בירור שיעור כזית מצה
יהושע בן מאיר
נוסח מתוקן של מאמר שהופיע במוריה,
שנה ד' חוברת א-ב (לז-לח)
שנה ד' חוברת א-ב (לז-לח)
|
תוכן המאמר:
דיון הלכתי סיכום להלכה הערות מקורות בעניין שיעור כזית מצה א. דין אכילת מצה ב. אם משערינן בביצה עם קליפתה או בלי קליפתה, ושיעור הקליפה ג. אם בזמננו נתקטנו הביצים ד. אם משערינן במשקל או בנפח ה. האם מחשבינן לנקבובויות ו. שיעור אכילה במצה למעשה |
דיון הלכתי
שיעור כזית נמדד בנפח ולא במשקל1. מכיון שסמ"ק אחד של מים שוקל גרם אחד, אפשר למוד כזית גם בגרמים מים, אבל בדברים אחרים יש למדוד ע"פ נפחם ולא על ע"פ משקלם.
שיעור כזית לגר"ח נאה - 28.8 סמ"ק
שיעור כזית לחזו"א2 - 49.8 סמ"ק
זה בכזית דאורייתא. בדרבנן כתב הגר"ח נאה שיש לחשב בשליש פחות3. ולפי"ז-
שיעור כזית לגר"ח נאה - 19.2 סמ"ק (לדברים דרבנן)
שיעור כזית לחזו"א - 33.2 סמ"ק (לדברים דרבנן)
המנהג הפשוט בעיה"ק תובב"א הוא כגר"ח נאה, וכן פסקו רבני ירושלים ת"ו, וכן המנהג ברוב תפוצות ישראל. ושמעתי ממו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק (שליט"א) [זצ"ל], שכן פסק גם רבינו הראי"ה קוק זיע"א.
כיון דמחשבינן לשיעור כזית ע"פ נפח, יש לשער כמה שוקל מצה בנפח של שיעור כזית. אמנם הגר"ח נאה חידש דלגבי שיעורי המצווה לא מחשבינן לנקבוביות שבאו ע"י אפיה וכדומה, אך בהא המנהג הפשוט שלא כמותו, וכל גדולי הדור, וכן רוב האחרונים, חלקו עליו, ומבירור הסוגיות מוכח התימא שבדבריו, כפי שהאריך לחלוק עליו החזו"א בזה.
וא"כ יש לחשב את משקל הנפח של מצה (והוא הנקרא "משקל סגולי"). אמנם לשער דבר זה לאו מילתא זוטרא הוא, דאף דהנקבים שבאים מטבע בריאת המצה מחשבינן, מ"מ האויר שבין חתיכת מצה לחברתה לא מחשבינן4. וא"כ יש צורך לדחוס המצות, ומאן נגר ובר נגר דליפרוק לנו בכמה נדחוס את המצות. ובשיעור הדחיסה יוצא נפק"מ עצומות לשיעור הכזית.
ובעזה"י מצאתי בשיעורי המצוות ע"פ הוראת החזו"א שהוציא גיסו הגר"י קניבסקי (שליט"א) [זצ"ל], דכ' שם (סי' כ"ה) בזה"ל:
ע"פ מדידת מרן זצלה"ה התברר כי בחצי מצה רגילה של מכונית (מאשין מצה) יש כזית מצה בריווח [אין הכוונה לומר איזה הוראה בענין הכשירא דמצה של מכונה.]".
(המעיין בתוך החזו"א גופא יראה שכ' שקשה לתת משקל למצה, כי זה משתנה ע"פ הלחות באויר, אך אפשר ליתן שיעור וודאי דבו אין ספק שבכל מצה שיהיה יהיה בזה כזית. וזהו השיעור חצי מצה שנתן. והוא מש"כ "בריווח".)
ולפי"ז, כיון ששיעור מצה רגילה הוא בערך 32-33 גרם5, א"כ שיעור חצי מצה הוא כ- 16.5 גרם.
והשתא נשער - שיעור כזית לחזו"א - 49.8 גרם מים; שיעור כזית מצה לחזו"א: כ- 16.5 גרם.
לפי"ז יוצא שמצה שוקלת כשליש6 ממשקל המים באותו הנפח. וע"כ נוכל לשער שיעור כזית מצה לגר"ח נאה: שיעור כזית לגר"ח נאה הוא 28.8 גרם מים; וא"כ שיעור כזית מצה לגר"ח נאה הוא 9.6 גרם (9.6 = 3 : 28.8) ; שיעור כזית דרבנן ע"פ הגר"ח נאה - 6.4 גרם (6.4 = 3 : 19.2)
אמנם כ"ז הוא ע"פ השיעור של הגר"ח נאה, ע"פ המנהג דמשערינן לנפח ומחשבינן לנקבוביות. אך הגר"ח נאה עצמו לא ס"ל דמשערינן לנקבוביות כמ"ש. ולפי"ז צ"ל דמ"מ א"א לחזור ולטחון למצה יותר דק מקמח. וא"א לומר דמצה בנפח מסויים תשקול טפי מקמח באותו נפח (אף שיש במצה קצת מים, אמרו לי במאפיית "כהן הלפרין" שבחום התנור ודאי מתייבש כל המים7, דאפילו קצת מהקמח נשרף, עד שכעשרה אחוז הולכים לאיבוד, ומכל ק"ג קמח נשאר רק 910 גרם מצות.)
אמנם אף בקמח תלוי הדבר כמה נדחוס אותו. אך גם בזה בעזה"י נמצא ברמב"ם8, לגבי שיעור חלה, דמשקל הקמח הוא כשני שלשי ממשקל המים באותו נפח.
ועפ"ז יצא שיעור כזית מצה לגר"ח נאה-
כזית דאורייתא לגר"ח נאה - 19.2 גרם (19.2= 3 / 2 * 28.8 );
כזית דרבנן לגר"ח נאה - 12.8 גרם (12.8 = 3 / 2 * 19.2 ).
וא"כ היוצא לנו מהדברים האמורים לעיל יתבאר בטבלה דלהלן-
| דאורייתא | דרבנן | |
|---|---|---|
| נפח כזית לחזו"א | 49.8 סמ"ק | 33.2 סמ"ק |
| נפח כזית לגר"ח נאה | 28.8 סמ"ק | 19.2 סמ"ק |
| משקל כזית מצה לחזו"א | 16.5 גרם | 11.1 גרם |
| משקל כזית מצה לגרח"נ* | 19.2 גרם | 12.8 גרם |
| משקל כזית מצה לגרח"נ** | 9.6 גרם | 6.4 גרם |
* בחומרא דלא מחשבינן לנקבוביות.
** ע"פ המנהג דמחשבינן לנקבוביות.
אמנם, באכילת מצה בלילה ראשון, מדאורייתא יש לאכול כזית, אך המנהג לאכול ב' כזיתים9.
ולפי"ז יצא שיעורי האכילה:
לחזו"א: 27.6 גרם (16.5 + 11.1)
לגרח"נ (אי לא מחשיבנן לנקבוביות): 32 גרם (19.2 + 12.8)
לגרח"נ (למנהג דמחשבינן לנקבוביות): 16 גרם (9.6 + 6.4)
אמנם היה נראה לי לחדש שהכזית דאורייתא יכול להעלות לכזית ושליש דרבנן. דהיינו שיאכל שיעור שיש בו רק כזית אחד דאורייתא, או שני כזיתים דרבנן, אע"פ שאין בו כזית דאורייתא ועוד כזית דרבנן.
ועפ"ז יתחייב לאכול:
לחזו"א: 22.2 גרם (11.1 * 2)
לגרח"נ (אי לא מחשבינן לנקבוביות): 25.6 גרם (12.8 * 2)
לגרח"נ (אי מחשבינן לנקבוביות): 12.8 גרם (6.4 * 2)
והצעתי דברי אלו לפני רבנים גדולים והסתפקו בזה, אי מכיון דספיקא דאורייתא לחומרא הרי הכזית דאורייתא הוכרע לכזית, ושוב א"א להחשיבו לטפי מכזית לגבי דרבנן, או"ד מצי לעלות לכאן ולכאן. ונטתה דעתם להסכים עם דברי. וצ"ע בזה. ובדרבנן הילך אחר המיקל.
גם אפשר לצרף, להחמיר בכזית דאורייתא כחזו"א, ולגבי דרבנן להקל כמנהג, ולפי"ז יצא דבשיעור 16.5 גרם של החזו"א יש לו כזית דאורייתא וגם כזית דרבנן לגר"ח נאה (שהם 16 = 9.6 + 6.4).
גם בשיעור אכילת כזית נחלקו האחרונים. והאריך בזה החת"ס. וכתב שיש מקום להסתפק בין 2 דקות ל-9 דקות. וכת' דמ"מ לפחות מ- 4 דקות לא צריך לחשוש. ובשיעורי המצוות לחזו"א הנ"ל (סי' כ"ט) מ"כ וז"ל: ...
ולכתחילה נכון לחוש למה שצדד החת"ס שלא ישהה מתחילת הכזית עד סופו יותר משני מינוטין, ועכ"פ יזהר שלא ישהה באכילת הכזית יותר מארבעה מינוט".
והנראה גם בזה, דכיון דהמנהג לא להחמיר טפי מ- 4 דקות, המיקל לא הפסיד, ומ"מ בדאורייתא הילך אחר המחמיר ובדרבנן אחר המיקל.
סיכום להלכה
ב- 4 דקות יאכל לפחות 16.5 גרם [שהוא כחצי] מצה (כזית לחזו"א וכזית דאורייתא ועוד כזית דרבנן לגר"ח נאה ע"פ המנהג). ואם אפשר 19.2 גרם [שהוא פחות מ- 2.3] מצה (כזית דאורייתא לגר"ח נאה דלא החשיב לנקבוביות).
ב- 9 דקות המחמיר יסיים בשיעור זה קרוב למצה שלמה.
ואפשר שאין ראוי להחמיר טפי בזה, שהוא חומרא דאתי לידי קולא שאולי נכנס לספק אכילה גסה, ולא מקרי כדרך אכילתו ולא קיים מצוות מצה כלל10, ועוד ספקות רבים.
ושמעתי ממו"ר הגרש"נ רענן קוק (שליט"א) [זצ"ל], שמרן הראי"ה קוק זיע"א היה אוכל שיעור מצה בלא הפסק, אך לא היה מקפיד להסתכל על שעון להקפיד על הזמן, רק שלא היה מפסיק11.
הערות
2. כל האמור לעיל הוא לגבי שיעור כזית במצת מכונה, במצת יד השיעור הוא אחר לגמרי, כיון דדרך האפייה היא כזה שהמצה הרבה יותר צפופה, וע"כ משקלה גדול ממשקל מצת מכונה באותו נפח. ובמצה יד כמעט וא"א לכתוב שיעור, כי זה תלוי בכל מאפיה ומאפיה בדרך אפייתה. וכל אדם צריך למדוד לעצמו.
3. הגר"ח נאה הצריך להוסיף קצת על שיעורו, כיון דס"ל דמה שנדבק בין השינים לא מיחשיב לגבי כזית מצה, וצריך כזית בלעדי מה שיש בין השינים.
מקורות בעניין שיעור כזית מצה
א. דין אכילת מצה
כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו, בזמן שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל א'; י ואם הם יותר משמונה עשרה, אפילו הם אלף או יותר, שיעורו מזון שתי סעודות, שהם שמונ' עשרה גרוגרות, יא שהם כששה ביצים, יב וי"א שהם כשמנה ביצים.
2. שולחן ערוך אורח חיים סימן תפו [וע' במג"א ובביאור הגר"א ומ"ב]
שיעור כזית, יש אומרים א דהוי כחצי ביצה. הגה: ב ויאכלנו ביחד ולא מעט מעט; ג ובירקות צריך למעך חלל האויר שבין הירק, ולשער שיעור הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם.
3. שולחן ערוך אורח חיים סימן תעה סעיף א
א יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ב ויאחזם בידו * ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה, ג משתיהן ביחד, ויטבלם במלח. הגה: ד ואין המנהג לטבלה במלח ה בלילה ראשונה, דפת נקי אין צריך מלח. ו ויאכלם ז בהסיבה ח ביחד * ט כזית מכל אחד, ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל י של המוציא תחלה יא ואחר כך של אכילת מצה,
ביאור הלכה
כזית מכל אחד - עיין מ"ב בטעם דבר זה והוא מדברי המפרשים. אכן בעיקר הדבר תמוה מאד דלפי כל זה נפק לן דבר חדש דבלילה ראשונה צריך לאכול ב' כזית ולא מצינו זה בשום מקום וכל הני פוסקים דסברי דצריך ג' מצות לסדר לא הזכירו זה זולת הרא"ש והמרדכי ובש"ס לא נזכר אלא כזית השמש שאכל כזית ואף שאפשר לדחוק דעיקר שיעורא הוא בכזית ובדיעבד יוצאין בו מ"מ כל כי האי מילתא הוי ליה לתלמוד לפרושי ובאמת אף להני דמצריכים ג' מצות הוא רק משום לחם משנה וגם הא דהצריכו לכוין בברכה ראשונה על מצה אחת ובברכה ב' על מצה שניה הוא משום שאז יהיו המצות חבילות חבילות אבל גם לדידהו שתי המצות הם דבר אחד וכמו בשבת לחם משנה ומעיקר הדין יכול לאכול איזה שירצה רק משום דעל כל אחד מהמצות כוון בברכה טוב שיטעום מכל אחד אבל בודאי די בכזית אחד בצירוף משתיהם וכ"ש לפי פשרת הפוסקים וכפי פסק המחבר שאוחז בשתיהם ומכוין בב' הברכות על שתיהם ביחד מכש"כ דאין צריך רק כזית אחד משתיהם גם ר' ירוחם שהעתיק ג"כ באחרונה דעת רבו הרא"ש לא הזכיר רק שאוכל משתיהם אבל ב' כזית לא הזכיר וצ"ע:
4. שולחן ערוך אורח חיים סימן רעד סעיף א
בוצע על א שתי ככרות ב (שלימות), שאוחז שתיהן ג בידו ד ובוצע ה התחתונה. הגה: ודוקא בלילי שבת (ד"ע), אבל ביום השבת או בלילי יו"ט בוצע על העליונה (כל בו והגהות מיימוני פ"ח מהלכות חמץ ומצה), והטעם הוא על דרך הקבלה.
ביאור הגר"א סק"א
עמ"א והעיקר כמ"ש רש"ל ושל"ה לחתוך שניהם כפי' הרשב"א ורה"ג אכולא שירותא, דלפירוש רש"י קשה מאד מאי מחזי כרעתנותא, גם הלשון אכולא שירותא דחוק, וע' ב"ח.
5. שבת קיז, ב
אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב לחם משנה. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקט תרתי ובצע חדא, אמר: לקטו כתיב. רבי זירא הוה בצע אכולה שירותיה. אמר ליה רבינא לרב אשי: והא מיחזי כרעבתנותא! - אמר ליה: כיון דכל יומא לא עביד, והאידנא הוא דקעביד - לא מיחזי כרעבתנותא.
רש"י
נקיט תרתי - אוחזן בידו. לקטו כתיב - דמשמע אחיזה, אבל בציעה לא כתיב משנה. בצע לכוליה שירותיה - פרוסה גדולה, ודי לו בה לאותה סעודה ולכבוד שבת, ונראה כמחבב סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה.
ב. אם משערינן בביצה עם קליפתה או בלי קליפתה, ושיעור הקליפה
מרביעית. תמלא כלי יין ותתן לתוכה ביצה ומחצה ומה שיוצא ממנה הוא רביעית. ודוקא ביין שנגדש ע"ג הכלי ואינו יוצא כ"כ, אבל במים יוצא יותר, לכן יעשה כמ"ש סי' תנ"ו [=כלומר ימדוד את היין שיצא בכלי אחר, ויסמן את שיעור הרביעית ביין, ואח"כ ימלא שיעור זה במים]. ובשל"ה כתב דהוא כמעט מלא ב' קליפות מביצת תרנגולת. וכל הדברים משערין בבבצים בינונים כדאי' פי"ז דכלים ובברכות דף ל"ט.
7. שו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא-או"ח סימן לח
והנה הא דאמרינן דבית הבליעה כביצה מיהו מחזיק היינו מהא דאמרינן ביומא דט"א הוא כביצה דכתיב אשר יאכל ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה והנה הא דט"א כביצה לפי מאי דקיי"ל להלכה כחכמים היינו כביצה בלי קליפתה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' טומאת אוכלין והא די"ח גרוגרות הם ששה ביצים היינו לפי החשבון דככר בפונדיון שהוא רובע הקב והיינו ששה ביצים שלימות עם הקליפה דכן הוא שיעור חלה שהוא ז' לוגין וחומש הוא מ"ג ביצים וחומש עם קליפתן וא"כ ביצה וקליפתה הוא שלש גרוגרות אבל ביצה בלי קליפתה הוא פחות הרבה משלש גרוגרות. ולפי החשבון של מהרי"ל בסדר הגדה הביאו ג"כ הרב הקדוש בשל"ה ז"ל שביצה ומחצה עם הקליפות הם שתי ביצים בלי הקליפות וא"כ לפי החשבון הזה יהי' ביצה בלי הקליפה שתי גרוגרות ורביע ולא יהי' בו ג' זיתים שלימות. ומתורץ קושיות המג"א, כן נ"ל נכון.
8. ביאור הגר"א או"ח סימן תפ"ו סק"א וביארו בדמשק אליעזר וסיכם הדברים
ומ"ש ביומא דאין בה"ב מחזיק יותר מביצה, היינו ביצה בלא הקליפה, דהלא שם אמרו זאת על הא דטו"א, דכ' 'כל האוכל' ובטו"א משערינן בכביצה בלא קליפתה, כמ"ש בעירובין פ"ג 'וחכ"א כמוה בלא קליפתה', וביצה בלא קליפתה מחזיק כשני שלישי ביצה עם הקליפה, ולכן שפיר איתא בכריתות דאין בה"ב מחזיק יותר מן ב' זיתים, דכל זית מחזיק חצי ביצה בלא קליפתה דהוי כשליש עם הקליפה, וזית אין בצמצום כחצי ביצה בלא קליפתה דהיינו שליש עם הקליפה, דהלא גרוגרת מחזיק שעור הלז, וכזית הוא מעט פחות. וא"כ שפיר פוסק הרמב"ם בערוב דהוי ב"ס מששה ביצים עם הקליפה עולה לי"ח גרוגרות, והוי גרוגרת שליש ביצה, וגבי שיעורא דכזית כ' שהוא כחצי ביצה, והיינו בלא הקליפה. וכן השו"ע לענין ערוב בסי' שס"ח כהרמב"ם דב"ס הוא ששה ביצין, וא"כ עולה לפי ערך י"ח גרוגרות מעט פחות משליש ביצה כנ"ל, וכאן כ' דכזית הוא חצי ביצה היינו ביצה בלא קליפה, ואתיין דברי השו"ע דכאן כהוגן בין לשיטת התוס' דסוגיא דעירובין פ"ב אתיא כר"מ והוי ב"ס י"ב ביצים ועלה גרוגרת ב' שלישי ביצה, וכזית חצי ביצה, וכן לשיטת הרמב"ם ניחא דחצי ביצה דכאן הוא בלא קליפה, ושם בב"ס דהוי ששה ביצים הוא עם הקליפה [ויש חילוק דלשיטת התוס' הוי כזית חצי ביצה עם הקליפה, ולהרמב"ם הוי בלא קליפה. וגבי ב"ס דעירוב להרמב"ם דפוסק כריב"ב הוי ששה ביצים, ולהתוס' דפוסקים כר"ש הוי ה' ביצים ושליש, וס"ל להתוס' דלר"ש לא הוי ב"ס י"ח גרוגרות אלא ח' גרוגרות, ושם פ' ב' איתא כר"מ כנ"ל].
9. משנה ברורה סימן תפ"ו סק"א
(א) דהוי כחצי ביצה - בינונית עם קליפתה ודעת הרמב"ם דכזית הוא כשליש ביצה ועיין במ"א וביאור הגר"א מש"כ בזה. ולענין דינא במצוה דאורייתא כגון במ"ע דאכילת מצה יש להחמיר ולאכול עכ"פ כחצי ביצה [אם לא שהוא חולה וקשה לו לאכול כחצי ביצה יכול לסמוך על הרמב"ם] ולענין מרור וכה"ג שהוא דרבנן יש לסמוך בדיעבד אם אכל כשליש ביצה אך לכתחלה כיון שצריך לברך על המרור נראה דאין להקל בזה אם לא שהוא אדם חלש וקשה לו יכול לסמוך ולאכול רק כשליש וכנ"ל. ולענין בהמ"ז ששיעורו מד"ס בכזית [וכן לענין ברכה אחרונה] ספק ברכות להקל ולא יברך עד שידע שאכל כחצי ביצה. ולכתחלה נכון ליזהר שלא יכניס עצמו בספק ברכות ויאכל כחצי ביצה או פחות הרבה משליש ביצה [פמ"ג] ולענ"ד נראה דנכון לכתחלה שיאכל כביצה פת דאל"ה יש חשש ברכה לבטלה על הברכה שבירך מתחלה על הנטילה לאיזה פוסקים וכנ"ל בסימן קנ"ח ס"ב עי"ש.
10. חזו"א קונטרס השיעורים (סי' לט) סקי"ז
במ"ב סי' תפ"ו כתב דשיעור כזית חצי ביצה בקליפתה, ולמש"כ האחרונים ז"ל דביצים שלנו קטנות - ביצה עם קליפתה. ולמש"כ בחזו"א עירובין סי' ל"ו ליכא מאן דסבר הכי, אלא שיעור כזית חצי ביצה בלא קליפתה ולהר"מ שלש ביצה בקליפתה, ... והלכך צריך להוסיף בכזית כל שהוא על ביצה קלופה דידן, אבל אפשר לסמוך על דעת הר"מ שהכזית ב' שלישי ביצה שלנו עם קליפתה.
11. חזו"א או"ח סימן ק [עירובין סימן לו] אות ו'-ז
והנה לדינא כזית הוא חצי ביצה בלא קליפה, ואף בכזית מצה יש להקל, ולדעת הרמב"ם לפי' הגר"א הוא פחות משליש ביצה בקליפתה, ...
ז. כזית לדידן ביצה קלופה, ולדעת הרמב"ם ב' שלישי ביצה עם קליפתה ...
ג. אם בזמננו נתקטנו הביצים
• תשובה זו נדפסה בחיי מרן ז"ל, בסו"ס חי' הרמב"ן עמ"ס קידושין (פראג תקפ"ז), ועפ"י ההשוואה תוקנו וצויינו השינויים החשובים.+ ראה ראיתי בספרו של צדיק עתק הגאון צל"ח פרק ערבי פסחים [קט"ז ע"ב ד"ה והואיל], דטרח ומדד שיעור חלה עפ"י שעורו של הרמב"ם פ"ו מבכורים [הט"ו] שהוא עפ"י חשבון מ' סאה למקוה, ושוב מדד שיעור חלה עפ"י מה שהפילו מ"ג ביצים מן המים כמ"ש בטור ש"ע א"ח סי' תנ"ו, והיה הכלי הראשון מחזיק שני פעמים כפי שיעור הזה, על כן שפט הגאון ז"ל שעל כרחך הביצים נתקטנו במחצית ממה שהיו בימים הקדמונים, וא"כ כל שעורינו הן בשתיית רביעית שאנו משערים ביצה ומחצה, וכן שיעור חלה של מ"ג ביצים, וכן אכילת כזית מצה ומרור שאנו משערים כחצי ביצה והכל הוא הטעאה וצריך להיות בכפל. והן עתה מצאתי בס' בית אפרים +הכוונה לחלק הנקרא ראש אפרים+ בחלק שו"ת סי' ט"ז +בדפוה"ק: ט"ו+ ד"ה ומצאתי וכו' עיי"ש היטב, והנה נאמנים כל דברי חכמים ואיננו ח"ו כאותו תלמיד שאמר רשב"ג +נדצ"ל: לר' יוחנן עי' ב"ב ע"ה ע"א+ אילו לא ראיתי לא האמנתי, מלגלג על דברי חכמינו, חלילה לי מהרהר אחרי מעשיהם, מ"מ יגדיל תורה ויאדיר ולהראות הלכה לתלמידים טרחתי ומדדתי אצבע של אדם בינוני שבזמנינו נגד רוחב ז' שעורות בינונים שבזמנינו ומצאתי מכוונים ממש עדיין כמו שהיו בימי הרמב"ם פ"ט +בדפוה"ק: פ"י+ מס"ת [ה"ט] ועשיתי קנה מדה ארכו ו' אצבעות ושבע תשעיות מהנ"ל כמ"ש רמב"ם פ"ו מבכורים [הט"ו] (ובר"ן פ' ערבי פסחים נדפס שבוש ומייתי ליה ד"מ בא"ח סי' תנ"ו בשבושו וצריך להגיה שם כמ"ש רמב"ם בפ"ו מבכורים בדרך הראשון עיי"ש) כי חשבונו של הרמב"ם מדוקדק מאוד וכמ"ש גם כן בסוף ספר חוט השני, ואח"כ עשיתי כלי ארכו ורחבו וגבהו בקנה מדה הנ"ל העולה בתשבורת שי"א ושליש אצבע והוא מחזיק ט"ו זיידל עסטרייכער, ומים שהפילו מ"ג ביצים אינו אלא יותר משבעה זיידליך נמצא נתקטנו הביצים בחצי ערכם, גם במשקל קמח מ"ג ביצים שלנו לערך נ"ז לאטה שהם רכ"ח קווינטל והרמב"ם (עיין מג"א סי' תנ"ו) כתב שהם תק"כ דראהם מצרית, ושקלתי דראהם דראכמין אצל הרוקח אפטעקר ומצאתי שהוא שמינית אונקיא ובלשונם אונטץ והיינו קווינטל הנ"ל, נמצא תק"כ דראהם הי' ק"ל לאטה והוא יותר מכפל משקל הקמח שבמדה ראשונה שהוא נ"ז לאטה והכפל היה ראוי להיות קי"ד, והשנוי של ט"ז לאטה הזה הנוספות על כפל אפשר שיהיה משינוי הקמח מצרית ודראהם מצרית אבל עכ"פ כפל הוא, וגם לפמ"ש הרמב"ם שיש בהקמח משקל פ"ו סלעים וב' שלישית שבכל סלע ד' דינרים וכל דינר הוא משקל דראהם וחצי כמ"ש כ"מ שם בפ"ו מבכורים ועיין פי' המשנה דמס' חלה פ"ב משנה ו', ושקלתי דינר צוואנציגר בזמנינו והוא גם כן קרוב לדראכמאן ומחצה הנ"ל כי דראכמאן יש בו סמ"ך גראט והצוואנציגר צ"ח והיינו ח' גראט יותר מדינרי הרמב"ם והוא דבר מועט, והלום ראיתי בתשובה מאהבה חי"ד סי' שכ"ד שכתב שהגאון צל"ח ז"ל ארוך בדורו היה ואין ללמוד מאבריו, והא ליתא דהרי מדדתי ע"פ ז' שעורים בינונים כנ"ל:
נמצא האצבעות עפ"י שיעורי השעורים לא נשתנו כלל וטבע משקל הקמח ומשקלי הדינר ודראהם נשתנו מעט מזעיר באורך הזמן וריחוק המקומות ובתשובה אחרת כתבתי +לקמן סי' קפ"א+ שלפע"ד גם כי ידעו מעולם שהדורות משתנים והולכים, מ"מ כן הדין שישערו בכל דור ודור לפי אגודלו של אותם בני אדם ומסתמא עפ"י זאת השינוי ישתנו כל הדברים הבינונים שבאותו הדור ותהיה האמה בכל דור לפי אנשי אותו דור ושיעורי האיסורים והמצות לפי אותן המדות, וכעת הזאת מצאתי שכבר עמד על סברא זו הגאון חו"י בתשובתו הנפלאה שבסוף ס' חוט השני, אך מ"ש באותה תשובה שביצה א' הוא יותר מאצבעיים על אצבעיים אין לו מובן עיי"ש ורק אך הביצים נתקטנו בחצי ערכם, והוא דבר נפלא ומתמיה. ואם אולי י"ל +בנדפס בסו"ס חי' הרמב"ן הנ"ל: ואת"ל+ שבמקום חז"ל ואפשר גם במקומות הרי"ף והרמב"ם ואולי כל חכמי ספרדים היה להם מין תרנגולים אחרים, דכמה מיני תרנגולים יש ובמדינות שיש להם מסורת נאכלים וכמו שקרוב לזמנינו נמצאו במדינתינו פערל הינר שיש להם סימן טהרה ואינם נאכלים מפני המסורת ואולי ידרסו בזמן מן הזמנים כתרנגול דאגמאי בחולין ס"ב ע"ב, או איכא טמאים דדמי להו במדינה זו ומ"מ במדינות שנאכלים במסורת שרי וביציהם גדולים משלנו, אך התימא על גדולי ארץ אשכנז הרוקח והרא"ש והטור והמרדכי ומהרי"ל ומהרי"ו ורי"ו וביותר על האחרונים שבזמנינו קרוב מאוד (גאון) [הגאון] תי"ט ואליה רבה ודומיהן איך יצוייר בזמן קצר שינוי כזה דוקא בביצים ולא בשעורים ולא בקמח ובאדם:
תו צל"ע טובא דא"כ ביצה שבזמנינו הוא זית האמיתי וא"כ להלל שהיה כורך פסח מצה ומרור ואוכל כאחד [פסחים קט"ו ע"א] היה כורך כשיעור ג' ביצים זמנינו ואוכל ובולע כא', וזה אין בית הבליעה בעולם מחזיק בשום אופן אפילו מרוסק, ועיין מ"ש מג"א בזה בסי' תע"ה ס"ק ד', ומ"ש מחצית השקל סי' תפ"ו שהקשה לו הרב מו"ה ישראל ה"פ ז"ל מש"ס כריתות י"ד ע"א ורמז לעיין בתוספות ישנים דכריתות שם, פירוש שכתב שם וז"ל דהיינו כדרך אכילה, רצונו לומר שאינו דוחק עצמו לבלוע וגם אינו מרסקו ביותר מהראוי ולא מיירי התנא (מי) [במי] שדוחק עצמו בריסוק ובליעה, אמנם אוכלי פסח מצה ומרור היו מרסקים הדק היטב וגם נדחקים בבליעה כמו שאנו עושים היום בליל פסח לקיים מצותינו כראוי ולק"מ קושיתו, זה היה כוונת הגאון מחצית השקל ז"ל שם סי' תפ"ו, ועיין פרי חדש סי' תפ"ו דבלא"ה אין להקשות מסוגיא דכריתות שם. ובחי' אמרתי +עיין חי' סוגי' דתרומת חמץ, שנדפסה בהאהל תשט"ז, סי' י"ג, ד"ה ונ"ל דלר"ל+ דהתם לענין יה"כ מיירי וכותבת דיה"כ לכ"ע בעי שיעור מרובה שישאר כותבת במעיו אחר שנדבק ממנו בין החניכים (ועיין ס"פ ג"ה) דעינוי נפש כתיב וכל שלא נכנס למעיו שיעור כזה לא עבר על אשר לא תעונה וסברא זו איתא בירושלמי פ"ח דתרומה [ה"א] עיין מפרש שם לחלק בין יה"כ לשארי איסורים בזה, ואני עשיתי סמוכים מש"ס דכתובות ל"א ע"א הגונב חלבו של חבירו ולא אמר לחמו ביה"כ, אע"כ משום דאגניבה מחייב בבית הבליעה דלא מצי להדורי ואאכילה דיום כפורים לא חייב עד דנחית למעיו משא"כ חלב, ולענין שיעורא גדול דיה"כ דהתם אמר שאין בית הבליעה מחזיק עוד זית אפילו מרוסק +הדברים בסוגריים המרובעים ליתא שם+ [ודם אינו משלים לכותבת דאוכל ושותה אינו מצטרף ודם קרוש איכא מ"ד דאינו חייב עליו, ועיין תוס' שבועות כ"ג ע"א ד"ה גמר וכו' ע"ש], אבל ג' זיתים מצומצמים מרוסקים שפיר מחזיק בית הבליעה, וזיתים דמצה ומרור המה מצומצמים וחסר מהם מה שנדבק בחניכים, ולקמן אי"ה בסוף הקונטרס אעשה סמוכים לזה, מ"מ מש"ס דכריתות ל"ק כ"כ, אבל החוש מכחיש שיהיה בית הבליעה מחזיק ג' ביצים זמנינו אפילו מרוסקים, וא"כ הא דידן לית ליה פתר ואתר:
13. ערוך השולחן יור"ד סי שכ"ד סעיפים ה-י
ה. ודע שאחד מן הגדולים הרעיש העולם על שני השיעורים שנתבארו שמדד שיעור חלה בכלי במידת האצבעים ומדד בשיעור הבצים שנתבארו והוי מחצה מכפי מדת האצבעים, ולזה בהכרח לומר אחת משתים, או שהאצבעות שלנו כפלים ברוחבן מהאצבעות שלהם, וזה א"א שהרי הדורות מתמעטים והולכים, אלא וודאי דהביצים שלנו נתקטנו במחציתם מהבצים שבימי חכמי הש"ס, ולפ"ז כל השיעורים של תורה כמו כזית מצה בפסח ומרור ושיעור רביעית לקידוש ולהבדלה ולד' כוסות, דלפי השיעורים הם בצה ומחצה, וכזית הוא חצי בצה, צריך עתה לכופלם כזית כבצה ורביעית כג' בצים (צל"ח פע"פ) ושמעהו שעוד שני גדולי הדור החזיקו בדעה זו (הגר"א והגרש"ז) ועוד היום המדקדקים מחמירים לכפול כל השיעורים, ולפי"ז גם בשיעור חלה בעינן שיעור הבצים בכפליים. אמנם על ג' קווארט נהגו כולם ליטול חלה בברכה, וצריך טעם.
ו. אמנם זה שכתב דהבצים נתקטנו א"צלכך, דהן אמת דבכל מקום ומוקם יש בצים גדולים וקטנים, ועל זה שנינו בכלים (פי"ז מ"ו) 'כבצה שאמרו לא גדולים ולא קטנים אלא בינונים וכו' והכל לפי דעתו של רואה שהיא בינונית ע"ש. אבל באמת מדינה למדינה לא נשתוו בבצים לגמרי, דיש מדינות שהתרנגולים שלהם מטילין בצים גדולים ויש מדינות שמטילות קטנות, כאשר ידענו בחוש שזה ערך שלשים שנה שהובא למדינות שלנות תרנגלות ממרחקים וקורין להן פרייסיסא או גאלאנסקי, והבצים שלהן כמעט כפלים מבצות שלנו, ועתה במשך הזמן הורכבו עם תרנגולות דמדינתינו ונתקטנו מעט, וכ"כ התשב"ץ בתשו' (ח"ג סי' לג) וז"ל 'כי האצבעות שוות הן בכל המקומות וכו' והוא יותר מכוין ממדידת הבצים שאינם שוות בכל מקום וכו' והדבר נראה לעין כי כשתשער המקוה באמות שלנו ותכוון אותו למדת הבצים במקומות אלו תמצא שהבצים הם קטנות מהשיעור הרבה, וכשיש שני שיעורים לפנינו בלתי שוים ראוי להחמיר בשל תורה' עכ"ל. וגם בספרו יבין שמעוה כתב וז"ל 'ואני תמה מהמודדים בבצים שלנו פי שאין כל המקומות שוין בבצים שיש מקומות שהן גסות כארצות אדום, ויש מקומות שהן דקות כבארצות ישמעאל' עכ"ל, הרי שכבר העיר התשב"ץ על זה.
ז. איברא דאם נאמר דעתה הוא כזית כבצה שלנו, ובש"ס אמרו דאין בית הבליעה של אדם מחזיק יותר מביצת תרנגולת, ולפ"ז צ"ל דלפי בצים שלנו מחזיק הבית הבליעה שני בצים שלנו ושבר מוכחש בחוש. ושמא תאמר דבזמן הש"ס היו האנשים גדולים משלנו, דאינו כן כמו שביררנו בסי' רא בענין מקוה ששיערו חז"ל בגובה ג' אמות כפי קומת איש, ולדעות רוב הפוסקים הוא עם הראש, וג' אמות הם ח"י טפחים שהם ל"ו וויערסקעס, וגם היום המלכות משערת כן בלקחה לצבא קומת אדם בינוני שני ארשין עם ד' וויערסקעס שהם ג"ע לו וויערסקעס, דד' אמות שבגמ' הם ג' ארשין שלנו, נמצא דהקומה שוה לזמן הש"ס.
י. ולכן נלע"ד דדברי רבותינו קיימים, ואי משום שאין השיעורים משתוים, זהו משום שאין הבצים משתוים כמ"ש התשב"ץ, אבל בבצים גדולים שלנו פשיטא שבהם נוכל לשער בחצין כל שיעורי תורה שבכזית ...
14. ערוך השולחן או"ח סי' קסח סעיף יג
שיעור כזית הוא חצי ביצה, וכבר כתבנו ביו"ד סי' שכד ששלשה גדולי עולם אמרו לכפול עתה כל השיעורים ... וכן נוהגים כל היראים לדקדק בכוס קידוש והבדלה, ולפ"ז גם כזית הוי כביצה ... אלא ודאי דגם עתה כחצי ביצה בינונית הוה שיעור כזית, וכן עיקר.
15. משנה ברורה סימן תפ"ו סק"א
ועתה נחזור לעניננו דע דמש"כ המחבר כזית כחצי ביצה לאו מלתא פסיקתא היא בזמנינו דיש מאחרונים שהוכיחו דביצים המצויים בזמנינו נתקטנו הרבה עד למחצה מכפי שהיו בימים הקדמונים שבהם שיערו חכמים ולפ"ז בכל מקום שהשיעור הוא כחצי ביצה צריך לשער בכביצה בזמנינו ועיין בשע"ת שהכריע שיש לחלק בזה לענין שיעורין בין דבר שחיובו מן התורה לדבר שחיובו מדרבנן כגון מרור בזה"ז ואפיקומן וכוסות ונמצא לפ"ז בזמנינו יתחייב לאכול מצה עד כשיעור ביצה ומרור יצא בדיעבד אף אם לא אכל רק כשליש ביצה וכנ"ל ועיין במש"כ לעיל סימן רע"א בבה"ל בד"ה של רביעית:
16. ביאור הלכה סימן רעא
של רביעית - עיין במ"ב והנה הגאון צל"ח פרק ערבי פסחים דף ק"ט כתב שטרח ומדד שעור קמח לחלה ע"פ שעורו של הרמב"ם פ"ו מבכורים שהוא שעורו של רב חסדא בגמרא ע"פ חשבון מ' סאה למקוה ושוב מדד שעור חלה ע"פ מה שהפילו מ"ג ביצים מן המים כמ"ש בטוש"ע א"ח סי' תנ"ו והיה הכלי הראשון מחזיק שני פעמים כפי שעור הזה ע"כ שפט הגאון ז"ל שע"כ הביצים נתקטנו במחצית ממה שהיו בימים הקדמונים וא"כ כל שעורנו הן בשתיית רביעית שאנו משערים ביצה ומחצה וכן שעור חלה של מ"ג ביצים וכן אכילת כזית מצה ומרור שאנו משערים כחצי ביצה הכל הוא הטעאה וצריך להיות בכפל ע"ש שהאריך להוכיח דשעורי האצבעות לא נשתנו להתקטן בזמננו מכפי מה שהעתיק הרמב"ם וע"כ דרק הביצים נתקטנו. ולענ"ד אף דקושיתו היא קושיא גדולה וחמורה על שעורנו אבל לנגד שיטתו יש ג"כ קושיא חמורה והוא דהנה בסוגיא דיומא דף פ' מוכח דשעור כמלא לוגמיו משני הצדדים באדם בינוני הוא יותר מרביעית ע"ש בתוד"ה ה"נ וכ"כ הר"ן וש"פ ואי ס"ד דשעור רביעית בזמננו הוא כפלים דהיינו שעור ג' ביצים שלנו א"כ כמלא לוגמיו באדם בינוני משני הצדדים הוא יותר מג' ביצים [דהא הוכיח הצל"ח דאף בזמנינו לא נתקטן האדם באצבעותיו ממה שהיה מקודם וא"כ פשוט דכה"ג ביתר אבריו] וזה כבר בחנתי ונסיתי בכמה אנשים בינונים המלא לוגמא שלהם משני הצדדים ועלה לכל היותר רק עד שני ביצים בינונים בקליפה שלהם הרי דביצים שלנו לא נתקטנו כ"כ רק איזה שעור קטן לבד [או אפשר דהאמת הוא כפי שיטת הר"ן שהובא בב"י בסימן תרי"ב דמלא לוגמיו מצד אחד הוא פחות מרביעית ולא קים לן בשעורו כמה ע"ש וא"כ אפשר דהוא יותר מרוב רביעית והוא כשעור ביצה וממילא משני הצדדים הוא כשעור שני ביצים] וע"כ צע"ג בענין השעורים שכאשר נבא לבחינה אנו רואים ששני השיעורים סותרים היינו השעור רביעית ששיער רב חסדא [בפסחים ק"ט] ע"פ חשבון מ' סאה למקוה והוא מוסכם להלכה בפוסקים ולפי מה שמדד הצל"ח וגם הגאון חתם סופר [בתשובה קכ"ז או"ח] הוא מחזיק ג' ביצים בינונים שלנו עם הקליפה ולפי מה דמוכח בגמ' דיומא הנ"ל לא יחזיק לכל היותר כ"א שני ביצים. ולמעשה נראה דלענין דאורייתא כגון כזית מצה בליל פסח בודאי יש להחמיר כדבריהם וכן לענין קידוש של לילה דעיקרו הוא דאורייתא ג"כ נכון לחוש לכתחלה לדברי הצל"ח הנ"ל וכן בחתם סופר מחמיר ג"כ לענין רביעית כדבריו [ומיהו לענין קידוש שחרית ולשאר כוס של ברכה יש לסמוך על מנהג העולם שנוהגין כמבואר במ"א ופמ"ג וש"א] ועכ"פ יראה לכתחלה שיחזיק הכוס כשני ביצים עם הקליפה וכנ"ל. ודע עוד דאפילו לדברי הצל"ח שהכוס צריך להחזיק כג' ביצים שלנו מ"מ לענין שתית הכוס בודאי יש לסמוך להקל שלא ישתה אלא כמלא לוגמיו דידיה אף שלא יעלה כ"א עד קרוב לשליש הכוס וכמו שפסק בדה"ח דלכל אחד כמלא לוגמיו דידיה משערינן ואף שפקפקנו לעיל בענין זה על דבריו מ"מ תרי חומרי לא עבדינן וע"כ מי שאין לו יין כ"כ ישתה רק כמלא לוגמיו דידיה והיותר ישייר עד למחר ובשחרית יכול לקדש על כוס של קטן מזה וכמ"ש למעלה:
[וע' חזו"א קונטרס השיעורים סימן לט; אברהם יהודה גרינפלד, מידה כנגד מידה - ערך שיעורי התורה ע"פ חז"ל והראשונים, מוריה, שנה יא, חוב' ז-ח (קכז-קכח); ובתגובות למאמר - הרב קלמן כהנא, לא זו המידה, הרב ידידיה מנת, פירוש 'רוחב אגודל', מוריה, שם, חוב' יא-יב (קלא-קלב); הרב הדר יהודה מרגולין, בירור שיטת החזון איש בשיעור כזית, מוריה, שנה יט חוב' ג-ד (ריט-רכ); ובתגובה למאמר - הרב משה פטרובר, שיעור כזית אכילת מצה - ביאור שיטת החזו"א, מוריה, שם, חוב' ז-ט (רכג-רכה).
ד. אם משערינן במשקל או בנפח
כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית רבי יהודה אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים אמר ר' יוסי וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה אלא הכל לפי דעתו של רואה:
18. משנה מסכת עוקצין פרק ב משנה ח
עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן אם יש בהן חלל ממעך את חללן פת ספוגנית משתערת בכמות שהיא אם יש בה חלל ממעך את חללה בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעט משתערין בכמות שהן:
19. תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ח דף מד עמוד ד /ה"ב
הלכה ב' אמר רבי יוסה זאת אומרת שצריך למעך את חללו דל כן ניתני כמוה וכגלעינתה ומחללה
20. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה יב
וכמה שיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה, כגוף הביצה הבינונית לא כמשקלה.
מגיד משנה
ודבר ברור הוא שאין גופה ומשקלה שוין, ומוכרח הוא שהשיעור הוא במדה ולא במשקל
21. פירוש המשנה לרמב"ם חלה פ"ב מ"ו
אבל משקל מה שמחזיקה מדה זו הרי הוא משתנה ההשתנות הדבר המדוד, לפי שאין כובד השעורים והחטים שוה, וכן לא כל סוגי הקמח משקלן שוה אע"פ שהן ממין אחד, ולא השמיעונו שעור חלה במשקל אלא במדה כמו שאתה רואה. וכל מי שנותן שעור חלה במשקל הרי זה טועה וטעותו ברורה מאדף אלא אם כן רצה לשער בקירוב ובמין מסויים.
22. פירוש המשנה לרמב"ם עדויות פ"א מ"ב
וכבר ביארנו בפרק השני דמסכת חלה כי שעור החלה יודע במדה לא במשקל מחמת שנויי הדברים הנמדדים בכובד ובקלות אף על פי שהמדה שוה.
23. שולחן ערוך אורח חיים סימן תנו סעיף א
א אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, שהיא ב מ"ג בצים וחומש ביצה בינונים והוא עשרון, וכן ג ישער אותה, ימלא כלי מים ויערה המים ממנו לכלי אחר, ואח"כ יתן מ"ג ביצים ויחזיר בו המים שעירה ממנה והמים שיותרו יתנם בכלי אחר, והכלי המחזיק אותם הוא המדה למלאותו מקמח.
משנה ברורה
(ג) ישער אותה וכו' - ולא ע"י משקל וכתבו האחרונים שהוא שיעור ג' קוואר"ט לערך:
וע' גם במפה סימן תפו [הוא למעלה מקור 2]. אמנם ע' כף החיים או"ח קסח ס"ק מו, וסימן תפ"ו סק"א שהביא דעות שמשערים במשקל.
ה. האם מחשבינן לנקבובויות
ובירקות צריך למעך חלל האויר - וה"ה אם יש חלל במצה אינו מצטרף החלל לשיעור כזית וצריך למעכו אבל אם אין חלל במצה אפילו היא רכה ועשויה כספוג א"צ למעכו:
ו. שיעור אכילה במצה למעשה
הערות:
1. משנה כלים פי"ז משנה ו; עוקצין פ"ב משנה ז; ירושלמי יומא פ"ח ה"ב; רמב"ם פ"ה מחו"מ הי"ב וברה"מ שם; פירוש המשנה לרמב"ם חלה פ"ב משנה ו, עדויות פ"א משנה ב; שו"ע או"ח תנ"ו ס"א, ובכף החיים סק"י ומ"ב סק"ג; או"ח סי' תפ"ו במפת השולחן ובמ"ב סק"ג. אבל ראה כף החיים או"ח קס"ח ס"ק מו, ובסימן תפ"ו סק"א שהביא דעות שמשערים במשקל.
2. שיעורי החזו"א נובעים מהשיטה שבזמנינו נתקטנו הביצים והזיתים, ראה - צל"ח פסחים דף קט; חת"ס או"ח קכ"ז; ערוך השולחן יור"ד סימן שכ"ד סעיפים ה-י, או"ח קסח סעיף יג; מ"ב תפ"ו סק"א; ביאור הלכה רע"א סעיף יג ד"ה 'של רביעית; חזו"א קונטרס השיעורים סימן לט. אמנם עיין אברהם יהודה גרינפלד, 'מידה כנגד מידה - ערך שיעורי התורה ע"פ חז"ל והראשונים', מוריה, שנה יא חוב' ז-ח (קכז-קכח); ובתגובות למאמר - הרב קלמן כהנא, 'לא זו המידה', הרב ידידיה ממת, 'פירוש רוחב אגודל', מוריה, שם, חוב' יא-יב (קלא-קלב). הרב הדר יהודה מרגולין, 'בירור שיטת החזון איש בשיעור כזית', מוריה, שנה יט חב' ג-ד (ריט-רכ); ובתגובה למאמר - הרב משה פטרובר, 'שיעור כזית אכילת מצה - ביאור שיטת החזו"א', מורה, שם, חוב' ז-ט (רכג-רכה). שיעור ביצה לגר"ח נאה הוא 57.6 סמ"ק, ולחזו"א 99.5 סמ"ק.
3. קיימת מחלוקת ראשונים אם זית הוא חצי ביצה או שליש ביצה, ראה - או"ח שס"ח סעיף ב ובנו"כ; סימן תפ"ו ס"א ובמג"א, ביאור הגר"א, מ"ב ושאר נו"כ שם. כמו כן קיימת מחלוקת עם מדובר בביצה עם קליפתה או בביצה בלי קליפתה, כאשר הקליפה מוסיפה בנפח כשליש, ראה - מג"א סימן ר"י סק"ב; נוב"י מה"ק או"ח סימן לח; חת"ס או"ח סימן קכז; ביאור הגר"א או"ח סימן תפ"ו; חזו"א קונטרס השיעורים סימן ל"ט סק"יז, עירובין סימן ל"ו אות ו (בד"ה 'והנה לדינא) וסק"ז. אמנם ראה מ"ב סימן תפ"ו סק"א שמשמערינן בביצה עם קליפתה. בכזית דאוריתא שיערתי חצי ביצה [עם קליפתה], ובכזית דרבנן שליש ביצה [עם קליפתה]. כמובן שלשיטה שמדובר בביצה בלי קליפתה [ובדרבנן ודאי שאפשר לסמוך על שיטה זו], אפשר להפחית עוד שליש. אולם כיון שלכזית דאוריתא יש להחמיר שמדובר בחצי ביצה עם קליפתה, אין בכך נפק"מ גדולה, ראה בהמשך.
4. או"ח תפ"ו במפת השולחן ובמ"ב סק"ג.
5. מצת מכונה רגילה הינה במשקל 31-33 גרם. אמנם בזמן החזו"א היו גם מצות קצת יותר קטנות ששקלו כ- 25 גרם. כיון שאיני יודע באיזה מצה מדד החזו"א, לקחתי שיעור גדול לחומרה. בכל מקרה לא היו המצות בזמן החזו"א יותר גדולות.
6. ולחומרא לא דק.
7. לפי מה שנמסר לי ע"י המומחים במאפיית המצות הכהן הלפרין, התקן היום (שנת תש"ס) של לחות הקמח הוא 11%. [אין, כמובן, אינפורמציה מדוייקת לגבי הקמח שבזמן הרמב"ם. אך יש להניח שזני החיטים היו פחות מזינים, הקמח פחות מנופה ונקי, וממילא הלחות יותר גדולה]. לעומת זאת הלחות של מצה היא בערך 3%-4%. ככל ששמים בעיסה פחות מים, המצה יוצאת יותר לבנה ואחוז לחות יותר גבוה [כיון שעקב כמות המים הקטנה, העיסה יותר צפופה, ופחות נשרפת בתנור]. ככל ששמים בעיסה יותר מים, המצה יוצאת יותר כהה ובאחוז לחות יותר נמוך [יותר יבשה].
8. פירוש המשנה למסכת עדיות, פ"א משנה ב: "וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת ... ומן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם, ... ומקמח החטים קרוב לשמונה עשר דרהם".
9. ראה - או"ח תע"ה ס"א ובביאור הלכה ד"ה 'כזית מכל אחד', ובשאר הנו"כ שם.
10. שמעתי ממו"ר הגרשז"א זצ"ל. ועוד שמעתי ממו"ר הגרשז"א זצ"ל ראיה שאין להגדיל השיעורים מגמ' שבת יד, א דשותה משקין טמאין טמא גזירה שמא יכניס אוכלין של תרומה לפיו, וכבר התפרסמו הדברים בספר מנחת שלמה סימן צא אות ז (עמ' תקמ"ו). וכן שמעתי מהגר"י אברמסקי זצ"ל שלדעתו הלכה למעשה השיעורים קטנים אף משיעורי הגר"ח נאה, שהרי קיי"ל (ראה מנחות כו, ב; נח, ב ורמב"ם מעשה הקרבנות פי"ג הי"ד) שאין קומץ פחות מכשני זיתים, וכבר הוכיחו הפוסקים שמידת אצבעות האדם לא קטנו, וא"כ צריך שבכהן רגיל יהיה ב' זיתים בקומצו.
11. דברים אלו כתבתי לפני למעלה משלושים שנה, ופורסמו במוריה שנה ד' חוב' א-ב (נה-נז) כבר בשנת תשל"ב. ובה"י שפשטו להלכה והועתקו על ידי רבים [אם כי לעיתים הושמט המקור ממנו לקחו הדברים], ראה לדוגמא הרב משה אורי לינדר, 'מצת מצוה', (ירושלים תשמ"ב), פרק יב סעיפים ה-ז ובהערות שם; הרב שלמה זלמן גרוסמן, 'סידור פסח כהלכתו', ח"ב (ירושלים תשמ"ה), פרק ח' סעיף ד-ו; הרב יהושע ישעי' ניוורט, 'הלכה למעשה בדיני פסח', מוריה שנה יז, חוב' ה-ו (קצז-קצח).
