לדף ראשי




התוכן:
פעולתם של בעלי התוספות
בעלי התוספות המפורסמים
כללי התוספות

תוספות - הוספות לפירוש רש"י לתלמוד בבלי; הגהות וחקירות ופירושים חדשים בדיון התלמודי. פירוש רש"י והתוספות נדפסים בכל מהדורות הש"ס: בעמוד לא זוגי - רש"י מימין לטקסט התלמוד, ותוספות משמאל, ובעמוד זוגי להפך. מחברי התוספות נקראים "בעלי התוספות" והם גדולי חכמי צרפת ואשכנז. הם נזכרים לפעמים בשמותם בתוספות.

פעולתם של בעלי התוספות
בעלי התוספות יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. התוספות הן יצירה משותפת של חכמים באשכנז ובצרפת, ומעט גם מאנגליה ומאיטליה.
מקובל לחשוב כי ראשוני בעלי התוספות היו תלמידי רש"י, שכתבו הערות וחידושים לפירושו. במשך הזמן התרחבו וגדלו תוספות אלה, עד שהיו לתוספות לתלמוד.
לדעת אברהם גרוסמן, תחילת היווצרותן של ה"תוספות" הייתה בישיבות אשכנז, ובעיקר בישיבת וורמייזה, בדור המקביל לרש"י ואף לפני כן. (חכמי צרפת הראשונים, ע' 441).

בבתי המדרש ישבו התלמידים וחכמי הישיבות עם מוריהם, והתווכחו על התלמוד ועל מפרשיו. דרך לימודם דמתה לזו של האמוראים בישיבות בבל. התלמידים רשמו לעצמם רשימות על מהלך המשא ומתן שהיה בישיבה. הם עברו מישיבה לישיבה, ובכל מקום אליו הגיעו הביאו אתם את חידושי בית המדרש שלהם. חידושים אלה צוינו כתוספות של בית מדרש פלוני. וכך הופיעו קובצי תוספות רבים, וכל אחד נושא עליו שם של בית מדרש.
לפני בעלי התוספות היה חומר רב: נוסף לתלמוד הם עסקו בכל מה שנתחבר אחרי התלמוד, ולכן לימודם היה מקיף ורב ממדים. הם השוו סוגיות בבבלי ובירושלמי, השוו ברייתות, תוספתא ומדרשי הלכה. הם בדקו את הנוסחאות וקבעו את הנוסחה הנכונה. הם דנו בדברי הראשונים, ובראש ובראשונה בדברי רש"י.

מהרש"ל [רבי שלמה לוריא] הגדיר את פעולת בעלי התוספות:

"שהם עשו את התלמוד ככדור, והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום, ונמצא מיושר התלמוד ומקושר".

א"א אורבך הגדיר את פעולתם בדרך זו:

"בעלי התוספות פורצים את גבולותיה של הסוגיה, תוך השוואת המקורות המקבילים, תוך חיפוש אחרי נימוקים, סברות והבחנות, שאינן מפורשות בה. העלאת בעיות ועיונים שלא נתבררו בה, אגב לימוד הסתום מן המפורש. דבריהם פוסקים מלהיות פירוש לתלמוד, או תוספות לפירוש רש"י, והם יוצאים להיות חידושים ותוספות לתלמוד גופו. ("בעלי התוספות" ב 689).

בעלי התוספות המפורסמים
ר' מאיר ב"ר שמואל, חתנו של רש"י.
ר' יצחק ב"ר אשר הלוי משפיירא (הריב"א) שהיה ראש לבעלי התוספות באשכנז. תוספות של הריב"א נסדרו ע"י תלמידיו, ולפעמים שמו בפי רבם דעות שאינן שלו (ר"ת בספר הישר סי' רפ"ב).
ר' יעקב בר יצחק הלוי (יעב"ץ).
ר' שמואל בן מאיר, הרשב"ם, נכדו של רש"י. פעל בתחילת המאה השתים עשרה. אף חיבר פירושים לכמה מסכתות ופירוש למקרא.
רבנו יעקב בן ר' מאיר - רבנו תם. אחיו של הרשב"ם. היה גדול חכמי צרפת בדורו וממנהיגיה.
ר' יצחק בן ר' שמואל, המכונה ר' יצחק הזקן, בן אחותם ותלמידם של הרשב"ם ורבנו תם. חי במאה השתים עשרה. הוא מכונה גם "בעל התוספות". שמו נזכר כמעט בכל תוספות שלפנינו.
ר' שמשון בר' אברהם משנץ. תלמידו של ר"י הזקן. פעל במאה השלוש עשרה. חיבר גם פירוש למשנה, לסדר זרעים וטהרות. עלה לארץ בשנת 1211.
תלמידו הוא ר' יהודה ב"ר יצחק מפאריס הנודע בשם "סיר ליאון" שכתב תוספות על כמה מסכתות ועל מסכת ברכות.
בין בעלי תוספות הצרפתים נחשב בפרט ר' שמואל ב"ר שלמה משלייזא המכונה, "סיר מוריל", אשר בזמנו נשרף התלמוד בצרפת, והוא כתב תוספות על התלמוד שידעו בעל פה (מהר"ם מרוטנבורג שו"ת סי' ר"ן).
ר' מאיר בן ברוך, מהר"ם מרוטנבורג, מאחרוני בעלי התוספות. ניסה לברוח מאשכנז, נתפס וישב במאסר עד יום מותו, בשנת 1293.

התוספות שלנו נערכו ונסדרו ע"י שלשה מחכמי צרפת, והם:
ר' משה מאיבורא,
ר' אליעזר מטוך,
ור' פרץ ב"ר אליהו מקורבייל.

ראש בעלי התוספות באשכנז היה הריב"א, ובין תלמידיו שהוסיפו גם הם על התוספות היו:
ר' ברוך ב"ר יצחק מרגנשבורג,
ואח"כ ר' מאיר מרוטנבורג.
באיטליה היה ר' ישעיה די טראני,
ואם נצטרף לזה תוספות של ר' אשר ב"ר יחיאל מפאריס (מת בשנת 1328), נמצא כי בעלי התוספות האריכו בס"ה יותר ממאתיים שנה.

מספר בעלי התוספות שנזכרו בתוספות שלנו הם 44 (עי' שמותם ומקומם בתוס' בסדר הדורות במפתח בסוף ח"א), ומספר חיבורי התוספות 73, (בן-יעקב, אוצר הספרים 621-26).
כשמונים תלמידים ישבו לפני ר"ת בפרק אחד וכולם הגיעו להוראה (מהרש"ל בהקדמתו לים של שלמה).

כללי התוספות
כל מקום שאומרים התוספות בשם הקונטרס הכוונה לרש"י (שמות בארץ דף כ' ע"ד וכן בתשבי שרש קונטרס).
דרך התוספות להקשות בלשון "ואם תאמר", ולתרץ "ויש לומר".
התוספות רגילים לומר בתחילה "לכאורה", ומסקינן בדרך אחרת, אך לפעמים זו גם מסקנת דבריהם (עי ברכות מ"א: ר"ה ומן פוטר, ועי' הליכות עולם שער ב. פ"א).
מה שמצינו שדברי התוס' סותרים זה את זה ממקום למקום, הסיבה היא שבמקום אחד הם דברי ר"ת ובמקום אחר דברי ר"י וריב"א ויתר החולקים.
לכן ייתכן גם שבמקום אחד תמצא תמיהה והנושא מסתיים בקושיה, ואילו בסוגיה שניה תמצא אותו מתורץ.
אין דרך התוספות שלנו, תוספות טוך, לפסוק הלכה, אלא לפרש שמעתא בדרך שקלא וטריא.
מהרי"ק (שורש ק"ז) כתב שיש להלוך אחר תוס' טוך, דאינהו בתראי טובא מתוס' שאנץ (יד מלאכי כללי התוס' דף קכ"ח-קכ"ט).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן