לדף ראשי




נזק – גרימת הפסד כספי או גופני לזולת.
המזיק את חברו בגופו או ברכושו חייב לשלם.

דין מזיק בגופו למדנו מהפסוקים:

וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות ונפל למשכב וגו' רק שבתו יתן ורפוא ירפא (שמות כ"א.
וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענש יענש (יגבו ממון ממנו) כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלילים...

אם רכושו של אדם הזיק, בעל הרכוש חייב.

וכי יגח שור את איש או את האשה וגו' אם כפר יושת עליו ונתן פדיון נפש ככל אשר יושת עליו. אם עבד יגח השור או אשה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל.

הכלל הוא: ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו. שבר תחת שבר עין תחת עין וגו' (ויקרא כ"ד). פירשו חז"ל שהוא תשלומי ממון. כמו שנאמר "ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש" שעניינו ממון שמשלם בשבי נפש הבהמה.

אפילו צרם באזנו, תלש בשערו רקק והגיע בין הרוק, והעביר טליתו ממנו, ופרע ראש אשה בשוק, ואפילו העמידו בחמה ונפגע, בצינה ונצטנן, שיסה בו את הכלב או את הנחש – בכל אלה חייב. שנאמר "כאשר עשה" (תו"כ). התוקע לחברו נותן לו סלע, סטרו נותן לו מאתים זוז (ב"ק פ"ח ו').

נזק צער רפוי שבת ובשת
החובל בחברתו חייב לשלם חמישה דברים:
א) נזק,
ב) צער,
ג) רפוי,
ד) שבת,
ה) ובושת.

בנזק כיצד?
סימא את עינו, קטע את ידו, שבר את רגלו, רואים אותו באילו הוא עבד נמכר בשוק, ושמין כמה היה שווה עם האבר וכמה הוא שווה עכשיו, וצריך לשלם המותר.

צער כיצד?
גרם לו כוויה בשפוד או במסמר מלובן אפילו על ציפורנו ולא עשה חבורה, אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך.

רפוי כיצד?
הכהו חייב לרפאו אם צריך לרופא.

שבת
תשלום דמי ביטול זמן המחלה.

בושת כיצד?
הכל לפי המבייש והמתבייש, ואינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוון לביישו, (ב"ק פ"ח א').

נזקי ממון
המזיק חייב גם אם גורם נזק לרכוש חברו.
כמו שנאמר: וכי יפתח איש בור או כי יכסה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם כסף ישוב לבעליו והמת יהיה לו (לניזק, ששמין דמי נבלתו ומנכה לו מדמי נזקו).

ואפילו אם רכושו מזיק את רכוש חברו:
כי יגוף שור איש את שור רעהו ומת, ומכרו אח השור החי וחצו את כספו, וגם את המת יחצון (ומשלם לו חצי נזק). בשור מועד משלם נזק שלם כל דמי השור, וינכה דמי הנבלה.

אם רכושו גורם הפסד לתבואות חברו, חייב:
אם יבער איש שדה או כרם, ושלח את בעירו ובער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.

חייב לשלם גם נזקים שנגרמו באונס:
אם תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות ב"ב ד'-ה').

ארבעה אבות נזיקין
א) שור – אם הבהמה מזיקה ברגליה דרך הליכה. כדברי הכתוב: ושלח את בעירו.
תולדה של רגל היא כשהזיקה בגופה דרך הילוכה, או בשערה, או בשליף שעליה שנדבקו כלים בהם וגררתן בדרך הילוכה ושברתם.

ב) בור הפתוח לרשות הרבים, והוא עמוק עשרה טפחים, ונפלה שם בהמה או ניזוקה.
תולדת בור - דבר שהניח בר"ה והזיק.

ג) מבעה - זה השן, שאכלה בהמתו בשדה חברו.
תולדת המבעה - שנתחככה הבהמה בכותל להנאתה ושברה את הכותל, או נתגלגלה על פירות והפסידה אותן.

ד) הבער - זו דליקה, שיצאה אש והזיקה. אפילו הדליק אש ברשותו, והרוח הובילה את הלהבה לרשות אחר - חייב.

הכלל בנזקים הוא זה:
כל שדרכו להזיק, ושמירתו עליך, כשהזיק חייב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב כספו.

דיני נזק
המניח כד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בו ושברו - פטור, שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים. אם ניזק ההולך בכד, בעל הכד חייב.

מי שנשא על גבו כד, ונתקל בדרכו ונשבר הכד והזיק לאחרים בשעת נפילה - פטור, שנתקל אינו פושע.

היזק ראיה וגרמא בנזקין
מן התורה חייב אדם בנזקים שהזיק את חברו רק אם עשה מעשה בידים.חכמים תקנו שאסור לגרום הפסד גם באופן פסיבי, ובפרט אם הנזק הזה הוא קבוע. דוגמה: הזק ראיה. אסור לפתוח חלונות מול בית חברו או חצרו.

אין אדם מוחל על היזק ראיה. ולכן גם אם היו החלונות פתוחות מול דירתו של אדם זמן רב, אין אומרים שהוא וויתר על הנזק, והוא רשאי לדרוש את סתימת החלון.

וכך כותב רמב"ם:

... העשן, וריח בית הכסא, והאבק וכיוצא בו, ונדנוד הקרקע, שכל אחד מאלו אין לו חזקה, ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק.

וכן היזק ראייה, במקום שצריך מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה...

ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין?
לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו, וחזקתו שאינו מוחל, שהיזקו היזק קבוע. (רמב"ם הלכות שכנים פרק יא הלכה ד)

שלוש קטגוריות של נזקים:
היזק שאינו ניכר,
גרמא בנזיקין,
דינא דגרמי.

א) היזק שאינו ניכר הוא דבר שאין הנזק ניכר בו כלל, והוא נראה כמו קודם. לדוגמה: החזיק חמץ חברו ברשותו, ולא החזירו קודם הפסח, ונאסר בהנאה. יכול להחזיר את החמץ ולומר הרי שלך לפניך. החזיק שטר של חברו עד שעבר זמנו ואי אפשר לגבות אותו. עירב יין נסך ביין של חברו, אין הנזק ניכר. מדאורייתא הזק שאינו ניכר אינו הזק ופטור מלשלם (ב"ק פ"ט ב'), אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם (גיטין נ"ג).

ב) דינא דגרמי הוא דבר שהנזק ניכר, אלא שהמזיק לא עשה מעשה. לדוגמה: נמנע מלהעיד וגרם לחברו הפסד, או נתן עצה רעה לחברו.

ג) גרמא בנזיקין הוא פעולה שאדם עושה, אבל הנזק אינו וודאי. כגון המעמיד סולם ליד שובך, אם תבוא נמיה – תעלה ותאכל גוזלים. בואה של הנמיה אינו וודאי (נ"י ב"ק פ"ט).

כל הנזקים האלה, העושה אותם פטור מדיני אדם, אבל חייב בדיני שמים. אם עוד לא נגרם נזק - מחייבים לסלק את הדבר העלול להזיק, כי המזיק צריך להרחיק עצמו מן הניזק (ב"מ קי"ז). אם תפש הניזק מן המזיק את דמי הנזק - אין מוציאים מידו.

יש גרמא בנזקין שחייבים עליה: הכובש בהמת חברו במים, או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל, עד שמתה בגלל החום – חייב. יש אומרים שחייב רק אם אחזה בידו, אבל סגר עליה הדלת - פטור בדיני אדם (ח"מ סי' שפ"ג ה').

הזורק כלי חברו מראש הגג, והיו על הקרקע כרים וכסתות, ובא אחר וסלקם, ונשברו הכלים, לדעת רמב"ם המסלק חייב.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן