בפני בית הדין בקשת מר ש' כהנא לקבל פסק דין כי הוא אינו כהן ומותר לו להינשא לגרושה.

עובדות והליכים

המבקש הופנה לבית הדין ע"י מחלקת הנישואין ברבנות המקומית חיפה על פי מכתב מתאריך כ"ח בתשרי תשע"ב (26.10.2011).

בתאריך ד' בחשון תשע"ב (1.11.2011) התקבל מכתב ממכון עתים עליו חתום הרב שאול פרבר. המכתב פותח כך:

במהלך חודש אלול פנו אלינו הזוג [...] בבקשת עזרה. [...] מכיוון שהם יודעים כי על פי ההלכה גרושה וכהן אינם יכולים להינשא, ומכיוון ששם משפחתו של ש' מיוחס לכהנים ומאחר שהוא מעולם לא התנהג ככהן הם ביקשו מאיתנו לעזור ולבחון מה מעמדו של ש'.

על פי בירור שערכנו עם ש', אביו של ש', בנוגע למסורת המשפחתית ולשורשי המשפחה, לא מצאנו כי המשפחה נושאת מסורת כהנית.

בהמשך המכתב מפורטים הנתונים שהביאו את הרב שאול פרבר למסקנתו זו, תוך שהוא מפנה את בית הדין לשיטת הגר"מ פיינשטיין.

בתאריך ח' בכסלו תשע"ב (4.12.2011) קיים בית הדין דיון במעמד המבקש:

המבקש: אני עומד להינשא לגרושה, אני לא כהן, כל חיי לא ניהלתי אורח חיים של כהן, לא עליתי ראשון לתורה, לא עשו לי פדיון הבן, אני נכנס לבתי קברות חופשי. גם בתעודת הנישואין של הורי, לא רשום שהוא כהן.

בית הדין: מנין נולד השם כהנא?

המבקש: זה מגיע מהסבא שלנו ואולי לפני כן. אני יודע שיש כאלו ששם משפחתם הוא כהן ואינם כהנים. אין עדות שאני כהן ואין סיבה שלא אוכל להינשא [לגרושה].

כמו כן הופיע אבי המבקש לפני בית הדין.

אבי המבקש התבקש לתת פרטים נוספים על משפחתו, על מקום קבורת אביו (בישראל) ומקום קבורת אבי אביו (ברומניה). האב השיב בכלליות כי לגבי הסבא אינו זוכר, אולם לגבי אביו הרי שהוא נקבר באמצע בית הקברות, ולא בחלקת כהנים:

לשאלת בית הדין משיב כי נולד בישראל. אביו נולד ברומניה. זכור לו שבתור ילד עשו טיול שרשים לרומניה בשנת 1981 והיו שם בבית קברות, ועל מצבת הסבא היה רשום כהנא.

בית הדין: האם מישהו מהמשפחה שלך – אתה, אביך או סבך נישא לגרושה?

ת. לא.

בית הדין: האם האמא היא גיורת?

ת. לא. אני לא חושב שאם הייתי כהן, הייתי מוותר על הזכות הזאת.

בית הדין: היכן קבור הסבא, בקצה בית הקברות או באמצע בית קברות?

ת. לגבי הסבא אני לא זוכר אבל אבי נקבר באמצע בית קברות ולא בחלקת כהנים. אני בררתי זאת בחברה קדישא.

בית הדין: האם מישהו מהמשפחה שלך גרושה?

ת. הבת שלי [...] התגרשה כאן בשנת 2007.

בית הדין: בית הדין עיין בתיק הגירושין של הבת.

בית הדין: נבקש את תעודת הנישואין והכתובה של בנותיך. האם הסבא היה שותמו"צ?

ת. לא.

בית הדין: מתי החתונה?

ת. בתאריך 1 פברואר. ואני חוזר ואומר שאם היה לי ספק קטן שאני כהן, לא הייתי מוותר על זה.

עוד נשאל אבי המבקש האם על מצבת הסבא יש כפות ידים ותשובתו הייתה חד-משמעית שלא. כמו כן נשאל, האם על מצבת אביו יש כפות ידים ותשובתו הייתה חד-משמעית שלא.

הטענה המרכזית של המבקש היתה: "אין עדות שאני כהן ואין כל סיבה שלא אוכל להינשא [לגרושה]".

בסיומו של יום, בית הדין נקט במספר פעולות, בהן הוראה לאבי המבקש להמציא כתובות של בתו ושל אחותו. כן ביקש ממחלקת הנישואין בחיפה ובנהריה לבדוק תיקי נישואין של אבי המבקש ושל אחות המבקש.

תעודת הנישואין מהרבנות המקומית חיפה, אכן הוצגה לתיק בית הדין ושם לא הוקף בעיגול כהן/לוי/ישראל, אך ידוע ברבים כי אי סימון, אינו אומר דבר.

במקביל, בית הדין היפנה את המבקש ואת אביו לבירור אצל הרב יואל טוביאס שליט"א מרבני רומניה, להתחקות אחר שורשי המשפחה.

בנוסף על כל אלה, החליט בית הדין למנות שליח בית דין לגשת אל בית העלמין בחיפה בתאריך ט' בכסלו תשע"ב (5.12.2011), להתרשם מקרוב האם אכן סבו של המבקש קבור באמצע בית הקברות ועד כמה המרחק משביל הגישה.

בית הדין קיבל תמונות מקבר הורי אביו של המבקש, כאשר מעל שם הסבא יש איור של "כפיים" ומעל שם הסבתא יש איור של "מנורה".

בשלב זה, בית הדין המתין לחוות דעתו של הרב טוביאס שליט"א.

בתאריך כ"ב בכסלו תשע"ב (18.12.2011) הודיע הרב טוביאס לבית הדין כי הוא עומד להשלים את מלאכתו, ודיווח לבית הדין כי אבי המבקש הציג בפניו תמונות מקבר הוריו, כאשר על קבר הסבא יש איור של "מגן דוד". הרב טוביאס התבקש להעביר את חוות דעתו לאלתר.

על אתר, הורה בית הדין לזמן את המבקש ואביו לדיון בהול לאותו היום, ואכן אבי המבקש התייצב לדיון עוד בתאריך כ"ב בכסלו התשע"ב (18/12/2011).

לבקשת בית הדין הציג אבי המבקש את תמונות הקבר, ולהפתעת בית הדין המצבה נושאת בראשה איור של "מגן דוד" במקום כפות הידיים, כפי שנמצא בתמונות שצילם שליח בית הדין, תוך שנראה בבירור כי נעשה כאן תיקון, אולם עדיין לא היה ברור לבית הדין האם התיקון הוא על ה"נייר" או על "המצבה".

בתחילת הדברים בדיון, אבי המבקש עדיין טען כי המצבה נמצאת באמצע בית הקברות ובירר זאת בחברה קדישא. לשאלת בית הדין מתי צולמה התמונה, השיב כי היא צולמה לפני כמה ימים. התמונה נושאת תאריך של 15.12.2011.

לשאלת בית הדין, מדוע הצבע שונה בחלק שעליו מוטבע איור "מגן דוד", השיב כי בתחילה היה שם איור של "מנורה" וקבלן המצבות אמר לו שאין זה מקובל אצל גברים, ולכן עשה תיקון.

לשאלת בית הדין, האם לא היה איור של "כפיים", השיב: "ממש לא. עם יד על הלב, זה בס"ה חידוש של המצבה, אני מטפל בזה, לא היו כפיים".

בית הדין חזר ושאל קצת אחרת: אתה אומר שלפני ה"מגן דוד" היה איור של מנורה? אבי המבקש: כן, מתקין המצבות אמר לי שזה לא מתאים לגבר ועברתי על כל המצבות וראיתי שהוא צודק ואמרתי לו להחליף.

לשאלת בית הדין האם זה נעשה לאחר פטירת האם, השיב כי זה נעשה כ-3 שנים לאחר פטירת האם, מאחר ונשברו חלקים מהמצבה וכן נשבר מתקן הדלקת הנרות.

בשלב זה, בית הדין הודיע לאבי המבקש כי בידי בית הדין תמונה אחרת, התמונה הוצגה בפניו ונשאל האם מדובר באותו קבר.

אבי המבקש: כן. אני שקרן, אני מתנצל ומתבייש, עשיתי זאת כי אני לא כהן. ניתן להרים עכשו טלפון לרב פרבר שאמרתי לו שיש על הקבר סימן של כהן שאנחנו לא ביקשנו. אני בטפשותי הגדולה, עשיתי זאת כדי לגמור את הסיפור.

וכך באים הדברים בפרוטוקול הדיון:

הופיע אבי המבקש.

לבקשת בית הדין מציג תמונות ממצבת אביו.

אבי המבקש: אני בררתי בחברה קדישא. זה באמצע בית הקברות. כל מי שכהן קבור בשורה הראשונה.

בית הדין: מתי צלמת את המצבה?

אבי המבקש: לפני מס' ימים. בית הדין והרב טוביאס ביקשו ממני ונסעתי לצלם. זה הרכב שלי בתמונה.

יש תאריך על התמונה 15.12.2011.

בית הדין: התמונות מקבר ההורים אכן נראות כי הן רחוקות מהשביל והן נמצאות בשורה שלישית או רביעית. יש מצבה משותפת לשני ההורים, כאשר במרכז המצבה רשום השם כהנא ומעל שם האם יש איור של "מנורה" ומעל שם האב יש איור של "מגן דוד". מדוע הצבע שונה?

אבי המבקש: כאשר אימי נפטרה היה לאבי מנורה וזה שעשה לנו את המצבה אמר לי שלגברים עושים מגן דוד.

בית הדין: לא היה איור של כפות ידיים?

אבי המבקש: ממש לא. עם יד על הלב. זה בס"ה חידוש של המצבה. אני מטפל בזה. לא היו כפיים.

בית הדין: אתה אומר שלפני ה"מגן דוד" היתה מנורה?

אבי המבקש: כן. מתקין המצבות אמר לי שזה לא מתאים לגבר ואכן עברתי על המצבות מסביב וראיתי שהוא צודק ואמרתי לו להחליף.

בית הדין: מתי זה נעשה, לאחר פטירת האם?

אבי המבקש: לדעתי זה היה לאחר כ-3 שנים מפטירת האם. כי נשברו חלקים מהמצבה ומתקן הדלקת נרות.

בית הדין לנו יש תמונה של הקבר עם כפיים על המצבה. האם מדובר באותו קבר?

אבי המבקש: כן. אני שקרן. אני מתנצל ומתבייש אבל עשיתי את זה כי אני לא כהן. ניתן להרים טלפון עכשו לרב פרבר שאמרתי לו שיש על הקבר סימן של כהן שאנחנו לא ביקשנו. אני בטפשותי הגדולה עשיתי טעות כדי לגמור את הסיפור.

בית הדין: אתה עשית את התיקון לפני שבוע. למה לא אמרת לנו את זה היום?

אבי המבקש: כי אני אידיוט. חטאתי ופשעתי. אני מתבייש, עשיתי טעות, אין לי מה לומר.

בית הדין: האם עשית את התיקון על המצבה או רק בתמונה?

אבי המבקש: התיקון הוא על המצבה. אני מצהיר כי הודעתי לרב פרבר כי יש תמונת כפיים על המצבה. אפילו המשפחה שלי לא יודעת על התיקון. אני שקרן ומתבייש.

בית הדין: אנחנו שמענו את הדברים ותצא החלטה.

בית הדין הוציא באותו יום החלטה המבקשת את תגובת מכון עתים להצהרת אבי המבקש, כי הודיע להם על קיום איור של כפות ידיים על מצבת סב המבקש, ובקשה להבהרה מדוע הדבר נעלם מהמכתב שהפנו לבית הדין.

אלו העובדות המצערות כהווייתן.

מכון עתים – רקע

ביקור באתר האינטרנט של מכון עתים מביא אותנו לתהיה אם יש באנשי ארגון זה הסבורים שאיסור נישואי כהן וגרושה אין מקורם בתורת משה חלילה, אלא ב"קושי ביורוקרטי" שניתן להתגבר עליו. לכאורה, במקום לפנות למקורות ההלכה, המענה המוצע הוא "הפעלת קשרי המכון בקרב אישים ודרגים שונים במערך הדתי-ביורוקרטי בישראל".

והנה ציטוט מתוך האתר, בדף המתאר "אודותנו, מי אנחנו" (כל ההדגשות לא במקור):

מלבד המידע הנאסף במכון והמעודכן ללא הרף, עוסק המכון בסיוע לפונים הנתקלים בקשיים ביורוקרטיים בבואם לציין את טקסי החיים היהודיים. כך עוסק עתים בסיוע, ליווי ומתן פתרונות שונים למתגיירים בשלבי הגיור השונים, לנישאים שמעמדם לא מאפשר להם להינשא בארץ (למשל: כהנים וגרושות), למשפחות העומדות בפני החברה קדישא רגע לפני קבורת יקיריהם, לעומדים בפני ובמהלך תהליך הוכחת יהדותם בפני בתי הדין, למתקשים בחישוב תאריך פדיון בנם הבכור, למבקשים ליצוק תוכן משמעותי וערכי במסיבת בר/בת המצווה של ילדיהם- ועוד ועוד.
חלק מן הפניות למכון הינן נקודתיות וניתן להן מענה חד פעמי (למשל: היכן ניתן למצוא כהן שיבוא לטקס פדיון הבן שלנו?) ואחרות מורכבות ודורשות התייחסות מעמיקה ומערכתית והפעלת קשרי המכון בקרב אישים ודרגים שונים במערך הדתי-ביורוקרטי בישראל (למשל: התרת נישואי כהן וגרושה, אי-הכרה בגיור וסירוב לרשום גרים לנישואין, טענות בדבר עלויות קבורה לא סבירות- ועוד).

מי לא יכול להירשם?
המסורת היהודית מעונינת לשמר את קדושתו של עם ישראל וייחודו ואת שותפות הגורל והזהות בין פרטיו. על מנת להצטרף לעם ישראל יש לבחור בחירה חופשית בשותפות זו, ועל כן אפשר לעשות זאת רק בדרך של גיור ולא בדרך של נישואין. חוקי הנישואין בישראל מאמצים את המסורת ולפיכך ישנם זוגות אשר לא יוכלו להירשם לנישואין ('פסולי חיתון'). אם אתם נמנים עם זוגות אלה – יודיעו לכם על כך ברבנות בעת הרישום וינסו למצוא בעבורכם פתרון הלכתי. לעתים נמצא פתרון רק לאחר דיון בבית דין רבני וערעור בבית הדין הרבני הגדול. במקרים שבהם לא ניתן למצוא פתרון, לא תוכלו להינשא כדין בישראל. במידה ותינשאו בחו"ל ותשובו לישראל – תירשמו כנשואים במרשם האוכלוסין.

הזוגות הבאים לא יוכלו להירשם לנישואין:

• זוגות מעורבים בין-דתיים: יהודי/ה לא יוכל לשאת בישראל נוצרי/ה, מוסלמי/ה, דרוזי/ת או חסר/ת דת. למצב זה אין פתרון מסורתי אלא אם תוכח יהדותו של בן הזוג (אם היה ספק ביהדותו) או שיתגייר (במקרה שלא היה יהודי).

• כהן וגרושה/כהן וגיורת: בן למשפחת כהנים לא יוכל לשאת בישראל גרושה, גיורת, חלוצה (אלמנה שעברה טקס 'חליצה' בבית דין רבני) וחללה (בת מנישואין אסורים בין כהן לגרושה/גיורת/חלוצה). בת למשפחת כהנים כן יכולה לשאת גרוש או גר. במקרה של כהן המבקש לשאת יהודיה שאביה אינו יהודי, יוערמו קשיים בלשכת הרבנות, אולם אם מדובר בבני זוג החיים יחד מזה זמן או שנישאו כבר אזרחית, ניתן במקרים רבים לאפשר את הנישואין (באמצעות ערעור בבית הדין הרבני בסיוע מכון עתים). משפחות כהנים ניתן לזהות על-ידי שמות משפחה נפוצים כמו כהן, כאהן, כהנא, אזולאי, דואק, כ"ץ, קפלן, כגן, מזא"ה, טוויל, שפירא ועוד, אך שימו לב! לא כל מי שקרוי 'כהן' הינו בהכרח ממשפחת כהנים ולא כל כהן נושא בהכרח שם משפחה המעיד על כך. פתרון אפשרי למצב זה טמון בהטלת ספק בשיוך הכהני של משפחת החתן (בעזרת חקירת השושלת המשפחתית) ובמקרה של גרושה, גם בתוקף נישואיה הראשונים של הכלה ומכאן בסטטוס שלה כגרושה.

המבקש טען בדיון שהוא לא כהן, כל חייו לא ניהל אורח חיים של כהן, לא עלה ראשון לתורה, "לא עשו לי פדיון הבן, אני נכנס לבתי קברות חופשי. גם בתעודת הנישואין של הורי, לא רשום שהוא כהן".

בית הדין תמה, מאין לו למבקש כל הידע ההלכתי מה מותר ומה אסור לכהן, אם לא נאמר שקיבל הדרכה מה לטעון ומה לומר. כן לא מובנת טענת המבקש שלא עשו לו פדיון הבן. הרי אם הוא כהן אזי פטור הוא מפדיון הבן ואם הוא לא כהן גם פטור מפדיון הבן מאחר והוא אינו כהן ויש לו אחות גדולה ממנו. כמו כן, בנסיבות הענין שאלה היא, מדוע פנה המבקש למכון עתים בבקשת עזרה כיצד יוכל להינשא לבת זוגתו שהינה גרושה, ומדוע לא פנה ישיות לבית הדין בכדי לברר את מעמדו האישי. כל הדברים האלה מעלים תמיהה גדולה, האם בית הדין צריכים את עזרתו של מכון עתים ואת חוות דעתו ההלכתית בכדי לדון בסוגיא זאת?

כמו כן גם אבי המבקש טען שהוא אינו כהן, משפחתו מרומניה, ולא זוכר שמשפחתו נהגה מנהגי כהונה. כמו כן בטיול שורשים שעשה, ראה את קבר סבו והיה כתוב עליו כהנא.

דיון והכרעה

כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קס:

בענין יחוסי כהונה בזמן הזה, ובגדר כהני חזקה וכהני יחוס הרבה מדובר בזה בגדולי קדם, עיין סוגית הש"ס כתובות כ"ה ועיין בתשובת מהרי"ט ח"א סי' פ"ה וסי' קמ"ט ובשבות יעקב ח"א סי' צ"ג ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה בזה ועיין בפת"ש יו"ד סי' ש"ה וסי' שכ"ב ובשו"ע או"ח סימן תנ"ז ברמ"א ובביאור הגר"א ובשע"ת, והרבה האריכו בזה, וע"ע בשו"ת בית אפרים או"ח סימן ו'.

והנה יסוד פלוגתתם נבנה על ש"ס כתובות כ"ד ע"ב וקידושין ס"ט ע"ב דקאמר הש"ס הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי הגבול דמחלקת הגמרא בין קדשי הגבול וקדשי המקדש, והספק בזה אם באמת מן הדין גם כהני חזקה כהנים גמורים הם מה"ת דאזלינן בתר חזקת כהנים דידהו מעודם, רק מסלסול הכהונה בהעדר מהם כתב יחוסם או עדות יחוסם פסלינן להו לעבודת המקדש ויחוס כהונה ולחד לישנא גם לתרומה דאורייתא, וראי' לדרך זה דהרי גם כהני חזקה פרסי ידיהו בנ"כ שהיא באיסור עשה לזרים וכן פודין בהם פדיון הבן בברכה, וכן בנם ובת כהן פטורים מפדיון הבן דרך ודאי, וכן נותנים להו מתנות זרוע ולחיים וקיבה, וזה דרך הגאון מהרי"ט שם ולזה נוטה הח"ס בחי' כתובות ושו"ת זכרון יוסף יעש"ה.

אמנם דעת מהרשד"ם אה"ע סי' רל"ה ובתשובת שבו"י שם ועמם כמה גדולים דכהני זה"ז כהני ספק וכהני חזקה אינה חזקה ברורה אלא המשך זכותם כמש"כ בבית אפרים שם בשם התבו"ש סי' י"ח ונפ"מ לענין חלוצה דרבנן לכהן, ובבית אפרים שם כתב דלחומרא כגון לענין נשים פסולות מדרבנן ברור דמשוינן להו ודאי כהנים רק אם חזקת כהונתם גורם להו קולא משוינן להו ספק להחמיר, מלבד כל דבר שאחזיקו בהו מכבר.

והנה במהרי"ט שם דעתו דהא דקאמר הש"ס בלישנא בתרא ואב"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכול ותרומה דאורייתא לא אכול דזה אינו מעיקר דין חומר אכילת תרומה דאורייתא כיון דמן הדין כהני חזקה כהנים גמורים הם מן התורה, אלא דאיסור אכילתם מחשש מעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין, ובשבו"י שם דעתו דלשון הש"ס יותר מוכח דגם בלי חשש מעלין וכו' נאסרו להאי לישנא בתרומה דאורייתא משום דכהני חזקה כהני ספק הם דהא איסור תרומה דאורייתא מקרא ילפינן לה שלא יאכלו כל דאקרי קדש וכל דאקרי קדשים. ולשון הש"ס מורה יותר כהשבו"י אבל סברת ההלכה מורה יותר כמהרי"ט ודעמי' דחזקת כהונה חזקה גמורה היא מה"ת אפי' לעניני דאורייתא כפדיון הבן ונ"כ ומתנות, והגאון יעב"ץ שם מאד נכנס בפרצה דחוקה במה שפטר כהנים מפה"ב וחייב בת כהן ולוי בזה"ז בפה"ב, וסוגיא דעלמא דלא כוותי', וכאשר רמז ע"ז בקצור מרן הח"ס יו"ד סו"ס רצ"א.

ע"כ לשון שו"ת שבט הלוי.

ועיין גם בשו"ת יביע אומר למורינו ורבינו מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א חלק ז אבן העזר סימן י אות ד' בעניין חזקת הכהנים בזמן הזה וז"ל:

כתב המהרש"ל בים של שלמה (פרק ה' דבבא קמא סימן לה), שבזמן הזה יש לאסור חרמים לכהנים, אפילו אם פירש שהם לכהן, כי בזמן הזה אין לנו ייחוסי כהונה כמו שהיה בזמן התנאים והאמוראים, שהיו עדיין נזהרים בתרומות ובטהרות, וכעת מרוב אריכות הגלות והגזרות והשמדות והגירושים ממדינה למדינה נתבלבלו, והלואי שלא נתבלבל ונתערב זרע קודש בחול, אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו רובם או מחציתם בזרע ישראל. ומטעם זה נהגו בזמן הזה שלא לתת חלה בחוץ לארץ אף לכהן שטבל לקריו, משום דלא מחזקינן ליה בכהן ודאי. וכן כתב המהר"י וייל סימן קצג. עכת"ד. (ועיין עוד בים של שלמה פרק כל הבשר סימן ס'). וכיוצא בזה כתב המגן אברהם (בסימן רא). גם המהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן רלה) כתב, שכהני דורינו שאין להם כתב היחס אינם בחזקת כהנים ודאי. ע"ש. וכן כתב הגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סימן קנה) שיש לפקפק בחזקת כהני זמנינו, שאינם בודאי כהנים. וכן כתב עוד בספרו מור וקציעה (סימן קכח). וכן כתב בשו"ת בית אפרים (חלק אורח חיים סימן ו'). ועיין עוד בשו"ת מנחת אלעזר חלק ג' (סוף סימן נו), ובשו"ת לחם שלמה (חלק אורח חיים סימן מ' אות ו'). ע"ש. ויש סיוע לדבריהם ממה שכתב בספר חסידים (מקיצי נרדמים סימן תרל). וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. (ועיין במה שכתבתי בשו"ת יביע אומר חלק ו' סימן כב אות ה').

ע"כ לשון היביע אומר.

והנה במקרה דידן לא רק ששם משפחתם כהנא ואף שם זה נפוץ במשפחת הכהנים וידועה כמשפחת כהנים המוחזקת בכהונה. בנוסף לכך, על מצבת סב המבקש הקבור כאן בחיפה יש סימון של "כפות ידים". הסב נפטר בשנת תשנ"ו, לפני כ-16 שנים, ולא לפני זמן רב. אבי המבקש הוא שעשה את המצבה ואין לומר שלא ידע מה המשמעות של כפות הידיים, שאם לא כן מדוע יעשה זאת, הרי הדבר גורר תוספת במחיר המצבה ולא יעשו זאת בחינם. כמו כן, איש מעושי המצבות לא יעשה סימון זה מעצמו אם לא התבקש ע"י המשפחה לעשות זאת, ולא כפי שטען אבי המבקש שהוא לא ביקש שיעשו זאת, ואם אמת הדבר הרי הם עלו לקבר בימי האזכרה ומדוע לא שאלו מה הסימון הזה עושה כאן. כמו כן אשת הסב היתה חיה בזמן שנעשתה המצבה עם איור "כפות הידיים", ובפשטות ברור שרצונה היה בכך ולפחות לא התנגדה לזאת. אלא שמסתבר שאז המשמעות שהם כהנים הייתה בעלת חשיבות גדולה במשפחה ולכן דאגו להכריז על ייחוסם באמצעות איור של כפות הידיים. הסבתא נפטרה כעשר שנים לאחר מות הסב ונקברה בסמוך לסב המבקש, והמשפחה אף עשתה מצבה משותפת לשניהם כאשר על קבר הסבתא עשו איור של מנורה, וזאת בכדי שיהיה עיצוב סימטרי – על מצבת הסב "כפות ידיים" ועל מצבת הסבתא "מנורה".

משכך, קשה לומר שבמקרה דידן ניתן לצרף את הספק בעניין יחוסי הכהונה בזמן הזה, לאור זאת שנראה שהמשפחה החזיקה עצמה שהם כהנים. ויש לומר כדברי שו"ת בית אפרים או"ח סימן ו' שכתב לחומרא, כגון לענין נשים פסולות, מדרבנן ברור דמשוינן להו ודאי כהנים רק אם חזקת כהונתם גורם להו קולא משוינן להו ספק להחמיר, מלבד כל דבר שאחזיקו בהו מכבר.

אמנם לא אכחד שראיתי מה שכתב בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן רכה והובא בתשובה בכתב יד של דיין בית הדין הגדול, הרב הגאון הרב ציון בוארון שליט"א – אבל כשגם בעצמו אינו יודע כלום ומעולם לא נהג כהונה לא הוא ולא אביו, רק ראו על מצבה ישנה שזה משפחת כהנים, שאין כאן חזקה ואין כאן עדות.

ואעתיק את לשון שו"ת שבט הלוי חלק י סימן רכה וז"ל:

...דמש"כ הטור שיש לו חזקה, או מי שמעיד עליו עכ"פ עד א' כמש"כ הפרישה, לא כן מי שאינו יודע כלום, ואעפ"י שמבואר שם ריש סי' ג', דעכ"פ אם מחזיק בעצמו בלי עדות, ובלי חזקה מכבר נהי דאינו נאמן להחמיר לענין פסולי נשואין וכדומה, היינו מי שעכ"פ מחזיק עצמו מדין שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, אבל מי שאינו יודע כלום, ולא נהג כהונה לעולם, ואין לו עדות על עצמו, אפילו יהי' כאן עד א' שמעיד על אביו או זקנו שיהי' כהן, הלא מבואר בשו"ע אה"ע סי' ג' ס"ו מי שבא ואמר כהן אני, ועד א' מעיד באביו שהוא כהן אין מעלין אותו לכהונה על פיו שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן והוא מרמב"ם פ"כ הט"ו מאיס"ב יעש"ה בהה"מ, וגם שם בודאי להחמיר שאחד"א.

אבל כשגם בעצמו אינו יודע כלום ומעולם לא נהג כהונה לא הוא ולא אביו, רק ראו על מצבה ישנה שזה משפחת כהנים, שאין כאן חזקה ואין כאן עדות, וכמש"כ כיו"ב בתשובת מבי"ט ח"א סי' רי"ט שהעיר גם כ"ת, א"כ פשיטא שא"צ להתחשב בזה, ועדיפא כ' מבי"ט שם שאפילו סיפר לו אחד שהוא כהן כל זמן שלא נתקבל עדות זו בפני בי"ד אין חוששין לו אפילו להחמיר עכ"פ דיעבד.

ועתה לענין עצם הכהונה של אנשים כאלה, גם לו יהי' נכון שהם באים ממשפחת כהנים, הנה כבר כתבתי בעניי בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ק"ס בענין מחלוקת הקדמונים ביחוסי כהונה בזה"ז אם חזקה גמורה היא כדעת כת הקדמונים שס"ל כן, או רק בגדר ספק בעלמא כדעת מהרשד"ם והשבו"י ועש"ה הבירורים בזה, ובסו"ד הבאתי דברי רבינו המהרש"ל ב"ק פ"ה סי' ל"ה, וכ"כ עוד ביש"ש חולין פ"ח דזרע כהנים קרוב לודאי שנתבלבלו ואם לא כולו רובו נתבלבל ואם לא רוב קרוב למחצה נתבלבל, ובתשובת בית אפרים או"ח סי' ו' הביא דברי מהרש"ל ג"כ וחיזק אותם, אלא דרצה לחלק בין יושבי חו"ל לכהנים יושבי א"י דעכ"פ כהני חזקה הם, וכבר כתבתי שם ועוד מקומות דזה לא שייך לפי מציאות דורינו בא"י דרוב רובם של כהנים שבא"י באו מחו"ל, ואם על כהני חו"ל ע"י שעבר עליהם כוס התרעלה של גליות והגזירות נחליט דכמעט רובם נתבלבלו ה"נ בכהנים יושבי א"י, אבל כמובן אין זה סיבה ח"ו להקל ראש בדיני כהונה כמובן, ומה דהוחזקו הוחזקו בין לזכות, בין לחיוב ואיסור.

המקרה ההוא אינו דומה לענייננו. במקרה שכתב הרב בשו"ת שבט הלוי מדובר שרק ראו על "מצבה ישנה" (כלשון שו"ת שבט הלוי) שהם משפחת כהנים, מה שאין כן במקרה דידן המשפחה היא שעשתה את הסימון של איור "כפות הידיים" על מצבה חדשה שהוא מסמל שהנפטר הינו כהן, ומעשה זה מעשה ידיהם של המשפחה – ילדיו ואשתו, ולא גילו זאת באקראי. ועוד שם משפחתם כהנא ששם זה נפוץ במשפחת הכהנים וידועה כמשפחת כהנים המוחזקת בכהונה. אם כן מקרה דידן רחוק הוא להידמות לדברי שו"ת שבט הלוי.

ואם לא די בכך, כשנשאל אבי המבקש אם יש כפות ידיים על קבר אביו טען שאין, לא על קבר סבו ולא על קבר אביו. בשלב זה בית הדין יצר קשר עם הרב טוביאס שליט"א מומחה בבירור יהדות רומניה. בית הדין נעזר בו רבות במקרים של בירור יהדות ממדינת רומניה, וביקש ממנו לברר את העניין. המבקש ואביו יצרו קשר עם הרב טוביאס. ואז החל הרב טוביאס בעבודתו. כמו כן בית הדין שלח שליח לקבר סב המבקש לראות אם הוא קבור בחלקת כהנים, ואז הופתע השליח וגם בית הדין לראות כי על קבר הסב יש סימון של איור "כפות ידיים". שליח בית הדין צילם לאלתר את המצבה, והתמונות נמצאות בתיק בית הדין.

בתאריך 18.12.2011 יצר הרב טוביאס קשר עם בית הדין, והודיע כי עומד להשלים את מלאכתו, ודיווח לבית הדין כי אבי המבקש הציג בפניו תמונות מקבר הוריו, כאשר על קבר הסבא יש איור של "מגן דוד". בית הדין בירר עם הרב טוביאס אם מדובר באותם הקברים ונוכח לדעת שכן. מיד נקבע דיון דחוף ואבי המבקש והמבקש הוזמנו. אבי המבקש טען שהבן לא יכול להגיע מאחר שהוא עובד, והאב יגיע לבד. ואכן הופיע אבי המבקש לדיון. בית הדין שאל וחקר את אבי המבקש כאמור בפרוטקול והובא לעיל, ואז התגלתה האמת שהאב בעצמו הזמין פועלים שמחקו את הסמל של "כפות הידיים" שהיה על הקבר עוד משנת תשנ"ו ובמקום הכפות ידיים חקק על הקבר מנורה, אבי המבקש הודה שעשה זאת. וכך ענה לשאלת בית הדין:

אבי המבקש: כן. אני שקרן. אני מתנצל ומתבייש. אבל עשיתי את זה כי אני לא כהן. ניתן להרים טלפון עכשו לרב פרבר שאמרתי לו שיש על הקבר סימן של כהן שאנחנו לא ביקשנו. אני בטפשותי הגדולה עשיתי טעות כדי לגמור את הסיפור.

בית הדין ביקש את תגובת מכון עתים, והיא התקבלה. בתגובת מכון עתים טוען הרב שאול פרבר כי המכתב המקורי עליו הוא חתום, נוסח לבקשתו על ידי אחת מעובדות העמותה, וכי הוא אמר לעובדת העמותה שטיפלה בתיק כי הטענה בדבר כפות ידיים על מצבתו של הסבא אינה משנה את דעתו כי אין למשפחה חזקת כהונה. אך בשל חוסר הבנה מצער הבינה אותה עובדת כאילו התכוון שנתון זה אינו רלוונטי ולכן לא העלתה זאת על הכתב. הרב פרבר מוסיף כי לצערו מפאת הזמן שחלף לא זכר בעצמו את הדברים ולא שם לב לכך שהם אינם רשומים, אבל לא היה שום נסיון מכוון להשמיט פרט זה מן המכתב. הרב פרבר הוסיף כי הוא מבקש להסתייג בכל תוקף מפעולת האב לשינוי המצבה של הסבא ומעדות השקר שמסר לבית הדין וכי הם מזועזעים ממעשיו ומצרים על הנזק שגרם למשפחתו.

בית הדין סבור כי תשובת הרב שאול פרבר אינה משכנעת, והוא מנסה "לתרץ" בדיעבד את אשר החסיר במכתבו ואת אשר כתב בהמלצתו, ודי למבין.

אין ספק שאבי המבקש הוחזק כפרן מספר פעמים, ואף עשה מעשה בידיים בכדי להחזיק ולחזק את שקריו.

משכך, על פי מה שכתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תתק"ה) ראובן שמוציא שטרות על שמעון ונתברר דגנב מקצת שטרות שהיו ביד שמעון, הוחזק כפרן על כל השטרות שמוציא על שמעון, גם במקרה דידן הוחזק כפרן בכל דבריו.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות ויש לקבוע כי המבקש הוא בחזקת כהן ואסור בגרושה.

(-) הרב דניאל אדרי – אב"ד

ראיתי את פסק הדין הארוך והמנומק שכתב כבוד אב"ד, אשר ערוך בטוב טעם ודעת. אני מצטרף לפסק הדין ומותח ביקורת נוקבת על התנהגות אבי המבקש בניסיונותיו לטשטש עקבות, כביכול.

עצם מעשהו של אבי המבקש מוכיח מעל לכל ספק שהיה ידוע לו על היותו כהן, ואף שבמציאות לא נהגו במנהגי כהונה הרי שזה נבע מהמציאות שלא שמר מצוות, אבל אין במציאות זו בכדי להוכיח שאינו כהן.

(-) הרב אייל יוסף – דיין

ראיתי מה שכתב כבוד אב"ד בטוב טעם ודעת, וברצוני לצרף נימוקים נוספים לפסק הדין.

חזקת כהונה ע"פ שם משפחה

השם כהנא מוחזק כשם משפחה של כהנים, וגם אם יש מיעוטא דמיעוטא הנקראים בשם זה ואינם כהנים, אין די בכך כדי להרע את חזקת הכהונה שלהם.

אחד המקורות לכך שמחזיקים אדם ע"פ שמו אע"פ שאין הדבר בא לידי ביטוי בהנהגה מעשית מצוי בדברי קצות החושן סימן רפ"ד סעיף א', שהביא את הגמרא במסכת בבא בתרא בדף קכ"ו עמוד ב' "האומר מוחזקני בזה שהוא הבכור דהכי קרי ליה אבוה". וכתב שם קצות החושן שלאו דוקא שהוחזק בכור ע"פ אביו אלא אף אם שאר בני אדם קוראים לו בכור אף זה בחזקת בכור לטול פי שניים. מכאן ניתן ללמוד שכשם שמכוח שקוראים לו בכור הינו מוחזק כבכור אע"פ שאינו נוהג כבכור, ונפ"מ לעניין שמקבל פי שניים, הוא הדין אם נקרא בפי כל כהן שמוחזק ככהן אע"פ שאינו נוהג מנהגי כהונה.

טענת אבי המבקש שמעולם לא נהגו מנהגי כהונה, לא הוא, לא אביו ולא סבו, אולי היה בה כדי להרע את חזקת הכהונה אילו היה מבאי בית הכנסת והגבאי היה מעיד שלא נהגו לעלות לדוכן, לא עלו ראשונים לקריאת התורה, ואין נוהגים בו ככהן. וכן היה מקום לבדוק אם נהגו לפדות את בכוריהם וכו'.

אולם בנידון דידן כיון שהמבקש, אביו, סבו, וסבא רבה שלו אינם שומרי תורה ומצוות, אי אפשר להרע את חזקת כהונתם על סמך שאינם נוהגים ככהנים. ומכאן תשובה לחוות הדעת של מכון עיתים והרב פרבר, שהמשפחה אינה נושאת מסורת כהנית ובשל כך רצו לשלול את כהונתם.

אולם לדברינו, כיון שמוחזק ככהן מכוח שם משפחתו, אין בעובדה זו שאינם נוהגים מנהגי כהונה, כדי להרע את חזקת כהונתם.

בסוף חוות הדעת ציין הרב פרבר מקור לדבריו משו"ת 'אגרות משה' חלק ד' סימן ל"ט. מעיון בתשובה אין להנ"ל כל קשר לנידון דידן.

בתשובה מדובר על חוזר בתשובה שאביו שאינו שומר תו"מ אמר לו שהוא כהן, מסקנת ה'אגרות משה' שלאביו אין שום נאמנות להחזיק את בנו ככהן.

נמצא שבתשובה הנ"ל המקרה הפוך, שאותו בעל תשובה לא היה מוחזק ככהן כלל והנידון שם האם על סמך דברי אביו ניתן להחזיקו ככהן, ובזה פסק ה'אגרות משה' שאביו אינו נאמן.

בנידון דידן המקרה הפוך, שהרי משפחה זו מוחזקת כמשפחת כהנים מכוח שם המשפחה כהנא ואנו דנים האם ניתן להרע את חזקת כהונתם, אם כן ודאי שדברי ה'אגרות משה' אינם שייכים לנידון דידן.

מעשה המוכיח על החזקה

יש להוסיף שמלבד חזקת כהונתם עשו מעשה להחזיק בכהונתם ע"י שחרטו על קבר סב המשפחה ידיים המסמלות משפחת כהנים, דבר המוכיח שהחזיקו עצמם כמשפחת כהנים.

מבואר ביורה דעה סימן קפ"ה סעיף ב' בעניין אשה שאמרה לבעלה שנטמאה ואח"כ אמרה טהורה אני, שאינה נאמנת ואם נתנה אמתלה לדבריה נאמנת.

וממשיך השו"ע, שאם ראוה לובשת בגדים המיוחדים לימי נידתה ואח"כ אמרה טהורה אני אע"פ שנתנה אמתלא לדבריה אינה נאמנת.

מקור הדברים ברשב"א שכתב שמשום בושה או אונס אמרה שטמאה אבל לעשות מעשה ללבוש בגדי נידה אינה לובשת אם אינה נידה.

מבואר שבמקום ששויא אנפשיה חתיכה דאיסורא בעושה מעשה אינו נאמן באמתלא. וי"ל שהוא הדין בנ"ד שהוחזקה המשפחה כמשפחת כהנים, אם עשו מעשה להחזיק כהונתם אינם נאמנים לתרץ דבריהם משום אמתלא להרע חזקתם, מה גם שבנ"ד לא נאמרה שום אמתלא מניחה את הדעת מדוע חרטו ידיים על הקבר למרות שאינם כהנים.

דין מוחזק כפרן

גם אם נניח שהטענה שטען בתחילה שמשפחתו לא נהגה מנהגי כהונה הינה טענה שיש בה כדי להרע את חזקת כהונתם (בניגוד למה שהוכחנו לעיל), הרי אבי המבקש מוחזק כפרן על כל טענותיו בעניין מסורת הכהונה של משפחתו, בשל העובדה שטען שאין סימן של ידיים על הקבר ונמצא ששיקר.

מקור הדברים בשו"ע חושן משפט סימן ע"ט סעיף ה': "טענו מנה לי בידך ואמר לא היו דברים מעולם ועדים מעידים שהלווהו חזר ואמר פרעתיך, הוחזק כפרן באותו ממון וחייב לשלם".

מבואר מדבריו, שלאחר שהוחזק כפרן כל טענת פטור שיטען בנוגע לממון זה, בין "לא היו דברים מעולם" בין "פרעתי", אינו נאמן. והוא הדין בנידון דידן בעניין חזקת הכהונה, כיון שהוחזק כפרן בנוגע לטענתו שאינו כהן משום שאין ידיים, הוחזק כפרן בנוגע לשאר טענותיו שלא נהגו במשפחתו מנהגי כהונה אחרים, ונמצא שאינו נאמן בטענות אלו, ועל כן נשאר בחזקת כהונתו.

למסקנה המבקש מוחזק ככהן, ואסור לו להתחתן עם גרושה.

(-) הרב דוד בר שלטון – דיין

מסקנות

1. בית הדין דוחה את הבקשה, וקובע שהמבקש הינו בחזקת כהן ואסור בגרושה.

2. לאחר שבית הדין שקל את הענין כראוי, החליט בית הדין לחייב את מר ש' כהנא, אבי המבקש, בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 7,500 ₪. ההחלטה תועבר לביצוע אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט.

3. להעביר העתק פסק הדין למחלקת הנישואין ברבנות חיפה.

4. להעביר העתק פסק הדין למנהל בתי הדין הרב שלמה דיכובסקי שליט"א לרישום המבקש במאגר מעוכבי נישואין כמי שהוא בחזקת כהן ואסור להינשא לגרושה.

5. פסק הדין מותר לפרסום. השמות הפרטיים של המבקש ואביו יטושטשו באמצעות רישום האות הראשונה בלבד ויימחקו מספרי תעודות הזהות שלהם.

ניתן ביום א' בטבת התשע"ב
(27/12/2011)