פורים


תימן
אשכנז
אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
כורדיסטן
תוניסיה
בבל
לוב
חסידי חב"ד
החסידים
מרוקו
פרס (איראן)
ג'רבא

ממנהגי יהדות תימן
1. בשבת "זכור" אחר ההפטרה נוהגים לומר את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לר' יהודה הלוי.

2. לפני ברכות המגילה אומר הקורא סדרה של פסוקים ("חסדי ה' אזכיר"), שכתובים על קלף יחד עם הברכות.

3. בסוף קריאת המגילה, לאחר הברכה, אומר הקורא: "ברוך מרדכי", והצבור משיב: "ארור המן". חוזרים על כך שלוש פעמים. אח"כ אומר הקורא: "ברוכה אסתר" והצבור משיב: "ארורה זרש", שלוש פעמים. ולבסוף אומר הקורא: "ארורים אויבים" והצבור משיב "ברוכים ישראל", שלוש פעמים. אח"כ הופך הקורא את הסדר. הוא אומר "ארור המן", והצבור אומר "ברוך מרדכי", וכן הלאה, בהיפוך התפקידים. במלה "זרש" מדגיש הצבור את ה"ש", וכולם יחד מסיימים: "וגם חרבונה זכור לטוב".

4. אין אומרים "שושנת יעקב" ולא "סדר קדושה" אלא "שיר המעלות לולי ה'" (תהילים קכד) וקדיש. המזמור של יום פורים הוא "א-להים אל דמי לך" (שם פג).
חזור לראש


ממנהגי יהדות אשכנז
1. בתענית-אסתר מעמידים למנחה בבית-הכנסת שתי קערות, אחת המסומנת [זכר] ל"מחצית השקל", השניה "מעות פורים". בקערת "מחצית השקל" שמים שלוש מטבעות כסף שערכן "חצי", או שכתוב עליהן "חצי". כל אחד קונה את המטבעות ונותן אותן ל"מחצית השקל", כך שהכל שווים בנתינה זו. את תמורת "מחצית השקל" שולחים לעניי ארץ-ישראל. הכסף שנאסף בקערה השנייה, מיועד בחלקו העיקרי לש"ץ, ואת השאר מחלקים למטרות צדקה וגמילות-חסד לעניי המקום.

2. אחרי מעריב ניגש הקורא את המגילה לבימה, הרב עומד מימינו וחשוב הקהל משמאלו. לפני ברכות המגילה מכריזים: שתיקה יפה בשעת הקריאה, ואכן אין מרעישים בשעת קריאת השם המן. הקורא מדגיש בקריאתו בניגון חגיגי מיוחד מספר פסוקים כמו "בלילה ההוא", אחרים - בניגון של "איכה", כגון "וכלים מכלים שונים". ניגון מיוחד בעליזותו הוא זה שבו קוראים הפסוק "ויתלו את המן" (אסתר ז, י), ניגון הנותן ביטוי לשמחת הניצחון על סופו של המן הרשע. בגלל נימת השמחה שבו שימש ניגון זה גם לזמר לחתן.

3. בלילה אומרים אחרי קריאת המגילה "אשר הניא". בבוקר משכימים לתפילה. אומרים את הפיוטים בשמונה-עשרה. ברוב הקהילות אין מברכים שהחיינו לפני המגילה ואין אומרים "אשר הניא" אחרי קריאת המגילה מפני שכבר אמרו פיוטים בשעת חזרת הש"ץ.

4. הילדים מתחפשים בתחפושות שונות, לרוב למרדכי ואסתר. אוכלים מאפה שניתנה לו צורת אדם - המן, ותולים את המאפה עד לשעת אכילתו.

5. לפני הסעודה שאותה אוכלים בשעות הצהריים, מתפללים מנחה בבית-הכנסת, שמא ישתכרו ולא יספיקו להתפלל מנחה כראוי. פריט חשוב בסעודה זו - בשר מעושן, שדרך הכנתו בזה שתולים אותו בעשן, ואכילתו מזכירה את תליית המן.
חזור לראש


ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. כל המקומות שאינם בדין מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, נוהגים בהם כל דיני פורים בי"ד באדר, ואילו בירושלים פורים הוא למחרתו, בט"ו באדר, והוא הנקרא פורים דשושן או פורים דמוקפין, ונוהגים בו כל דיני פורים. בשניהם נוהגים קצת יו"ט - לובשים בגדי שבת, אין אומרים תחנון ולמנצח, אסורים בהספד ובתענית ומרבים בהם בסעודה.

הגר"א נהג לתת מטבע אחד (ולא שלושה) שנקרא מחצית - זכר ל"מחצית השקל".

2. המושבות והיישובים החדשים, דינם ככל ערי הפרזים, ונוהגים לקיים הפורים רק ביום י"ד באדר, אלא שגם בט"ו נוהגים בהם קצת יום-טוב, כאמור.

כל השכונות המחוברות לירושלים החדשה, הן הסמוכות ונראות לה הן המרוחקות ביותר, פורים שלהן ביום ט"ו. וישנן שכונות בירושלים שבשנות ייסודן היו רחוקות ביותר, והיו דעות שהן צריכות לנהוג כפרזים, ואמנם נהגו בהן לחוג פורים גם ביום י"ד, ועד היום יש הנוהגים בהן שני ימי פורים, לחומרא, ואף בירושלים עצמה יש הקוראים את המגילה בשני הימים (ביום י"ד - בלי ברכה).

3. במנהגי הגר"א נמסר, כי סעודת פורים - עיקרה ביום, ועל-כן נכון לכוון לצאת ידי חובתה בסעודת שחרית. ואכן הגר"א נהג לערוך סעודתו במשתה ושמחה, כולה ביום, וכשהחשיך, התפלל מעריב וחזר ללימודו.

4. כשחל ט"ו באדר להיות בשבת, נוהגין בירושלים "סדר הפורים המשולש", והרי סדר זה לפרטיו:

5. ביום החמישי, יום י"ג באדר - תענית-אסתר, כבכל שנה, אלא שאחרי תפילת שחרית מכריז השמש בבית-הכנסת, שכל בני הבית, כולל הנשים, יבואו בערב (בליל שישי) לשמוע המגילה בבית-הכנסת בציבור דווקא, ולא יסמכו שיקראו בשבילן בבית, כמו שנוהגות הנשים לפעמים בשנים רגילות, שאם תעשנה כן בשנה זאת, צריכים לקבץ מניין של עשרה לבית (ואם קורא המגילה ביום זה בלי עשרה, אינו מברך עליה).

6. אחר תפילת המנחה נותנים שלושה מטבעות-מעות זכר "למחצית השקל", ואין מעכבין אותם עד י"ד באדר כבכל שנה, מפני שצריך ליתנם קודם המגילה.

7. ביום שישי, י"ד באדר, לובשין בגדי חג, ובערבית מתאספים הכל לבית-הכנסת, והנשים לעזרה שלהן, לשמוע המגילה בציבור. מי שאינו יכול לבוא לבית-הכנסת, צריך לקבץ מניין של עשרה לביתו, כאמור, ואפילו בשכר, שישמעו המגילה עמו.

8. בערבית אין אומרים "על הנסים", קורין המגילה בברכותיה, ואומרים "אשר הניא" ו"שושנת יעקב". בשחרית מתפללים סדר התפילה עד אחר שמונה-עשרה כבשאר הימים, בלי "על הנסים", ואין קורין בתורה "ויבא עמלק", אבל חוזרים לקרות המגילה בברכותיה ואומרים "שושנת יעקב".

9. בו ביום נותנים מתנות לאביונים לכל הפושט יד כבפורים דכל שנה, אבל משלוח מנות וסעודת פורים מקיימים ביום א', ומכל מקום נכון להרבות קצת בסעודה גם ביום שישי, קודם חצי היום (שכן לאחר חצות אסור לאכול סעודה גדולה משום כבוד השבת).

10. בשבת, ט"ו באדר, מוסיפים "על הנסים" בכל התפילות ובברכות המזון. בשחרית מוציאים שני ספרי-תורה, באחד קוראים לשבעה קרואים בפרשת השבוע, ובשני קורין למפטיר פרשת "ויבוא עמלק". מפטירין "פקדתי את אשר עשה עמלק" (שמואל א' טו) כמו בפרשת זכור. אין מזכירים נשמות ואין אומרים "אב הרחמים". מרבים בה במטעמים וביין, לצאת ידי סעודת פורים, ושולחים מעט מנות לשכן קרוב במקום שיש בו עירוב, ושניהם להידור מצווה.

11. ביום ראשון, ט"ז באדר, שוב לובשים בגדי חג. סדר התפילה הוא כבחול ואין אומרים "על הנסים", אבל גם אין אומרים תחנון ולא "למנצח" (תהילים כ) לפני "ובא לציון".

12. אחר התפילה פוקדים איש את רעהו בשמחה ובטוב-לבב כמו בפורים, ואוכלים מעדנים ושולחים מנות, אבל אין חייבים עוד במתנות לאביונים. אחר חצי היום מתפללים מנחה, יושבים לאכול סעודת פורים ונוהגים משתה ושמחה כדת פורים, אבל אף-על-פי שזוהי סעודת פורים, אין אומרים "על הנסים" בברכת המזון שאחריה.
חזור לראש


ממנהגי יהדות כורדיסתאן
1. בראש-חודש אדר, כשהאב חוזר מבית-הכנסת לביתו לאחר תפילת שחרית, הוא מוצא את דלת ביתו סגורה בפניו. הילדים נועלים את הדלת (גלאקית תראי) ואין פותחים לו עד שהוא מפצה אותם במתנת כסף שתניח דעתם.

ראש המשפחה מזמין את בנותיו הנשואות, בעליהן וילדיהן לסעודה בביתו, וכן הוא מזמין את חתניהן של הבנות המאורסות.

2. החל בראש חודש השמש אוסף את תרומת השקלים, ואוסף זה נמשך עד לפני קריאת המגילה. תרומה זו מתחלקת בין החזן, השמש ובית-הכנסת, כשכל אחד מהם מקבל שליש.

3. כבר כמה ימים לפני החג טרודים רבים באפיית דברי מאפה - כל מיני עוגות בצורות שונות. לביבות זלוביא הן החביבות ביותר.

4. חג הפורים נקרא בפי בני העדה בשם "מגלא".

5. בליל פורים מתמלא בית-הכנסת מפה אל פה, אנשים ונשים, צעירים וזקנים, כדי לשמוע את קריאת המגילה. הנערים מצוידים באקדחים, רעשנים וחומרי נפץ שונים. על פני כולם נסוכה שמחת החג. כל אחד מצויד במגילת אסתר, והמדקדקים משתדלים לרכוש מגילה כשרה כתובה על גבי קלף. קודם קריאת המגילה עובר השמש בין הקהל, כשבידו קופת בית-הכנסת, ואוסף את תרומות ה"שקלים" מידיהם של אותם מתפללים שטרם הספיקו לתרום תרומה זו. החזן עומד על התיבה ולידו שני אנשים: ה"סומך" ובעל מצוות "כסא ושעוה" (זכות זו נמכרת ביום שמחת-תורה בעת מכירת המצוות), ובידו של הלה נר שעווה גדול ועבה, בו הוא מחזיק כל עת קריאת המגילה. קודם הקריאה אומרים פיוטים מיוחדים, שנמצאים עדיין בכתבי יד. לאחר גמר אמירתם מגולל החכם את המגילה, מבקש את הקהל לעמוד בעת הברכות, מברך בקול רם וקורא בנעימה מיוחדת. בני העדה שבידם מגילה כשרה, קוראים עמו בלחש.

6. הפסוקים הבאים נקראים בקול רם ובנעימה שונה:
"והנערה אשר תיטב בעיני המלך" וגו' (ב, ד);
"איש יהודי היה בשושן הבירה" וגו' (ב, ה);
"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" וגו' (ו, א);
"הרצים רכבי הרכש האחשתרנים" וגו' (ח, יד);
"ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" וגו' (ח, טו);
"ליהודים הייתה אורה ושמחה" וגר (ח, טז);
"ומאמר אסתר קים" וגו' (ט, לב),
וכמו כן שלושת הפסוקים של פרק י'. כל הפסוקים הנ"ל נקראים תחילה ע"י בני העדה, ואח"כ חוזר עליהם בעל הקורא. כשמגיע למלים "על כל דברי האגרת הזאת" (פרק ט פסוק כו), הוא מרים את המגילה ומנענע אותה.

7. התפרצויות השמחה בעת קריאת המגילה רבות הן. כל אימת שמזכירים את שמו של "המן", מקימים רעש מחריש אוזניים בעזרת רעשנים ופקקי פורים, הגורם להפרעה רבה של הקריאה. משום כך תקנו בזמן האחרון שעובר לקריאה יפנה החכם אל המתפללים בהסברה ובבקשה לרסן את יצרם עד גמר הקריאה, לבל יגרמו שברכות המגילה תהיינה לבטלה ח"ו.

גם בעת הזכרת שמו של "המן" בתפילת על הנסים שבשמונה עשרה מקימים רעש גדול ע"י מחיאת כפים ורקיעת הרגלים על הרצפה.

8. בשוב המתפללים הביתה, סועדים את לבם. אם ראש המשפחה יודע לקרוא - קורא את המגילה שנית, בשפה הכורדית, לנשי המשפחה. בדרך כלל מתאספות נשי כמה משפחות באחד הבתים, כדי לשמוע תרגום מדויק של המגילה מהמומחה לכך.

למחרת היום נקראת המגילה שנית באותה המתכונת, בתפילת שחרית. אחר התפילה מקיימים מצוות "משלוח מנות" - קרובים וידידים שולחים זה לזה קערה מלאה פירות, עוגות, ממתקים ועוד. תורמים לעניים בעין יפה.

במשך היום מקיימים מצוות "סעודת אסתר", שותים למכביר - עד דלא ידע.
חזור לראש


ממנהגי יהדות תוניסיה
1. בשבת זכור לפני קריאת התורה שרים המתפללים את הפיוט "מי כמוך ואין כמוך" לר' יהודה הלוי. את הבית המתחיל ב"אדון חסדך בל יחדל" שרים גם בפורים אחרי חזרת העמידה.

2. כבר בשבת זכור היו הילדים נושאים בתהלוכה את דמות המן (דמות עשויה מבגדים ממולאים הנישאת על גבי אלונקה) ברחובות הרובע היהודי; בהגיעם למקומות המרכזיים שבו היה אחד הילדים נושא דרשה על המן ("השכבת המן" - התפרסמה בדפוס). ואילו בערב פורים היו ילדי ה"כותאב" (החדר) נוהגים לשרוף את דמותו של המן (דמות עשויה קרטון או נייר) תוך אווירה של שמחה.

3. ביום צום אסתר נהגו הנערות לגזור תלתל משערותיהן הארוכות ולהשליכו בבאר, בבקשן מאסתר המלכה ליתן להן קצת מיופייה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הפסיקו הבנות לגדל את שערותיהן, נתבטל מנהג זה.

4. את המגילה קוראים בערב גם בבית, למען הנשים שאינן נוהגות לבקר בבית-הכנסת, וגם למחרת היום קורא אותה בעל-הבית פעם נוספת לפני תחילת הסעודה החגיגית של הצהרים. בהגיעו ל"המן" הוא דופק באגרוף על השולחן, ואילו בבית-הכנסת מכים ברגל על הרצפה. המלה "פורים" שבסוף המגילה נאמרת על ידי כל הקהל בקול רם.

5. מנהג אפיית אוזני המן בצורת משולש אינו ידוע אצל יהודי תוניס. עקרת הבית אופה לקראת פורים עוגות מטוגנות וטבולות בדבש: ה"מאקרוד" - עוגת סולת ממולאת תמרים; ה"דבלה" - רצועות של פת מגולגלות על עצמן ודומות לאוזן. גם שומרים מן העוגות שנאפו לחנוכה ואוכלים אותן בפורים, כדי לקשור נס עם נס.

6. הילדים מקבלים מתנות פורים מהוריהם. הארוס שולח לארוסתו מתנה יקרה ומגש מלא עוגות שונות, שנקרא "צינייה". באי בתי-הכנסת ממלאים את כיסיהם במטבעות כסף קטנים כדי לחלקם לעניים. כל מתפלל עובר בין הקהל ואוסף נדבות בכנף טליתו, לנדבות בסתר. בעל הבית מכין מטבעות המיועדים לכל הבא לבקש את "פורימו" (מתנת פורים שלו).
חזור לראש


ממנהגי יהדות בבל
1. התכונה לקראת בוא הפורים גדולה מאד. היא מתבטאת בעיקר בעשיית מיני ממתקים שונים לשם משלוח מנות תוצרת-בית; וכל המרבה לשלוח תוצרת-בית הרי זה משובח.

המאכלים המיוחדים לפורים הם:
(א) מספאן - עוגיות בעלות קרניים מסביב, עשויות שקדים כתושים, סוכר ומעט "הל" (מין צמח) טחון. לשים אותן במי וורדים, מושחים אותן בחלבון ביצה ולאחר שהן מתייבשות מכניסים אותן לתנור לזמן קצר.

(ב) חג'י- באדא - כנ"ל, אך עגולות, בלי קרניים. לשים אותן בביצים ומושחים אותן במי וורדים.

(ג) בקלאוא - עוגות עשויות שכבות של בצק דק. בין השכבות מפזרים סוכר, שקדים כתושים ו"הל". פורשים אותן בקערה שטוחה, חותכים אותן באלכסונים, כך שמתקבלות עוגיות בצורת מעויין, שופכים עליהן הרבה שמן, מכניסים אותן לתנור, וכשמוציאים אותן שופכים עליהן סירופ של מים וסוכר.

(ד) לוזינא אדומה מחבושים - מקלפים חבושים, מנקים אותם מגרעינים ותולעים, חותכים אותם לחתיכות, מבשלים אותם עם מעט מים ומשאירים אותם על אש קטנה כל הלילה כדי שיתאדמו. אח"כ מרסקים אותם וחוזרים ומבשלים את הרסק עם סוכר עד שיתקבל רסק סמיך. מפזרים על קערה שטוחה שקדים כתושים ו"הל", פורשים את הרסק ומפזרים גם עליו שקדים כתושים ו"הל". לבסוף חותכים בשני אלכסונים, כנ"ל.

(ה) לוזינא לבנה מסוכר - מרתיחים כמות גדולה של סוכר במים במשך זמן רב, אחרי-כן מורידים מעל האש, שמים בתוכה שקדים כתושים ומערבבים עד שהסוכר נקרש ומוסיפים מי ורדים לשם ריח נעים. אח"כ מפזרים על קערה שטוחה שקדים כתושים עם מעט "הל" כתוש, שופכים את הסוכר הקרוש לתוכה, פורשים אותו ומפזרים גם מלמעלה את השקדים וה"הל" הכתושים. לבסוף חותכים בשני אלכסונים כנ"ל.

(ו) פסתריק - לשים סוכר עם מי ורדים ו"כתירה" (מין צמח) לבצק ומגלגלים אותו לכדורים. ממלאים את הכדורים מעט שקדים כתושים מעורבים עם סוכר, ומשווים לכדורים צורות שונות, כגון בובות, בעלי חיים, סולמות, כף-יד, וכיוצא בזה.

(ז) זנגילה - עשויה בצק דליל מאד, ששמים בו שמרים רבים ומשאירים אותו למשך שלושה ימים, אח"כ ממלאים שלושת רבעי המחבת בשמן שומשומין, אותו מרתיחים על האש, מעבירים את הבצק דרך משפך לתוך השמן הרותח תוך כדי סיבוב, כך שמתקבל מעגל, אשר אותו ממלאים, תוך כדי סיבובים שונים נוספים, צורות מצורות שונות. לאחר שהבצק בצורתו החדשה מתקשה, נותנים אותו בסירופ עבה של מי סוכר כדי שימתק.

(ח) מלפוף - עוגה עשויה בצק דק ביותר. על גבי נתחי בצק זה פורשים שקדים כתושים עם סוכר ו"הל" ומגלגלים אותם לאורכם ואופים בתנור. יש שלשים בצק זה במי ורדים וביצים טרופות.

(ט) סמבוסך בטאוה (סמבוסך במחבת) - עוגה עשויה בצק, עם או בלי שמרים, בעובי של מצה. בתוך חתיכה עגולה שמים מעט בצל קצוץ מטוגן עם אפונה ("חומץ" כתוש), מוסיפים עליהם מלח ופלפל שחוק דק, סוגרים על המילוי ומטגנים במחבת, בשמן שומשומין. יש ששמים במילוי נתחי בשר מבושל. מאכל זה מכוון לאכילת זרעונים - זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו ושנעשה גם להם נס.

כל המאכלים הנ"ל מסמלים את חג הפורים. גם כשעושים מהם בשאר ימות השנה, מזכירים כי "זהו מאכל פורים". כאן בארץ יש שבטלו חלק מהמאכלים הנ"ל ויש שעושים את כולם. הואיל ומחיר השקדים והאגוזים יקר מאד, משתמשים בבוטנים במקומם. רבים ביטלו את המנהג של "תוצרת בית" וקונים ממתקים של "חלקום" (ריח-לקום) או "מלבס" - שקדים מצופים סוכר.

2. בליל פורים, בין תפילת מנחה לערבית, מכריזין על השקלים. אחד המתפללים (עפי"ר הגבאי של בית-הכנסת) עובר מאיש לאיש (ומאשה לאשה בעזרת הנשים) כשמטפחת לבנה בידיו, ואוסף את כספי השקלים שנמסרים אחרי-כן למטרות צדקה. בבגדאד, כאשר נזדמן לבית-כנסת שד"ר מארץ-ישראל, היה הוא אוסף כספים אלה לאחר דרשה קצרה, והקהל הרבה לתת למטרה זו.

3. ארבעת פסוקי הגאולה:
"איש יהודי" וגו',
"בלילה ההוא" וגו',
"ומרדכי יצא" וגו',
"ליהודים הייתה אורה" וגו'
נאמרים בעת קריאת המגילה על ידי הקהל בקול רם ובניגון מיוחד, והחזן חוזר עליהם.

4. בבבל נוהגים שהקהל עומד על רגליו בעת ברכות המגילה, שלפניה ושלאחריה. שליח הציבור אומר לפני הברכה הראשונה "ברשות מורי ורבותי". כתום הקריאה גוללין את המגילה ואח"כ מברכים ברכה אחרונה.

5. הואיל וספק הוא אם ערי בבל (בגדאד, בצרה ואחרות) היו מוקפות חומה בימי יהושע בן-נון, נוהגים לחוג בהן את חג הפורים במשך שני ימים, בימי י"ד וט"ו באדר. ביום השני קוראים את המגילה בלא ברכה, ואת הברכה אחרונה אומרים בלי שם ומלכות. בספר-תורה קוראים בפרשת "ויבא עמלק".

6. לפנים היה המנהג בבגדאד לומר "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון גם ביום השני. הרב משה חיים זצ"ל (נפטר בשנת תקצ"ח) ביטל מנהג זה מחשש הפסק, אך השאיר את המנהג של קריאה בספר התורה, כי אין בו חשש של ברכה לבטלה. המנהג של סעודת פורים ומשלוח מנות קיים גם ביום השני.

7. סעודת פורים נערכת ברחבות ובשתיית שכר, ונהגו לכתוב בפתקה את השמות "המן" ו"ויזתא" ולמחוק אותם בשכר, לקיים מה שנאמר: "תנו שכר לאובד" (משלי לא, ו).

8. משחק הקלפים, שרבים אין משחקים בו במשך שאר ימות השנה, מותר לשחק בו ביום הפורים. הוא נחשב ל"משחק של פורים". תמונת ה"מלך" (King) שבקלפים נקראת בערבית-בבלית בשם "המן".

9. ההורים מחלקים לבניהם כספים רבים כדמי פורים. גם כל אלה שמובילים "משלוח מנות" לבתים, אם ילדים ואם משרתים, קבלו כספים כדמי משלוח מנות במקומות שאליהם הובילו צלחות אלה.

10. מנהג התחפושות אינו נהוג בבבל. כנגד זה היו מסתובבים "בעלי התזמורת" מבית לבית. היו מנגנים כמה ניגונים כאשר ילדי הרחוב מלווים אותם, ומקבלים תמורת זה את המגיע להם מבעל הבית. כאן בארץ כולם מתחפשים, כמנהג המקום.

יש לציין, כי לפנים היה מנהג "בבבל ובעלם, הבחורים עושים צורה בדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים, ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדים סביבה ומזמרין. ויש להם טבעת תלוויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש. אותה טבעת נקראת משוורתא, כלומר "בית הקפיצה" (ראה "הערוך השלם" כרך ח, ערך "שוור"). בזמן האחרון בטל מנהג זה.

11. עד לפני כשלושים שנה נהגו התלמידים הקטנים שב"חדרים" ובבתי-הספר ללכת לבית-הספר ול"חדר" בערב פורים, כשכל אחד לוקח אתו תוף. המלמד או המורה היה מכנס אותם למקום מיוחד ומספר להם את הסיפור של מרדכי והמן. אחרי-כן היו לוקחים עצים ועשו מהם דמות המן ורקדו, שרו ותופפו בתופיהם מסביב לדמות זו וצעקו "וי המן", "וי המן".

12. בין הפיוטים העממיים המפורסמים ביותר נציין:
(א)
"עזר מצרי היית"
- מאת הפייטן הבבלי עזרא בן ששון.

(ב) "שימני ראש על כל אויבי" - סימן: שלמה.

(ג) "אזכיר חסדי אל נאמן" - סימן: אברהם חיון ב"ר שלמה נ"ע.

(ד) "פורים פורים פורים לנו, ברוך אשר בחר בנו" - סימן: יוסף שלום.
חזור לראש


ממנהגי יהדות לוב
פורים אשריף ופורים ברגל
בימים כ"ג וכ"ט בטבת חוגגים יהודי לוב שני ימי פורים, שלראשון שבהם קוראים "פורים אשריף" ולשני "פורים ברגל". שני פורימים אלה הם זכר לנסים שנעשו ליהודי טריפולי, לפני קרוב למאתיים שנה. בימים אלה נהגו בביטול מלאכה, בשמחות ובמשלוח מנות. בשבת שלפני "פורים אשריף" קוראים בבית-הכנסת, לאחר קדיש תתקבל של תפילת שחרית, שירת "מי כמוך", שחיבר הרה"ג שבתאי טיאר זצוק"ל, ובשבת שלפני "פורים ברגל" קוראים "מי כמוך" שחיבר הרה"ג, אברהם כלפון ז"ל. שתי ה"מי כמוך" הן שתי שירות גדולות במתכונת "מי כמוך" של ר' יהודה הלוי ז"ל, אותה נוהגים לקרוא בשבת זכור.

פורים
1. המנהג להכות את המן ולמחוק את שמו נפוץ בכל תפוצות ישראל ונזכר בשו"ע או"ח (סי' תר"ץ, סעיף יז בהגה). בערי לוב נהגו שהקורא מכה באצבעו על מלת "המן" שבמגילה, כאשר הוא מגיע למלים "המן הרע הזה".

2. כאשר מגיע קורא המגילה לפסוקים:
"איש יהודי",
"בלילה ההוא",
"ויאמר חרבונה",
"ומרדכי יצא מלפני המלך",
"ליהודים הייתה אורה ושמחה",
כל המתפללים מוחאים כפים והילדים מקימים רעש גדול ברקיעת רגלים, ברעשנים וכדומה, וכן עושים לאחר סיום קריאת הפסוק האחרון של המגילה.
חזור לראש


ממנהגי חסידי חב"ד
1. לפני קריאת המגילה נותנים "מחצית השקל" לקערה מיוחדת, בעבור כל אחד מבני הבית.

2. כל השומעים שיש להם מגילת קלף, מקפלים את מגלותיהם בשעת קריאת המגילה כ"אגרת" (ולא הקורא בלבד, כנהוג בעדות אחרות).

3. "מכים" את המן רק כששמו מוזכר במגילה בתוספת תואר ("האגגי" "הרע" וכדו').

4. פסוקים מסוימים, כגון "איש יהודי היה בשושן", עשרת בני המן "ליהודים הייתה אורה" נאמרים בקול רם ע"י כל הקהל, כאשר הקורא מגיע לפסוקים אלה, והקורא חוזר עליהם.

5. מחנכים את הילדים והילדות לקיים מצוות משלוח-מנות לחבריהם ולמתן מתנות לאביונים.

6. אחר תפילת מנחה שאותה מתפללים מוקדם מן הרגיל, מתקיימת התוועדות חסידים בבית-הכנסת שבמהלכה מקיימים מצוות "לבסומי". התוועדות זו נמשכת עד מאוחר בלילה בשמחה רבה.
חזור לראש


ממנהגי החסידים
1. ביום ז' באדר אין אומרים תחנון.

2. מיום י"א באדר ועד י"ז בו אין אומרים תחנון אצל רוב עדות החסידים.

3. בקריאת המגילה נהוג בעדות חסידיות שונות שהקהל פוצח בשירה חגיגית בפסוקים מסוימים, כגון אחרי: "ויאמר המלך: תלוהו עליו".

4. בדרך כלל מתקיימת אצל חסידים מצוות "חייב איניש לבסומי" כפשוטה...

5. לאחר סעודת הפורים שבבית עם המשפחה מתאספים החסידים בבית-המדרש וממשיכים את הסעודה ברוב עם ובשתייה כדת עד מאוחר בלילה. עם זאת נשמרת תמיד גם מסגרת של "יראת-רוממות", ואין מקרים של יציאה פראית מן הכלים.

6. אכילת "אזני המן" ו"קרעפליך" נהוגה כמעט בכל העדות החסידית. בעדות מסוימות נהוג לאכול "אזני המן" גם בשבתות שבין פורים לפסח.

7. ב"שבעת ימי המילואים" (החל ביום כ"ג באדר) אין אומרים תחנון, ויש המתחילים שלא לומר תחנון ביום כ"ב אדר.
חזור לראש


ממנהגי יהדות מרוקו
1. בשבת-זכור קוראים את הפיוט "מי כמוך" לר' יהודה הלוי, פיוט שכולל תוכן מגילת אסתר.

2. נוהגים להתענות בתענית-אסתר-גדולים וקטנים, ובמיוחד הנשים. לפנות ערב, אחרי מנחה, נוהגים להפריש מטבעות "זכר למחצית השקל". הילדים מביאים בידיהם כלי הקשה ופיצוץ.

3. בשעת קריאת המגילה, בהישמע שם המן, מזדרזים הנערים "למחות" את שמו בפיצוץ ובהקשה, ואילו הגדולים-ברקיעת רגלים. אמנם נוהגים להזהיר מפני רעש יתר כדי שלא לבטל את מצוות היום - היא שמיעת המגילה, אך אזהרה זו נשארת בדרך כלל בגדר בקשה שאינה נשמעת.

4. בבתים מכינים מגדנות ומיני עוגות לרוב, למשלוח-מנות ולשמחת החג. הנערים נוהגים לעשות דמויות המן ועשרת בניו בצורת דחלילים, אותם תולים על עמוד ושורפים במקום מרכזי בשכונה או בעיר.

5. נהגו להסב לסעודת פורים רק בשעות אחר הצהרים המאוחרות ולפעמים לפנות ערב, והתריעו נגד זה.
חזור לראש


ממנהגי יהדות פרס (איראן)
1. בשבת שלפני פורים, בין שחרית למוסף, אומרים את הפיוט "מי כמוך" לר' יהודה הלוי. כשמסיימים את קריאת התורה ב"תמחה את זכר עמלק" מכים באגרוף על השולחנות ורוקעים ברגליהם.

2. יהודי פרס מקפידים בצום אסתר, ויש שגם ילדים בגיל פחות משתים עשרה שנה צמים ביום זה.

3. בליל פורים מתאספים כל הקהל בנעוריהם ובזקניהם בבית-הכנסת. לפני תפילת ערבית מכריז הגבאי על מחצית השקל, הוא שם שני שקלים על מגש, אותו הוא מעביר לפני המתפללים, מוסר לכל אחד את מטבעות השקל, מקבל השקלים, נותנם חזרה במגש ומוסיף עליהם מטבעות הכסף שקבל מן המתפללים תמורת מטבעות השקל.

4. בשעת קריאת המגילה קשובות האוזניים וכולם מצפים להזכרת השם "המן". בעת שהחזן מזכירו בפעם הראשונה, מזעזע רעש הרעשנים וחומרי הנפץ את חלל בית-הכנסת, שורקים, מצפצפים ומכים ברגליהם. הרעש מתגבר עם קריאת שמות עשרת בני המן.

5. מי שנפטר לו קרוב, בייחוד אב או אם, מזמין מנין לביתו לקריאת המגילה. מחלקים כיבודים ואומרים "השכבה" לעילוי נשמת הנפטר.

6. בפורים מרבים לשחק במשחק "תכת-נר". בתוך טבלא בעלת שני אגפים מסדרים כפתורי עץ לבנים ושחורים על-פי סדר ידוע. על פי זריקת שתי קוביות לאחד האגפים אפשר לקדם את הכפתורים, והמקדים לרכז את כפתוריו בתאו זכה במשחק.

7. הילדים מקבלים דמי פורים מהוריהם ומקרוביהם. משלוח-מנות נהוג בין מחותנים, והארוס שולח משלוח-מנות לארוסתו.
חזור לראש


ממנהגי יהדות ג'רבא
1. כשבועיים לפני פורים, בימי שישי, וכן ביום שלפני ערב פורים, יוצאים הילדים עם רבם לשדות הסמוכים, כששקים ריקים על שכמם ומגל פשוט בידיהם, כדי לקצור צמח מיוחד, שנקרא בערבית בשם "דיש" (אולי מן המלה דשא), והוא המשמש לצורך הבערת המדורה המיועדת לשריפת "המן", אותה מכינים הילדים בהתייעצות עם הוריהם. בתוך הגוף הממולא בנסורת ובסמרטוטים מכניסים כמה פקקי אבק שריפה וגושי מלח, כדי לגרום להתפוצצויות. טקס שריפת המן ועשרת בניו נערך בשעות הבוקר של ערב פורים. בטקס זה לוקחים חלק גם מבוגרים והרבי בתוכם, כדי לזכות במצוות "תמחה את זכר עמלק". הם מכים שלוש פעמים בהמן ובניו, התלויים על עץ בתוך המדורה.

2. ימים מספר לפני פורים, ובעיקר ביום פורים עצמו, מפיצים כרטיסי הגרלה מטעם "אור תורה", פרס ראשון - "מחזיק" (תלמיד חכם) לשנה, ופרסים אחרים - "מחזיק" למחצה, לשליש ולרביע. פרסים אחרים הם פרסי ספרים, ובין אלה גם ספרים שהזוכה בהם יקדיש אותם לבית הכנסת על שמו.

3. בעת קריאת המגילה נוהג הציבור לקרוא בקול רם את הפסוקים:
"איש יהודי",
"בלילה ההוא",
"ויאמר חרבונה",
"ומרדכי יצא", "ליהודים",
"עשרת בני המן",
"וישב המלך אחשורוש", עד סוף המגילה.
על כל הפסוקים האלה חוזר החזן בקול רם יותר מהרגיל, לפרסום הנס.

4. כשחוזרים מבית-הכנסת קוראים את המגילה שנית בבית, בלי ברכה, הן בלילה הן ביום, כדי להוציא ידי חובתן את הנשים ואת הבנות המבוגרות שלא יכלו ללכת לבית-הכנסת.

5. ביום הפורים, לפני קריאת התורה והמגילה, אוספים את "מחצית השקל", שערכו משתנה בהתאם לערך הכסף המזוקק. הכסף הנאסף נמסר לקופת הקהל לצורך קמחא דפסחא לעניים. יחד עם מחצית השקל נותנים גם "מתנות לאביונים", סכום קטן הנע בהתאם לתנודת מחיר הלחם בשוק. על גובה התשלומים הנ"ל מכריזים בבתי-הכנסת בשבת זכור.

6. בפורים נערכות בצורות שונות, הגרלות על כלים ומצרכים שונים.
חזור לראש