בחינת בגרות בתנ"ך לבתי ספר דתיים שאלון מס' 2212 - קיץ תשנ"ז, 1997 2 יחידות לימוד לנבחנים המשלימים ל - 5 יח"ל

פרק ראשון - פרק שלא נלמד (40 נקודות)
שמות יב, כ"ט-נ"א (לתלמידי בתי"ס תיכוניים בלבד)

עיין בפרק ובמפרשיו. עליך לענות על שאלה 1 (חובה) ועל שלש מהשאלות 5-2.
(לכל שאלה 10 נקודות).

ענה על שאלה 1 (חובה)

שאלה 1
עיין בפסוקים כ"ט-מ"ב.
רש"י: "מגיד שכיוון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין..."
א. ציין שלושה ביטויים, המתארים כיצד הוצא לפועל הרצון האלוקי הנזכר בדברי רש"י שלא לעכב את ישראל. השב לאחר עיון בפסוקים כ"ט-מ"ב.

ב. עיין בפסוקים מ'-מ"א בפרקנו ובבראשית, ט"ו, י"ג-ט"ז.
מהו הקושי העולה מקריאת שני הקטעים האלה?
כיצד רש"י מיישב את הקושי, וכיצד רמב"ן מיישב קושי זה? (עיין בקטעים המסומנים בפירושיהם לפסוק מ').



ענה על שלוש מהשאלות 2-5.

שאלה 2
עיין בפסוק ל"ט ובפירוש רמב"ן לפסוק זה.
א. עיין בפסוק י"ט בפרקנו. איזו בעיה בין פסוק י"ט לבין פסוק ל"ט רמב"ן מיישב בדבריו?

ב. "כי גרשו ממצרים".
מה באות מילים אלו לנמק, לדעת רמב"ן?



שאלה 3
עיין בפסוק מ"ב.
א. מה משמעות "ליל שמרים הוא לה' ". ומה משמעות "שמרים לכל בני ישראל לדרתם", לפי
ראב"ע (בקטע המסומן)?
כיצד ראב"ע רואה את היחס בין שני חלקי הפסוק?

ב. עיין בפירוש רשב"ם שלפניך.
"'ליל שמרים הוא לה'' מימות אברהם ה' מצפה לזה הלילה להוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהבטיחם. ולישראל הוא 'ליל שמרים לדרתם' - לכל דורותם שמצפים לזה הלילה לחוג בו חג הפסח..."
מה משמעות "ליל שמורים הוא לה'", ומה משמעות "שמרים לכל בני ישראל לדרתם", לפי
רשב"ם?
כיצד רואה רשב"ם את היחס בין שני חלקי הפסוק?



שאלה 4
עיין בפסוקים מ"ג-מ"ט.
א. מהו המשותף לציוויים הנזכרים בקטע זה, ובמה חורגים מהם הציוויים שבפסוק מ"ו?

ב. עיין בפסוקים מ"ג ומ"ח.
מי נכלל בציווי "כל בן נכר לא יאכל בו", לפי רש"י, ומה מוסיפה התורה בציווייה "וכל ערל לא
יאכל בו", לפי רש"י וראב"ע בקטעים המסומנים?



שאלה 5
עיין בפסוק נ"א.
א. מהי הבעיה שרמב"ן מיישב בפירושו לפסוק נ"א, וכיצד הוא מיישב אותה בדבריו בקטע
המסומן?

ב. עיין בפסוקים מ"א ונ"א, ובקטע המסומן בפירוש ראב"ע לפסוק נ"א.
(1) כיצד אפשר לבאר לפי ראב"ע את הכפילות בין הפסוקים?
(2) עיין בפירוש אברבנאל לפסוק נ"א:
"בא הכתוב הזה (פסוק נ"א) להודיע מתי נאמרה פרשת 'זאת חוקת הפסח'... 'ויהי' - רוצה לומר ויהי האמירה הזו הנזכרת ]למעלה[, בעצם היום הזה כשהוציא ה' את בני ישראל
ממצרים על צבאותם".
כיצד אברבנאל מיישב את הכפילות שבפסוקים?

פרק ראשון - פרק שלא נלמד (40 נקודות)

ויקרא כה, לה-נח (לתלמידי הישיבות התיכוניות)

עיין בפרק ובמפרשיו ענה על שאלה 6 (חובה!) ועל שלוש מהשאלות 7-01.

שאלה 6
עיין בפסוקים ל"ה-נ"ד.
א. בקטע זה שלושה חלקים, הפותחים באזכור העוני של אדם מישראל: "וכי ימוך אחיך"
(פסוק ל"ה); "... וכי ימוך אחיך" (ספוק ל"ט); "... ומך אחיך..." (פסוק מ"ז)
מהו הנושא של כל אחד מהחלקים האלה?

ב. עיין בפסוקים ל"ט-מ"ו.
מהו הנושא החורג בפסוקים אלה?
ציין את הפסוקים המתאימים, והסבר, לפי רש"י לפסוקים ל"ט, מ"ג, מ"ד, כיצד נושא זה מתקשר לקטע כולו.



ענה על שלוש מהשאלות 7-10.

שאלה 7
א. עיין בפסוקים ל"ו-ל"ז בקטע שלפניך ובדברים, כ"ג, כ'-כ"א.
לפי רש"י (בדברים) אחת הפרשות עוסקת באיסור על הלווה, והפרשה האחרת עוסקת באיסור
על המלווה.
למי מופנה האיסור בכל אחת מהפרשות, ומהו הבסיס לכך בכתובים?

ב. "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (פסוק ל"ח).
עיין בקטע המסומן בפירוש רש"י, ובקטע המסומן בפירוש ראב"ע.
מהי תכליתו של פסוק ל"ח לפי רש"י, ומהי תכליתו לפי ראב"ע?
על אילו מילים בפסוקים ל"ה-ל"ז מוסב פסוק ל"ח לפי ראב"ע?



שאלה 8
עיין בפסוקים ל"ט-מ"ב, ובפירושי רש"י וספורנו לפסוק מ"ב.
א. מהי "ממכרת עבד" לפי רש"י, ומהי "ממכרת עבד" לפי ספורנו?

ב. "כי עבדי הם" (פסוק מ"ב).
(1) איזו מחשבה מוטעית נימוק זה בא לשלול, לפי ספורנו?
(2) נימוק דומה מופיע בפסוק נ"ה.
איזו מחשבה מוטעית הוא בא לשלול לפי רמב"ן (לפסוק מ"ז, בקטע המסומן)?



שאלה 9
עיין בפסוקים ל"ט-נ"ה.
א. שלוש פעמים חוזרת התורה בקטע זה (בפסוקים מ"ג, מ"ו, נ"ג) על האיסור לרדות בעבד.
מה מוסיף הציווי בפסוק מ"ו על הציווי בפסוק מ"ג, לפי רש"י?
על מי מופנה הציווי בפסוק נ"ג, לפי ראב"ע?

ב. "לא תרדה בו בפרך" מהי הגדרת "בפרך" בפסוקנו לפי רש"י, ומהי ההגדרה לפי אונקלוס?
מהו הבסיס בפסוק להגדרתו של רש"י? הסבר



שאלה 10
עיין בפסוקים ל"ט-מ"א ובדברים, ט"ו, י"ב-ט"ו.
א. (1) באיזו דרך נהיה "אחיך" לעבד בדברים?
באיזו דרך הוא נהיה לעבד בפרשתנו? בסס את דבריך על לשון הכתוב בפרקנו.
(2) אילו שני ציווים, הקשורים לדיני עבד עברי, התורה מוסיפה בדברים על האמור בפרשתנו?

ב. "וחשב אם קנהו" (פסוק נ')
מדוע דרושה האזהרה "וחשב עם קנהו" דווקא במקרה זה, לפי פירוש ספורנו (לפסוק נ')?

פרק שני - יחידה ב'

ענה על ארבע שאלות: על שתיים מהשאלות 14-11 ועל שתיים מהשאלות 15-17.
שים לב: שאלה 14 מיועדת לתלמידים בכתות הניסוי, שלמדו את הסוגיה "הקריאה לשלום
במלחמה".

ענה על שתיים מהשאלות 11-14.

שאלה 11
עיין בדברים, פרק י"ז, פסוקים ח'-י"ג.
א. באיזה בית דין עוסק קטע זה? הוכח מהכתוב.
ציין שתי מצוות שמוסיפה פרשה זו על האמור בדברים, ט"ז, י"ח-כ'.

ב. עיין בפסוקים י"ב-י"ג.
רמב"ן: "וזה טעם 'וכל העם ישמעו יראו'. כי לא הומת בגודל חטאו, אלא לייסר בו את הרבים, ושלא יהיה תקלה לאחרים".
מהו העניין המיוחד בענישה במקרה זה, לדעת רמב"ן? ציין מקרה נוסף מספר דברים, שבו בא לידי ביטוי עניין זה.



שאלה 12
עיין בדברים, י"ח, י"ח-כ"ב.
א. "איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' " (פסוק כ"א).
בפסוק כ' נזכרים סוגים של נביאי שקר, לאיזה מהם מתייחסת השאלה של העם? נמק.מהי התשובה הניתנת בכתוב לשאלת העם?

ב. עיין בדברים, י "ג, ב'-ו'.
בקטע זה התורה עוסקת בנביא שקר מסוג אחר.
במה הוא שונה מנביאי השקר שבפרק י"ח?
כיצד יוכל העם לזהות את טיבו של הנביא הנזכר בפרק י"ג?



שאלה 13
עיין בדברים, כ"ו, א'-ט"ו.
א. בקטע זה נזכרות שתי מצוות, ובכל אחת מהן יש אמירה.
מהו השוני בין שתי האמירות מבחינת התוכן ומבחינת מטרת אמירתן?

ב. "בשנה השלישית שנת המעשר" (פסוק י"ב).
באר "שלישית" למה, ומהי "שנת המעשר".



שאלה 14 מיועדת לתלמידים בכתות הניסוי, שלמדו את הסוגיה "הקריאה לשלום במלחמה".

שאלה 14
עיין בדברים, כ', י'-י"ח.
א. "כי תקרב אל עיר" (פסוק י')
רש"י: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר".
האם דברי רש"י מתייחסים לקטע כולו? נמק.
מה הן ההשלכות ההלכתיות שיש לדבריו לעניין הקריאה לשלום?

ב. עיין בדברי הימים ב, בפרק ב', ט"ז-י"ז ובפרק ח', ז'-ט'.
רד"ק: "ואפשר שהגרים האלה הם העם הנותר מהאמורי ומן החיתי... כמו שאמר בסמוך
(פרק ח', ז'-ח'). כי אותם העלה שלמה למס.. וקראם גרים לפי שלא היו עובדי עבודה זרה...."
האם פירושו של רד"ק תואם את שיטת רש"י או את שיטת רמב"ן בעניין הקריאה לשלום?
הוכח את דבריך.



ענה על שתיים מהשאלות 51-71.

שאלה 15
עיין בשמואל ב', פרק י"ב, א'-ט"ו.
א. עיין בפסוקים א'-ו'.
מהו ההבדל בין שתי התגובות של דוד לסיפורו של נתן, המופיעות בפסוקים ה'-ו'?
אילו פרטים בסיפור מביאים את דוד לכל אחת מתגובות אלה?

ב. עיין בפסוקים י"ג-י"ד.
"אפס כי נאץ נאצת את איבי ה' , (פסוק כ"ד).
רש"י: "כינוי הוא זה, דרך כבוד למעלה (=לקב"ה)"
רד"ק (על פי תרגום יונתן): "שנתת פתחון פה לשונאי ישראל, שנעשה בישראל דבר רע כזה".
מי הם "איבי ה' " לפי רש"י, ומי הם - לפי רד"ק?



שאלה 16
עיין בישעיה, ל"ה.
א. עיין בפסוקים ג'-ד'.
ציין את הביטויים המתארים את האנשים שאליהם מופנית הנבואה בפסוקים אלה.
איזו מחשבה (מוטעית) הנבואה באה להוציא מלבם?

ב. בפסוקים ו'-ט' מתוארים שינויים שיחולו בעתיד בטבע.
ציין שני שינויים, והסבר מהי התכלית של תיאור השינויים.



שאלה 17
עיין בישעיה, מ"ד, י"ג-כ'.
א. בפסוקים י"ג-י"ז יש שני חלקים: האחד מתאר את עשיית הפסל, והאחד מתאר את החומר שממנו הוא עשוי ואת השימושים הנעשים בו.
(1) ציין מה הם שני החלקים
(2) מהי תכלית התיאורים בפסוקים י"ג-י"ז, וכיצד השימוש של הנביא בלעג מסייע לו להשיג תכלית זו?

ב. מהו ההסבר הניתן בפסוק כ' לטעות של ישראל בנטייתם לעבודה זרה?

פרק שלישי - יחידה ג'

בפרק זה עליך לענות על ארבע שאלות: על שתיים מהשאלות 18-20.
על שאלה 21 (חובה!) ועל אחת מהשאלות 22-23.

ענה על שתיים מהשאלות 18-20.

שאלה 18
עיין באיוב, ז'.
א. בפרק זה איוב מתייחס למעמדו ולמצבו של האדם בעולם.
מהו מעמדו של האדם בעולם לפי פסוקים א'-ו'? בתשובתך ציין שלושה מהדימויים שאיוב מביא.

ב. בקטע י"א-כ"א איוב מעלה כמה וכמה טענות כלפי הקב"ה.
ציין שלוש טענות המופיעות בפסוקים י"ט-כ"א.
מדוע איוב מקדים את פסוק י"א לטענותיו בכל הקטע?



שאלה 19
עיין באיוב ט', כ"ט-י', ז'.
א. "למה זה הבל איגע" (פרק ט', כ"ט).
מהי ה"יגיעה" ומדוע היא "הבל" בעיניו?

ב. "על דעתך כי לא ארשע" (פרק י', ז')
מה איוב רוצה להביע בקביעה זו? ציין מהקטע שתי טענות, שבהן קביעה זו באה לידי ביטוי.



שאלה 20
א. בספר איוב, פרקים ה' (ח'-כ"ז) ח' (א' -ז'), י"א (י"א-י"ט) מופיעות תשובות של הרעים
לטענותיו של איוב כל הרעים חולקים על טענותיו של איוב ומציעים לו לפעול לתיקון מצבו.
מהי הצעת הפעולה של כל אחד מהרעים? בסס את תשובתך על הפסוקים המתאימים.

ב. עיין באיוב, פרק י"ב, א'-ג' ופרק י"ג, א'-ה'.
איזו דרך איוב נוקט כדי להביע את התנגדותו לדברי הרעים? הבא מהכתוב שתי דוגמאות
לדבריך.



ענה על שאלה 21 (חובה!)

שאלה 21
עיין בתהלים, קמ"ה.
א. עיין בפסוקים י"ג-ט"ז.
לדעת ראב"ע, יש בפסוקים אלה הבלטה של המייחד את מלכות ה', לעומת מלכות בשר ודם.
(1) על איזו מילה מנחה בפסוקים אלה אפשר לבסס קביעה זו?
(2) ציין שלושה עניינים, שבהם ייחודה של מלכות ה' בא לידי ביטוי, בסס את תשובתך על
הפסוקים.

ב. עיין בפסוקים י"ד-כ'.
המאירי: " 'צדיק ה' בכל דרכיו' - ... לתת לאיש כדרכיו.
'וחסיד בכל מעשיו' - ... להטות כלפי חסד".
בפסוק ז' מכונה הקב"ה בתואר "צדיק" ובתואר "חסיד".
מה מבטא התואר "צדיק", ומה מבטא התואר "חסיד", לפי המאירי.
כיצד תארים אלה באים לידי ביטוי בקטע זה?



ענה על אחת מהשאלות 22-32.

שאלה 22
עיין ביהושע, כ"ב.
א. מהי הטענה הכפולה של הנשיאים כלפי שניים וחצי השבטים בפסוקים ט"ז-י"ז.
באילו שני טיעונים (בפסוקים כ"א-כ"ט) השבטים מנסים לדחות את החשדות כלפיהם?

ב. בפסוק י"ט הנשיאים מעלים הסבר אפשרי לבניית המזבח על ידי שניים וחצי השבטים.
ושוללים הסבר זה.
מהו ההסבר שהנשיאים מעלים, וכיצד הם שוללים אותו?



שאלה 23
עיין בשופטים, ה'.
א. עיין בפסוקים ו'-י"א.
ציין שנידברים , המשקפים את מצבם הקשה של בני ישראל לפני ניצחונם על סיסרא.
מהי הסיבה הניתנת בכתוב למצב קשה זה? צטט את הביטוי המתאים מהכתוב.

ב. "בימים ההם אין מלך בישראל",
במה פסוק זה מאפיין את המצב בישראל בימי דבורה וברק, על פי האמור בשירת דבורה
בפסוקים י"ב-כ"ג?

מבחר תשובות לדוגמה

תשובה 1
א. דברי פרעה למשה ואהרון: "קומו צאו מתוך עמי".
"ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ".
"כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה".

ב. הקושי - בבראשית נאמר שהגלות תימשך 400 שנה, ואילו בפרקנו נאמר שהגלות נמשכה
430 שנה.
היישוב של רש"י - הגזרה של 400 שנה היא מהולדת יצחק עד יציאת מצרים. 30 השנה
הנוספות הן מברית בין הבתרים עד הולדת יצחק.
היישוב של רמב"ן - הגזרה היתה מלכתחילה של 430 שנה מברית בין הבתרים, אלא שהתורה
בבראשית כתבה רק 400 שנה, שהם התקופה הארוכה, ולא הקפידה לציין גם את 30 השנה
הנוספות.



תשובה 2
א. הבעיה היא בהסבר לאפיית המצות בלא חמץ: מפסוק ל"ט נראה שההסבר הוא טכני "כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה", ואילו מפסוק י"ט נראה שהסיבה לכך היא מצוות ה'.

ב. "כי גרשו ממצרים" - לדעת רמב"ן, מילים אלה באות לנמק מדוע ישראל לא אפו את המצות במצרים, אלא הוציאו את הבצק לאפות אותו בדרך. (והן אינן באות לנמק מדוע לא אפו את הבצק חמץ.)



תשובה 3
א. לפי ראב"ע - משמעות "ליל שמרים לה' " - שה' שמר על ישראל שלא יינזקו.
משמעות "שמרים לכל בני ישראל לדרתם" - קיום מצוות הפסח על ידי ישראל לדורות.
היחס בין שני חלקי הפסוק - יחס של סיבה ותוצאה: כיוון שה' שמר על ישראל, הם מצווים לשמור את המצוות.

ב. לפי רשב"ם - משמעות ליל שמרים לה' - ה' המתין, ציפה שיגיע הלילה הזה שבו יוציא את
בני ישראל ממצרים; משמעות שמרים לכל בני ישראל לדרתם - בני ישראל יצפו ויחכו בכל
דור לחוג את הפסח בלילה הזה.
היחס בין שני חלקי הפסוק הוא יחס של השוואה והקבלה: כמו שה' ציפה ללילה הזה, כך בני ישראל מצפים לו בכל שנה.



תשובה 4
א. המשותף הוא בקביעת האנשים המותרים והאסורים באכילת קרבן הפסח (לקבל גם דיני קרבן פסח).
הציוויים בפסוק מ"ו חורגים בכך שאין הם עוסקים ברשאים לאכול, אלא במקום שבו ייאכל הקרבן ובאופן של אכילת הקרבן.

ב. הציווי - "כל בן נכר" כולל גוי או ישראל מומר.
התורה מוסיפה בציווי "וכל ערל" שהאיסור לאכול קרבן פסח חל גם על ישראל שפטור ממצוות מילה (או: שרשאי להישאר ערל), כגון שמתו אחיו הקודמים בגלל ברית המילה (רש"י), או כבני ישראל שהיו פטורים ממצוות מילה בהיותם במדבר (ראב"ע).



תשובה 5
א. לפי רמב"ן, הבעיה - מפסוק נ"א נראה שישראל יצאו ממצרים ביום, ואילו מפסוק מ"ב
נראה שישראל יצאו ממצרים בלילה.
היישוב: בני ישראל קיבלו רשות לצאת ממצרים בלילה, אבל בפועל יצאו מגבול מצרים ביום.

ב. (1) ביאור הכפילות לפי ראב"ע - רק פסוק מ"א מתאר את העובדות - שישראל יצאו ביום, ואילו פסוק נ"א אינו עוסק כלל ביציאת ישראל ממצרים, אלא מתייחס לזמן שבו נצטוו ישראל לקדש את הבכורים הנזכר בפסוקים הבאים.
(2) לפי אברבנאל - פסוק מ"א עוסק בזמן היציאה ממצרים, ואילו פסוק נ"א אינו עוסק כלל ביציאת מצרים, אלא בזמן שבו נאמרה פרשת "זאת חקת הפסח", דהיינו פסוקים מ"ג-נ"א.



תשובה 6
א. הנושא של כל חלק:
ל"ה-ל"ח - סיוע לישראל שהעני על ידי הלוואה, או: דיני הלוואה לישראל.
ל"ט-מ"ו - דיני עבד הנמכר לישראל.
מ"ז-נ"ד - דיני עבד עברי הנמכר לגוי.

ב. הנושא החריג הנמצא בפסוקים מ"ד-מ"ו - כל הקטע עוסק בדיני עבד עברי, ואילו פסוקים אלו עוסקים בעבד כנעני.
הקשר הוא בכך שבקטע כולו מודגש שאסור לעבוד בעבד עברי בעבודות שיש בהן ביטוי
לעבודת מובהקת (כמו עבודות שיש בהן ביזיון וכדומה), ואז נוצרת בעיה כיצד תיעשנה בעיות אלה. הפתרון נמצא בקטע החורג בכך שאפשר להעסיק בעבודות אלה עבד כנעני.



תשובה 7
א. בויקרא האיסור הוא על המלווה. הבסיס בכתוב: "את כספך לא תתן לו בנשך", או: "אל תקח מאתו נשך", ואילו בדברים האיסור הוא על הלווה. הבסיס בכתוב: "לא תשיך לאחיך", דהיינו בבניין הפעיל - אל תגרום לו לקחת נשך.

ב. רש"י: להזהיר מפני עונש למי שמלווה בריבית בהערמה.
ראב"ע: התכלית של פסוק ל"ח היא לנמק את החובה שלא לקחת ריבית גם מגר ותושב.
הפסוק מוסב על "גר ותושב וחי עמך" (פסוק ל"ה).



תשובה 8
א. לפי רש"י - הכוונה למכר בדרך של ביזיון.
לפי ספורנו - הכוונה למכר מוחלט וגמור.

ב. (1) לפי ספורנו: היינו סוברים שבגלל שהעבד הביא את עצמו במודע למצב זה, לא יצא ביובל.
(2) לפי רמב"ן: היינו סוברים שהנמכר לגר תושב ולעקר לא ישתחרר ביובל, שהרי הם אינם חייבים במצוות ובכללן מצוות יובל.



תשובה 9
א. התוספת בציווי השני לפי רש"י היא שאפילו מלך ונשיא אסורים לרדות בפרך בעם ובעבדיהם ובמשרתיהם העבריים.
הציווי השלישי, לפי ראב"ע, מופנה לאדם בישראל שחובתו היא למנוע מגר תושב לרדות בעבדו העברי.

ב. הגדרת "פרך" לפי רש"י - עבודה שלא לצורך או עבודה בלי קצבה - כדי לענותו.
לפי אונקלוס - עבודה קשה.
הבסיס להגדרתו של רש"י: התוספת של התורה "ויראת מאלקיך", שהרי הציווי "ויראת מאלקיך" שייך רק לדברים המסורים ללב, ואילו עבודה קשה ניכרת ונראית לכול, ואין צריך לומר בה "ויראת מאלקיך".



תשובה 10
א. (1) הדרך שבה אדם הופך לעבד בדברים - נמכר בגנבתו על ידי בית הדין.
בפרשתנו - על ידי שמכר את עצמו.
הבסיס בפרשתנו - "וכי ימוך אחיך ונמכר לך"
(2) התוספת בדברים
- שחרור בתום שנה שישית לעבדות.
- רציעת אוזן העבד.
- מצוות הענקה.

ב. כיוון שבקטע זה מדובר בעבד עברי שנמכר לגוי, היה מקום לחשוב שמותר להטעותו בתשלום הפדיון כדי לשחרר את העבד העברי מעבדותו.
לשם כך בא הציווי לנהוג בהגינות עם הגוי, כדי למנוע חילול ה'.



תשובה 11
א. הקטע עוסק בבית דין גדול בירושלים.
ההוכחה "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' ".
התוספות: - חובה להישמע לבית הדין הגדול ולא לסטות ממנו - "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך"; "לא תסור... ימין ושמאל".
- דין זקן ממרא: "והאיש אשר יעשה בזדון... ומת האיש ההוא".

ב. המיוחד בכך הוא שהעונש אינו על חומרת המעשה של החוטא, אלא הוא כתכלית - למנוע אחרים מלעשותו. המקרים הנוספים: עדים זוממים, מסית, בן סורר ומורה.



תשובה 12
א. שאלת העם מתייחסת לנביא המדבר בשם ה'.
נימוק: על נביא המתנבא בשם אלוהים אחרים אין מקום לשאלת העם, שהרי הוא מצהיר שמדבר בשם אלוהים אחרים.
התשובה: אם הדבר שהנביא אמר בשם ה' לא יתגשם, נדע שהוא נביא שקר.

ב. בפרק י"ג הנביא מתנבא ללכת לעבוד אלוהים אחרים או: שמתנבא בשם ה'.
הזיהוי של הנביא בפרק י"ג הוא על פי תוכן נבואתו - לעבוד עבודה זרה.



תשובה 13
א. השוני בתוכן - באמירה הראשונה יש התייחסות להיסטוריה של עם ישראל;
באמירה השנייה ההתייחסות היא לקיום מצוות האישיות המוטלת עליו.
השוני במטרות:
במצווה הראשונה - בביכורים המטרה לתת שבח והודיה לה';
במצווה השנייה - בווידוי מעשרות המטרה להתוודות על מעשיו בקשר למעשרות.

ב. "שלישית" - לשמיטה.
"שנת המעשר" - שנה שנוהג בה רק מעשר אחד - מעשר עני.



תשובה 14
א. דברי רש"י מתייחסים לפסוקים י'-ט"ו. מפסוק ט"ז ואילך יש התייחסות "לערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה".
ההשלכות ההלכתיות: לפי רש"י אין לקרוא לשלום במלחמת המצווה.

ב. פירוש רד"ק תואם את דעת רמב"ן. לפי שני הפירושים יש אפשרות שיהיו אנשים משבעת העמים שיעלו למס לישראל אם לא יהיו עובדי עבודה זרה.



תשובה 15
א. ההבדל הוא בסוג התגובה - התגובה הראשונה היא רגשית ומתפרצת, ושנייה משפטית-הגיונית.
תגובתו הרגשית של דוד נבעה מהתיאור המפורט של נתן על האיש העני שאין לו מאומה חוץ מהכבשה, והיחס האנושי כמעט שפיתח כלפי הכבשה (פסוק ג')
תגובתו המשפטית של דוד נבעה ממעשה הגנבה והטביחה של הכבשה על ידי העשיר (פסוק ד').

ב. לפי רש"י: "איבי ה' " - הם שונאי ישראל. חטאו של דוד הוא בכך שנתן להם עילה לחרף את עם ה'.



תשובה 16
א. הביטויים הם: "ידיים רפות", "ברכים כשלות", "נמהרי לב".
המחשבה המוטעית היא שהגאולה לא תבוא או שהגלות תימשך.

ב. על הנבחן לציין שניים מהשינויים שלהלן:
(1) יהיו מים רבים במדבר (מקורות שונים).
(2) תהיה דרך במדבר.
(3) לא תהיינה שם חיות רעות.
תכלית התיאור של השינויים: להבהיר שלא יהיו מכשולים בדרך הגאולה והשיבה לארץ.



תשובה 17
א. (1) החלקים הם: פסוק י"ג - תיאור עשיית הפסל.
פסוקים י"ד-י"ז - השימושי של העץ שממנו נעשה הפסל.
(2) תכלית התיאורים של הנביא - להרחיק את ישראל מעבודה או: להביא אותם למצב שלא
יפחדו מעבודה זרה.
הלעג מסייע לו להבליט את השטות וחוסר ההיגיון שבכך.

ב. ההסבר של הנביא הוא שהם הלכו אחרי לבם או אחרי יצר הרע שלהם, ובעקבות כך נמשכו לעשיית הפסלים בלי לחשוב על השטות שבה.



תשובה 18
א. האדם הוא בלתי יציב, חולף במהירות בעולם, חסר תקווה, (צריך לציין לפחות שני דברים)
הדימויים: "כעבד ישאף צל", "וכשכיר יקוה פעלו", "ימי קלו מני ארג".

ב. על הנבחן לציין שלוש מהטענות האלה:
מדוע אינך עוזב אותי (כמה לא תשעה ממני - י"ט).
מדוע אתה פוגע בי (למה שמתני למפגע לך - כ').
או: מדוע אתה רואה כאילו שאני פוגע בך.
מדוע אינך סולח לי.
או: עד מתי לא תסלח לי (ומה לא תשא פשעי - כ"א).
איוב מקדים את דבריו אלה כדי להצדיק את דבריו הבוטים כלפי שמים שיבואו בטענותיו.



תשובה 19
א. היגיעה - הנסיונות להיות צדיק בעיני ה'.
(יתקבל גם: התחנונים או הרצון לבוא במשפט עם ה').
היגיעה הבל בעיניו - משום שהוא בטוח שנסיונותיו לא יועילו.

ב. הקביעה - ה' יודע שאיוב אינו רשע.
הטענות:
- "העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה..." (י', ד').
- "הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר, כי תבקש לעווני" (י' ה').



תשובה 20
א. אליפז - רומז לו לפנות לקב"ה "אולם אני אדרוש אל-א/ל ואל אלקים אשים דברתי" (ה', ח').
בלדד - מציע לו לבקש ולהתחנן לפני ה' שיסלח לו ויחוס עליו - "... אם אתה תשחר אל-א/ל
וא/ל שדי תתחנן... כי עתה שלם נות צדקך..." (פרק ח', ה' ו-ז').
צופר - מציע לו להתפלל לה' בבקשת סליחה ולהרחיק ממנו דברים של עברה.
"אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך: אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה" (י"א, י"ג-י"ד).

ב. איוב משתמש בלעג כדי להביע את התנגדותו: "אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה"
(י"ב, א'); "גם לי לבב כמוכם לא נופל אנכי מכם" (י"ב, ב'); "כדעתכם ידעתי גם אני" (י"ג, ב'); "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה" (י"ג, ה').



תשובה 21
א. (1) המילה: "כל".
(2) נצחיות מלכות ה' - "מלכותך מלכות כל עולמים".
העזרה המלאה לכל הנזקקים - "סומך ה' לכל הנופלים".
הנתינה המלאה לכל הבריאה - "ומשביע לכל חי רצון".

ב. צדיק - עשה מעשה צדק, גומל לכל אחד לפי המגיע לו.
חסיד - עושה מעשה חסד, לפנים משורת הדין.
הביטוי ל"צדיק" בקטע - בגמול הטוב שהוא נותן למי שמגיע לו - "רצון יראיו יעשה", "שומר את כל אהביו"; ובעונש לרשעים - "ואת כל הרשעים ישמיד".
הביטוי ל"חסיד" בקטע - בכך שעושה לכל הפונים אליו (או סולח לחוזרים שתשובה)
"קרוב ה' לכל קראיו". או: שעוזר ומסייע לכולם כגון "סומך ה' לכל הנפלים".



תשובה 22
א. הטענה הכפולה היא: בבניית המזבח הם מורדים בה'.
בנוסף לכך הם עלולים לגרום נזק לכל עם ישראל בגלל חטאם.
טיעוני השבטים: המזבח הוא מזבח לה'.
תכלית בניית המזבח, כדי שלא יוכלו לבטל את הקשר בין חלקי העם היושבים משני עברי הירדן.

ב. ההסבר האפשרי הוא שהם רואים בעבר הירדן מקום טמא, כיוון שאין בו משכן, ולכן בנו את המזבח לחזק את הקשר שלהם לה'.
השלילה: אם זו היתה הסיבה, הרי שהם יכולים להתנחל בעבר הירדן המערבי ולא להישאר "במקום הטמא".



תשובה 23
א. יש לציין שניים מהבאים:
(1) הפסיקו ללכת בדרכים - חדלו ארחות.
(2) "חדלון פרזון" ועברו לערי המבצר.
(3) מחסור בנשק "מגן אם יראה ורמח... בישראל".
הסיבה לכך: הליכה אחרי אלוהים אחרים "יבחר אלהים חדשים".

ב. העובדה שהיו שבטים (כגון ראובן) שלא השתתפו במלחמה למרות הקריאה של ברק
ודבורה.

---