לדף ראשי



סמבטיון - שם נהר אגדי. מסורת בידי היהודים כי הנהר הזה שובת בשבת, וע"ש זה נקרא סבטיון רבי עקיבא אמר לטורנסרופוס: סמבטיון יוכיח על שביתת שבת (סנהדרין ס"ה:) ופירש"י: נהר אחד של אבנים, ובכל ימות השנה שוטף והולך, וביום השבת שוקט ונח.
במדרש אמרו שנהר סמבטיון מושך אבנים כל ימות השבת ובשבת הוא נח (ב"ר פי"א, פסיקתא רבתי פכ"ג). בשאילתות פרשת בראשית נאמר כי סמבטיון רץ כל הימים, ובשבת הוא עומד. חלק מעשרת השבטים שגלו ע"י שלמנאסר מלך אשור הגלה לנהר סמבטיון.

רמב"ן בפירושו לתורה לפסוק אמרתי אפאיהם (דברים ל"ב כ"ו) אומר:

והנה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן, הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון ויגז שלוים, אתה גוזי. כי העומדים אחריו מוסָרים מבני אדם. וקורין אותו סמבטיון, מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההיא "סבט", כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים יון, אזוביון חוריון אליון וכן הרבה.

הסופרים הקדמונים אודות סמבטיון
פליניאוס (סל"א פי"ח) שמע מהנהר הפלאי הזה, ואמר עליו In Judaea rivus sabbatis omnibus succahlr (ביהודה - מידי שבת בשבתו יחרב הנהר).
יוסיפוס כתב להיפך: (מלחמות ס"ז פ"ה א') כי הנהר ההולך בין ערי ארכאיא (ארקא) ורפניא (בהרי הלבנון) עומד הרוב כל ימות החול, אף כי מטבעו שהוא שוטף במרוצה. ובשבת כאילו לא היה לו חלוף לפני כן, שב לאיתנו לשטוף, והיו קורין אותו על שם שבת "שבטיון".

אלדד הדני מספר:

כשחרב בית המקדש עלו ישראל לבבל וכו' ובא הענן ונשאם עם אהליהם וצאנם ובקרם והוליכם לחוילה והורידם שם בלילה.
ספרו לנו אבותינו ואבותינו מאבותיהם ששמעו באותה הלילה רעש גדול ובבקר ראו חיל גדול וכבד והסב להם את הנהר שגולל אבנים וחול במקום שלא היה שם נהר מעולם, והנהר ההוא עדיין גולל אבנים וחול בלי מים ברעש גדול וקול גדול, שאלמלי היה פוגע בהר של ברזל היה מנפצו. והנהר גולל כל ששת ימי השבוע אבנים וחול בלי שום טיפת מים, ובשבת נח. ובשעה שיעריב יום הששי בין השמשות, תרד עליו ענן, ואין אדם יכול ליגש אליו עד מוצאי שבת, והוא ששמו סבטיון, ואנו קוראין אותו סבטינו. ויש מקומות באותו הנהר שאין להם רוחב אלא כששים אמה, והם עומדים בצד הנהר משם ואנו מכאן ומספרים אלו עם אלו. והם אסורים, מפני שהנהר מקיף עליהם, ולא אנו יכולין ליכנס אצלם ולא הם יכולין לצאת משם (הוצאת עפשטיין 5, 6).

נראה מספוריו שסמבטיון הוא בדרומה של כוש.

מהגדת אלכסנדר מקדון משמע גם כן שסמבטיון הוא בדרומה של כוש. במהדורה מאוחרת שמעורבים בה ספורים עבריים, מסופר שאלכסנדר הגיע במסעותיו לדרומה של מצרים לנהר של חול המושך שלושה ימים מים ושלושה ימים חול -Zacher, Pseudo-Caliis) 185 thenes), והוא נהר סמבטיון שבאגדות היהודים. הכותב שלא היה יהודי, לא רצה לכתוב שהנהר נח בשבת, ובמקום אגדת היהודים שהנהר מושך ו' ימים מים וחול ונח ביום השביעי, סיפר שהוא מושך ג' ימים מים וג' ימים חול.

הערבי אבן-פאקי בהזכירו נהר זה של אלכסנדר אומר בפירוש שהוא נהר סמבטיון הנח בשבת (נעלדעקע,בייטרעגע צור געשיכטע דעס אלכסנדראמאנס, עמ' 48).
אבן אבאש מספר שלפני ארץ בני משה יש נהר המושך חול במרוצה יתרה ונח רק בשבת.
במכתב פריסמער יאהאנעס (סימן 81, 22) מדובר בים של חול ובנהר של אבנים בלי מים. הים ההוא נקרא שם mare harenosum היינו ים של חול, ובתרגום לעברית: "הים אורינושו" (קובץ על יד ח"ד 14): גם "נהר גדול ששמו ארונייש ואומרים כי הנהר ההוא יוצא מעדן" (שם 18). הוראת אורינושו ברומית הוא "חול".
ר' פתחיה מרגנשבורג בספור מסעותיו אומר: וביבנה יש מעיין שנובע כל ששה ימים ובשבת אפילו טיפה אחת אין בו (דף ד' דפוס פראג), וזה מתאים לסיפורי יוסיפוס ופליניאוס, המדברים מנהר בא"י או בסוריא, ולא מנהר סמבטיון הקשור לגלות עשרת השבטים (הערות עפשטיין שם 15-13).

בין המקורות האחרונים המזכירים את סמבטיון מצויים שני מכתבים שנכתבו אחד בויניציא ואחד בפנליא להרב ר' שמואל מצנגולי בשנת רפ"ג (1523).
באחד מהם כתוב: זה כמו ט"ו ימים כתב אחד מאלכסנדריה מיהודי אחד וכותב דברים גדולים ונפלאים איך נהר סמבטיון נחרב ויבש עתה שלא כדרכו ביום ב' ביום ה' וביום ז' (בימים שקוראים בהם התורה) ברצון ה' ע"פ בת קול ועברו ק"ב רבוא יהודים שנסעו מלחלח ותבור ונהר גוזן, ובאו שלושים יום רחוק מארץ הצבי, ושם חנו ברצון ה' ע"פ בת קול,, שיחנו שם שתי שנים, ואח"כ ילכו לקחת את ארץ הצבי.
ר' גרשון ב"ר אליעזר הלוי בספרו גלילות א"י (1630), ור' מנשה בן ישראל בספרו מקוה ישראל (פ"י סי' ל"ט) קובעים שסמבטיון נמצא סמוך לים הכספי. לדעת אברהם פריצול בספרו אורחות עולם (פכ"ד), הסמבטיון הוא נהר הגנגס בהודו.

בשנת 1847 נסע ר' משה יפה מירושלם בתור שד"ר לערב ולהודו, ובעצת ר' יוסף שווארץ, בעל "תבואות הארץ", חיפש בדרכו את עשרת השבטים. הוא שלח לו איגרת בחודש תשרי תר"ח, כי שמע בעיר עדן כי יש ליהודי אביסיניא מלכות מיוחדת וצבא. גם הודיעוהו כי יש ממלכה ישראלית גם בסין וגם הסמבטיון ידוע שם.
ביום כ"ח אייר תר"ח כותב ר' משה מכלכותא:

דברים ברורים ונאמנים שמעתי על אודות הסמבטיון הנמצא בסין. הסוחר העשיר היהודי ששון בבומבי, שלח בימים ההם את עבדאללה בנו בדבר מסחרו לקאנטון, ומשרתו סיפר לו, כי אדונו שמע מהמתורגמן שלו, כי ברור כשמש כי מהלך שני חדשים מקאנטון יש נהר הזורק ששה ימים אבנים וחול למרום ורק בשבת הוא נח. אבל אין מעפיל לעבור את הנהר הקדוש גם בשבת, והסוחרים המביאים סחורה לארץ ההיא מניחים את סחורתם בעבר הנהר מזה, וחוזרים למקום שממנו באו, ואחר השבת הם שבים ומוצאים את מחיר הסחורה, או את סחורתם כמו שהייתה (לזר, עשרת השבטים 89).

לדעת ר"ד קויפמאן נפלה טעות במה שמיחסין הנהר של "חול" לנהר סמבטיון, כי תחת עפרות חול חשבו שהוא נהר של ימות החול ולא של שבת, ותלו בו אגדת סמבטיון.

אגדת סמבטיון הייתה חביבה ליהודים ומצאה לה מקום בזמירות ישראל ליום השבת בזמר "מה יפית" לליל שבת: "סמבטיון המתגלגל בכל יום נח כעם סגל".
בזמר יום שבת נאמר: "סמבטיון הנהר שבכל יום רץ יוכיח בו מנוח".



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן