לדף ראשי




עצם - מקרה - העצם היא עיקר וגוף הדבר (substance), ומקרה הוא דבר שבא בהזדמנות (aceident) והוא מיוחס אל העצם.
העצם במושגו הפילוסופי יתחלק לשלושה חלקים:
היולי,
רוחני,
וגשמי.

לדעת הפילוסופים, כל הנמצאים נבראו מן מחומר היולי. לפי השערת הרמב"ן הוא הנקרא "תהו". ההיולי הזה הוא חומר דק מאוד בלי כל צורה, אבל מוכן לקבל צורה. אין לו מציאות בפועל רק בכוח;
כדי להבין מושג זה, נתאר בדמיוננו את שכל האדם, שהוא מדומה, ובכל זאת מוכן ומוכשר לקבל מושכלות. לפני הלימוד, המושכלות השונות הן רק בכח השכל, אבל לא בפועל. כך החומר היולי הוא עצם רוחני הוא בלי צורה.

יש הבדל בין שכל האדם ושאר הנמצאים לבין הכח ההיולי: בכל הנמצאים, אם הכח הראשון יצא אל הפועל - הכח הזה סר מהם. ואילו הכח ההיולי לא סור מכח הארבעה היסודות לעולם.
לדוגמה: גרעין תפוח, יש בכוחו אילן גדול. אחרי שנזרע הגרעין וגדל אילן - יצא הכח אל הפועל, והכח הראשון בטל. לעומת זאת הכוח ההיולי טמון תמיד בארבעה היסודות שממנו נתהוו, והוא ראשית כל הנמצאים.
לכן קראו לו בעלי הקבלה "נפש היסודות". בשעת הבריאה קבל העצם הזה צורת ארבעה היסודות: אש מים רוח עפר, ונשאר בהן עד עולם גם אחרי התמזגות היסודות בחומר.

מארבעת היסודות הסותרים זה את זה נתהוו ארבעת מינים: דומם צומח חי מדבר. כמו שלכל אחד מארבעת היסודות יש חומר וצורה, כך גם בכל אחד מארבעת המינים יש חומר וצורה.

הדומם - נתמזגו בו כל 4 היסודות עד שאין אחד מהם ניכר בגוף הדומם. החומר מורכב מארבעת היסודות, וצורתו דומם.

בצומח יהיה הדומם חומר, והצורה - צומח.

בחי יהיה הצומח חומר, והצורה חי.

ואצל האדם שהוא מדבר, החי יהיה החומר, והשכל צורה.

ולכן ההבדל בין 4 המינים והיסודות יהיה רק בצורה, וחומר כולם הוא העצם ההיולי. לכן העצם ההיולי הוא חומר בלבד, בלי כל צורה. עצם רוחני הוא צורה בלי חומר, והוא שכל האדם חומר עם צורה נחשב לעצם גשמי.

מקרה
המקרה הוא כשמו: ומעצמו מובן שאיננו עצמי, ויתחלק לשני מינים:
מתמיד
ונפרד.

המקרה המתמיד, הוא דבר טבעי, כמו לובן החלב, שחור העורב, אדמדומית הדם וכדומה.
המקרה הנפרד, יהיה מראה הבגדים, כי מראה הבגד, גודלו וצבעו, אינו מוכרח או טבעי.
המקרה צריך תמיד עצם לחול עליו, כי לא נוכל לתאר מראה בגד בלי בגד, או גודל בלי דבר נושא.
יש מקרה שלא יחול בעצם אלא ע"י מקרה אחר: כמו שחור מבריק. השחור הוא המקרה הראשון, והברק יחול רק על מקרה השחרות. מקרה כזה יקרא מקרה נשוא על מקרה.

כמוהו הוא מקרה הזמן. הזמן דבוק בתנועה, והתנועה עצמה היא מקרה בעצם הנע.

הפילוסופים חלקו את המקרה לתשעה חלקים:
הכמות, האכות, המצטרף, המתי, האנה, המצב, הבנין, הפועל ומתפעל. ועם העצם הם עשרה מאמרות.



הערות לערך:
שם המעיר: אבי
הערה: החומרים באו מן החומר הכללי היולי אך הצורות דהיינו השכלים התלבשו לפי חוקי תשע המקרים והעצם אזי נוצר פירוד מטבע החומר הכללי יוצא שהצורות המאוחדות בצורה הכללית אינם התפרדו אלא ההפרד בא מצד התשע מקרים כנל השכל מפריד מצד טבעו את החוץ לו דהיינו הגשמיים בסוגים השורשים כוללים את כל ההפרדות ורק החומר וטבע החוקיות והסיבה והמסובב יוצר אשליה של פירוד כלל הפעולות [איטי בינוני מהיר]בשורשם דהיינו בחוקים כנל אחדותיים וכאשר מתרחקים מהעולם השכלי העליות נכנס בהם חוק הפירוד עד שמתגשם לתפיסת חושים לאלפי אלפים של תנועות הכוכבים שבמערכת השמש ישם מספר תנועות לפי מספר הכוכבים אל עם שינוי מהשורש ובתוך כוכב ארץ מתרבים לאלפי אלפי תנועות וכך בכלל החוקים שבתשע מקרים והעצם שהם שכלים ואינם גשם כלל ופועלים עפ רצון הבורא יתעלה

שם המעיר: משה חלו
הערה: חומר היולי שדברו עליהם היוונים, ונזכר גם ברמב״ן בראשית א׳א׳ אינו דבר רוחני בכלל, להפך: הוא יסוד כל החומר, ואף שהיום אי אפשר לראות אותו, והיוונים כינו אותו כאילו שזה דבר ״המתחייב במחשבה״ אבל אינו קיים במציאות( שזה הדבר המבלבל וחושבים אותו כאילו רוחני) אבל זה לפי תפיסתם אבל לפי אמונתינו הדבר היה קיים לפני שהדברים קבלו צורתם.
מקור ההערה: לימוד בחסידות חב״ד

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן