חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

דרכי האמורי

אמונה תפלה או מנהג זר שנהגו אומות העולם.

כל דבר שהוא ניחוש ע"י אמונה זרה שהחזיקו בו עם האמורי או עם אחר דומה לו באמונה טפלה כזו.

דרכי האמורי - ניחוש על ידי אמונה תפלה שהחזיקו בה עמים זרים.

דוגמאות לניחוש:
האומר: הואיל ונפלה פתי מפי, או נפל מקלי מידי, אינני הולך למקום פלוני היום. שאם אלך אין חפצי נעשין;
או האומר: אל אתחיל במלאכה, כי שחרית הוא, מוצאי שבת הוא, ר"ח הוא (סנהדרין ס"ה).
וכן האומר: שחטו תרגולת זו שקראה כתרנגול, שחטו תרנגולת זה שקרא כמו עורב, הרי זה מדרכי האמורי (שבת ס"ז).
או המשים לעצמו סימן: אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני, ואם לא יארע לי לא אעשה.

רמב"ם, הלכות עבודה זרה יא:
ודברים אלו (דרכי האמורי) כולן דברי שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עכו"ם הקדמונים לעמי הארצות בדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלה ההבלים, "תמים תהיה עם ה' אלוהיך".

רמב"ם, מורה נבוכים ג, לז (תרגום מכאל שוורץ)
כדי להרחיק מכל מעשׂי הכישוף אסר לעשׂות דבר ממנהגיהם, אפילו מה שנוגע לחקלאות ולמרעה וכיוצא בהם, כלומר, כל מה שנאמר שהוא מועיל והעיון הטבעי אינו מצריך זאת, אלא הם, לטענתם, בבחינת סגולות. זה דברו: ולא תלכו בחֻקּוֹת הגוי (ויקרא כ', 23). אלה הם מה ש(החכמים) ז"ל קראו דרכי האמורי, כי אלה מסתעפים ממעשׂי המכשפים, כי הם דברים שהיגיון טבעי אינו מצריך אותם, והם גוררים למעשׂי כישוף הנשענים בהכרח על ענייני אצטגנינות, כך שהדברים יתגלגלו להערצת הכוכבים ועבודתם. הם אמרו במפורש: כל [דבר] שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, כלומר, כל מה שהעיון הטבעי מצריך מותר, וזולתו אסור. לכן, כאשר נאמר: אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא, מובעת התנגדות למעשׂה ונאמר: בשלמא טוענו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו בסקרא [מאי רפואה קעביד?]. התברר אפוא שלסמן אותו בצבע אדמדם וכל כיוצא בו שאין היגיון מצריכו - אסור לעשׂותו משום דרכי האמורי.
הדברים האסורים כן אמרו על שליא של מוקדשין: תִּקָבֵר. אמרו: אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי. הקש אפוא על זאת.
אל יקשו עליך (הדברים) ההם שאותם התירו, כגון מסמר הצלוב ושן השועל, כי באותם ימים סברו שהם תוצאות הניסיון, ונעשׂו משום רפואה, ודינם כדין תליית אדמונית על הנכפה, מתן צואת כלב על נפיחויות בגרון, וההקטרה בחומץ ומרקשית נגד נפיחויות הגידים הקשים, כי כל מה שהתאמת נסיונו כגון אלה, גם אם ההיגיון אינו מצריך אותו, מותר לעשׂותו, כי הוא משום רפואה ונחשב בגדר תרופה כמו החומרים המשלשלים. אתה המעיין, הבן אפוא את הנפלאות האלה מתוך דברַי ושמור אותם כי לִוְיַת חן הם לראשך וענקים לגרגרֹתיך (משלי א', 9).
ועיין עוד: תשובת הרשב"א סימן תי"ב, תי"ג; ובאורי הגר"א יו"ד סימן קע"ט).

דברים האסורים משום דרכי האמורי:
לצאת בביצת החרגול לכאב האזן,
בשן של שועל חי למי שנוטה לישון,
בשן שועל מת כנגד נדודי שינה;
במסמר מן הצלוב לרפוא מכה נפוחה. ר"מ מתיר אף בשבת, וחכמים אוסרים אף בחול משום דרכי האמורי;
האומר "גד גדי וסניק לא אשכי ובושקי" (התמזל מזלי ואל תהי עיף ביום ובלילה);
הוא בשמה והיא בשמו (הוא ואשתו מחליפין שמוחיהם בלילה);
דונו דני (התחזקו חביות);
האומר לעורב "צרח", ולעורבתא (נקבה) "שריקי, והחזירי לי זנביך לטובה";
האומר "שחטו תרנגול זה שקרא ערבית" (כעורב) "ותרנגולת שקראה גברית" (כתרנגול),
אשתה ואותיר, אשתה ואותיר כדי שתהא ברכה מצויה בייני;
המגיס בפני האפרוחים;
המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחין בשביל שלא ימותו:
המרקדת לכותח (כשעושה כותח מרקדת לפניו והוא ניחוש שיתחזק הכותח);
המשתקת לעדשים (כשנותנת בקדירה משתקת את העומדים שם כדי שיתבשלו);
והמצווחת לגריסין;
בכולן יש בהן משום דרכי האמורי (שבת ס"ז)
דרכי האמורי בתוספתא
אלו הן דרכי האמורי הנוספות בתוספתא שבת פ"ז ופ"ח כפי גרסת הגר"א:
המספר קומי,
העושה בלורית (מגלח השער שבצד המצח מאוזן לאזן ומגדל השער שלאחריו, והמגלח כל סביביו ומניח השער באמצע הראש);
המגררת בנה לבין המתים,
הקושר מטולטלת על ירכו וחוט אדום על אצבעו,
המונה ומשליך צרורות לים או לנהר;
המספק והמטפח והמרקד לשלהבת;
ניטלה פת ממנו, ואמר החזירה לי שלא תאבד ברכתי;
הניחי נר על הארץ כדי שיצטערו המתים;
אל תניחו נר על הארץ שלא יצטערו המתים;
נפלו הימנו ניצוצות ואמר: אורחים לנו היום;
היה מתחיל במלאכה ואמר: יבוא איש פלוני שידיו קלות ויתחיל בה, יבוא פלוני שרגליו קלות ויעבור לפנינו, בחבית או בעיסה אמר: יבא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל;
הפוקק את החלון בסירא (קוץ);
הקושר ברזל בכרעי המטה של חיה (יולדת), והעורך לפניה שלחן (מאכל לשדים שלא יפגעו ביולדת);
האומר אכול תמרה זו, חזרת זו, שתהא זוכרני בה;
תישן בארונו של מת שתראהו בלילה;
אל תישן בארונו של מת שלא תראהו בלילה;
הפוך את חלוקך שתהא חולם חלומות טובות;
אל תתהפך את חלוקך כדי שלא תהא חולם חלומות;
שב על המכבר שתהא חולם חלומות;
אל תשב על המכבר שלא תהא חולם חלומות;
האומר אל תשב על המחרשה שלא תשבר;
אל תשב על המחרשה שלא תכבד עלינו מלאכה;
האומר אל תפשל ידיך לאחוריך שלא נאסר עלינו מלאכה;
התוסס אור בכותל ואומר חדא;
השופך מים לרשות הרבים ואומר חדא (שמפחד שמא הסית עליו השד) אסור, ואם מפני עוברין ושבים (שחושש פן ילכלך אותם) הרי זה מותר;
הזורק ברזל לבין הקברות ואומר חדא (פן יכעסו עליו המתים);
הנותן מקל של אור וברזל תחת ראשו;
המצווחת לתנור בשביל שלא תיפול הפת;
הנותן קיסמין באזני קדירה בשביל שלא תהא מרתעת ושופעת לאחוריה;
נפל נחש על גבי המטה, ואמר עני הוא וסופו להעשיר, עוברה היא יולדת זכר, בתולה היא נשאת לאדם גדול;
המושבת אפרוחין ואמרה איני מושבתן אלא בבתולה, אינו מושבתן אלא ערומה, איני מושבתן אלא בשמאל, איני מושבתן אלא בי תרי;
המקדש בי תרי והמשלח בי תרי (משחק "זוג או פרד", שרואה בו מזל);
והאומר הוסיפו על השלחן (להביא פת אחר האכילה, לשדים);
הכוברת אפרוחים בכברה, והנותנת ברזל בין אפרוחים הרי זה מדרכי האמורי, ואם מפני הרעמים ומפני הברק (שיהא מושך אלי הרעם ולא יזיק את האפרוחים) הרי זה מותר;
האומר דגן קררן (שהדגן יהיה בהיר ונהיר);
השואל במקלו ואומר אם אלך או לא אלך, וכן נאמר "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו";
האומר מרפא (למי שמתעטש). ר' אלעזר ב"ר צדוק לא אמר מרפא מפני בטול תורה;
האומר יתיר ונותר (והוא למזל שיהיה יתר בתוך ביתו), שתי והותירו;
האומר לא לא (שתי פעמים אף בלי שאלה והפצרה);
הקושר חוט על גבי אדום (ר' אלעזר ב"ר צדוק אוסר ורבן גמליאל מתיר);
האומר אל תעבור בינותינו שלא תפסיק אהבתנו - אסור, ואם מפני כבוד מותר;

הדברים המותרים
ענייני דרכי האמורי המפורשים בתלמוד היו מקובלים בידיהם שהגוים מאמינים בהם, ולכן אין להוסיף עליהם מסברא (הגהות מיימוני ע"ז י"א ה'. ב"י קע"ט וספר יראים שי"ג).

חז"ל התירו דברים הנראים כדרכי אמורי, ואין בהם איסור כי לא נהגו בהם הגוים:
דבר שהוא משום רפואה אין בו איסור, ואפילו לחש או קמיע משום רפואה כדי להניח דעת החולה. רבנו יונה חשש לקמיע שאינה מן המומחה משום דרכי האמורי.
התירו פעולות שיש בהם כבוד, ואמרו שורפין על המלכים (סנהדרין נ"ב),

וכן התירו חז"ל לעשות סימן בהתחלת עשייה של דבר, כגון:
להתחיל ללמד בראש חודש, נושאין נשים במלוי הלבנה (עיין יו"ד סימן קע"ח), מושחין מלכים על המעין כדי שתמשך מלכותם (הוריות י"א).
הסימנים בסעודת ראש השנה: אמרו: השתא דאמרת סימנא מלתא, היא יהא אדם רגיל למיכל בריש שתא קריא רוביא וסילקא.

אמרו לתינוק "פסוק לי פסוקך". ר' יוחנן (חולין צ"ה.), ר' ששת (נטין מ"ח), והיו עושים כדברי הפסוק שנאמר, כי ראו אותו כעין נבואה (סמ"ג לאוין סימן נ"א).

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל


הערות לערך:
שם המעיר: צבי שקדי
הערה: כדאי להוסיף לערך "דרכי האמורי" דיון במנהג הכפרות, כיון שיש מי שמגדיר מנהג זה כדרכי האמורי, ויש מי שמצדיק את המנהג.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA

לעיון נוסף:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
אמורי
לחש