ברכות על תקיעת השופר
על המצווה הזו של תקיעת שופר מברך שתי ברכות: אחת על גוף המצווה, "ברוך אתה וכו' אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר"; והשניה מפני שאינה תדירה וצריך להמתין זמן מרובה עד שיגיע זמנה ויוכל לקיימה, הרי הוא מודה לה' שהחייהו וקיימו והגיעו לזמן זה. הראשונה נקראת "ברכת המצווה" והשנייה - "ברכת הזמן" או "ברכת שהחיינו". ולעולם ברכת המצווה קודמת לברכת "שהחיינו", ושתיהן קודמות לעשיית המצווה. מברך תחילה ואחר כך הוא עושה. אסור להפסיק אפילו בדיבור אחד משעת הברכות ועד סוף סדר התקיעות. ואם סח, אף על פי שעבר - אינו חוזר ומברך.

תפילות הימים הנוראים
התפילות שישראל מתפללים לפני המקום בימים הנוראים מצוינות בין תפילות כל שאר המועדים בנוסח שלהן, ומה שמוסיפים עליהן תחילה וסוף, ואפילו במניין ברכותיהן.

ברית כרותה לתפילת הימים הנוראים שאינה חוזרת ריקם. וכך אמרו במדרש: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפלתם" (תהלים קב) - כלפי הדורות אמרו, שאין להם לא נביא ולא כהן מורה צדק ולא מקדש שיכפר עליהם, אלא תפילה אחת נשארה להם, שהם מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים, אל תבזה אותה מהם!

יש נוהגים לכרוע בתפילות ימים נוראים, והנוהגים כן זוקפים עצמן בתחילת הברכות ובסופן כדי שלא להוסיף על תקנת חכמים, שלא תקנו לכרוע אלא בתחילת "ברכות אבות" ו"הודאה" ובסיומן.

כל השנה כולה, בימות החול מתפללים שמונה עשרה ברכות (ועליהן נוספה עוד אחת - "ולמלשינים") ובשבת ובמועדים מתפללים רק שבע ברכות: שלוש הראשונות ושלוש האחרונות - כבימות החול, והרביעית שבאמצע היא ברכה על קדושת היום, וגומר בה בשבת - "מקדש השבת", ובמועדים - "מקדש ישראל והזמנים".

המיוחד בתפילות ראש השנה
תפילת רגל זו כתפילת רגל זו, אלא שמזכיר בכל רגל מעניין היום ב"ותתן לנו ה' אלקינו את יום"... וב"יעלה ויבוא" - "חג המצות הזה", או "חג השבועות הזה" וכו'. וכן בתפילת המוסף, שמזכיר בברכה הרביעית את קרבן היום, כל רגל ורגל קרבנו השייך לו ואין שם שינוי נוסף. אבל בראש השנה השינויים רבים:

א. בשתי הברכות הראשונות ובשתי הברכות האחרונות, מוסיף בהן "זכרנו לחיים", "מי כמוך", "וכתוב לחיים" ו"בספר חיים"; וכך הוא אומר כל עשרת ימי תשובה עד שגומר תפילת נעילה ביום הכיפורים; אלא שבתפילה זו האחרונה מזכיר לשון 'חתימה' בכל מקום שנזכר בהוספות אלה לשון 'כתיבה'. ותוספות אלו, בימי הגאונים תקנום.

ב. חותם את הברכה השלישית ב"המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש" כפי שחותם כל השנה. וכך הוא חותם גם בכל תפילות עשרת ימי תשובה.

ג. מאריך בברכה השלישית של "אתה קדוש" ומוסיף בה תפילות שיש בהן בקשות ותחנונים על גילוי מלכות שמים על פני כל הארץ, גילוי כבוד עם סגולה ועובדי ה', שמחת צדיקים וששון ירושלים, ושתעבור ממשלת זדון מן הארץ וייגלה אורו של משיח וכו'. וכשם שהוא מאריך בברכה זו בראש השנה, כך הוא מאריך בה ביום הכיפורים, אבל בשאר הימים מעשרת ימי תשובה אינו מאריך.

ד. בחתימתה של הברכה הרביעית, שאומרה על קדושת היום, כל מקום שמזכיר שם בשלוש הרגלים תפילה על שלום ישראל וקדושת ישראל וכו', הרי הוא מזכיר בראש השנה תפילה על מלכות שמים שתתפשט על פני כל הארץ, על ישראל ועל כל עמי התבל (וביום הכיפורים מתפלל על מחילת העוון וטהרת הלב), וגומר: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון" .

ה. מוסיף פיוטים לפני התפילה, כמנהג רוב קהילות ספרד והרבה קהילות אשכנז, ובחזרת הש"ץ - גם בתוך התפילה. והוספת הפיוטים - כדי להאריך בתפילה ובישיבה בבית הכנסת ביום הקדוש. ומוסיף תפילת "אבינו מלכנו" אחרי התפילה, חוץ משבת. ובקהילות הספרדים אומרים "אבינו מלכנו" גם בשבת. וכן מוסיפים ברוב הקהילות "שיר המעלות, ממעמקים" (תהלים קל), לפני "ברכו" שבשחרית.

ו. מסלסל בנעימה שהיא מיוחדת לתפילות הימים הנוראים בלבד ומאריך בה, מה שאינו עושה כן בשום רגל אחר. בקהילות אשכנז נוהגים שהש"ץ היורד לפני התיבה בשחרית ומתחיל ב"המלך יושב", פותח בניגון חשאי ומגביה קולו והולך במתון כדי שיישמע במורא ובאימה.

וכתוב בספר החיים (שחיבר אחי המהר"ל מפראג): בשעה שש"ץ יורד לפני התיבה וצועק "המלך", מיד כל המקטרגים מסתלקים. משל לליסטים שתפס נפש אחת והוליכה דרך עיר המלך. כיוון שבאו לשוק צעק הנתפס בקול רם: "המלך!" מיד שמט הליסטים ידו וברח. כך אנו מסורים כל השנה ביד היצר הרע, עד שאנו באים כאחד לבית אלקינו וצועקים לתשועת המלך, מיד השטן מסתלק.

כל ההוספות והשינויים האלה, מקצתם נמסרו לנו מפי אנשי כנסת הגדולה שתיקנו נוסח קבוע לכל תפילות השנה, ומקצתם מפיהם של חכמי הדורות שידעו היאך לרצות את קונם ביום הדין, והיאך למלא לבב העומדים בתפילה מורא שמים ופחד הדר גאון ה' היושב בדין.

ז. ועיקר השינוי שבתפילות יום הדין הוא בתפילת מוסף של ראש השנה, שמוסיפין שם ברכות ואומרים סדר מלכויות, זיכרונות ושופרות.