ערבות היא בטוחה הניתנת לנושה שיוכל לגבות חובו. אבל שלא כמו המשכון הניתן על ידי החייב עצמו, הערבות ניתנת על ידי אדם אחר המתחייב כלפי הנושה להבטחת פרעון החוב. צירוף זה יוצר משולש המחייב קביעת מסגרות חיוב במעגלים שונים: יחסי נושה חייב, יחסי נושה ערב, ויחסי ערב חייב. (מנחם כהנא 8)

אמר ליה רב אשי לאמימר: הא מעשים בכל יום, דאסמכתא לא קניא, ו[בכל זאת] ערב משתעבד?! אלא אמר רב אשי: בההיא [=באותה] הנאה דקמהימן ליה [=שהוא מאמין לו למלווה], גמר ומשעבד נפשיה [=גומר בדעתו ומשעבד את עצמו].

דאף על גב דלא מטי לידיה [=שלא באה לידו של הערב] הנאת המעות שהוציא המלוה, ולא הגיע לידו של ערב לא כסף ולא שוה כסף, אפילו הכי משתעבד בהנאה דמטי ליה [=שבאה לו לערב], שהלוה לזה על אמונתו. דהנאה בכל דוכתא [=שהנאה בכל מקום] חשובה ככסף... הכא נמי [=גם כן בעניין הקידושין] אף על גב דלא מטי לידה [=שלא באה ליד האישה] הנאת מנה עצמו, מקניא נפשה [=מקנה את עצמה] בההיא הנאה דשויא פרוטה [=באותה הנאה ששווה פרוטה], דיהיב מנה לפלוני בדבורה [=שנותן המלווה ללווה מנה על פי דיבורה].

ומסתברא [=ומסתבר] דלעולם אינה מקודשת אלא... שאמרה ליתנו לבן דעת, שהיא מתקדשת מדין ערב, כאלו קבלתו היא... דאין דין ערבות אלא במי שנותן לבר זכיה על דבורה, לפי שהערב אינו מתחייב אלא מפני זכיית הלוה... אבל כשהמקבל אינו בר זכיה, אין כאן דין ערבות.

האשה שאמרה: תן דינר לפלוני מתנה, ואתקדש אני לך. ונתן, ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך. הרי זו מקודשת, אף על פי שלא הגיע לה כלום, הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה פלוני בגללה.

לדעת הנשיא [השופט מ' קנט; מ"ה] , ברור שלא מדובר כאן בחוזה להספקת מצרך, ואם תמצי לומר שניתן שירות, הרי הוא ניתן, לדעת הנשיא לא על ידי הבנק לערב אלא על ידי הערב ללוה. הערב עצמו, כך אמר הנשיא, לא רק שאיננו מקבל שירות אלא מסתכן בתשלום החוב... אך לדעתי [השופט א' ויתקון; מ"ה] יש לראות ערבות כעניין של הסכם משולש בין נושה, חייב וערב גם יחד... לדעתי בכל מקרה של ערבות מן הדין לראות את תנאי הערבות כחלק מהקשר המשולש שבין נושה, חייב וערב, קשר שעיקרו הוא השירות הניתן על ידי הנושה בתתו אשראי לחייב. כידוע נכונות זו מצד הנושה משמשת במשפט המקובל תמורה להתחייבות הערב כלפי הנושה, ובכך נהפך גם הערב ללקוחו של הנושה [ההדגשות שלי; מ"ה].

אף שאין הערב מקבל לידיו את כספי ההלוואה, ניתן לראות בו, לנוכח הקשר המשולש הנוצר בין הנושה, החייב והערב בעיסקת ערבות ובשל היותו של הערב על פי רוב חלק חיוני ובלתי נפרד מעיסקת ההלוואה - את מי שמקבל שירות מהבנק, ולוּ בעקיפין... מכאן כי מתן הכסף ללווה כפועל יוצא מן הערבות היא השירות [ההדגשות שלי; מ"ה].