לדף ראשי




"ונתנה תוקף"
נאמר לפני הקדושה ב"מוסף" של הימים הנוראים.
אצל הספרדים נאמר בעיקר ביום כיפור לפני "מוסף" או בחזרת הש"ץ)

וּבְכֵן וּלְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה כִּי אַתָּה הוּא אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ:
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום. כִּי הוּא נורָא וְאָים. וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ. וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת:
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד. וְכותֵב וְחותֵם (וְסופֵר וּמונֶה). וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות. וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו. וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע. וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן. וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין. לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין. כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין. וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון:
חזן כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו. מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ. וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּו. וּמִי לא בְקִצּו. מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה. מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה. מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה. מִי יָנוּחַ. וּמִי יָנוּעַ. מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף. מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר. מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר. מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם:
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: (צום קול ממון)
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ. קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות. כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת. כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה. וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו. אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו:
חזן אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם. וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם:
אָדָם יְסודו מֵעָפָר. וְסופו לֶעָפָר. בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נובֵל. כְּצֵל עובֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נושָׁבֶת. וּכְאָבָק פּורֵחַ. וְכַחֲלום יָעוּף:
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם:
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ:
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ. וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ:
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ. בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ. הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ. דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה. קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ:

על הפיוט "ונתנה תוקף" ומחברו ר' אמנון ממגנצא
זה הפיוט המפורסם ביותר הנאמר בימים הנוראים גם בקהילות האשכנזים וגם בקהילות הספרדים (במחזור התימני איננו). בפיוט זה מתואר יום הדין בצורה תמציתית נשגבת ומזעזעת. תיאורו של הקדוש ברוך הוא כדיין היושב על כיסא המשפט ודן כל אדם לפי מעשיו וקוצב גורלו לשנה החדשה, מעביר רטט בגופו ובנשמתו של המאמין. הוא נאמר בהתרגשות רבה בקהילות האשכנזים ובכמה קהילות הספרדים ב"מוסף", לפניו או אחריו. מחברו, כמקובל, ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם (במאה ה - 11); ברם, בגניזת קהיר נמצא פיוט זה והוכח, כי חובר לפני המאה העשירית. וייתכן שר' אמנון אמרו בהתרגשות רבה בבית הכנסת ביומו האחרון, לפני מותו על קידוש השם, והתפשט מאז המנהג לאומרו בימים הנוראים, וכך נקשר בשמו.

הסיפור על ר' אמנון כבעל "ונתנה תוקף"
לפי סיפור זה נדרש ר' אמנון על ידי הבישוף ממגצנא להמיר את דתו. הוא ביקש שיתן לו שלושה ימים ובהם יימלך בדעתו איזו תשובה לתת. מיד אחר כך נקפו מצפונו על שלא סירב מיד להיענות לדרישתו של הבישוף, והוא לא התייצב לפני הבישוף בבוא הזמן שנקבע לו. וכשהובא בעל כורחו לפני ההגמון, ביקש שיקצצו את לשונו, על שלא דחתה מיד את הדרישה להתנצר. ההגמון ציווה לקצץ את רגליו, שאחרו לבוא אליו, ואת שאר איבריו. קצוץ איברים הובא בראש השנה לבית הכנסת והתפלל תפילת "ונתנה תוקף" שחיבר אז. עם סיום התפילה הוציא את נשמתו. כעבור שלושה ימים נתגלה בחלום לקלונימוס בן משולם, לימדו את הפיוט וגזר עליו להפיצו בכל קהילות ישראל.

בראשית רבה פרשה מד
ר' יודן בשם ר"א אמר:
שלשה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם: תפלה וצדקה ותשובה. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד.
הדא הוא דכתיב: (דברי הימים ב ז)
"ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו" - זו תפלה;
"ויבקשו פני" - הרי צדקה, כמד"א (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך;
"וישובו מדרכם הרעה" - זו תשובה.
ואחר כך: (דברי הימים= ב ז) ואסלח לחטאם וארפא את ארצם.

לשמיעת לחן "ונתנה תוקף" של יאיר רוזנבלום, מתוך אתר חסידיסק, לחץ כאן

לעיון נוסף:
ניתוח השיר "ונתנה תוקף / ד"ר יהושע רוזנברג


הערות לערך:
שם המעיר: ששון שמעון הדר יוסף קהילת קרקוב 3 תל אביב
הערה: אני מבאי בית כנסת תימני שאמי. הפיוט "ונתנה תוקף" נקרא אצלנו באמצע תפלת מוסף, בתוך הפרק "ועל המדינות בו יאמר", לאחר המילים "ויצרי מעללי איש".
בהשפעת איזה נוסח נכנס פיוט זה, ומתי?

שם המעיר: מרדכי דאדון
הערה: גם בבתי-כנסת במאראכש [מרוקו] אמרו את הפיוט בדיוק כפי שמר ששון שמעון ציין,כלומר מייד אחרי המלים "ויצרי לב איש ועלילותיו---ונתנה תוקף ...".
מקור ההערה: עדות שמיעה והשתתפות כמתפלל , שם,אי-אז בשנות ה-50.

שם המעיר: עודד פרייליך
הערה: כבני מרון - כנומרון.
רוזנברג מתרגם גדוד ביוונית. זו טעות. אין מילה כזו ביוונית
נומרוס = מספר בלטינית, ואחר כך גם כינוי לקוהורטה - יחידה צבאית רומית.
כאשר מדובר ביחידה צבאית רומית זה מתקשר היטב למשמעות של הפיוט בחלק הראשון. גדוד יווני חסר הקשר לפיוט.
מקור ההערה: עוסק בהיסטוריה, תאולוגיה, יוונית ולטינית

שם המעיר:
הערה: הסידור השאמי הוא הסידור המודפס, שהגיע לתימן החל מהמאה ה-16 .ואין מביאין ממנו ראיה למנהגי תימן, רק מן הסידור "הבלדי", שהוא הנוסח המקורי שליהודי תימן.
"שאמי" פירושו סידור שהובא לתימן מאיזור ה"שאם", שזה ארץ ישראל סוריה. "בלדי", אחת המשמעויות שלו בערבית פירושו:"עבודת יד". ואכן, כל הסידורים הכתובים בכתיבת יד המשיכו להיקרא בלדי והמודפסים שאמי.ברור שבתוך הסידור המודפס נמצא הפיוט "ונתנה תוקף", אך אם אינו בסידור הבלדי, אזי הפיוט לא היה מקובל בתימן.
מקור ההערה: itamarpinhas@gmail.com

שם המעיר: בנימין
הערה: הסידור השאמי הוא גם מתימן
עיין באמת ויציב להרב יוסף צוברי
מקור ההערה: אמת ויציב להרב יוסף צוברי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן