לדף ראשי



המונח "פיוט" גזור מן המילה היוונית "פואטס", משורר. במונח זה, כשמדובר בתפילות, הכוונה לשירי קודש (סליחות ותפילות). כותבי הפיוטים מכונים פייטנים. ראשוני הפייטנים היו יוסי בן יוסי, ינאי, אלעזר הקליר, ועוד; חיו בארץ ישראל במאות הראשונות לאחר חורבן בית שני. בימי הביניים הגיע הפיוט לשיאו גם בספרד וגם באשכנז. היום "פייטן" הוא שם נרדף למשורר.


פיוטי "עקדה"
"סליחות" ופיוטים, שבמרכזם עומד עניין "עקדת יצחק", שבזכותה אנו מבקשים חסדי ד' על עמו ישראל. בין ה"עקדות" ישנן גם כאלו המתארות עקדות שקיימו וקיבלו עליהם יהודים וקהילות בימי הרדיפות של מסעי הצלב ובעלילות ובגזרות אחרות, ואנו מבקשים באמירתן לעורר רחמי ד' עלינו בזכות העולים על קידוש השם.

פיוטים: "אופן", "אהבה", "זולת", "קרובה"
לפיוטים הנאמרים ב"שחרית" בחגים לפני תפילת "והאופנים וחיות הקודש" קוראים "אופן", "אופנים". הנושא, בדרך כלל תיאור קדושת המלאכים.
הפיוטים הנאמרים בחגים אחרי ברכת "אהבה רבה" (בשחרית) נקראים "אהבה"; שכן תוכנם האהבה שבין ישראל לאלוהיו.
לפיוטים הנאמרים לפני "עזרת אבותינו", המחובר "לאין אלוהים זולתך", קוראים פיוטי "זולת". תוכנם: תיאור צרות הזמן והתקווה לעתיד יותר טוב. עד כאן סוגי הפיוטים שבין "יוצר אור" ל"עמידה".
הפיוטים שבתוך תפילת ה"עמידה" נקראים "קרובות". מכאן, כנראה, השיבוש "קרובץ" (במקום "קרובות") לפיוטים הנאמרים בתפילת העמידה של פורים (אוצר השירה והפיוט).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן