לדף ראשי



בימי מלכותו של דוד המלך, ובימיו בלבד, שומעים אנו על יחידה צבאית מיוחדת בשירותו של דוד. יחידה זו הייתה יחידה נפרדת מהצבא הרשמי, ופעלה כיחידה בעלת עצמאות יחסית, יחידה עילית אולי, בראשותו של בניהו בן יהוידע. פעם אחת בלבד נזכרים הכרתי והפלתי עם יואב בן צרויה, שר צבא דוד, בזמן המרדף אחרי שבע בן בכרי:

"ויצאו אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל הגיבורים, ויצאו מירושלים לרדוף אחרי שבע בן בכרי" (שמ"ב כ', ז).

בכל שאר הפעמים נזכרים הם בנפרד, על פי רוב בצמוד לאזכורו של בניהו בן יהוידע:

"יואב בן צרויה על הצבא ויהושפט בן אחילוד מזכיר. וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים, ושריה סופר. ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי"... (שמ"ב ח', טו-יח).

ובדומה בשמ"ב כ', כג-כו, שם נמנו שוב אנשי מפתח במלכות דוד:

"ויואב אל כל הצבא ישראל, ובניה בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ואדרם על המס ויהושפט בן אחילוד המזכיר"...

ממשמע שנאמר "על הכרתי ועל הפלתי", ולא "על הכרתי והפלתי", וכן נאמר בתקופת מרד אבשלום, כשיצא דוד מירושלים: "וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי, וכל הגתים שש מאות איש... עוברים על פני המלך" (שמ"ב ט"ו, יח), ניתן להניח שהיו יחידה צבאית אחת , המחולקת לשתי תת-יחידות, זו של הכרתי וזו של הפלתי, או שעם היותם יחידה אחת היתה הבחנה ברורה בין שני מרכיבי היחידה.

יחידה זו היתה ייחודית, כאמור, לימיו של דוד בלבד, והיתה כנראה בעלת חשיבות מיוחדת לגביו משום יכולתו המוחלטת לסמוך על נאמנותם. נאמנות זו הוכחה בימי מרד אדניה, כאשר לא חברו הכרתי והפלתי לאלה התומכים באדניה, ונשארו בקרב תומכי דוד, שעליהם נמנו גם בניהו בן יהוידע, צדוק הכהן, נתן הנביא ועוד (מל"א א', לח, מד).

אזכורם הראשון מופיע בשמ"ב ח' (לעיל), בעת שכבר מלך דוד על ישראל. הם אינם נזכרים כחלק מהצבא שהיה לדוד בתקופת בריחתו במדבר, אולם יתכן שניצני יחידה זו התחילו כבר שם ואז, אולי בזמן הפשיטה על נגב הכרתי, כשהגיע דוד לצקלג בזמן בריחתו מפני שאול (שמ"א ל', א-יט).

זהותם:
נגב הכרתי היה חלקה הדרומי של "ארץ פלשתים". ישנם חוקרים הרואים בהם, אם כן, יחידה המורכבת מלוחמים זרים, המורכבים מיושבי אזור זה: הכרתי והפלשתי, אשר שמו שובש ונשמטה ממנו האות ש', אולי בהתאמה אל הפלתי (ראה: אנציקלופדיה מקראית, כרך ד'). הקשר בין הכרתי והפלשתים חוזר גם בדברי צפניה: "הוי יושבי חבל הים גוי כרתים דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים" (ב', ד-ה), ובדברי יחזקאל: "הנני נוטה ידי על פלשתים והיכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים" (כ"ה, טז).

יונתן תרגם: כרתי ופלתי - קשתים וקלעים. דהיינו, לפי פירושו מתאר שם זה את עיסוקם, ואינו מהווה מפתח להכרת זהותם.

רד"ק לשמ"ב טו, יח מפרש גם הוא "קשתים וקלעים", אך מציע פירוש נוסף: "ויש מפרשים: שתי משפחות שהיו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד, ובניהו היה בראשם". כמוהו סבור גם רלב"ג, ואילו אחרים סוברים שהיו אלה שתי משפחות שאינן מישראל, כמו שהיו לדוד גם גיבורים-לוחמים כאיתי הגתי, צלק העמוני ועוד, או שהיו אנשים שהתגיירו מתוך הכרתים והפלשתים ובאו לשבת בישראל (ראה: גיוס ומערך המלחמה בצבא/ חיים לשם, אתר דעת).

חז"ל דרשו לגביהם שהיה בניהו בן יהוידע ראש הסנהדרין, ואילו הם הסנהדרין עצמו: במסכת ברכות ג, ע"ב - ד, ע"א מסופר כיצד פעלה "שרשרת הפיקוד" במלכות דוד – לא רק זו הצבאית, אלא גם זו של החכמים והיועצים במלכותו:
ביציאה למלחמה היה דוד פוסק ראשון, כאשר לאחר מכן היו מתייעצים עם אחיתופל לגבי הפרטים, נמלכין בסנהדרין כדי לקבל היתר הדרוש למלחמת רשות, ולבסוף שואלים באורים ותומים. בהקשר לכך נאמר:

"בניהו בן יהוידע זה סנהדרין, ואביתר [הכהן] אלו אורים ותומים. וכן הוא אומר: "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי", ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי שכורתים דבריהם ["חותכים" ופוסקים דברים], פלתי שמופלאים בדבריהם"...

מקור הערך: חפצי רובלין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן