לדף ראשי




היקש - אחת ממידות התורה. התדמות והשוואה של שני דברים ומתן משפט אחד להם.

יש סוגים שונים של היקשים.
היקש פשוט הוא מה שמדמה התורה בפירוש דבר אחר לחברו, כמו:

ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת.
ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת וגו'

אפילו במקום שהדמיון אינו מפורש, כמו:

ואת השני יעלה עולה כמשפט (ויקרא ה')
- כמשפט חטאת בהמה.
או אינו אלא כמשפט חטאת העוף?
כשהוא אומר "והקריבו" - חילק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף.
ומה אני מקיים "כמשפט"?
כמשפט חטאת בהמה (חולין כ"א. עיין תוס' ד"ה כמשפט).

היקש כזה הוא עדיף מגזירה שווה (זבחים מ"ח.)
אין משיבין על ההיקש (ב"ק כ"ג. והרבה מקומות).

יש היקש שלא השוה הכתוב את שני יסודותיו בכ"ף הדמיון, ואין הוכחה שכוונת הכתוב הוא להשוות את הנושאים. היקש זה בנוי על כך ששני הפסוקים נכתבו זה ליד זה באותו פסוק או באותו פרשה (יבמות ק"ה: ), וההגיון מחייב כי דין אחד לשניהם. כגון:

כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה,
מקיש עברי לעבריה.

בהיקש כזה יש לרוב פלוגתא, והוא נלמד מתוך סברה, ואינו נמסר בקבלה.

לפעמים ההיקש הוא במילה אחת, שיש בה קרי וכתיב. כמו:

כי יתן דומיא כי יותן (פסחים כ"ו).

וזה לשון בעל "חות יאיר":

יש שני מיני היקשים, וקצתם אסמכתא. אף שיצאו ממנו גופי תורה טומאות וטהרות ועונשין, כולם הם מסורות בידי חז"ל ואסמכוהו על דרושיהם (שו"ת סימן ר"ג).

אין היקש למחצה (בריתות ב"ב:). אם באנו לעשות היקש, צריכין להשוות את הדברים בכל הפרטים ולא במקצתם.

כל היכא דאיכא לאקושי לקולא, ואיכא לאקושי לחומרי, שבקינן לקולא ועבדינן לחומרא. וע"ז אמרו "קולא וחומרא לחומרי מקשינן".
אבל אם יש סברא ללמוד הקולא יותר מהחומרא, ילפינן ואין לחוש (הליכות עולם).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן