לדף ראשי




משיחי שקר - משיחים כוזבים אשר התעו את בני ישראל כי הם משיחי ה' לגאול אותם משעבוד הגלות. מהם שיודו שאין אמת בפיהם, והתכוונו להונות בעד בצע כסף. מהם בעלי הזיה שהאמינו כי הם משיחי אמת.
כולם הסבו רעה רבה וצרות לישראל בזמנים שונים.

משיחי השקר החלו להופיע בין היהודים מסוף זמן החשמונאים. כאשר גברה יד רומי וישראל היו בסכנה, קמו משיחי שקר. יוסיפוס מספר כי עוד לפני חורבן הבית קמו משיחים רבים שהבטיחו להושיע את ישראל. אלה הפריעו את שלום העיר כמו הקנאים והסיקריקין, התעו את העם שהלכו עמם למדבר להראותם נפלאות ואותות הגאולה (מלחמות ס"ב פי"ג סי' ד', קדמוניות ס"כ פ"א סי' ו').

בשנת 44 לספירה היה משיח שקר בשם תודס. הוא אסף את העם לירדן ואמר כי יבקע את המים והם יעברו בו בחרבה. פקיד רומי, קוספיוס פאדוס, שלח פרשים אחריהם, הרג מהם רבים, וחתך את ראש תודס (קדמוניות ס"כ פ"ה סי' א).

משיח שקר אחר קם ממצרים. נאספו אליו כשלושים אלף יהודים בהר הזיתים, והוא הבטיח להם שחומת ירושלם תפול, והם ירשו את הרומיים. הנציב הרומי פליקס (60-55) יצא נגדם, הרג רבים מהם, והשאר נפוצו. גם המשיח ברח לנפשו (קדמוניות שם, מלחמות ס"ב פי"ג סי' ה').

גם בברית החדשה נזכר שהיו בזמן ההוא כמה משיחי שקר להתעות גם את הבחירים (מתי כ"ד כ"ד), ואחד מהם היה תודס אשר התנשא לאמר אני הוא הגבר (משיח), וארבע מאות איש התלקטו אליו עד אשר נהרג וכל הנלוים עליו נפוצו.

אחריו קם יהודי הגלילי אשר הדיח עם רב אחריו (מפעלות השלוחים ה' ל"ז).

שר האלף (רומי) שאל את פאולוס האינך איש מצרים ההוא אשר זה מקרוב הקים מרד ויוצא ארבעת אלפים אנשי דמים אחריו המדברה (שם כ"א ל"א).

המאורעות האלה בברית החדשה אינם במקומם ושלא בזמנם כדרך הספר הזה לערבב הדברים.


משיחי שקר שונים
מימי הגאונים ואילך חיו משיחי שקר רבים, ומהם:
א) ישחק בן יעקוב עבדיה אבו עיסי, אל-אספהאני, על שם עירו אספאהן בפרס. חי בזמן הכליף עבד אל-מליך ן' מארון (705-686), ואחריו תלמידו יוגדאן שחשבוהו למשיח מפני שסברו כי עברו עליו אלף ושל"ה שנה, מספר דניאל. היה יוגדאן מכונה אל-ראעי (הרועה צאן ישראל) וממנו נוסדה הכת יוגראנים.

ב) איש סורי שריגי או סיריני Serenus)). נזכר בתשובת הגאונים שערי צדק בשם "שריע". היה בזמן הכליף עומר השני (720-717). הכליף הזה הציק והרע לישראל, ורצה להכריחם לקבל עליהם דת מוחמד, והיהודים היו מצפים למשיח להושיעם.
סיריני הורם לפרוק מעליהם עול מלכות וגם עול התורה התלמודית, ביטל התפילות הנהוגות, יום שני של גליות, כתובת האשה, דיני טרפות, יין נסך ועוד. סיריני נתפש והובא לפני הכליף יאזיד, והתנצל לפניו כי עשה זאת דרך שחוק. הכליף מסר את סיריני ליהודים אשר לא הלכו אחריו ליסרהו ברשעתו, וכך תמה התנועה.
רבים מההמון אשר נטו אחריו, בראותם כי הוליכם שולל, שבו אל עמם ובקשו מהקהלות לקבלם שנית בכלל ישראל. ראשי הקהלות התלבטו אם נכון לקבלם אחרי שהפרו את חוקי התלמוד בפרהסיא, ואם דינם כנוכרי שהתגייר וצריכין טבילה או לא.
הם הפנו שאלתם למר רב נוטראי גאון ריש מתיבתא בפומבדיתא, ותשובתו הייתה:

"אנשים כאלה טוב לקרבן מלדחותן, ואחרי שילקו אותם מכת מרדות לכפרת עון, ויחזרו בתשובה בוידוי ועזיבת החטא, הם כישראלים גמורים" (שו"ת שערי צדק סי' ז).

אבל אלה

"שהם פרוצים בעריות, בניהם ממזרים, ואי אפשר לנו לקבלן ולהכניסם בקהל, שמא יתערבו בישראל, ישאו נשים וישיאו בנותיהן וכו'. על כן אי אפשר לקבלן כל עיקר" (שם).

משיחים אחרים היו בזמן נוסעי הצלב במאה הי"א והי"ב, אחד בצרפת והומת שם (1087), אחד בקורדובה (1117), ואחד בפאס (1127). הם נזכרים באגרת תימן להרמב"ם.

ג) אחד מהמשיחים המפורסמים היה דוד אלרואי. נולד בעיר עמדיא בכורדיסתאן בערך בשנת 1160, והוציא קול קורא לכל יהודי אסיה כי הוא ציר שליח מאת ה' להוציא את עמו מתחת סבלות המושלים, ולחיות את הלאום הישראלי, ולהשיבם אל ארץ ישראל.
הוא קיבוץ אליו יהודים רבים ממוציל ובגדאד, בכלי זיין מתחת למדיהם. הם נלחמו עם המושל הפרסי ונהרגו, וגם אלרואי הומת. מאמיניו אמרו כי קם לתחיה, ובא לפני השך, והיה "רואה ואינו נראה".
מאמיניו קראו אותו מנחם, ויסדו כת של "מנחמים". היהודים בבגדאד נענשו לשלם עונש כסף רב בעד המרידה.

ד) בשנת 1502 נגלה איש אחד מאשכנז ושמו ר' אשר לעמלין, אשר אמר כי הוא משיח הצדק, והוא יגאל את ישראל ויביאם לאה"ק.
רבים האמינו לדבריו, ובתוכם גם הרב ר' זעליג גאנז, אשר נתץ התנור המיוחד לאפית מצה שהיה לו, כי ר' אשר לעמלין הבטיח לו שבשנה הבאה יאפו מצה בארץ ישראל.
ר' אשר לעמלין מת פתאום ורבים מהמאמינים בו בראותם כי לא נתקיימו דבריו המירו דתם.

ה) דוד הראובני. הוא הציג עצמו כי הוא אחי המלך כאיבאר, עיר בארץ ערב וציר שלוח ממנו לאפיפיור ולמלכי אירופה, לבקשם נשק ללחום בישמעאלים. אמר כי הוא מצאצאי מטה ראובן, ושם יגורו גם בני מטה גד ומנשה, ורצונו לאחד אותם עם שאר היהודים שמעבר לים סוף, ולמרוד בישמעאלים.
האפיפיור קלימונט השביעי קבלו בכבוד בשנת 1524, ובשנה שלאחריה נתקבל לפני מלך פורטוגל. הם חשבו בראשונה שראובני יהיה להם לשר נגד תוגרמה. לבסוף ירא החשמון סילאיא כי הדבר יזיק לאמונת הנוצרים בארצו, כי בגלל ראובני התעוררו האנוסים ושבו לדת אבותיהם. בין וביניהם היה האנוס דיונו פיריס, שהתגייר ונקרא שלמה מולכו, שנשרף אח"כ על קדוש השם.
ראובני נתפס בספרד והומת בבית האסורים בסם המוות.

ו) משיח השקר הנודע הוא שבתי צבי. נולד באזמיר בשנת 1626. התעה את בני ישראל ורבים מגדולי העם נלכדו ברשתו. וגם אחרי מותו במאסר בעיר דולציניו באלבניא בשנת 1676 נמצאו לו מאמינים אשר יסדו הכת דומני.

ז) יעקב צבי בן שבתי צבי, וראש כת דומני מלא את מקום אביו כמשיח. נלוו אליו כארבע מאות מאמינים, וכולם התאסלמו (1687). הוא עצמו הלך למכה (1690), ובחזרתו חלה ומת באלכסנדריה. אחריו מלא מקומו בנו ברכיה או בירוקיא (1740-1695), שנחשב ג"כ למשיח. אחד מבני הכת מיגואל (אברהם) קרדוזו אמר כי הוא משיח בן יוסף.

ח) מרדכי מוכיח מהעיר אזינשטאדט היה ממעריצי שבתי צבי גם אחרי מותו. הסיבה ששבתי צבי התאסלם, עטופה לדבריו בסוד הקבלה. שבתי צבי יקום מקברו אחרי שלוש שנים למותו. הוא דרש דרשות על חבלי משיח באירופה, במסעותיו בהונגריה מעהרין וביהם.
אח"כ אמר כי ש"צ היה משיח בן דוד, והוא עצמו משיח בן יוסף. עברו שלוש שנים מיום מות ש"צ והוא לא שב לתחיה. מרדכי הסביר את הסיבה בכך שש"צ לא היה מסוגל להיות הגואל כי היה עשיר, כי המשיח האמתי הוא "עני ורוכב על חמור", והוא עצמו עתה משיח בן דוד.
שמעו הגיע עד איטליה והיהודים שלחו אחריו לבוא אליהם. הוא הלך לאיטליה בשנת 1680 ונתקבל שם בכבוד מלכים, אך בבואו לרומא גילה לאנשי סודו כי גם הוא יהיה מוכרח להתנצר למראית עין כמו ש"צ. ברומא לא שהה הרבה, כי אנשי שלומו הודיעו לו כי פקידי האינקוויזיציה עוקבים אחריו. הוא עזב את רומא בחשאי, בא למדינת פולין ומת שם.

ט) יעקב פראנק, האחרון ממשיחי ש"צ, נולד בפודוליא בשנת 1726 והיה מיסד כת הפראנקים. לדעתו נשמת המשיח שכנה בדוד המלך ואליהו הנביא, וגם בישו, במוחמד ובש"צ ותלמידיו עד ברכיה, ופראנק (הוא עצמו).
הוא כנה את עצמו בשם Santo Senor (אדון קדוש) והתנגד לתלמוד. מאמיניו אמרו כי הוא עושה נפלאות. הממשלה גרשה אותו מפודוליא ורדפה את מאמיניו.
בשנת 1759 שב לפודוליא והתנצר, ועמו כאלף מתלמידיו. כאשר נודע שאיננו נוצרי בלב ונפש, נשפט כאיש חופשי שאינו מאמין בשום אמונה, נאסר, מת בשנת 1791 ונקבר בעיר אפנבך בבית הקברות הנוצרי.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
תנועות משיחיות בתימן / אברהם יערי
השבתאים בזמננו / יצחק בן צבי
שרפת התלמוד בקאמניץ פודולסק / אברהם יערי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן