משרד החנוך והתרבות/אגף החינוך הדתי

(ד) הצעות למורה

הנושא "הקהל" יכול לבוא לידי ביטוי בבית-הספר בשני סוגי פעילות עיקריים - לימודית וטכסית-תצוגתית. ההצעות דלהלן אינן מייצגות את מלוא האפשרויות של שני סוגי הפעילות. כך, לדוגמה, בתחום הלימודי יש לתת מקום ללימוד הטכסטים עצמם השייכים לנושא, כגון לימוד המשנה בסוטה, התוספתא שם, רמב"ם - הלכות חגיגה, וכן קטעים מן הפרשיות הנקראות במעמד הקהל.

אין הפעילות הטכסית-תצוגתית עומדת בסתירה לפעילות הלימודית. אדרבה, היא צריכה לצמוח ולהתפתח מתוך הלימוד ואף להשלים אותו ולבססו. המשנה עצמה, לדוגמה, מזמינה "המחזה" תוך כדי לימודה: "חזן הכנסת" הנוטל את ספר התורה ונותנו ל"ראש הכנסת", והלה נותנו ל"סגן" וכו'. ובתוספתא - "ותוקעין ומריעין ותוקעין". וכן לגבי הקריאה והברכות, ועוד. ברם, בכל פעולה מן הסוג הטכסי וההופעתי עלינו להקפיד ולציין בהבלטה, כי האירוע הוא "זכר למעמד הקהל" ולא קיום המצוה עצמה.

השיעור של ח"צ אנוך מוקדש להיבט אחד בלבד של מצות הקהל - שיעבודו של השלטון המדיני לחוקת התורה, רעיון הבא לידי ביטוי גם בפרשיות אחרות שבתורה.
(דברים לא, ט-יג; ט, יד-כ; כז, ט-י)

השיעור נפתח בהסברת "פרשת הקהל" על-ידי התלמידים כאחת הפעולות הבאות להבטיח את קיומה של התורה בכל הדורות על-ידי העם. לכן הפירוט המודגש של כל חלקי העם: "האנשים הנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו... ושמרו לעשות את-כל-דברי התורה הזאת". כל זאת כדי להבטיח את קיומו של העם "על האדמה אשר אתם עברים את-הירדן שמה לרשתה".

מ' מפנה את התלמידים אל פירושו של רש"י לפסוק יא: "המלך היה קורא מתחילת אלה הדברים... על במה של עץ שהיו עושין בעזרה". יביא לפני התלמידים את הסיפור במשנה סוטה פרק ז משנה ח על אגריפס המלך שקרא בהקהל, ויבקש לשקול: מדוע נקבע דווקא המלך להיות האישיות הפעילה במצוות הקהל?

ת' יעלו גם את הטעם שדוגמתו של מנהיג האומה ב"קבלת עול תורה" על עצמו לעיני כל העם תפעל בהשפעה יתירה על כולם.

מ' מעיר: ניתן לומר שבמעמד "הקהל" מדגים ומפגין "המצַווה" שהוא בעצמו גם "מצוּוה".

ת' מסבירים ומדגימים את ניסוח דברי המורה.

מ': בקשר לרעיון זה כדאי לנו לעיין גם בפרשת המלך - דברים יז, יד-כ. גם שם המצַווה הוא גם מצוּוה.

ת' מונים את ההגבלות המוטלות על המלך -

"רק לא-ירבה-לו סוסים ולא-ישיב את-העם... ולא ירבה-לו נשים ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו מאד... וכתב לו את משנה התורה הזאת על-ספר... והייתה עמו וקרא בו כל-ימי חייו... לשמר את-כל דברי התורה הזאת ואת-החקים האלה לעשתם. לבלתי רום-לבבו מאחיו ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאול...".

בדיון ידגישו התלמידים, כי המלך, ראש העם, הוא מעיקרו מוגבל על-ידי הגבלות המכוונות אותו בהליכות חיים ובקווי היסוד של המדיניות הממלכתית.

מ': סגנון ההגבלות המופנות כלפי המלך משמיע היטב שאין מעמדו של מלך ישראל כמעמדם של מלכי הגויים!

ת': התורה וחוקיה הם הקובעים את התנהגות העם ומה עליהם לשמור לעשות. קווי היסוד של התורה מוכתבים למלך, והתורה מלווה אותו בלי הפוגה.

מ': לפי מנהגי המלכים והמושלים של הגויים הכריז המלך החדש עם המלכתו על חידושים בחוק ומשפט, או אפילו נתן "תורה חדשה" משלו, כדי לחזק את יוקרתו וכו'.

(התלמידים מתבקשים לעיין בפרשת המלך ולהתייחס אל נקודה זו).

ת': ספר התורה של המלך איננו ספר חוקים "מטעם המלך", ולכן הוא נקרא בשם "משנה", =העתק בלבד!

ספר התורה הקרוי כאן בשם "משנה תורה" הוא עותק של תורת כלל ישראל - תורה הידועה לכל בני העם ומחייבת את כולם, וגם את המלך, בשווה. לכן חייב הוא "להפגין" את השתעבדותו לתורה בצורה זו, שיכתוב לו "עותק" ולא תורה מחודשת.

מ': מלה החוזרת שוב ושוב מצביעה על האופי המגביל את כתב המינוי למלך...

ת': המלה היא "לא", מלה השוללת מן המלך התנהגות כרצונו ועושה אותו כפוף להוראות.

מ': מלך מעין זה איננו בדיוק אותו מלך שהעם מבקש בפסוק יד מתוך חיקוי של גויים!

ת': העם אומר: "אשימה עלי מלך ככל-הגוים", והתורה מסכימה - "שים תשים עליך מלך", אולם היא משמיטה את תיאורו "ככל-הגוים", ובמקום מלים אלה מופיעים ביטויי ההגבלות והסייגים.

מ': בשמואל א' יב, יב נמצא ביטוי ממצה לתפישה זו של מלך ישראל...

ת' יציעו את הנוסחה שבאותו פסוק: "...ותאמרו לי לא כי-מלך ימלך עלינו - וה' מלככם".

העם רוצה מלך בשר ודם, ולדעת שמואל - מלכם הוא ה', ואלו המלך-האדם אינו אלא "פקיד" המבצע את דברי המלך האמתי.

מ': בעצם מתנגדת התורה לדרישת העם "אשימה עלי מלך ככל-הגוים אשר סביבתי", אבל היא מביעה את התנגדותה בחכמה... ומניסוח של הסכמה!

ת': התורה יודעת שקשה יהיה לעמוד נגד הלחץ של העם המושפע מסביבתו ומהרגליה. לכן היא מתירה את מינוי המלך, אבל על-ידי כתב-מינוי משלה היא ממלאת אותו כתוכן מיוחד, תוכן רצוי לה.

מ', הסבירו את הניסוח... התורה שומרת את הכלי ושוברת ומשנה את התוכן.

ת' יסבירו וינסו להדגים במקרים אחדים, כגון אופי חג הקציר בעם ישראל שהוא שונה ונבדל בתוכנו מחגי הקציר אצל הגויים סביבותיו⁸.

מ': נסכם עתה את הפעולות שבהן משתדלת התורה להשליט את שלטון התורה בישראל...

ת' מעלים את הדוגמות:
רישום התורה על אבנים,
פרשת הקהל,
פרשת המלך (גם הנהגת העם משתעבדת לחוקת התורה).

מ': דברי שמואל קולעים בדיוק אל התפיסה המצויה בספר דברים על מדינה תורתית: "ה' הוא מלככם!" מדינת התורה מנוהלת על-ידי התורה. רעיון זה נמצא גם בכז, ט-י.

ת' יעמדו בפסוקים אלו על ההדגשה: "היום הזה נהיית לעם לה' א-להיך. ושמעת בקול ה' א-להיך, ועשית את-מצותו ואת-חקיו..."⁹.
(א) הגורם המזמן: שנת השמיטה.

(ב) מיבנה השיעור: השיעור הוא בן חמישה שלבים.

השיעורים על שנת השמיטה משמשים נקודת מוצא בשיחת ההכנה; קוראים במקור (דברים לא, י-יג); מעלים בעיה לימודית מתוכו, ועל בעיה זו מתנהל דיון קצר. הבעיה נפתרת בשלב ההצעה, באמצעות לימוד ההלכות בשיטת השו"ת, והשוואות בין לשונות התורה וההלכה. בשלב הקישור יכוונו התלמידים להעלאת מצוות דומות ומקרה או מנהג דומה מן ההיסטוריה. בשלב הסיכום קובעים את העיקרון שעליו מבוססת ההלכה, ובשלב השימוש - מסקנות מוסריות ורעיוניות מאותו עיקרון.

(ג) מטרות השיעור:

א. הלימודיות
(1) הקניית המושג "מצות הקהל";

(2) הקניית ידיעת הדינים הקשורים במצות הקהל.

ב. הפורמאליות
(1) פיתוח כושר היישום (על-ידי שימוש בידיעות קודמות בלימוד חומר חדש);

(2) פיתוח כושר ההבעה (על-ידי תוספת של יסוד הוויכוח בשיעור).

ג. החינוכיות
(1) חיזוק הרצון להגייה בתורה ובהלכה;
(2) חינוך ליראת שמים וקיום מצוות.

(ד) ההלכות: רמב"ם, הלכות חגיגה, מודפסים על דף ויחולקו לתלמידים לפני שלב ההצעה.

פרק ג הלכה א: מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהן בדת האמת, שנאמר (דברים לא, י-יב) "מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. בבוא כל-ישראל" וגו'. "הקהל את-העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך" וגו'.

פרק ג הלכה ג: אימתי היו קורין? במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית. והמלך הוא שיקרא באזניהם. ובעזרת הנשים היו קורין. וקורא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד, הרי זה משובח. מהיכן הוא קורא? מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע, ומדלג לוהיה אם שמוע וגו', ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות, עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק.

(א) הכנה:

מ' בשיעור על השמיטה הזכרנו מצוה מיוחדת שמקיימים בסוף שנת השמיטה. מי זוכר?

ת' מצות הקהל.

מ' מצוה זו היא בעיקרה קריאה בתורה ברוב עם, בהקהל, ובוודאי יש לה מטרות מיוחדות. מה היו מטרותיה של קריאה זו - נקרא בדממה בס' דברים לא, י-יג ונמצא.

(קוראים במשך כדקה ומצביעים. המורה פותח ואומר):

מ' על-פי הפסוקים שקראנו עכשיו, יש שלוש מטרות לקריאה בהקהל:

ת' 1 למען ישמעו ולמען ילמדו (את התורה),

ת' 2 ויראו את ה' א-להיהם,

ת' 3 ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

מ' ומה דעתכם, תלמידים, איזו פרשה היו קוראים בתורה במעמד כללי זה של העם? הרי בקטע שקראנו עכשיו הדבר אינו מפורט!

(מתעורר ויכוח בין התלמידים כדוגמת הוויכוח דלקמן. בוויכוח זה המורה יסתפק בהכוונה ובהשגחה על הרמה התרבותית. מקץ 5-8 דקות יפסיק המורה את הוויכוח על דרך הנאמר להלן).

ת' 1 אני חושב שקראו את כל התורה, כיוון שכתוב "תקרא את-התורה הזאת", כלומר את כל התורה.

ת' 2 לא! אני חושב שקהל גדול ורב אינו יכול לעמוד ולשמוע את כל התורה! (למורה: ראה פירוש רד"צ הופמן לדברים יז, יח).

יש בימינו אנשים שאין להם סבלנות לשמוע אפילו פרשה אחת - פרשת השבוע בשבת - ופורשים מבית-הכנסת לפטפט בחוץ... לכן אני חושב שקראו רק את פרשת שמיטה, כיוון שהשנה החולפת הייתה שמיטה.

ת' 3 אני חושב שקראו בתורה מעניין סוכות, כיוון שהקהילו את העם במועד שנת השמיטה בחג הסוכות.

ת' 4 לדעתי לא קראו מעניין סוכות. אילו זה היו קוראים, לא הייתה התורה מדגישה "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה" בכפל לשון. אני חושב שקראו בתורה דווקא מעניין שמיטה.

ת' 5 ואני סבור שקראו את כל התורה! כיוון שמצד אחד כתוב "תקרא את-התורה הזאת", בלי שהכתוב מפרט, ומצד שני כתוב "למען ילמדו", יוצא שהמטרה הייתה לימוד התורה. (כאן יפסיק המורה את הוויכוח ויאמר):

מ' המשתתפים בוויכוח אמרו דברי טעם וביססו דבריהם בראיות הגיוניות. אבל לא תמיד ההגיון שלנו קובע, כי ההלכה נקבעת על-פי כלליה ושיטותיה. כדי להכריע בדבר, מוטב שנעיין בהלכה. נקרא את ההלכות הרביעית והחמישית ברמב"ם בדף שאחלק לכם ונמצא פירוט הקטעים שנקראו בשעת הקהל.

(ירשום המורה על הלוח את המשימה המוטלת על התלמידים המודגשת כאן בקו ויתן להם 2-3 דקות לקריאה ועיון. משיסיימו יפסיקם ויאמר):

(ב) הצעה:
מ' לפי ההלכות שקראנו עתה, קראו רק בחומש אחד:

ת' חומש דברים.

מ' מי יכול לומר בלשון ההלכה, מהו הקטע הראשון שקראו ממנו?

ת' "מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע".

מ' נדפדף בס' דברים ונמצא את הפרקים ואת הפסוקים. (מדפדפים).

ת' פרקים א, א-ו, ט.

מ' יפה. ומהו הקטע השני? אבקש לציינו בלשונה של ההלכה.

ת' "והיה אם שמוע".

מ' נדפדף בס' דברים ונמצא את הפרק ואת הפסוקים. (מדפדפים).

ת' פרק יא פסוקים יג-כ.

מ' נכון. ומהו הקטע האחרון שקראו בשעת הקהל? מי יאמר בלשון ההלכה?

ת' "מעשר תעשר עד סוף ברכות וקללות; עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב".

מ' עכשיו נדפדף בס' דברים ונמצא גם את הפרקים והפסוקים האלה: (מדפדפים).

ת' מפרק י"ד כב עד פרק כח, סט.

למורה: במומנט זה ראוי לסכם את הדיון שהתנהל עד כה, בצורת טבלה בת שתי עמודות, כדוגמה הניתנת כאן. סיכום זה שייעשה על-ידי תלמיד על הלוח, בעזרתם הפעילה של חבריו, ישמש גם כאתנחתא וגם בחזרה לשם זכירה. בסוף השיעור - רצוי שיעתיקוהו למחברותיהם.
מ' יוצא אפוא שבמעמד הקהל קראו שלושה קטעים מספר דברים, שבחרו בהם חז"ל לפי כלל מסוים. נמצא; מתוך ההלכות שקראנו, מהו הכלל.

ת' "פרשיות שמזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהן בדת האמת".

מ' לפי המשפט הזה יוצא. שלקריאת כל קטע יש שתי מטרות חשובות:

ת' לזרז אותן במצוות, לחנכם לקיום מצוות.

מ' ואיך מכנים יהודים המופיעים ראשונים לקיום מצוות?

ת' זריזים, על-פי האמרה זריזין מקדימין למצוות.

מ' אבל המטלה החינוכית השנייה היא לא פחות חשובה מקודמתה.

ת' לחזק ידיהן בדת האמת, פירושו לחזק את האמונה ביהדות שהוא דת האמיתית.

מ' וכדי להרבות ולחזק את ההשפעה החינוכית של מצוות הקהל, קובעת ההלכה תקנות מספר לקריאת-התורה בהקהל.

ת' 1 המלך הוא שיקרא באוזניהם. כשהמלך יקרא, ודאי כולם ישמעו. זה משפיע וזה מחנך. המלך משמש דוגמה לעם.

ת' 2 אם המלך יקרא מעומד, הרי זה משובח, כי אז יכולים כולם לראות, איך הוא מכבד את התורה.

ת' 3 השומעים הם מכל הגילים והמינים: אנשים, נשים, טף וגרים.

ת' 4 שהקריאה תתקיים בחג הסוכות בבוא כל ישראל ליראות: משעת עלייה לרגל.

מ' באילו מלים מציינת ההלכה מועד זה של קריאה?

ת' 1 כתוב בהלכה האחרונה: "ממוצאי יו"ט הראשון של חג הסוכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית".

ת' 2 יש לי עוד ביטוי מן ההלכה הראשונה: "בכל מוצאי שמיטה בעלייתם לרגל".

מ' אם נשווה את הכיסוי האחרון ששמענו כאן למועד שהתורה קבעה, נמצא כעין סתירה. נסתכל גם בהלכה וגם בתורה פרק לא, י ונמצאנה.

ת' ההלכה קובעת - במוצאי שמיטה, ואילו בתורה כתוב "במועד (=בזמן) שנת השמיטה".

מ' ואם נשים לבנו למה שנאמר בתורה לפני הביטוי "במועד שנת השמיטה", נגלה שאין סתירה.

ת' 1 כתוב "מקץ שבע שנים": מקץ, בקצה, בסוף, כלומר, בחג הסוכות שבתחילת שנה שמינית.

ת' 2 יש לי שאלה: אם הכוונה לחג סוכות שבתחילת שנה שמינית, מדוע נאמר בתורה "במועד שנת השמיטה"?

מ' מכיון ששנת שמיטה ניכרת ומורגשת מאוד דווקא בחג הסוכות של השנה השמינית! לא חרשו ולא זרעו כל השנה - על כן אין אסיף בסוכות זה, אף-על-פי שסוכות הוא חג האסיף. אם כן הרשו לי לשאול: מה עשו במשך כל השנה, אם לא עבדו?

ת' 1 היו חופשיים, עשו חיים...

ת' 2 עסקו בעבודות המשמרות, שהן מותרות בשמיטה, כגון השקאת מטעים ועקירת יבלית מסביב לעצים.

ת' 3 למדו בתורה, כך אני חושב.

מ' מניין לנו לדעת? הרי לא מצאנו בתורה בשום מקום - לא בשמות ולא בויקרא ולא בדברים - שיש ללמוד תורה בשנת השמיטה!

ת' 1 כתוב "והגית בו יומם ולילה": אם בשנת עבודה רגילה כך - בשנת שמיטה שבה כמעט אין עובדים, על אחת כמה וכמה!

ת' 2 כתוב בקריאת-שמע "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" וכו', מכאן ראיה שגם "בשבתך בביתך", כלומר כשאינך עובד, וזה יכול להיות גם שמיטה, כשאינך עובד, ולא רק ביום רגיל - חובה לדבר ולעסוק בדברי תורה.

(ג) קישור:
מ' נראה שבאמת כל ישראל עסקו בתורה במשך כל השנה, וקריאת הקהל הייתה מעין קריאת סיכום. גם במקצוע היסטוריה למדנו על תקופה כזאת שבה למדו בבית תקופה מסוימת, ואחר-כך באו הכל לישיבות ולמדו בצוותא אותו החומר. באיזו תקופה?

ת' בתקופת הגאונים, והדבר נקרא בשם "ירחי כלה".

מ' בימינו חודש המנהג הזה. מי שמע על כך?

ת' 1 הרב כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' בבני-ברק, חידש המנהג הזה בישיבתו.

ת' 2 גם בבתי-ההבראה הדתיים נוהגים לעשות כך היום: אוכלים ונחים ומבריאים בגוף, ולומדים תורה ומבריאים בנפש.

מ' ומעין "ירחי כלה" בזעיר אנפין אנו נוהגים גם לגבי פרשת השבוע. כיצד?

ת' כל השבוע לומדים את הפרשה ביחיד, ובשבת קוראים אותה בציבור, אחר תפילת שחרית.

מ' יפה. ובאמת אפשר להביא ראיה שקריאת הקהל הייתה רק קריאת סיכום ללימוד במשך כל שנת השמיטה - מפרשת הקהל גופה. נסתכל בס' דברים לא, יב ונמצא ביטוי המעיד על כך שלמדו תורה במשך כל שנת השמיטה.

ת' כתוב "ולמען ילמדו": מקריאה חד-פעמית אי-אפשר ללמוד, ומכאן שלמדו כל השנה, שבה אין להם הרבה עבודה בגלל שביתת הקרקע.

מ' ובאמת ר' אברהם אבן-עזרא מוסיף בפירושו לתורה ליד הביטוי הזה את המלים "כל השנה". נראה שמצוות הקהל הייתה כעין טקס נעילה לשנת השמיטה, טקס שלווה בקריאת התורה.

(למורה: כאן אפשר להקריא לתלמידים את המשנה ממסכת סוטה פרק ז משנה ח המספרת על מקרה מעניין של קיום מצות הקהל עם אגריפס המלך [הראשון] שאמרו לו "אחינו אתה").

מי זוכר עוד מצוות המלוות קריאת קטעים מן התורה?

ת' 1 במצות ביכורים - מקרא ביכורים (דברים כו, ג-י).

ת' 2 ביעור המעשרות - וידוי מעשר (שם כו, יג-טו).

ת' 3 ביציאה למלחמת מצוה - דברי הכהן הגדול והשוטרים (שם כ, ג-ח).

ת' 4 בנשיאת כפיים - הכהן אומר את פסוקי ברכת כהנים (במדבר ו, כה-כז).

(המורה ירשום מצוות אלה על הלוח).

(ד) סיכום:
מ' בכל המצוות הללו יש צדדים שווים למצות הקהל. במה הן שוות לה?

ת' 1 קיום כולן כרוך בקריאת קטעים מן התורה.

ת' 2 כולן מכוונות לחנך ליהדות ולביטחון; בקב"ה.

מ' אמנם הן דומות בכמה מובנים למצות הקהל, אך מצות הקהל שונה בכך שהיא מבוססת על עיקרון חינוכי המכוון לכל העם, ולא לכל אחד ואחד לחוד. נעיין בהלכות ונמצא ראיה.

ת' 1 הפרשיות שיש לקרוא "מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהן בדת האמת". זה נאמר בלשון רבים.

ת' 2 גם כתוב בראשית ההלכה א שברמב"ם שראינו, וגם בסופה, שצריך להקהיל את כל העם, כדי להשפיע על כולם.

מ' מכאן ששנת השמיטה הייתה לא רק שנה של השתלמות בתורה, אלא שנה של השתלמות גם במעשים טובים, בקיום מצוות ובאמונה.

(ה) שימוש:
מ' אבל למצות הקהל יש מטרה חשובה מלימוד תורה גרידא - היא גם מחנכת ליראת שמים. כיצד? נעיין שוב בפסוקי התורה (דברים לא, י-יג) ונמצא:

ת' 1 כתוב "ולמען ילמדו ויראו את-ה'" - אם יש תורה, יש יראת שמים.

ת' 2 בפרקי אבות כתוב "ולא עם הארץ חסיד" - אם אין לומדים, אין יכולים לדעת, כיצד לירוא את ה'.

מ' יש מצוות נוספות שמקיימים אותן יום יום, המחנכות אותנו ליראת שמים. מי יכול להזכיר אחדות מהן?

ת' 1 מצות קריאת שמע שבה מקבלים עול מלכות שמים.

ת' 2 מצות ציצית המזכירה את כל מצוות ה' כדי לעשותן, וכך מחנכת ליראת שמים.

מ' למעשה כל המצוות מחנכות ליראת שמים, וכבר אמרו חז"ל (במדבר רבה פרשה מד, א) "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות". הקב"ה נתן לנו תורה, ואלו החינוך ליראת שמים נתון בידנו. אם נקיים את מצוותיה, נהיה יראי שמים.
א. ליצור התייחסות למצות הקהל, ובימינו - ל"זכר הקהל", דרך הכרת תקופה היסטורית בחיי עמנו כאשר ישב על אדמתו.

ב. ליצור תחושת שייכות והמשכיות דרך הבנת ההשתלשלות ההיסטורית - פרקים בתולדות העם שבהם קוימה מצוה זו.
א. ידיעת תוכן מצות הקהל.

ב. ידיעת הצורה שבה קיימו מצוה זו בימי אגריפס.

ג. יצירת מעמד חדש של התייחסות למעמד זכר הקהל דרך החייאת אירוע היסטורי והשוואתו לתקופה אחרת.

ד. הגברת הרצון והציפייה לקיים מצות הקהל, להשתתף במעמד הקהל (ובינתיים - זכר למצות הקהל) על-ידי יצירת הזדהות בדרך של הוויה רגשית (לט"ט) ו/או הבנה / התייחסות אינטלקטואלית.