ו. תאור פרשות זיוף תעודות מעשה בי"ד לגיור שנעשה ע"י אבה"ד הרב דרוקמן וסגנו הרב אביאור

בתוספת לנמוקיו בפסק דינו נשוא הערעור מבקש כבוד הדיין הגר"א עטיה לחזק את קביעתו שביה"ד שגייר את המערערת הוא בי"ד פסול ומשום כך גיורה בטל. כבוד הרב מצטט מתוך מכתב ששלח כבוד עו"ד הרב שמעון יעקבי, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, אל היועץ המשפטי לממשלה, מ. מזוז, בנדון – ראש מערך הגיור הרב חיים דרוקמן [אב בית הדין שגייר את המערערת].

במכתב מתאר כבוד הרב ש. יעקבי מעשה זיוף תעודת גרות שנתנה ע"י בית הדין לגיור בורשא, עליו חתום הרב חיים דרוקמן אב בית דין לגיור ישיבת אור עציון, כאשר בפועל, במועד שנחתמה תעודת הגירות, היה הרב דרוקמן בישראל. בשמוע שערך עו"ד יעקב שפירא, יועץ משפטי במשרד היועץ המשפטי לממשלה, הודה הרב ח. דרוקמן שלא היה בורשא בהליך הגיור של המבקשת ולא ישב במותב תלתא כחדא יתיבנא, כפי שמצוין במעשה בית הדין עליו נמצאת חתימתו, והסביר שהבטיח לאותה מבקשת לגיירה, לכן חתם במעשה. היועץ המשפט לבתי הדין הרב עו"ד ש. יעקבי מוסיף במכתבו הנ"ל, שלרב יוסף אביאור, שהיה חבר בית הדין לגיור במרכז שפירא, היה חלק פעיל בעשית תעודת הגיור המזוייפת.

כבוד הרב ש. יעקבי מוסיף במכתבו סעיף 8, "שאין זה הפעם הראשונה שהרב דרוקמן נוהג כך. לפני כשלושה חדשים הוגשה בקשה לאישור גיור בבית הדין הרבני בת"א ע"י מבקשת אחרת. הנסיבות היו דומות. נמסר לי כי הרב דרוקמן הוזמן ע"י נשיא ביה"ד הגדול לשימוע, וכי הרב דרוקמן הצהיר שמדובר במקרה חד פעמי והוא התחייב שלא יהיו עוד מקרים כאלו. כעת מתברר שלכל הפחות אין מדובר במקרה חד פעמי".

בסעיף 9 למכתב נאמר, "ואולם עולה חשש – לאור התיק המצוי בידי ובו דווח על עשרות מקרים של תעודות גיור אשר חתומות על ידי הרב דרוקמן כחבר בית דין המגייר כביכול – שמדובר בנוהג קבוע נוהג של שנים שהשתרש בידיו כאילו אין בו פסול, ומפטירין כדאשתקד".

כבוד הרב הגר"א עטיה צרף לנמוקים אלו כתבת תחקיר שפורסה באינטרנט ע"י רשת NEWS.FIRST.CLASS .N.F.C ע"י עתונאי בשם אליעזר לוין תחת הכותרת "הזיוף של הרב דרוקמן", המבוססת על מכתבם של היועץ המשפטי לממשלה מ. מזוז, והיועץ המשפט של בתי הדין הרב עו"ד ש. יעקבי, שנכתבו אודות הרב חיים דרוקמן ראש מנהל הגיור הממלכתי של בתי הדין המיוחדים לגיור שע"י משרד ראש הממשלה, וכדי בזיון וקצף. ווי לאותה בושה ולחילול ה' הנורא.

מאחר שממכתבו של היועץ המשפטי לבתי הדין עלה שמצוי בידו תיק שעוסק בתפקודו של בית הדין לגיור במרכז שפירא, ובו דווח על עשרות מקרים של זיופי תעודת גיור שנעשו ע"י אב בית הדין הרב ח. דרוקמן ושאר חברי ביה"ד, כולל הרב יוסף אביאור - הדיינים שגיירו את המערערת שבפנינו - פנינו לכבוד הרב ש. יעקבי שיואיל להעביר את כל החומר שבתיק הנ"ל לעיונו של בית הדין.

לאחר העיון במסמכים הרבים בתיק, שעוסקים בתפקודו של בית הדין לגיור בראשותו של הרב דרוקמן ושאר חברי ביה"ד ובפרט הרב יוסף אביאור, נתגלתה בפנינו תמונה מזעזעת בחומרתה על התנהלותם של הרב דרוקמן וחברו לביה"ד הרב יוסף אביאור בזיוף, רמיה ומסירת עדויות שקר, בחתימה על מעשה בית דין בתעודות גיור ומתן אשורי יהדות, לגבי קרוב למאתים תעודות גיור שנעשו משנת תשנ"ט 2/99 ועד תשס"ה.

בא' באדר ב' תש"ס 9.3.00 שולח הרב ישראל רוזן, ראש מנהל הגיור באותם ימים, לכבוד הרבנים הראשיים הגר"א שפירא שליט"א (זצ"ל) והגר"מ אליהו שליט"א מכתב תחת הכותרת הנדון: מעשי בי"ד המכילים לכאורה זיוף, ובו נאמר:
"הריני נאלץ בכאב לב ובעיני דומעות לשטוח לפניכם מסכת הנראית לי כ"זיוף" ממושך במעשי בי"ד לגיור. הריני מתחנן ומפציר ממעלתכם להורות לי את אשר עלי לעשות, הן מבחינה הלכתית והן ציבורית בהתאם לשאלותי כדלהלן:

א. רב פלוני נוהג לחתום על "מעשה בי"ד לגיור" שכלל לא ישב בהם והמתגיירים כלל לא ראוהו בתאריך הנקוב. בתעודה נאמר "במותב תלתא יתיבנא ובא/ה לפנינו המבקש/ת... וקיבל/ה בפנינו עול תורה ומצוות" – ולא היו הדברים מעולם בפני רב פלוני זה.

ב. אכן, היה מישהו אחר במקומו, וטעמו ונימוקו עמו של אותו רב פלוני שהוא יחתום ולא מי שנכח בפועל (כפי שהבהרתי בע"פ).

ג. לפני 5 ימים התחוור לי הענין בודאות, משום שהגיעו למינהל הגיור (לאישורי ולהנפקת תעודות המרה) 3 "מעשי בי"ד" מתאריך ל' חשון תש"ס שאותו רב פלוני חתום עליהם, וביום זה הרינו מעידים "עמנו הייתם" בירושלים כל אותו היום, ולא בביה"ד!

ד. החלטנו לבדוק מידגמית ובמהירות, ואתמול טלפנו למתגיירים שתיקיהם הגיעו לאחרונה למינהל הגיור, ובתוך כשעה גילינו עוד 12 "מעשי בי"ד" מתאריכים ז' טבת, כ' שבט וט' אד"א ש"ז שהמתגיירים לא פגשו את רב פלוני שחתם "במותב תלתא... ובא לפנינו".

ה. ידוע לנו, לפי בירור שערכנו בעבר בשל חשד בנידון, כי קבוצת מתגיירים (כ-20) בתאריכים ז' וי"ב באלול תשנ"ט, וכן ד' בתשרי תש"ס – אף הם לא ראו את הרב פלוני בדינם.

ו. לפי עדות הגרים ומלוויהם אכן היו 3 רבנים בביה"ד ובקבלת המצוות, אך לא הרב פלוני.

ז. שוחחתי עם הרב הנ"ל, שטחתי לפניו מסכת טענותי ובקשתי תגובה, ו"נעניתי" בשתיקה.

ח. סברתי היא כי הרב פלוני איננו בודק בעת חתימתו האם מדובר בתיקים שהוא נכח בהם, ולמיטב ידיעתי רב אלמוני, שעניני ביה"ד לגיור נושקים על פיו והוא מעונין בחתימת הרב פלוני, הוא שמעביר את "מעשי בי"ד" לחתימה, ומסתמא עליו קא סמיך.

אני מוטרד ביותר מ"גילוי" זה, ואחלה פניכם כי תורוני מה לעשות. אני חש שעלי לפעול מיידית, גם בתוקף תפקידי הרשמי כראש מינהל הגיור, מן ההיבט הציבורי-ממלכתי.

1. מה לעשות עם כל "מעשי בי"ד הידועים לי כ"זיוף", ואשר טרם נמסרו למתגיירים, האם לדרוש החלפתם בחתימת השמות הנכונים?

2. מה לעשות עם כל "מעשי בי"ד הידועים לי כ"זיוף", ואשר כבר נמסרו למתגיירים. האם לדרוש החלפתם בחתימת השמות הנכונים? (היבט חמור של חילול ה'!)

3. מה לעשות בעוד 120-150 "מעשי בי"ד שאותו רב פלוני חתום עליהם במהלך מחצית השנה האחרונה? האם לברר נוכחותו עם המתגיירים במישרין או בעקיפין? חשוב לציין כי אותו רב פלוני מוכר בציבור, ומתגיירים יגלו בעתיד את ה"זיוף", וכדי בזיון וקצף!

4. האם אותם פלוני ואלמוני, יכולים להמשיך ולשבת בדין גירות?

5. ונפשי בשאלתי, למי עלי לדווח או להגיש תלונה אם בכלל?

6. ושמא, שמא, אני מגזים בכל הענין וגם אם העובדות נכונות – אין כאן 'הכצעקתה'?".

בין השאלות הנוקבות שמעלה הרב ישראל רוזן בפני הרבנים הראשיים, מועלית שאלה הנוגעת לנדונינו ומתבררת בפנינו - בסעיף 4. האם אותם רבנים, פלוני [הרב חיים דרוקמן-(א.ש)] ואלמוני-הרב יוסף אביאור – (א.ש)] יכולים להמשיך ולשבת בדין גיור.

מכתב זה נשלח גם לרב דרוקמן. במכתבים ששלח הרב י. רוזן להרב ח. דרוקמן לקבל תגובתו ותשובתו להאשמות חמורות של זיוף ונתינת חתימתו לעדות שקר. לדבריו הוא לא זכה לכל התייחסות או תגובה לגופם של האשמות.

במכתב ששולח הרב י. רוזן לכבוד הראשל"צ הגרי"מ אליהו שליט"א בנדון: בית הדין לגיור "אור עציון והעומד בראשו הרב חיים דרוקמן, בו מציין הרב י. רוזן שהראשל"צ הרה"ר הודיעו שהר' ח. דרוקמן שיהיה חלק מהרכב בי"ד לגיור אך ורק אם ישתתף בכל הדיון ובשיחה שהיתה לי למחרת אמר לי הר"ח דרוקמן כי "מספיק שיהיה בטבילה ואז יוכל לחתום על מעשה בית דין".

יש להעיר שאם נקבל עדותו של הרב י. רוזן שכך אמר לו הרב ח. דרוקמן, הדברים תמוהים. האם המצאות בשעת טבילה שנמשכת דקות מעטות מאפשרת לחתום על מעשה בית הדין גיור בו מעיד הדיין החותם "ובא/ה לפנינו המבקש/ת הנ"ל וביקש/ה להתגייר, בדקנוה/ו בדיקה מדוקדקת ונתבררה לנו כנות רצונו/ה להכנס תחת כנפי השכינה לקדושת ישראל, ומתוך כך קיבל/ה על עצמו/ה בפנינו עול תורה ומצות גם בזה יש עדות שקר למרות שנוכח בטבילה.

באותו מכתב הרב רוזן מדווח לראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א שבהנהלת בתי הדין הרבניים (הרב אליהו בן דהן) נתקבל דווח על שמועה שתיקי גיור שטופלו ע"י הרבנים דרוקמן, אביאור ואלטשולר ובמקביל נודע למנהל הגיור כי ר"ח דרוקמן לא היה כלל בחלק ניכר מן הדיונים.

במסמכים המצויים בתיק "תפקוד ביה"ד לגיור", נמצא רק מסמך אחד בחתימתו של הרב דרוקמן בו נמצאת התייחסותו ותשובתו לכל האשמות החמורות של זיוף ועדות שקר שהוטלו עליו ועל ביה"ד לגיור שהוא עמד בראשו.

המכתב מופנה לר' אשר טביב מנהל בתי הדין המיוחדים לגיור שבהנהלת בתי הדין הרבניים, בו כותב ר' חיים דרוקמן בזה"ל, "באשר למי שיש בידיו עדויות והוכחות ברורות שהדיווחים כוזבים, הכתובת לענין זה היא המשטרה אני מציע לו איפוא לפנות על כך למשטרה".

מנהל בתי הדין הרב א. בן דהן, והיועה"מ לשפוט רבני לשעבר, עו"ד אשר רוט, הציגו בפני הר"ח דרוקמן שאלות הנוגעות לתלונותיו והוכחותיו לענין הזיופים שבמעשה בית דין שהעלה הרב רוזן ממכתבים הרבים ששלח, הרב דרוקמן הבטיח להשיב בכתב, ושוב לא נתנה כל תשובה.

יש לציין שמכתביו של הרב ישראל רוזן ופניותיו לרבנים הראשיים והנהלת בתי הדין הרבניים בענין זיוף עשרות רבות תעודות מעשה בית דין לגיור, נוגעים לתקופה שבין תשנ"ט-ותשס"א.

אמנם הרב י. רוזן מיקד את תלונותיו והאשמותיו בהרב דרוקמן כאב בית הדין לגיור ממרכז שפירא. כמובן, הדברים מייחסים לכל חברי ביה"ד "שכחדא יתיבנא" ובעיקר כלפי הרב י. אביאור.

בי"ח בשבט תשס"א פונה הרב ישראל רוזן לעו"ד אשר רוט, היועץ המשפטי לשיפוט רבני לשעבר, בתלונה על מעשה בית דין לגיור של הרב אביאור החשודים כמזוייפים.

"הנדון: תלונה על מעשי בית דין לגיור של הרב אביאור החשודים כמזוייפים.

לפנייתך, הריני מעלה על הכתב את השורות הבאות. אוכל להרחיב בע"פ, או בכתב, לבקשתך.

א. בשעתו חשפתי כי הרב אביאור מחתים את הרב דרוקמן על מעשי בית דין לגיור, גם בתיקים שבהם לא נכח כלל. החתימה שלו כי "במותב תלתא יתיבנא" היא שקרית. הסיבה לנוהג זה היא דרישתו של נשיא ביה"ד הגדול, הגרי"מ לאו שליט"א, כי בכל הרכב לגיור יכהן בעל כושר לדיינות, והוא נעתר לבקשת הרב אביאור להכיר ברב דרוקמן ככזה.

ב. רצ"ב טבלה מתאריך אד"ב תש"ס (3.00) ובה צוינו ימים שבהם קבלנו עדויות שהרב דרוקמן לא נכח בדיון ובכ"ז הוא חתם על תיקי גיור לתאריכים אלו.

ג. בשעתו התלוננתי לפני נשיא ביה"ד הגדול הגרי"מ לאו שליט"א ובידיעתו פניתי לרבנים אברהם שפירא ומרדכי אליהו שליט"א. שניהם "נבהלו מאד", קראו לרב דרוקמן והוא הבטיח להם בפה מלא שלא יעשה כך יותר (כך דיווח לי הרב אליהו וכן בנו של הרב שפירא). לבקשתך אוכל לצרף התכתבויות בנדון.

ד. לאחרונה נודע לי כי חתימתו של הרב דרוקמן ממשיכה להתנוסס גם בתיקי גיור שלא נכח בהם. הדברים אמורים בישיבות בי"ד המתקיימות בימי ב-ג-ד (ימי כנסת) גם אם הן נערכות בירושלים (כדי לאפשר לרב דרוקמן, כביכול, להשתתף בהן): אדגיש כי טענותיי מכוונת כלפי הרב אביאור, ולא כלפי הרב דרוקמן, משום שאני משוכנע שהוא איננו יכול לזכור באיזה תיק נכח. נודע לי ממקור מהימן כי ביום רביעי ב' בכסלו תשס"א (29.11.00 גוירו כ – 15 מתגיירים, ולמרות שהישיבה נערכה בהיכל שלמה בירושלים הרב דרוקמן לא נכח באף תיק. אבקשך לבדוק אצל ר' אשר רביב ור' דוד מאמו מי חתום על תיקים אלו. יש בידי עדויות נוספת שאין כאן המקום לפרטן.

ה. יתר על כן, אני חושד – וכמעט בטוח – כי הרב דרוקמן כלל איננו חותם, במקרים רבים, וכי מישהו אחר חותם בשמו, דהיינו מזייף את חתימתו, בשליחות הרב אביאור. הריני מצרף כאן את חתימתו האוטנטית של הרב דרוקמן, וכן שורת "מעשי בית דין" (מסוף שנת תש"ס שבה עדין התיקים ומעשי בי"ד תויקו אצלנו) שגם עין "הדיוטית" תבחין כי לכאורה אין זו חתימת ידו.

ו. ניתן בקלות לאמת את התלונות ולעמת את הרב דרוקמן עם שורת מתגיירים/ות, ולשאלם הדדית האם הם מכירים? סביר כי הרב לא יזכור את כל הבאים לפניו, אך ברור כי אם היה נוכח בגיור – דמותו המרשימה נחרתה בלב המתגייר/ת.

ז. לענ"ד, אם העובדות/החששות נכונות יש לפסול את הרב אביאור מלכהן כדיין גיורים, ואולי אפי' לבטל רטרואקטיבית את "מעשי בית דין" הללו, מבחינה הלכתית ומשפטית".

בסעיף ז' הרב רוזן מחוה דעתו שאם העובדות והחששות נכונות, יש לפסול את הרב אביאור מלכהן כדיין גיורים, ואולי אף לבטל רטרואקטיבית את מעשי בית הדין הללו מבחינה הלכתית ומשפטית.

מכתב נוסף נשלח ע"י הרב י. רוזן ליועץ המשפט עו"ד אשר רוט כעשרה ימים אחרי המכתב הקודם, ג"כ בנושא מעשה בית דין לגיור של הרב אביאור החשודים כמזוייפים. מתואר זיוף 18 "מעשה בי"ד לגיור", בהם נכחו הרב בראלי, הרב אביאור וחתום גם הרב דרוקמן למרות שלא נוכח באף אחד, וכפי שקבע הרב רוזן, היוזם, הפעיל והאשם בזיוף זה הוא הרב י. אביאור, והאשים שחתימתו של הרב דרוקמן זויפה ונחתמה ע"י אחר. בין השנים תשס"א-תשס"ה מצוים בתיק "תפקוד בית הדין לגיור במרכז שפירא" שבראשותו של הרב ח. דרוקמן, והרב י. אביאור מסמכים רבים המעידים על עשרות מעשי בית דין וגיורים שיצאו מתחת ידם וחתימתם של הרב דרוקמן והרב י. אביאור שנחשדים על מעשי רמיה ונתינת עדויות שקר בחתימתם. כמו"כ מסמכים רבים על הליכי גיור וגיור שנעשו ע"י רבנים אלו בדרכי רמיה ושקר. בעיקר מדובר בכ-ששים וארבע הליכי גיור וגיור שנעשו בחו"ל בהשתתפותם וביוזמתם של הרב י. אביאור והרב חיים אירם חבר בית דין לגיור ומנהל המרכז למתגייר שע"י ישיבת אור עציון. בהליכי גיורים אלו שותפו נושאי תואר רבנים ממקומות רבים ושונים בחו"ל שלא ידוע האם הם מוכרים כרבנים שמורשים וראויים להיות דיינים בבית דין לגיור.

בכל המסמכים והתעודות שהיו בפנינו, לא מצאנו כל תגובה ותשובה או הכחשה של הרבנים דרוקמן ואביאור, על האשמות החמורות שהאשימום הרב ישראל רוזן ראש מנהל הגיור לשעבר וחבר בי"ד מיוחד לגיור, והיועצים המשפטיים שע"י בתי הדין הרבניים עו"ד אשר רוט ועו"ד הרב ש. יעקבי, בנהול הליכי גיור, גיור ונתינת מעשה בית הדין לגיור בדרכי רמיה ושקר ועדות שקר, בחתימה על למעלה ממאתים גיורים שעברו דרך בית הדין לגיור שלהם בתקופות הנ"ל.

רק במעשה הגיור של הנכריה שנעשה בורשא בשנת שבט תשס"ד 3/2/2004 שהובא ע"י כבוד הגר"א עטיה, כפי שמפורט לעיל, הודה הרב דרוקמן שנתן חתימתו על מעשה בית הדין בורשא למרות שלא היה כלל בהליך הגיור ובמושב בית הדין שעשה את ההליך.

עו"ד הרב ש. יעקבי מציין במכתבו ליועץ המשפטי ומציין שהיה עוד מקרה דומה בו חתם הרב דרוקמן על תעודת גיור אף שלא היה במותב תלתא ולא השתתף בדיונים, ובשימוע בפני נשיא בית הדין הגדול הגרש"מ עמר שליט"א הצהיר שמדובר במקרה חד פעמי והוא מתחייב שלא יהיו עוד מקרים כאלו, כלומר שעל שני מקרים יש הודאה מוחלטת של הרב דרוקמן שזייף והעיד שקר בחתימתו.

יש לציין שהמקרים הנ"ל נעשו בזדון גמור ולאחר התראות רבות שהתרו בו על אותם עשרות תעודות גיור שהרב י. רוזן האשימו והזהירו על זיוף בחתימתו על תעודות גיור.

בכל החומר הרב שמצוי בתיק התנהלותו של בית הדין לגיור במרכז שפירא, והתנהלות אב בית הדין הרב דרוקמן וסגנו הרב י. אביאור, לא מצאתי כל תגובה, תשובה או חוו"ד של גורם רבני תורני בר סמכא, לשאלותיו ההלכתיות הנוקבות של הרב ישראל רוזן, ראש מנהל הגיור לשעבר.

מתוך שהוא מוטרד ביותר מגלויי זיוף ורמיה הנ"ל הוא שואל, האם אותם רבנים דרוקמן ואביאור יכולים להמשיך ולשבת בדין גירות.

במכתבו ליועץ המשפטי של בתי הדין מיום י"ח בשבט תשס"א הרב ישראל רוזן מחווה דעתו ביחס לכשרותו של הרב אביאור מבחינה הלכתית וכותב בזה"ל: "לענ"ד אם העובדות והחששות נכונות יש לפסול את הרב אביאור מלכהן כדיין גיורים ואולי אפי' לבטל רטרואקטיבית את מעשי בית דין הללו מבחינה הלכתית ומשפטית".

שאלותיו ההלכתיות של הרב רוזן שהופנו לרה"ר הגר"א שפירא זצ"ל והגר"מ אליהו שליט"א לא הצטמצמו רק בענין פסלותם של הרבנים דרוקמן ואביאור להיות דיינים בבית דין לגיור.

הרב רוזן שאל על תוקפם ההלכתי של מעשי בי"ד שיצאו מתחת ידי הרבנים דרוקמן ואביאור ובית הדין לגיור במרכז שפירא.

שאלה 1 – מה לעשות עם כל מעשי בי"ד הידועים לנו כזיוף ואלו טרם נמסרו למתגיירים האם לדרוש החלפתם בחתימה השמות הנכונים.

שאלה 2 – מה לעשות עם כל מעשי בי"ד הידועים לי כזיוף, ואשר כבר נמסרו למתגיירים האם לדרוש החלפתם וחתימת השמות הנכונים (היבט חמור של חילול ה').

שאלה 3 – מה לעשות בעוד 120-150 מעשי בי"ד שאותו רב פלוני חתום עליהם במהלך מחצית השנה האחרונה האם לברר נוכחותו עם המתגיירים במישרין או בעקיפין? חשוב לציין כי אותו רב פלוני מוכר בציבור והמתגיירים יגלו בעתיד את הזיוף, וכדי בזיון וקצף!

ז. מעשה זיוף מעשה בי"ד לגיור כעילה לפסלותם של הרב דרוקמן והרב אביאור מלהיות דיינים בבית דין מגייר

בהמשך דברינו נתייחס לשאלות חמורות אלו. תחילה נעסוק בשאלה האם חתימת זיוף ומעשה רמיה בחתימות מזויפות על מעשה בי"ד שנעשו ע"י הרב דרוקמן והרב אביאור פוסלים אותם מלהיות דיינים בבי"ד לגיור וממילא כל מעשה הגיורים שעשו פסולים משום שנעשו ע"י כך דיינים פסולים ובהעדר בי"ד אין תוקף למעשה הגיור.

הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ב ה' ז') וכתב ומונה את אותם שבעה דברים שצריך שיהיו בכל אחד מדייני בי"ד וביניהם כתב "אהבת אמת", ומסביר מהי אהבת האמת, "אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן אוהבים את האמת ושונאים את החמס ובורחים מכל מיני עול".

ובלחם משנה שם מביא בשם הסמ"ג עשין צ"ז שכתב הדיינים שיהיו אנשי אמת מתרחקים מן השקר ורודפים אחר הצדק שנאמר אנשי אמת", ע"כ.

השו"ע חו"מ סי' ז' סעיף י"א מציין את אותם מידות ותכונות שהביא הרמב"ם שצריך שיהיו אצל הדיין, וביניהם מזכיר ג"כ אהבת האמת. ובפתחי תשובה שם הביא שבכנסת הגדולה (מהדו"ק בהגה"ט אות ל"ט) כתב בשם המבי"ט ח"א ס' ר"פ דכל התכונות הללו הוו לעיכובא.

לפי"ז דיין שנהג ההפך מתכונת אהבת האמת ונהג בדרכי רמיה, שקר וזיוף ודאי שזה פוסל אותו מלהיות דיין.

גם הברכי יוסף שם אות ל"ג שכתב שמדות אלו לאו לעכובא ובאר את דברי המבי"ט שנאמרו דוקא כשיש במקום אנשי מדות שבעה אלו דאז אסור למנות אחרים שאין להם תכונות אלו. יודה שכאשר הדיין מתנהג ההפך מאותם אחד המדות, והתנהגות זו נוגעת לעצם מעשה הדיינות שלו כדוגמת נדון דנן שמעשה הרמיה והזיוף הוא בעצם הדיין. חתימת דיין על תעודת הגיור ומעשה בית דין מעידה, מאשרת וקובעת, בשלושה תחומים:

א. מעידה שדייני בית הדין פעלו על פי ההלכה שנקבעה בשו"ע יו"ד סי' רס"ח לגבי מרכיב קבלת המצות כנאמר בסעיף י"ב "כשיבא הגר להתגייר בודקים אותו שמא ..." ובסעיף ב' "כשבא להתגייר אומר לו...".

ב. מאשרים שכל חלקי הגיור כטבילה ומילה נעשו בג' כשרים לדין.

ג. קובעים את מעמדו של המתגייר כישראל.

הרב דרוקמן שעל פי הודאתו לפחות בשני מקרים נתן חתימתו בשקר ועל תעודת הגיור ומעשה בית הדין למרות שלא היה שותף כלל למעשה הבי"ד ולא בדק ולא נתברר לו בכל הקשור לקבלת המצות ולא היה שותף להפניה לטבילה או מילה, וכן בעשרות רבות של תעודות גיור ואשור מעשה בית דין עליהם היתה חתימתו, וכפי שנתברר אצל הרב י. רוזן ראש מינהל הגיור, שהוא כלל לא ישב בהם ולא היה שותף לתהליך כל חלקי הגיור, בחתימתו זו למעשה יש כאן מסירת עדות שקר, שאותו נכרי מתגייר עבר את כל מרכיבי הגיור שמוציאות אותו מכלל נכרי וקובעות אותו כישראל לכל דבר שבקדושה, כאשר הוא לא השתתף כלל בהליך הגיור. די במעשה העבירה של עדות שקר כשלעצמו כדי לפסול אדם מעדות מלהיות דיין. ק"ו כשמדובר בדיין ואב בית דין לגיור שכל מהות תפקידו ואחריותו לקבוע ולידע שתהליך הגיור וקבלת המצות התנהל כפי שמחייבת ההלכה. מסירת עדות שקר בדברים אלו, מערערת לחלוטין את אמינותו ונאמנותו ופוסלת אותו מעיקרו מלהיות אב בית דין ודיין בבי"ד לגיור.

בשו"ת אגרות משה ח' חו"מ א' סי' ח' דן בשאלה בדבר הרשע בא כח של בית חרושת כשר אשר זייף חותמות ותלה אותם על נבלות וטרפות ומכר ליהודים בתור כשרות.

השיב בתשובה "שפשעו גדול מאד וכנראה אינו בעל תשובה כלל". והוסיף "שמתחילה ידונו אותו בועד הרבנים בכל מה שבידם והעיקר לפוסלו מלמכור דברים כשרים".

בשו"ת אגרות משה ח' יו"ד ח"ג סי' ג' שדן בדבר השוחט אשר העידו עליו בהרבה דברים שלא נהג כשורה ולא טובה שמועתו בהרבה עניני קלות וגם שהוא המשגיח שצריך לעשות סימני הכשרות ע"י שימת בלאמבעס והוא מאמין לפועלים הנכרים וכן למחללי שבת להניח אצלם בלאמבעס וגם מניח שיעשו נכרים המליגה שאפשר עושין שלא כדין:

"אחרי ששמענו כל העדויות ומהם רבנים מובהקים וגם התנצלותו על כל הדברים שאמרו עליו, יצא מאתנו שאין בהתנצלותו ממש, וראוי להעבירו ולאוסרו מלהיות שוחט ומלהיות משגיח".

ושם מחמת הנסיבות המיוחדות של אותו שוחט קבע הגר"מ פיינשטיין זצ"ל את הליך התקון והתשובה שצריך לעבור ורק לאחריו יתיר לו להיות שוחט ומשגיח.

ודברים ק"ו, אם בשוחט ומשגיח שזייף במתן אשור וחותמת על נבלות וטרפות והכשיל צבור בנבלות וטריפות, ק"ו באב בית דין וחבר בית דין לגיור שזייפו במתן עדות במעשה בית הדין לגיור על נכרים שהם ישראל והכילו בהכנסת נכרים בתוך קהל ישראל.

אמנם יש מקום לחלק דבנדון דנן שבפועל יש להניח שאותו נכרי עבר הליך גיור בפני ג'. אלא שבתוך אותם ג', ע"פ האמור במעשה הגיור, היה הרב י. אביאור יוזם הזיופים דבר שפוסלו מלהיות דיין בבי"ד, ולכן יש לראות את כל מעשה הגיור הנ"ל פגום ופסול וחסר תוקף מחמת העדר בית דין כשר לגיור, מה גם שבמסירת עדות שקר אבדו דיינים אלו את כל אמינותם, דבר הפוסל אותם מלהיות דיינים בבית דין, ולהעיד על נכרי שעבר הליך גיור כהלכה. כך שבפועל יש לראות את עדותם על אותו נכרי כעדות שקר ולא ניתן לאשר שאותו נכרי שהביא את תעודות הגיור ומעשה בית הדין הוציאו אותו מחזקת נכרי.

פסול זה שהוא מיוחד לדייני בי"ד, אינו שייך לפסול הכללי של עבירה בעד או בדיין. מעשה של עדות שקר שנוגע לעיקרי הליכי הגיור שדורשת ההלכה, מלמד על זלזול והתעלמות מעיקרי הלכות גיור שצותה תורה. ובעיקר ביחס להלכה שקבלת מצות מהוה תנאי בסיסי בהליך הגיור, וכפי שנפסק על ידי כל הפוסקים שכאשר אין בקבלת מצות אצל המתגייר הגיור אינו חל.

מעשה זיוף תעודות הגיור ע"י הרב דרוקמן ובית דינו מחזקים את טענת הגר"א עטיה שנשענה גם על דברי הגר"מ שטרנבוך וכפי שנתבארו לעיל בהרחבה, שבי"ד זה פסול בעצמותו כבי"ד, כך שהגיורים שנעשו ע"י, חסרים בי"ד ולכן אינם תקפים ופסולים.

ח. מעשה זיוף תעודות הגיור כאסורי דאורייתא של גנבת דעת ליחיד ולצבור ולמדינה גניבת ממון לפני עור וחלול ה'

בהוצאות תעודות ומעשה בית דין שנחתמו בזיוף ע"י הרב דרוקמן ובית דינו חטאו ועברו על אסורים חמורים נוספים מדאורייתא והם:

א. גנבת דעת של רבים מאוד מכלל ישראל.
ב. גנבת דעת של המתגיירים בעלי תעודות ומעשה בית הדין שגיירם, וזאת בין אם הפכו לישראל ובין אם נשארו נכרים.
ג. גניבת דעת של רשויות השלטון במדינה, שיש לה נפקות והשלכה על עניני סטטוס החל במרשם התושבים, וכן במתן זכיות ממוניות ואזרחות שהמדינה מזכה בעלי תעודות אלו, וכלה בקביעת מעמד אישי, ובזה יש אסור דאורייתא מטעם דינא דמלכותא דינא.
ד. אסור לפני עור לא תתן מכשול.
ה. חילול ה' חמור.

בשו"ע חו"מ סי' רכ"ח סעיף ו' כתב "אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם... ואף לגנוב דעת הבריות בדברים". הלכה זו נקבעה על סמך דברי שמואל במס' חולין דף צד ע"א שאמר אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של א"י.

וכתב שם הריטב"א בשם בעלי התוס' ז"ל:

"...שהוא אסור תורה דנפקא לן מדכתיב לא תגנבו ולא תכחשו ובדיון שם דברי התוספתא דב"ק פ"ז הג' שלושה גנבים הם גדול שבכולם גונב דעת הבריות, וכן קבעו הספר יראים השלם סי' קכ"ד ובקרית ספר הל' מכירה פי"ח וכן משמע בסמ"ג לאוין קנ"ה אמנם בסמ"ק סי' רמ"א משמע שגנבת דעת בדברים אינה אסורה אלא מדרבנן וכ"כ הב"ח בחו"מ סי' רכ"ח ד"ה ואף אם עיין בעבודת המלך על הרמב"ם (להגר"מ קרקובסקי זצ"ל רב ומו"צ בוילנא) פ"ב מהל' דעות ה"ו שבאר שגם דעת הרמב"ם משמע דהווי רק מדרבנן ולכן לא הביאו בסה"מ וכן כתב בספר הקובץ על הרמב"ם דעות פ"ב ה"ו וכן כתב בשו"ע הרב ח' חו"מ הל' אונאה וגניבת דעת הלכה, י"ב ואפי' לגנוב דעתו בדבר שלא יגיע לו הפסד להנכרי אסור מד"ס...".

להלן יתבאר שגם לשיטות שגנבת דעת בדברים רק מדרבנן בנדון שבפנינו לכו"ע בהוצאת מעשה בי"ד ותעודת גיור במרמה וזיוף השלכותיה, נתינת מכשול לצבור וקהל ישראל באסורים רבים של תורה, ובזה יש אסור דאורייתא מדין לפני עור לא תתן מכשול.

כאשר לגניבת הדעת בנתינת תעודה מזוייפת, יש גם השלכה של ממון וכתוצאה ממנה נגרם נזק והפסד ממון אם ליחיד אם לצבור ומדינה יש בזה גם אסור דאורייתא של גנבת ממון. בשו"ת אגרות משה להגר"מ פיינשטיין זצ"ל חו"ב ח"ב ס' ל' דן בשאלה על תלמידים בישיבה שגונבים תשובות לשאלות במבחני סיום שעושה המדינה וזאת כדי להונות ולקבל התעודות שגמרו בטוב והשיב בזה"ל:

"הנה זה אסור לא רק מדינא דמלכותא אלא מדין תורה, ואין זה רק גניבת דעת שג"כ אסור כדאמר שמואל בחולין צד ע"א שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם, וכ"ש הכא שהוא גניבת דעת לכולי עלמא אף לישראל, אלא שהוא גם גניבת דבר ממש דהא כשירצה לפרנסתו במשך הזמן להשכיר עצמו אצל אחד לעבוד בעסקיו ורוצים ברוב הפעמים, דמי שגמר היטב למודיו בחול והוא יראה שיש לו תעודה איך שגמר בטוב, ועל סמך זה קבלוהו שזהו גניבת ממון ממש... ועוד דכאן שמקפידים אינשי ודאי שייך להקפיד דיש ודאי דברים דמי שהוא בקי בלמודי חול הוא יותר יודע בעניני עסקי פרנסה ממשא ומתן וממילא ודאי אסור אף שמחשבתו שירויח עי"ז בלמוד התורה, שגם בשביל למוד התורה אסור לגנוב"...

בשו"ת משנה הלכות ח"ז סי' רע"ה דן ג"כ בשאלה זו בקבלת תעודה מזוייפת לדיפלומא השיב שיש בזה אסור גניבת דעת, ואם תעודה זו מאפשרת להתקבל בעבודה ולהתפרנס, יש בזה גניבת ממון ממש והוסיף שגם כאשר התלמיד עושה זאת ע"מ לחסוך מבטול תורה בישיבה קיים האסור.

בנדון דנן, שתעודת הגיור המזוייפת שנתנה ע"י הרב דרוקמן, הרב אביאור ובית דינם, משנה את הסטאטוס של המתגייר להיות ישראל ואזרח, לדבר יש השלכות ממוניות כגון קבלת סל קליטה וזכויות ממון אחרות מהמדינה, יש בזה גניבת ממון.

אתן דוגמא נוספת של גרימת הפסד ממון גם ליחידים: סיפר לי רב אחראי כשרות על אחד מבתי הארחה כשר למהדרין שהתברר לו שאחד מעובדי המטבח הוא גר שהתגייר באחד מבתי הדין המיוחדים לגיור, ואותו גר לא שומר מצות וכפי שברר קיים ספק גדול על קבלת המצות בשעת הגיור. הרב פנה להנהלת בית הארחה בדרישה להוציא את הגר הזה מצוות עובדי המטבח והמלצרים משום שע"פ תקנות הכשרות במקום אין להעסיק נכרים בצוות המטבח ובין המלצרים מחשש אסור בישולי עכו"ם ואסור סתם יין נכרי. לטענת ההנהלה, ביד אותו אדם יש תעודת גיור מטעם בי"ד מוכר שקובעת שהוא יהודי והוצאתו מצוות המטבח גורמת להם נזק כספי.

השיב הרב שע"פ פסק דין שקבל מאחד מגדולי הפוסקים שבנסיבות שיש ספק רציני על קבלת מצות יש לראותו כספק נכרי. נשאר גם הספק בכל הנוגע לענין בשולי עכו"ם וסתם יינם על כן לא יוכל לאפשר לאותו אדם להמשיך בעבודתו מטעמי כשרות.

נתאר לעצמנו שאותו עובד או מלצר נתקבל לעבודה על סמך תעודת הגיור המזוייפת שיצאה מבי"ד של הרב דרוקמן והרב אביאור, אחת מיני עשרות או מאות תעודות מזוייפות, פרט לתוצאות האסוריות החמורות והמכשולים הרבים שנגרמים לצבור ולכלל יש לזה גם השלכות של נזקי ממון שעלולים להגרם הן לבעלי בתי הארחה והן למתגיירים כאשר זיוף זה יתגלה ויתעורר ספק על תוקף הגיור של אלו שבידם תעודות מזוייפות אלו.

למסקנה, בזיוף תעודת אשור גיור ומעשה בי"ד יש לא רק אסור גניבת דעת מדאורייתא אלא גם יש לה השלכה לנזקי וגניבת ממון ליחיד, לצבור ולמדינה שאסורים מן התורה. עבירות אלו ודאי שיש בהם עילה לפסילת אותם דיינים שעברו על כך במזיד. אין לקבל את הטענה שנתינת החתימה בזיוף ועדות שקר, אין בה לשנות את העובדה שבפועל היו ג' דיינים ובי"ד שגייר ובפניו היתה קבלת מצות, ולכן יש מקום לומר שהמתגייר בפועל עבר את הליכי הגיור שהפכו אותו מנכרי לישראל. א. אין לנו כל עדות וראיה שהיו ג' דיינים שאשרו והעידו שהליך הגיור התנהל אצל המתגייר כהלכה כולל המרכיב העיקרי של הגיור והוא קבלת מצות. ב. כפי שעולה מהמסמכים הרבים שהיו בפנינו שהרב אביאור שחתום על התעודה המזויפת הוא היוזם והמפעיל להוצאת תעודות מזויפות אלו שעליהם חתם הרב דרוקמן. על כן, יש לראותו כשותף מלא וכאחראי לגניבת הדעת על כל השלכותיה האיסוריות וגרימת גניבת ונזקי ממון א"כ מטעם זה בלבד יש לפוסלו מלהיות דיין. בנוסף לכל הנמוקים שנתבארו לעיל שבגינם יש לפסול את הרב אביאור על כן בפועל בהליך הגיור פעל בי"ד שאחד מהם ודאי פסול וכשאין בי"ד אין גיור.

הרב ישראל רוזן, שחשף לראשונה בשנת תש"ס את תופעת הוצאת עשרות רבות של תעודות גיור מזוייפות ע"י הרב דרוקמן והרב אביאור בביה"ד לגיור במרכז שפירא, העלה בפני הרבנים הראשיים לשעבר הגר"א שפירא זצ"ל ויבלח"ט הגר"מ אליהו שליט"א את ההבט החמור של חילול ה' שעלול להגרם כתוצאה מהזיוף והמרמה שיצא מתחת ידי אב בי"ד לגיור וסגנו חבר בי"ד לגיור הרב אביאור. ואמנם בהמשך השנים נחשפים מעשי זיוף ומרמה בתעודות גיור ובאשורי יהדות נוספים של הרבנים הנ"ל על ידי היועצים המשפטיים לבתי הדין הרבניים והדברים מגיעים לפתחם של היועץ המשפטי לממשלה ונציב שרות המדינה, כאשר על תעודת גיור שיצאה בורשא בשנת תשס"ד שוב מתנוססת חתימת הרב דרוקמן שנתבררה כעדות ואשור שקר. ומקרה זיוף זה של הרב דרוקמן מגיע לאתר חדשות באינטרנט תחת הכותרת "הזיוף של הרב דרוקמן". בו מציין העתונאי החוקר שהרב דרוקמן ובית דינו מפעילים "תעשית גיורים בניגוד לכללים". ומעשי הזיוף הוא עבירה על פי חוק העונשין כאשר כל הכתבה מתבססת על המסמכים של היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים ומכתבי היועץ המשפטי לממשלה כפי שמפורט לעיל.

הזיופים והמרמה שיצאו מתחת ידי אב ביה"ד לגיור הרב דרוקמן וסגנו הרב אביאור בתעודת הגיור ואשורי יהדות לנכרים מתגיירים תוצאותם חילול ה' חמור ביותר.

לאור כל האמור, בכל הנוגע לנדונינו יש בדברים אלו לחזק באופן משמעותי את טענותיו של כבוד הגר"א עטיה שהרב דרוקמן ובית דינו נהגו ב"קלות דעת" רבה, חוסר אחריות, והתעלמות מההלכות הברורות שנפסקו על ידי כל הפוסקים בכל הנוגע למקומו המרכזי של חלק קבלת המצות של המתגיירים והידיעה הודאית של בית הדין המגייר שהיתה קיימת קבלת מצות אמיתית אצל המתגיירים.

התנהלות בית דינם במעשה הגיור נעשה תוך התעלמות מוחלטת מהמכשולים והאסורים החמורים שנגרמים לצבור בהכנסת נכרים בקהל ישראל – כך שבפועל חברי ביה"ד שעברו על אסור דאורייתא דלפני עור לא תתן מכשול.

ט. פסילת הדיין כתוצאה ממעשה הזיוף והמרמה חלה משעת מעשה העבירה

יש לציין, כפי שנתבאר לעיל, עצם מעשה הזיוף והמרמה של תעודות הגיור ומעשה בי"ד לכשיתברר הדבר בדרישת וחקירת בי"ד מהוים עילה לפסול את הרבנים דרוקמן ואביאור להיות דיינים בבי"ד וממלא מעשה הגיור בטל משום שחסר בי"ד כשר שלוה את הליך הגיור וקבלת המצות. פסול זה הוא משעת מעשה העבירה והאסור והפסול הוא מכאן ולהבא. על כן, ודאי שמשעה שנתקבל הזיוף ומעשה המרמה ע"י הרב רוזן ואילך, כל מעשה הגיורים שעשו הרבנים דרוקמן ואביאור כולל גיור הקטנים שנעשו ע"ד בי"ד שישב בו הרב אביאור פסולים ובטלים, משום שבהעדר בי"ד כשר, הגיור לא תקף.

בנדון דידן שמעשה הגיור של המערערת נעשה בשנת תשנ"ב, שנים לפני שנתגלה, ודאי שהעבירות אלו לא מהוות עילה לפסול. ידועה ההלכה בהל' דיינים סי' ז' סעיף ט' "כל הפסולים מחמת קורבה או מחמת עבירה פסולים לדון" וכתב שם הרמ"א, ועיין לקמן סי' ל"ג ול"ד לענין עדות, וה"ה לענין דיינות, כלומר שאותם הלכות שנאמרות ביחס לפסילת עד מחמת עבירה נאמרות גם ביחס לפסילת דיין ובהלכות עדות חו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ג נאמר, הפסול מן התורה, אין לפוסלו אלא בודאי אבל לא בספק כגון שהעיד בבי"ד ואח"כ באו עדים עליו שעבר עבירה שנפסל בה מן התורה, אבל אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אחר כן מוקמינן גברא אחזקתו, וכל שהעיד כשר עד דידעינן דעבר קודם לכן.

הרמ"א קבע את העקרונות שע"פ פוסלים עד מחמת עבירה. א. שאין לפוסלו אלא בודאי הודאות קיימת רק כאשר באים עדים עליו שעבר העבירה. ב. העד נפסל רק אם יודעים בודאות שעבר את העבירה לפני שהעיד. ג. כאשר אין יודעים אם עבר קודם שהעיד או אחר כך, אין העד נפסל משום דמוקמינין גברא בחזקתו וכל העדות שהעיד מתקבלת (שו"ת הריב"ש רס"א).

יעויין בקצות החושן שם ס"ק ה' ובשב שמעתתא ג' פ"ד שהאריך בבאור דברי הרמ"א במוקמינן גברא אחזקתו ולכן עדותו כשרה ומתקבלת.

וכאמור, כללים ועקרונות אלו נאמרים גם כאשר באים לפסול דיין ומעשה הבי"ד שהיה חבר בו. אם כן בנדונינו שהעדויות של הרב י. רוזן והיועצים המשפטיים של הנהלת בתי הדין לגבי הזיוף והמרמה מתייחסים על מעשה בית דין ותעודת גיור שנעשו ונתנו החל משנת תשנ"ט, אין בהם כדי לפסול את הרבנים דרוקמן ואביאור אלא משנה זו ואילך, ולא ביחס למעשה הגיור שנעשה בשנת תשנ"ב.

אולם כפי שכתבתנו לעיל, מעשה הזיוף והמרמה של מאות תעודות גיור שנעשו ע"י הרבנים דרוקמן ואביאור ובית דינם, מהוה גילוי חמור ונורא, וחיזוק לכל התנהלותם כדיינים בבי"ד מגייר שמתעלמים מכל העקרונות ההלכתיים שדורשת התורה מדיינים בבי"ד שמגייר נכרים וקובע אותם כישראלים שיכולים לבוא בקהל ה'. הגיור של המערערת שהוא אחד מעשרות ומאות הגיורים של רבנים אלו שנעשו ע"י בעשרים שנה האחרונות הגיעו לבית דיננו ולבתי דין רבניים אחרים, ונתגלו בהם הליקויים החמורים שבהליך הגיור, הפוסלים את תוקף הגיור, שבעיקרם התעלמות מהמרכיב המרכזי של הגיור והוא קבלת מצות ה' אמיתית, וכן התעלמות מהתוצאות הנוראות והחמורות של מכשולים רבים לכלל הקהילות בהכניסם נכרים לקהל ישראל.

וכפי שבארנו בהרחבה, שהתנהלות זו של רבנים אלו ובית דינם עומדת בסתירה מוחלטת למהות מטרות מעשה ומצות הגיור, שהוא קירוב בריותיו לקב"ה לקיום מצות תורת ה'.

י. דחיית שיטת הרב דיכובסקי וקביעתו העקרונית
שלא ניתן לפסול גירות בדיעבד לאחר שנעשה

כבוד הגר"א עטיה בפסק דינו ונמוקיו טוען שהליך הגיור מעיקרו פגום, בחלק קבלת המצות, ובעיקר שגיור זה נעשה ע"י בי"ד פסול, ובהעדר בי"ד כשר כל הליך הגיור פגום אין תוקף למעשה גיור כזה.

ב"כ המערערים בנמוקיה לערעור על החלטת הגר"א עטיה, שטעה בהחלטתו לרשום את האשה וילדיה ברשימת מעוכבי נשואין, השתיתה את טענתה זו על דברי הרב דיכובסקי שכתב בנמוקיו לפס"ד לערעור בתיק מס' 309919363-12-1 שפורסם גם בקובץ תורה שבע"פ מ"ד בו כתב בזה"ל:

"מבחן קבלת המצות נמדד באשר הוא שם, באותו רגע שהמתגייר טובל לשם גירות. אם באותו רגע היתה קבלתו שלימה אין לבטל את הגירות גם אם לאחר מכן אינו עומד בכך. כיצד יכול ביה"ד האזורי לשפוט את מה שהיה באותו רגע, כאשר לא הוא היה שם "אלא ביה"ד לגיור".

ומסקנתו של הרב דיכובסקי שם:

"אנו עוסקים כאן במה שהתרחש לפני שנים בפרק זמן של דקות בודדות וליתר דיוק בפרק זמן של פחות מדקה. באותו פסק זמן קצרצר צריך לקבוע מה היה בראשה ובלבה של המתגיירת, כיצד ניתן לקבוע בודאות מה חשבה המתגיירת באותו רגע קריטי? לכל היותר ניתן להעלות ספק אבל אין בספק שלנו להוציא מידי ודאי של ביה"ד לגיור ... אין מנוס ממסקנה כי דיעבד אינו לכתחילה ולא ניתן לפסול גירות בדיעבד לאחר שנעשה".

דברי הרב דיכובסקי הנ"ל מתייחסים לשאלה האם ניתן לבטל מעשה גיור כשמתעורר ספק במרכיב המרכזי שבהליך הגיור – קבלת המצות. ראשית י"ל, שאין לדברים אלו כל נגיעה ושייכות לנמוק המרכזי שבפסה"ד של הגר"א עטיה, שמעשה הגיור לא תקף משום שנעשה ע"י בי"ד פסול ובהעדר בי"ד כשר כל הליך הגיור פגום ופסול וזאת גם אם הליך קבלת המצות אצל המתגייר היה תקין.

שנית, וזה העיקר, היות ובנמוקי פסה"ד נמצאת טענתו של הרב עטיה שיש לפסול ולבטל את הגיור של ביה"ד בראשות הרב דרוקמן גם משום הפגמים בהליך קבלת מצות שבגיור, על כן עלינו לבחון את דבריו "ושיטתו" של הרב דיכובסקי שחזר עליהם בפסקי דין נוספים הקשורים בערעור על תוקף גיור של בי"ד שנבע ממציאת פגמים מהותיים במרכיב קבלת המצות.

העולה מדבריו אלו, שהמבחן אם היתה קבלת מצות נמדד "באשר הוא שם" – באותו רגע שהמתגייר טובל לשם גירות ואומר בפיו שמקבל על עצמו את יסודות האמונה בה' ובתורתו ומקבל שמירת כל מצות שצוה ה' בתורה, ולא ניתן ע"י בי"ד אחר לקבוע ולשפוט מה היה באותו רגע, והדבר מסור רק לאותו בי"ד המגייר, ואף אם בי"ד מעלה ספקות, אין בספקות אלו להוציא מידי ודאי של ביה"ד המגייר, וסיכם סברתו וטענתו זו בקביעה קטגורית, שלא ניתן לפסול גירות בדיעבד.

ונראה לי שיש לדחות מכל וכל קביעה זו הנשענת על סברה, כאשר כבוד הרב דיכובסקי לא ביסס אותה על שום מקור הלכתי או חזוק מדברי פוסקים אחרים. אדרבא, יש בקביעה זו התעלמות מוחלטת מכל דברי הפוסקים וחכמים שעסקו בשאלת תוקף מרכיב קבלת המצות בהליך הגיור.

בשני תיקים שעסקו בענין בטול גיור מחמת פגמים שבקבלת המצות, הפניתי את כבוד הרב ש. דיכובסקי לקריאה והוראת הלכה שיצאה בט"ו בסיון תשמ"ד מרבותינו מרנן ורבנן פוסקי גדולי התורה והדור וראשי הישיבות, מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל, בעל "הקהילות יעקב", מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל, מרן הגרמ"א שך זצ"ל ויבלח"ט מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב שליט"א, בה נאמר:

"היות ולצערינו הגדול נתרבו לאחרונה מקרים של קבלת גרים, מתברר שאחוז גדול מהם לא חשב לקבל על עצמו שמירת תורה ומצות בעת מעשה הגירות, הננו מזהירים בזה שהוא אסור חמור מאוד לקבל גרים מבלי להיות משוכנעים שאכן דעתם באמת לקבל עליהם עול תורה ומצוות, הדבר פשוט וברור שגיור ללא קבלת תורה ומצוות אינו גיור אפילו בדיעבד.

גם הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין שההלכה מחייבת אותם לבדוק את המציג תעודת גיור הן בארץ והן בחוץ לארץ האם באמת היתה הגירות כהלכה כאמור לעיל, רק לאחר מכן אפשר לרושמם".

דברים אלו עומדים בסתירה מוחלטת ומבטלים את קביעתו הקטגורית של הרב דיכובסקי, שלא ניתן לפסול גירות בדיעבד.

פסיקתם וקביעתם החד משמעית של פוסקי וגדולי הדור שאם מתברר שכל אותם גרים שהצהירו בפיהם שהם מקבלים מצוות ומתברר שהם לא חשבו בלבם לקבל על עצמם שמירת תורה ומצות בעת מעשה הגיור, היינו בהכרזתם בפני ביה"ד ובשעת טבילה, גיור זה בטל ואינו גיור אפילו בדיעבד.

ראש מועצת חכמי התורה הראשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א בדבריו בכנס תורה שבע"פ י"ג תשל"א כותב בזה"ל:

"שאם באמת היה הדבר תלוי וידוע מראש שאינם מקבלים עליהם עול תורה ומצות רק ע"ד האמור "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני" ישעיהו כ"ט י', ואנן סהדי שלא נתכוונו מעולם לקיים מצות בפועל, אז גם בדיעבד י"ל שאינם גרים."

המבחן לקבלת מצות, אינו נמדד "באשר הוא שם", באותו הרגע שמצהיר בפיו שמקבל מצות כפי שקבע הרב דיכובסקי, המבחן האמיתי הוא הנסיבות העובדתיות, אורח חייה של המערערת לפני "הרגע האחד". אורח חייה המשותפים עם אדם המנותק מהתורה והמצות, בחברה שאיננה בתורה ומצות הם משקפים את מה שהיה ברגע קבלת המצות. אין כל הגיון ואין להעלות כלל על הדעת להוציא את הרגע המסוים הזה מרצף חיים חילונים, המנותקים מחיים דתיים של תורה ומצות, ולומר שבאותו הרגע היה מפנה מהפכני של כניסה לדת היהודית, עיקריה, אמונתה ומצותיה, כאשר מיד בחלוף "הרגע האחד" אין כל ביטוי ומימוש למפנה הדתי שמתחולל כביכול בלבה ושגם על פי דבריה ודברי בן זוגה מיד לאחר אותו רגע "שהצהירה על קבלת מצות" לא שמרו שבת ולא שמרו טהרת המשפחה כלל. המשיכו לחיות בלא חופה וקדושין חדשים לאחר אותו רגע.

המערערת ובן זוגה לאחר "אותו רגע" של הצהרת דתית ובן הזוג לא נקשר לקהילה דתית ובית כנסת לתפילות לתורה ולמצות, הודה שלא הניח תפילין כלל לאחר "אותו הרגע".

גם עדותה של ב"כ המערערת ששמרה מצות כפי יכולתה, מבטא לכל היותר התנהגות מסורתית חיצונית ולא התנהגות דתית כפי שהיתה צריכה להשתקף מהצהרת קבלת המצות בשעת טבילה ובפני בי"ד.

הברור והבחינה במישור העובדתי הקשור בנסיבות שלפני אותו רגע, ובשעת אותו רגע ובהמשך החיים לאחר אותו רגע הם שקובעים אם ההצהרה היתה מהפה ולחוץ ובלב לא היתה קבלת מצות אמיתית.

עקרונות אלו מתבררים ביתר הרחבה בתיק ט' ובתיק יונלה אהרן, שעוסקים בענין בטול גיור עקב ליקויים ופגמים חמורים בחלק קבלת המצוות.

יא. דחית עמדת הרב ש. דיכובסקי והרב ע. בר שלום שבית דין רבני
אינו מוסמך לבטל גיור שנערך ע"י בי"ד מיוחד

ב"כ המערערים בערעורה טענה שביה"ד האזורי טעה טעות פרוצדוראלית בהחלטתו לרשום את האשה וילדיה ברשימת מעוכבי נישואין, וזאת משום שאין סמכות לבי"ד אחר לבטל גיור של בי"ד אחר, וביססה טענתה זו על דברי הרב דיכובסקי בפסה"ד בתיק א' ל'.

כבוד הגר"ש דיכובסקי בתיק א' ל' הנ"ל בו כתב:

"מבחינה פרוצדורלית קשה לי מאד להבין את עמדתו של ביה"ד ברחובות. ביה"ד לגיור שביצע את הגיור הנ"ל הוא בית דין מוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל. יושבים בו תלמידי חכמים מובהקים המוכרים לי אישית כיראי שמים ויודעי דת ודין. בית דין זה מוסמך בעניני גיור לא פחות מבתי הדין הסדירים, על כן אין כל מקום לבי"ד סדיר לבטל את דבריהם.

הומצא לי פרוטוקול של מועצת הרבנות הראשית לישראל החתום על ידי נשיא המועצה כב' הראשל"צ הגר"א בקשי שליט"א. נאמר בו כדלהלן: "החלטה: תעודות גיור של בתי הדין הרבניים או של בתי הדין המיוחדים לגיור יתקבלו על ידי רושמי הנישואין. כל גיור שנערך בין בארץ ובין בחו"ל שלא מבתי הדין הרבניים ובבתי הדין המיוחדים לגיור שעל ידי הרבנות הראשית לישראל טעון אישור ביה"ד הרבני, או של הנהלת בתי הדין או של המחלקה המטפלת בכך בהרבנות הראשית לישראל".

אמור מעתה, גיור שנערך על ידי בית דין מיוחד לגיור אינו טעון אשורו של ביה"ד הרבני. כשם שאינו טעון אישורו של בית הדין הרבני, כך לא יוכל בית דין רבני לבטלו. על כן קשה לי להבין מנין לקח ביה"ד ברחובות את הסמכות לבטל או להטיל ספק בגיור שנעשה ע"י ביה"ד הנ"ל כשם שגיור שנעשה ע"י בי"ד רבני סדיר אינו יכול להתבטל ע"י ביה"ד רבני אחר כך לא יוכל בית דין רבני סדיר לבטל גיור שנערך ע"י בי"ד מיוחד". עכ"ל.

בטעונים לדיון שהוסיפה ב"כ המערערים, בטענות ההלכתיות, היא מציינת את הכלל שנאמר "בי"ד אחר בי"ד לא דייקי" ע"פ היא מבקשת לקבוע שבית הדין האזורי לא יכול לבטל את שעשה ביה"ד המיוחד של הרב דרוקמן ולפעול בנגוד לכלל הלכתי זה.

יש לציין שהטעון ההלכתי והטעונים הפרוצדוראלים של העדר סמכות שמתבססים על דברי הרב דיכובסקי וקביעת דעת הרוב (הרב דיכובסקי והרב בר שלום) בתיק א' ל' אינם מתייחסים רק לפסק דינו של הרב עטיה נשוא הערעור שבפנינו, ולכאורה היה מקום להעמיד טעונים אלו כלפי כל דייני בתי הדין הרבניים ובתי דין אחרים שהגיעו אליהם מזה שנים רבות עשרות רבות ואולי אף מאות מתגיירים שגוירו הן ע"י בית הדין של הרב דרוקמן או בתי דין אחרים המיוחדים לגיור שבתי הדין מצאו פגמים מהותיים בהליך הגיור, שבעיקרם קשורים למרכיב המרכזי שהוא קבלת המצות, ובדקו ודייקו במעשה בית דין ובטלו את תוקפו. פעמים שאף בטלו את הגיור ופעמים שהטילו ספק בתוקפו של הגיור וביהדותו של אותו מתגייר. ולא נמנעו מלקבוע את עמדתם ההלכתית על מעשה בי"ד שגייר למרות הכלל שנפסק שבי"ד בתר בי"ד לא דייקי, וק"ו שלא מצאו בכל הטעונים הפורמליים הנ"ל שהעלו הרב ש. דיכובסקי והרב ע. בר שלום, שימנעו מהם מלומר את פסיקתם והאמת ההלכתית בכל הנוגע למעמדם האישי של מתגיירים אלו לאחר שנתבררו בפניהם העובדות הקשורות לענין קבלת המצות של אותם מתגיירים בשעת הליך הגיור.

המשך פסק הדין