ולא אבו בנימן (שופטים כ' י"ג) חיסר הכתוב בני כי עשו תבל ונבלה וזימה בישראל, וראוי להם לגרוע ייחוסן מבנימן הצדיק ולהרחיקם מתולדתו ומכללו, ולא כנם בני בנימן כי לא אבו לשמוע בקול אחיהם, ובשאר מקומות שקראם בני בנימן נתן להם תקווה ודרך תשובה אם יחזרו ממעשיהם הרעים ויעשו תשובה יקראו על שם אחיהם בני בנימן.
בלכתו להשיב ידו בנהר (ש"ב ח' ג') כתיב בספר שמואל עילתו, שהזכירו הכתוב בשני מקומות בשמואל ובדברי הימים (דהי"א י"ח ג') ואמרו הכתוב בשני זמנים ובשני עתים (מעשים), פעם ראשונה אמר להשיב ידו בנהר,
ופעם שנית אמר להציב ידו בנהר פרת,
ולא עסק הכתוב פעם ראשונה להודיע שהוא נהר פרת או נחל מצרים כתבו חוצה לו פרת קרי.
כאשר ישאל בדבר (ש"ב ט"ז כ"ג) חיסרו הכתוב איש בפנים, כי בן אדם מחוסר מאלוהים, וכן הוא אומר ותחסרהו מעט מאלוהים (תהלים ח' ו') ולא דברו יקום כדבר אלוהים, לכך חיסרו הכתוב מבפנים איש ותלה לו הכתוב מבחוץ, אם זיכה מעשיו ועשה לשם שמים תהיה עצתו כדבר אלוהים.
כי על בן המלך (ש"ב י"ח כ') חיסרו כן, לפי רוע מעשיו כי בקש להמית אביו וכפר בעיקר ובא בזדון אל פילגשי אביו ואמר יואב כי על כן בן המלך מת, תלה לו כן מבחוץ כי באמת הומת בן המלך, וכן הוא אומר כן בנות צלופחד דוברות (במדבר כ"ז), כדבריכם כן הוא (בראשית מ"ד).
ואדרמלך ושראצר הכוהו בחרב (מ"ב י"ט ל"ז) נכתב מבפנים, בניו נקרא מבחוץ, ואדרמלך ושראצר הכוהו לא נודע מי הכוהו אם בניו או אחרים, ותלה לו מבחוץ בניו להודיע לכל באי העולם נקמת אלוהים בו ולקיים עליו הנני מקים עליך רעה מביתך (ש"ב י"ב י"א).
קנאת ה' (מ"ב י"ט ל"א) כתיב הוסיף צבאות ותלה לו מבחוץ, כי נקמה גדולה יעשה ה' בו ראשונה ואח"כ על ידי צבאות מלאכיו. וכן הוא אומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (מ"ב י"ט ל"ה), לכך תלהו מבחוץ להודיע לשתי נקמות שנקם בו אלהים.
הנה ימים נאם ה' (ירמיה ל"א ל"ז) כתיב עילתו כי הנה ימים נאם ה', דבר סתום הוא והיה לנו לומר כי זאת הבשורה לעתים רחוקות ולימים רבים, כאשר נקרא באים מבחוץ קירב הקץ וקירב הבשורה בקריאת באים כצווי הנביא. הרחמן ימהר הקץ
אל יהי פליטה (ירמיה נ' כ"ט), כתיב בפנים עילתו כי בבל הוא כסא המלוכה ובית המלכות, וכן הוא אומר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתה לבית מלכו (דניאל ד' כ"ז), ובה שקעה מלכות ישראל ובטלה מלכותן, ובישר ירמיה לשארית ישראל בנקמת אלוהים אשר ינקום ממנה בעוה"ז ולעתיד לבא, וכתב אל יהי פליטה בעוה"ז ולהוסיף מבחוץ אל יהי לה לעתיד לבא.
כל אשר תאמרי אעשה (רות ג' ה') כתיב, יצא מזה כי ציוותה נעמי את רות שתי פעמים, ראשונה אמרה רות כל אשר תאמרי אעשה,
ובציוויה השניה אמרה כל אשר תאמרי אלי אעשה לכך הוא תלוי מבחוץ.
כי אמר אל תבואי (שם ג' י"ז) כתיב, מלמד כי רות הגידה לנעמי חמותה הדבר שתי פעמים, בראשונה לא אמרה אלי ובשניה אמרה אלי לכך נתלה מבחוץ.