האולם המאשר דבריהם.

אולם בשיחה שניהל ספד"ד ההרכב עם בעל האולם התברר כי אם היה נודע הדבר לבעל האולם שלושים יום קודם הביטול, לא היו בני הזוג נקנסים. רק משום שהודיעו על מועד הדחייה לאחר י"ב סיון יחול עליהם הקנס.

והנה הצדדים עמדו לפנינו לדין בתאריך ג' סיון תשע"ו. בדיון נאמר להם כי דעתנו היא שעליהם להינשא בכ"ט תמוז ועדיף להינשא בימי בין המצרים שלדעת מר"ן אין איסור אלא מראש חדש אב מאשר להיכנס לפירצה דחוקה של היתר מינקת.

במקום שיפעלו לאלתר לפי הוראות בית הדין עשו דין לעצמם וכיום בגלל רשלנותם הגיעו לידי כך שייקנסו אם ידחו את תאריך הנישואין.

לא תהא כזאת בישראל ואין זו הדרך בה נוהגים אנשים יראי שמים.

נוכח הנסיבות שנוצרו לא נוכל למנוע בעדם מלהינשא ולמעשה הדין כמו שכתב הגר"א יצחק הלוי.

הרב יצחק אלמליח – ראב"ד       הרב אליהו אריאל אדרי-דיין

לנוכח הנסיבות שנוצרו אין למנוע מן המבקשים להינשא.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים אישיים מזהים.

ניתן ביום כ"א בסיון התשע"ו (27/06/2016).