מקראות הסתומות ששוברין (מפרשין ופותרין) זה את זה, כגון:

אם לא בריתי יומם ולילה (ירמיה ל"ג כ"ה)
שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו (תהלים נ"ה כ"א),

וכגון:

וה' המטיר על סדום ועל עמורה (בראשית י"ט כ"ד)
הנני ממטיר לכם לחם (שמות ט"ז ד'),

וכגון:

אשר לא ישא פנים לזקן (דברים כ"ח נ')
ישא ה' פניו אליך (במדבר ו' כ"ו),

וכגון:

פוקד עוון אבות על בנים (שמות כ' ה')
לא יומתו אבות על בנים (דברים כ"א ט"ז),

וכגון:

מתים בל יחיו (ישעיה כ"ו)
יחיו מתיך נבלתי יקומון (שם),

וכמה מקראות וכמה דברים מי יוכל לפרשם אילמלא רבותינו ז"ל שפירשום, תדע שכן הוא (עי' ספרי נשא פמ"ב וברכות ז').

כל אלוהים שבתורה ושבמקרא חסרים:

בראשית ברא אלהים למה חסר? לפי שאינו מדקדק עם בריותיו בדין,
שאילו מדקדק לא היה העולם מתקיים אפילו שעה אחת.

אלהים לא תקלל (שמות כ"ב כ"ז) למה חסר, לפי שאין דנין דין אמת לאמתו.

ויריעו כל בני אלהים (איוב ל"ח ז') למה חסר, אינו דין שיהא של הקדוש ב"ה חסר ושל מלאכי עולם ושל ישראל מלא.

אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ"ב ו') למה חסר, לפי שלא עמדו בצדקתם אלא עבדו את העגל בחצי היום שנאמר וירא העם כי בשש משה (שמות ל"ב א') חסר כתיב לומר בשש שעות עבדו את העגל.

ישראל נקראים אלהים שנאמר אני אמרתי אלהים אתם,
המלאכים קרואים אלהים שנאמר ויריעו כל בני אלהים,
דיינים נקראים אלהים שנאמר אלהים לא תקלל ועוד, למה חסר?
לפי שאפילו צדיק גמור הוא השוחד מסיתו שנאמר כי השוחד יעוור וגו' (דברים ט"ז י"ט),

ועוד דיינים נקראים אלהים שנאמר:

אשר ירשיעון אלהים (שמות כ"ב ט').
אלהים של ע"ז למה חסר?
לפי שאין בהם ממש עד שתבוא הישועה ויתמלאו של הקב"ה ושל דיינים.

כל לעלם שבמקרא חסר וי"ו חוץ מב':

וגם בך יאמינו לעולם (שמות י"ט ט'),
ללמדך שכל העולם בטל ודבר אחד מן התורה לא יבטל.
ושוב לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם (דברים כ"ג ז') מלא,
לומר שאע"פ שהם מתגיירין שנאה טמונה בלבם.

כל כהן שבמקרא חסר עד שיבוא אליהו, שנאמר:

ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים,
עד עמוד כהן לאורים ולתומים (עזרא ב' ס"ג).

כל תולדת שבמקרא חסר (וי"ו השני) חוץ מב':

אלה תולדות השמים והארץ (בראשית ב' א'),
ואלה תולדות פרץ (רות ד' י"ח)

ואותן החסרין וי"ו למה?
בשביל ו' דברים שבין העולם לבריות שנבראו, ואלה הן:
קומתו של אדם הראשון,
וזיוו,
ופרי הארץ,
וקלקול המאורות,
ועבודת האדמה,
ועוד אחת שלא נתפרשה עכשיו.

אלה תולדות השמים מלא למה?
שנברא העולם על מליאתו [ואלה תולדות פרץ מלא למה?
שכל מה שחסר העולם משנברא ועד שבא פרץ הוא ממלא אותם.

ושנים אין בהם וי"ו:]

ואלה תולדת ישמעאל (בראשית כ"ה י"ב)
ואלה תולדת עשו (שם ל"ו א')

למה חסר? ללמדך שאין זכות אבות נזכרת להם.

כל אלהי שבמקרא חסר חוץ מאחד:

וירום אלוהי צור ישעי (תהלים י"ח מ"ז),

כשהישועה באה כל החסרות מתמלאות.

כל עפרן מלא ואחד חסר, לפי שאמר לו לאברהם שקלין חסירין אני נוטל ממך, וכשבא לגבות לא גבה אלא קנתירין.

דאמר ר' יוסי בר חנינא כל שקלים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא סלעים חוץ משקלים של עפרון שהם קנתירין, ולפיכך ארבע מאות האחרון (בראשית כ"ג ט"ז) מלא.

כל אבותכם של מקרא חסר חוץ מן אחד:
אלוהי אבותיכם (שמות ג' י"ג) מלא יו"ד, ולמה?
ללמדך שבזכות יעקב נגאלו ישראל ממצרים, וכן לעתיד בזכותו נגאלים, שנאמר:

וזכרתי את בריתי יעקוב (ויקרא כ"ו מ"ב) מלא,

לפי שהייתה מיטתו שלמה ולא נמצא בה פסולת.

כל ארן שבתורה חסר לפי שעדיין לא נכתבה התורה ולא נתנה בתוכו,
אלא משנכתבה ונתנה בתוכו נעשין כל ארון שבתורה מלאין.

כל אבתיו שבמקרא חסירין חוץ מן ג':
וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו (שופטים ב' י') מלא, למה? שכל אותו הדור כשרים ושלמים היו, כעניין שנאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע;
תבוא עד דור אבותיו (תהלים מ"ט כ') מלא, ללמדך שנפשותיהן של רשעים דרות עימהן בחשך שהן מלאים רשע;
כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו (דהי"ב ל' י"ט) [להודיעך שהיה שלם].
הרי שלושה שמות, ומה ת"ל לא אלהי אחז ולא אלהי אמציה ולא אלהי יהורם בן שפט ולא אלהי אחזיה ולא אלהי ירבעם כ"א אלהי דוד אלהי שלמה אלהי אסא אלהי יהושפט אלהי עזיה אבותיו, מלא וי"ו כנגד ששה צדיקים שלפניו וששת רשעים.

כל אבתם שבתורה חסר חוץ מב',
אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם (במדבר א' ט"ו);
כי מטה אחד לראש בית אבותם (שם י"ז י"ח),
שלא תאמר אין עונות עונשין אלא בני אדם הדיוטות, שהרי הן עונשין נשיאים וראשי אבות.

כל שבתתי חסרים וי"ו ואחד מלא (ויקרא כ"ג ל"ח) לומר לך שכל המקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו טרחות ששת (וי"ו) ימי בראשית.

וישבתו העם ביום השביעי (שמות ט"ז ל') חסר (יו"ד) לפי שלא שמרו ישראל אותה שבת כהלכתה. [והעברת שופר תרועה בחדש השביעי למה חסר, לפי שיום עשירי אינו רובו של חדש].

כל שינה שבמקרא כתיב בה"א חוץ מן אחד,
כן יתן לידידו שנא (תהלים קכ"ז ב'), [שהם ישנין שינה אחת עריבה וממנה הם נגרעין לעתיד לבא],
ומי גרם לו לעשות ידיד?
לפי שתלמידי חכמים משכימים ומעריבים ועוסקים בתורה ושונים בעולם הזה הקב"ה נותן להם רווח וישנים שינה וממנה מקיצים לעוה"ב, שנאמר:

על זאת הקיצותי ואראה (ירמיה ל"א כ"ו),

ואומר:

הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן (תהלים קכ"ז)

והם נחלתו של הקב"ה, ומה מנחיל להם אלו שכתוב בהם: להנחיל אוהבי יש (משלי ח' כ"א).

כל חטא שבמקרא חסר א' ללמדך שאין פורענות שולטת באדם אלא א"כ הכריעו עונותיו על זכיותיו אפילו אחת כמו שנאמר:

מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע (מיכה ז' ח').

כל וירא יתר א', של הקב"ה (אם נאמר בו וירא) מפני שהוא רואה את הבריות ראיות יתירות ומעביר עליהם, ושל בשר ודם בשביל ראייה שיש בו הוא סורר ביראה. -

הנפלים היו בארץ (בראשית ו')
ושם ראינו את הנפלים בני ענק מן הנפלים (במדבר י"ג ל"ג),

שלושתם חסרים, ולמה?
אמר הקב"ה הללו נופלים מגבורתם כעניין שנאמר לכן יפלו בנפלים (ירמיה ו' ט"ו).

כל נשא [של בריות] כתיב בשי"ן, למה?
לפי שהשכחה מצויה בבני אדם,

ושל הקב"ה מי אל כמוך נשא עוון למה בשי"ן,
שאע"פ שאין שכחה לפניו אלא כביכול הוא משכיח עונותיהם של ישראל,

ושל נבלה והנושא את נבלתם, למה בשי"ן?
בין בשוגג בין במזיד [לכך כל נושא ולשון נשיאה כתוב בשי"ן].

כל שמחה שבמקרא בשי"ן, למה?
לפי ששמחת העוה"ז אינה שמחה שלימה מפני שהיא נמחית.

חירם וחירום, עד שלא נטל שכר משלמה היה רם משנטל שכר רום;

עמיהוד עמהוד, למה? אמר הקב"ה יוסף היה עמי ועשה רצוני, דכתיב:

ולא שמע אליה לשכב אצלה (בראשית ל"ט י').

לחת חסר ללמדך ששני לוחות האחרונות מן הראשונות נכפלו,

וישלך מידו (מידיו קרי) את הלוחות (שמות ל"ב י"ט) חסר יו"ד, ללמדך שהיד הגדולה רמזה לו שישבר אותן, אמר מוטב שיהיו כפנויה ואל יהיו כאשת איש, היא שהכתוב משבחו, ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל (סוף דברים) איזו היא יד חזקה שעשה לעיני כל ישראל? הוי אומר זה שיבור הלוחות, כעניין שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט' י"ז).

אמור להם (במדבר ו' כ"ג) מלא וי"ו, למה? ללמדך ששליח צבור צריך לומר ברכת כוהנים על כל דבור ודבור ועל כל אמירה ואמירה, ולמה ברכת כוהנים ראשונה שלש תיבות? כנגד ג' אבות אברהם יצחק ויעקב, שניה חמש כנגד חמשה ספרי תורה שבזכות אבות ניתנה תורה, שלישית שבע כנגד ז' רקיעים.

ותכסהו בשמיכה (שופטים ד' י"ח) בשי"ן כתיב,
אמרו חכמים: פשפשו בכל הכלים (בתנ"ך), ולא מצאו כלי ששמו שמיכה,
ומה הוא שמיכה?
אמר הקב"ה שמי - כה אני מעיד שלא נגע בה אותו רשע.

מרכבת פרעה (שמות ט"ו ד') חסר וי"ו למה?
שעברו ישראל הים בשש שעות בלילה, וכיון שעלה האחרון של ישראל מן הים ירה הראשון של מצרים לשם,
וכן הוא אומר ויהי באשמורת הבקר וגו',
וכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו' (דברים י"ז ז').

ויבא נעמן בסוסו ברכבו (מ"ב ה' ט') בסוסו כתיב חסר יו"ד
לומר שאע"פ שהיה נעמן שר צבא נהג כבוד באלישע והשפיל עצמו ולא בא לפתחו בכל סוסיו ובכל מרכבותיו אלא בסוס אחד כדכתיב בסוסו.

כל הר חרב שבתורה חסר וי"ו חוץ מן אחד שנאמר:

ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל"ג ו') מלא,

ללמדך עד שלא חטאו ישראל במעשה העגל הייתה חרב לפניהם ומאבדת כל אויביהם, וכשחטאו הייתה חרב עליהם (נ"א נעשה חורב מלשון חרבה.)

ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י"ח ל') נו"ן של מנשה תלויה,
הוא משה וכתיב מנשה, ללמדך כי אותו יונתן בן בנו של משה רבנו היה,
וכיון שנעשה מומר לע"ז לא זכה לקרות שמו על שם משה, משום שנאמר:

כי אין זיכרון לחכם עם הכסיל (קהלת ב' ט"ז).

ולמה נקרא שמו על שם מנשה לפי שעשה מעשה מנשה.
בוא וראה כמה דורות יש בין יהונתן ומנשה וקרא יהונתן על שמו ועדיין לא נברא מנשה.

משל לגנב שהיה בעיר, כל מה שאחרים גונבים בעיר תולין בו.
ולמה נו"ן תלויה?
לומר אם זכה ועשה תשובה נקרא בן משה ואם לא - בן מנשה.

מה נאמר בבני דן: הם באו עם בית מיכה ויאמרו לו מי הביאך הלום, אין אתה בן בנו של משה שנאמר בו אל תקרב הלום (שמות ג' ה')? ומה אתה עושה בזה,
אמרו לו: לא כתיב במשה זקנך ויאמר אליו ה' מה זה בידך (שם ד' ב')?
ומה לך פה, לא כך כתיב במשה ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה' כ"ח)!
אמר להם: כזאת וכזאת עשה לי מיכה. ולאחר כך עשה תשובה, שראה דוד שהיה חמדן בממון ומינהו על האוצרות, כדכתיב ושבואל בן גרשם נגיד על האוצרות (דהי"א כ"ו כ"ד) שבואל, ששב לאל בכל לבו. וימנע מרשעים אורם (איוב ל"ח ט"ו)

עי"ן תלויה (בתיבת מרשעים) לומר לך (בתחילה) כיון שנעשה אדם ראש למטה נעשה ראש (צ"ל רש) למעלה.

יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ' י"ד) עי"ן תלויה אם זכו מיאר ואם לא זכו מיער.

כל ימלך שבמקרא חסר וי"ו בר מן אחד,
תחת עבד כי ימלוך (משלי ל' כ"ב) מלא, למה כתיב חסר?
וכי בדין הוא שיהא של הקב"ה חסר ושל ב"ו מלא?
[אלא למה נתוסף בתוכו וי"ו? לומר לך ווי לעולם כשימלוך עליו הדיוט ועבד.

ולמה כל ימלך של ב"ו חסר? כגון והוא ימלך תחתי (מ"א א' ל"ה),
אלא שאין מלכות ב"ו מלכות שלמה.
ולמה של הקב"ה חסר כגון ה' ימלך לעולם ועד (שמות ט"ו י"ח),
אפשר שאין מלכותו של הקב"ה שלימה?
אלא כל זמן שזרעו של עשו בעולם וממליכין עליהם ע"ז כביכול אין מלכותו של הקב"ה שלימה. ואימתי תהא שלימה, לכשיעשה בהם הקב"ה דין שנאמר:

ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה (סוף עבדיה)],

עד שבן דוד בא וכו'.

למען עשה כיום הזה (בראשית נ' כ') בה"א כתיב, אמר להם יוסף לא ממני היה אלא הקב"ה עשה.

קדש ישראל לה' ראשית תבואתה בה"א כתיב, שהן אוכלין פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב.

הלא פרס לרעב לחמך (ישעיה נ"ח ז') פרש כתיב, אם אתה מבקש לבחון אם רעב הוא פרוש לו ואם אתה רואהו ערום מיד אתה חייב לכסותו דכתיב כי תראה ערום וכסיתו.

עשה צדקה ומשפט (משלי כ"א ג') בה"א כתיב, ללמדך שאינו עושה צדקה ומשפט פעם אחת אלא שעשה פעמים הרבה, ודכותיה עתה הסכלת עשה (בראשית ל"א כ"ח) בה"א כתיב, שפעמים הרבה היה סכל, וכן עשה שטים שנאתי (תהלים ק"א) אין עשה אלא מי שעשה פעמים רבות.

רגלי חסידיו ישמור (ש"א =שמואל א'= ב' ט') חסידו כתיב, בשביל צדיק אחד העולם מתקיים. ותאכל היא והוא (מ"א =מלכים א'= י"ז ט"ו), הוא כתיב לאמר משל אליהו אכלו שניהם (עי' פדר"א פל"ג).

והשיגוך דקללות (דברים כ"ח מ"ד) מלא, אמר הקב"ה אם אין אני מערב שמי עימהם הן כלין, לקיים מה שנאמר: עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א),

ושל ברכות (דברים כ"ח ב') למה חסר? שאם יבקש אדם לעשות לך טובה יהא פוגע בך ותהא אתה פוגע בו.

והנשיאם (שמות ל"ה כ"ז) כתיב חסר יו"ד בתראה, לפי שמיהרו כולם להביא כאיש אחד, שנאמר והותר (שם /שמות/ ל"ו ז'). יפרש כנפו (דברים ל"ב י"ב) כנפו כתיב כנף אחד פרש ומכהה גלגל חמה.

כל עולה שבתורה חסר וי"ו חוץ מן וביום הבכורים (ויקרא כ"ג י"ד) רמז לעצרת שהיא בששה בחדש.
וארצה בו ואכבדה (חגי א' ח') ואכבד כתיב, ללמדך כי ה' דברים היו בבית ראשון שלא היו בבית שני: ארון, אורים ותומים, שמן המשחה, אש של מעלה, וכרובים.

בלטיהם (שמות ז') בלהטיהם, למה ה"א?
כיון שחיסר אות אחת מהן לא יוכלו לעמוד.

כבשים (משלי כ"ז י"ט) בשי"ן ולא בסמ"ך למה?
שהן כובשים עונותיהם של ישראל שנאמר יכבוש עונותינו (מיכה ז' י"ט).

כל ימי בראשית לא נאמר בהם ה"א אלא בשישי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום השישי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ה' דברים:

על האש שלא יזיק לאברהם אבינו, ולחנניה מישאל ועזריה,
ועל הים שיבקע,
ועל האריות שלא יזיקו לדניאל,
ועל האתון של בלעם שידבר,
ועל העורבים שיכלכלו לאליהו.

ד"א השישי שאם אין ישראל מקבלים את התורה (שנתנה בשישי בסיוון) הנני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו. -

זובח תודה יכבדנני (תהלים נ' כ"ג) למה כתיב נ"נ?
כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו נוחל ב' עולמות. -

בן חרחס (מ"ב כ"ב י"ד) בן חסרה, (דהי"ב ל"ד כ"ב) מלמד שהיה בעלה בעל צדקות וכשמת חסרה צדקות של בעלה.

וקבל היהודים (אסתר ט' כ"ג) חסר וי"ו, זה אחד משלושה דברים שגזרו ב"ד של מטה והסכים ב"ד של מעלה עימהם:
שאילת שלום בשם, שנאמר: והנה בועז בא וגו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם וגו' (רות ב' ד'),
וחיוב מעשרות מעולי עזרא (נחמיה י') ועל החתום (שם י') זה ב"ד של מעלה,
ועל החתומים זה ב"ד של מטה,
ומגלת אסתר (שקבלו עליהם).

ואלה תולדות פרץ וחצרון הוליד את רם (רות ד' י"ח) והלא ירחמאל היה שנאמר את ירחמאל ואת רם ואת כלובי (דהי"א ' ב' ט'),
אלא מלמד שנשא גויה להתעטר בה שנאמר ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה (שם ב' כ"ו). -

ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהלים קל"ט ט"ז) כתיב ולא בא' וקרינן לו בוי"ו מלמד שברא הקב"ה מכל ימים יום אחד יום הכיפורים לכפרה.

כתיב ותפעם רוחו בפרעה (בראשית מ"א ח')
וכתיב ותתפעם בנבוכדנצר (דניאל ב' א'),
פרעה היה יודע החלום ונתקשה עליו הפתרון,
ונבוכדנצר שכח החלום והפתרון.

כי מי אשר יבוחר (קהלת ט' ד') יבחר כתיב, מלמד שבחר נבוזראדן בהקב"ה ונתגייר.

כתיב באליהו: כי לא טוב אנכי מאבותי (מ"א י"ט),
וביונה כתיב: טוב מותי מחיי (יונה ד'),

אלא יונה שהיה בנה של צרפתית מת פעם אחת וידע שיש לו מנוחה,
ואליהו לא מת לכן אמר כי לא טוב אנכי מאבותי.

מאדם העיר (יהושע ג' ט"ז) באדם כתיב, קריה היא ושמה אדם
ובינה לצרתן י"ב מילין,
וי"א בזכות יוסף דכתיב ביה אהל שכן באדם (תהלים ע"ח ס').

כתיב בהמן ורב בניו (אסתר ה' י"א) חסר וי"ו, מלמד שהיו בניו מאתים ושמונה מנין ורב.

בניהו בן יהוידע בן איש חיל (ש"ב כ"ג) חי כתיב, מלמד שהצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתן.

עוד מי לך פה (בראשית י"ט י"ב) עד כתיב חסר וי"ו, אמרו לו ללוט עד כאן יש לך לדבר.

ויהודה עוד רד (הושע י"ב א') חסר שהיה עד לקבלה.

דמך על ראשך (ש"ב א') דמיך כתיב יתר יו"ד, אמר לו: הרבה מיתות אתה חייב.

כתיב: עבדו את ה' ביראה (תהלים ב' י"א),
וכתיב: עבדו את ה' בשמחה (שם ק'),

אמרו חכמים שתהא שמח ומתפלל ויהא לבך שמח שאת עובד למקום.

כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח בר מן אחד, לםרבה המשרה (ישעיה ט' ו') שביקש הקב"ה לעשות יחזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג, ובשביל שלא אמרו שירה נסתם.

כתיב: מלון קיצה (מ"ב י"ט כ"ג)
וכתיב: מרום קיצו (ישעיה ל"ז כ"ד)

אמר אותו רשע בתחילה אחריב בית דירה של מטה ולבסוף של מעלה.

כי שרית עם אלהים (בראשית ל"ב כ"ט) שי"ן כתיב מלמד ששניהם כמלאכי השרת.

שעירה בשי"ן כתיב, מלמד שהיא מעמדת שערותיו של אדם.

ואת ערבתם תקח (ש"א י"ז) חסר וי"ו, אותה הערבות שערב יהודה לבנימין שנאמר אנכי אערבנו (בראשית מ"ג ט') דוד קיים והרג גלית הפלשתי. ויכו אותו ואת בניו (במדבר כ"א ל"ה) בנו כתיב שהיה בנו כמותו גיבור.

כל אליהו מלא וי"ו בר מן ה'
וכל יעקב חסר וי"ו בר מן ה',
ללמדך שאליהו בא וגאל את זרע יעקב, שנאמר: הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (סוף מלאכי).

נאמר: במשה של נעליך (שמות ג' ה')
ונאמר: ביהושע של נעלך (יהושע ה' ט"ו)

לפי שלא נכנס משה לארץ ישראל ולא ירשו בניו מקומו נאמר בו של נעליך,
ויהושע נכנס לארץ רק שלא ירשו בניו מקומו, לכך נאמר בו נעלך.

ממערכות פלשתים (ש"א י"ז כ"ג) ממערות פלשתים כתיב, מלמד שהערו באמו באותו לילה מאה אנשים וכלב אחד שנאמר הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות (שם י"ז מ"ג).

ועץ חניתו (שם י"ז ז') וחץ כתיב מלמד שאסור לספר בשבחן של רשעים.

חד אמר שובך
וחד אמר שופך (ש"ב, דהי"א י"ט)
שופך שכל הרואה אותו נשתפכו מעיו לפניו כקיתון.

כתיב ערפה (רות א' ד') וכתיב הרפה (ש"ב כ"א י"ח)
ערפה שהכל עורפין אותה מאחוריה,
הרפה שהכל דשין אותה כהריפות.

מעבירם דבני עלי (ש"א ב' כ"ט) חסר יו"ד שהיו משהין שעה אחת את הנשים שהיו עומדות על קורבנותיהן והיו לנות בדרך ומזנות (עי' שבת נ"ה:).

לסוסתי (שה"ש א' ט')
לססתי כתיב שהיה שש הקב"ה לאבד רכבי פרעה.

אחזו לנו שועלים שעלים (שם ב' ט"ו)
כתיב ראשון מלא ואחרון חסר,
אותן השועלים ירדו לשעלי הים.

ומצאנה מנוחה (רות א') ומצאן כתיב,
לומר שאחת מהן מנוחה מצאה ולא שתיהן.

תשברנה (שם א') שי"ן כתיב, שהיו יכולות לשבור את יצרן עד שיגדלו.

ותשנה קולן (שם א') שי"ן כתיב חסר א',
מלמד שתשש כחן והיו הולכות ובוכות.

וירדת הגורן (שם ג' ג') וירדתי כתיב יו"ד יתירה,
אמרה לה זכותי תרד עמך.

אלי (שם ג' ה') קרי ולא כתיב,
שלא יבא מי שאינו הגון לך להזדווג עמך,
אעפ"כ עלי ליישב הדברים,
בטרם יכיר (שם ג' י"ד) בטרום כתיב,
מלמד ששהת עמו שש שעות ולא נגע בה.

כל הביא מלא בר מן אחד הבי המטפחת אשר עליך (רות ג' ט"ו)
מלמד שהיה מדבר עמה בלשון זכר כדי שלא ירגיש בה בן אדם.

קנית (שם ד' ה') קניתי כתיב,
מלמד שהיה חסר מדברי תורה.

ושמו יתרא הישראלי (ש"ב י"ז כ"ה)
וכתיב יתרא הישמעאלי (דהי"א ב' י"ז),

ישראל היה, אלא שהיה חוגר חרבו כישמעאלי.

תומים (בראשית כ"ה כ"ד) חסר א',
מלמד שהיה אחד צדיק ואחד רשע,
וכתיב בתמר תאומים מלא מלמד שהיו שניהם צדיקים.

ותשא כל העדה (במדבר י"ד א') בשי"ן כתיב,
שהשיאו רעה לדורות, היך מה דאת אמר כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כ"ד י').

וילכו בלא כוח לפני רודף (איכה א' ו') מלא,
ובא לציון גואל (ישעיה נ"ט כ') מלא,

ללמדך כמו כשגלו ברודף מלא
כן יגאלו בגואל מלא.

נשקד עול (איכה א' י"ד) על כתיב,
שקד הקב"ה להביא הרעה עליהם.

ישתרגו (שם א') שי"ן כתיב,
מלמד שבאו עליהם כל הרעות.

משאות שווא ומדוחים (שם ב' י"ד) חסר יו"ד
ומדוחם כתיב, מתנבאים נביאות שקר [כביכול] עד שדחוני והגלו אותי ממקומי.

כל סכו חסר וי"ו בר מן חד ויחמס כגן סוכו (איכה ב' ו') מלא כתיב,
שכיון שגלו שככה חמתו של הקב"ה.

בדא מלבו (מ"א י"ב ל"ג) מלבד כתיב, מלבד שהוציאו ירבעם מלבו,
כמה דאת אמר מלבד שבתות ה' (ויקרא כ"ג ל"ח).

שתם תפלתי (איכה ג' ח') שתם כתיב בשי"ן,
ללמדך שכל המתפלל לאחר הצבור מעשיו נפרשין.

בחיטי מנית (יחזקאל כ"ז י"ז) מלא יו"ד,
ללמדך שחמש מאות מיני חטים הם מנין מנית.

נשא לבבנו (איכה ג' מ"א) בשי"ן כתיב,
כך משנשבא ליבא דבר נש.

והורדתי בריחים כלם (ישעיה מ"ג י"ד) בריחים כתיב,
לא היו רחיים בבבל עד שבאו ישראל ולמדום.
כל יריחו כתיב וי"ו בר מן חד כתיב ה"א:

בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה (מ"א ט"ז ל"ד)

מלמד שלא הייתה יריחו ממש אלא קריה ששמה יריחה
ולא קיים דברי הנביא.

ההלכוא (יהושע י' כ"ד) יתירה א',
מלמד שהיה מלאך לפניהם.

את תמנת סרח בהר אפרים (שם י"ט נ')
וכתיב בתמנת חרס (שם כ"ד ל'),

בתחילה פירותיה מסריחין
ולבסוף פירותיה משתמרין כחרס.

וארבה את זרעך (יהושע כ"ד ג') וארב כתיב,
שנעשה כאורב הזה, כמה דאתאמר: וארב לו וקם עליו (דברים י"ט י"א),
עשיתי לי אורב למיחמי דאי לא זכי דלא למיתן ליה בנין,
ואי זכי למיתן ליה בנין.

נושא עוון (שמות ל"ד ז') בשי"ן כתיב,
לכשישוב מדרכו הרעה הוא נושא עונותיו.

ויעלהו לעולה על החמה (מ"ב ג' כ"ז) חסר וי"ו,
מפני שהיה משתחווה לחמה.

והמים להם חמה (שמות י"ד כ"ט) חסר וי"ו,
מלמד שנתמלאו המים עליהם חמה (חימה).

יהי מארת (בראשית א' י"ד) חסר וי"ו,
מלמד שלא נברא אלא גלגל חמה תחלה.

כל צור מלא שבמקרא אינו מדבר אלא בצור המדינה,
וכל צור חסר אינו מדבר אלא ברומי המדינה.

ושפח ה' (ישעיה ג' י"ז) בשי"ן כתיב,
מלמד שהיה מונה הקב"ה משפחותיהן של ישראל שלא יתערבו בשאר האומות.

ויבן נח (בראשית ח' כ'),
מלמד שהבין נח ואמר למה ריבה בטהורים ומיעט בטמאים?
אלא שאקח מן המרובה לקרבן.

ויתגל בתוך אהלה (שם ט' כ"א) בה"א כתיב,
בא לשמש ונתפזר זרעו ונתבזה.

ולוט ישב בשער סדום (שם י"ט א') ישב כתיב חסר וי"ו,
אותו היום מנוהו ראש לדיינים כשהיה אומר דברים שהם צריכין להן היו אומרים גש הלאה, וכשהיה אומר דברים שאינם צריכין להן היו אומרים האחד בא לגור וישפוט שפוט.

קומי לכי (מ"א י"ד י"ב) כתיב ביו"ד בזכות י' דברות.

ובוסר גמל יהיה נצה (ישעיה י"ח ה') גמל כתיב חסר וי"ו,
ללמדך שאין הישועה באה עד שתכרת אומה האוכלת בשר גמל (הישמעאלים).

אולי יראה ה' בעוני (ש"ב ט"ז י"ב) אלי כתיב,
לפי שהיה דוד מתענה וצם לפני הקב"ה שיבנה הבית על שמו,
ואמרו חכמים שהוא היה עושה סעודה בכל יום ויום ומאכילה לעניים,
והוא אינו אוכל מערב ועד ערב.

בעוני (שם שם) כתיב,
שכל עשיר שבעולם עני הוא לפני הקב"ה.

וכחל ארבה ימים (איוב כ"ט י"ח),
זה עוף ושמו כחל ושמן הוא וכשהוא מזקין חוזר לנערותו,
לפיכך כתיב כחל חסר וי"ו, כתינוק הזה שיונק חלב כחל.

כל חברונה מלא בר מן אחד: אנה אעלה ויאמר חברנה (ש"ב ב' א') חסר וי"ו,
ללמדך שעשו ישראל ה' שנים מלך [אחר], ובשישית נתחברו כל ישראל ויהודה והמליכו לדוד,

שנאמר: ויבאו כל שבטי וגו' (שם ה' א').

כל עולה חסר וי"ו בר מן אחד, וכי יעשה הנשיא נדבה ועלה (יחזקאל מ"ו י"ב) למה?
כדי להדר קרבנו של נשיא הוסיף לו הקב"ה אות משמו.

עדות ביהוסף שמו (תהלים פ"א ו')
מלמד שגינו המצריים אותו ואמרו עבד מולך הוא עלינו ואינו יודע בשבעים לשון,
הוסיף הקב"ה אות משמו ולמדו שבעים לשון.

כל כמוך חסר ה"א בר מן ב': מי כמכה באלים ה' מי כמכה נאדר בקדש (שמות ט"ו י"א) למה? שאילו בראייה (שראו בעיניהם גבורת ה') והשאר בשמועה [וכמו כן באאלם חסר ב' יודין ובכל התורה אינו כן אלא או ביו"ד קדמאה או ביו"ד בתראה,

לומר לך מי כמוך חסין יה ומי כמוך חסין וקשה שאתה שומע נאוצי וגדופי של אותו רשע ושותק, דבי ר"י תנא מי כמכה באלים ה' מי כמוך באלמים].

כל בך שבמקרא חסר ה"א חוץ מאחד של פרעה: ובכה ובעמך (שמות ז' כ"ט)
מפני שבו התחילה הפורענות תחילה שאע"פ שעשו לו כמה תקנות שלטו הצפרדעים בגופו,
וכן הוא אומר: על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה (שם ח' ח').

ויהי ישעיהו לא יצא חצר (מ"ב כ' ד') קרי לא יצא העיר כתיב, שלא יפורסם הדבר.

ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם (שמות ל"ה ג') מה ת"ל?
לפי שנאמר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו'
ששת ימים תעשה מלאכה וגו'
אלה הדברים אלו שלשים ותשע אבות מלאכות שנאמרו למשה בסיני,
היה למקרא לאמר ויאמר אליהם אלה דברים,
וכיון שאמר להם אלה, שומע אני שאלה למניין שלושים ושישה,
ה' דהדברים לרבות אחת, דברים שנים,
הרי מ' חסר אחת אבות מלאכות (עי' שבת צ"ז:).

עליו בשמים ירעם (ש"א ב' י') עלו כתיב,
אם חד הוא ירעם עליו,
אם גם שנים ירעם עליהם.

יחתו מריביו (ש"א ב' י) מריבי כתיב,
אם אחד הוא יחת,
ואם גם שנים יחתו.

בבוא כשואה פחדכם (משלי א' כ"ז) כשאוה כתיב,
לפי שהם אנשי שאייה ועושים במעשיהם עול לפיכך פחדים באו עליהם בשאוה.

יצפון לישרים תושיה (משלי ב' ז') וצפן כתיב,
שכבר צפן הקב"ה להם שכרם,
וכן הוא אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים ל"א כ').

ודרך חסידיו ישמור (משלי ב' ח') חסידו כתיב,
כי כשאדם חסיד אע"פ שאין באבותיו כמוהו כדי הוא להישמר.

אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות (שם ג' כ"ז) ידיך כתיב,
אע"פ שאין הכל סיפק בידו לעשות, שאין הקב"ה מבקש מן האדם אלא לפי כוחו,
אם יש סיפק עשה בשתי ידיך ואם לאו בידך האחת.

שש הנה שנא ה' ושבע תועבות נפשו (משלי ו' ט"ז) תועבת כתיב,
שלא תאמר אין אדם נעשה שנאוי להקב"ה עד שיהיו בו שבע אילו כולן,
אלא אפילו באחת מהן, שכל אחת ואחת תועבה בפני עצמה,
ולמה הוא קורא תועבות ללמדך ששקול אחד כנגד כולן.

הן אלה קצות דרכיו (איוב כ"ו י"ד) דרכו כתיב,
שאפילו קצות דרך אחת מדרכיו של הקב"ה אין אדם יכול לעמוד עליו.
ומה שמץ דבר נשמע בו (שם כ"ו) שלא נשמע השמץ בדרכיו של מקום מעולם,
שאפילו האומות משבחין אותו שנאמר ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים,
וכן ראיה לדבר עוד בכמה מקומות.

ורעם גבורותיו מי יתבונן (שם כ"ו) גבורתו כתיב,
מי יכול לעמוד על רעם גבורתו [אחת] של הקב"ה.

הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז' א') על ארץ כתיב,
אילו עשר שנים שבין שבעים לשמונים שני חיי בשר ודם,
שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה (תהלים צ' י'),
ולמה חסר יו"ד (בתיבת על)?
מפני שפעמים אדם משלימן לאלו י' שנים
ופעמים אין אדם משלימן.

מנהסערה (איוב ל"ח א') למה נו"ן עקומה?

לפי שהיה איוב מטיח דברים כלפי מעלה ואומר:
ריבון העולמים שמא נתחלף לך בין איוב לאויב,
שנאמר למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך,
וכשנגלה אליו הקב"ה שנאמר ויען ה' את איוב מנהסערה,
אמר לו הקב"ה: אני מונה שערותיו (מלשון סערה) של אדם ולא נתחלף לי בין נימא לנימא ונתחלף לי בין איוב לאויב?
ומה השיב איוב להקב"ה: מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע.

אשם תרין בכל המקרא: אשם אשם לה' (ויקרא ה' י"ח) חסר וי"ו,
מפני שלא במזיד עשה זה אלא בשוגג,
וכן הוא אומר תורה אחת יהיה לכם ולעושה בשגגה (במדבר ט"ו כ"ט),
ואחד מלא דיחזקאל (כ"ה י"ב) עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום,
מפני שעשו את הדבר הזה במזיד כדי להכעיס להקב"ה.

ושמעו לקולך וגו' אלהי העבריים (שמות ג' י"ח) בב' יודי"ן,
רמז לעשר מכות וזה שכתוב אחריו:

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו'.