 לדף
ראשי
האנייה ארטמיזיה
ספינות מעפילים שהופעלו על ידי תנועת בית"ר "ארטמיזיה" 1 בחודש אוגוסט 1937 יצאה לדרכה קבוצת בית"רים, שמנתה 54 צעירים וצעירות מפולין, ליטא ולטביה. הם הגיעו לווינה במסווה של סטודנטים שיצאו לבלות את הקיץ במחנה באוסטריה, ובכוונתם להמשיך בטיול לדרום אירופה. הם הופיעו בתלבושת ספורט אחידה, והתאכסנו במחנה היערכות שהוקם בקוטינגברון שבקרבת ווינה ואשר שימש לפני כן מחנה קיץ לחברי בית"ר. לאחר התארגנות יצאו ה"סטודנטים" בדרכם לאלבניה, כולם לבושים במדים כחול-אפור, לסיור בים-התיכון בהנהגתו של משה גלילי. בהגיעם לעיר הנמל דוראצ'ו, הסתדרו בשורות, ובדגלים מונפים צעדו ברחובות העיר כשהמתופפים צועדים בראש. כעבור מספר ימים עלו על סיפון אנייה יוונית "ארטמיזיה" והפליגו לארץ-ישראל. מיד לאחר שהקבוצה עזבה את המחנה באוסטריה, טס בן-עמי (נציג האצ"ל בווינה) ארצה כדי לתאם את הורדת העולים. בספטמבר הגיעה הספינה לחוף טנטורה. על הפגישה עם הספינה מספר אליהו לנקין, שהיה אחראי להורדת העולים יחד עם מרדכי פייקוביץ-אלון, ראש השומרים בבנימינה: (א. לנקין, סיפורו של מפקד אלטלנה, עמוד 30) כאשר קיבלנו את הידיעה כי האנייה עומדת להגיע, התקשרנו עם "אגד" שהסכים להעמיד מספר אוטובוסים לפיזורם של המעפילים, ועם חשכה חיכינו על החוף במקום המותנה.גלילי ערך על החוף מסדר וחזר לבדו לספינה, שהחזירה אותו לאירופה. "ארטמיזיה" 2 בינואר 1938 התקיימה בווינה תערוכה בין-לאומית, ולא היה כל קושי לקבל ויזה לאוסטריה. כך התארגנה קבוצה נוספת של בית"רים מפולין, מליטה ומלטביה, ולאחר שהגיעו לווינה הועברו שוב למקום ההיערכות במחנה בקוטינגברון. הצעירים והצעירות, שהולבשו שוב במדים בצבע כחול-אפור, נסעו במסווה של סטודנטים היוצאים לסיור בים-התיכון. הם נסעו ברכבת לפיומה ומשם לאלבניה. בהגיעם לעיר הנמל דוראצי, נערכה להם קבלת פנים נרגשת על-ידי המשפחות היהודיות המעטות שהתגוררו במקום ואשר זכרו את ההפלגה הראשונה. מלווים ביהודי המקום, עלו הבית"רים על הספינה "ארמטיזיה". בהיותם על הסיפון, שרו את "התקווה", כאשר עיני היהודים שעמדו על הרציף זולגות דמעות. הספינה יצאה בפברואר 1938 למסעה השני כשעל סיפונה 86 בית"רים. כעבור מספר ימים הגיעה לחופי ארץ-ישראל והעולים הורדו לחוף טנטורה ללא כל קושי. גלילי חזר עם הספינה לאירופה כדי לארגן את הספינה הבאה. "ארטמיזיה" 3 מעודדים מהצלחת העלייה הבלתי לגאלית, הוחלט לנסות ולהביא קבוצות גדולות יותר. לשם כך מינה האצ"ל נווטים שישתתפו בהפלגות ויתאמו את הנחיתה עם אנשי הארגון שימתינו על החוף. על בן-עמי הוטל לחזור לווינה כדי לעזור בארגון העלייה משם. בינתיים חלו תמורות פוליטיות באוסטריה שהיוו מהפך בכל הנוגע לעלייה הבלתי לגאלית. ב-11 במרס 1938 נכנס הצבא הגרמני לאוסטריה וכעבור ארבעה ימים סיפח היטלר את אוסטריה לגרמניה. זמן קצר לאחר מכן הוזמנו כמה מפעילי העלייה הבלתי לגאלית בווינה, וביניהם ד"ר פאול הארל (שהיה פעיל באגף המקסימליסטי של התנועה הרביזיוניסטית) ויצחק בן-עמי, לפגישה עם ד"ר לאנגה, ראש היחידה המיוחדת בגסטאפו לענייניי היהודים. ד"ר לאנגה קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות ואמר כי ידוע לו שהם עוסקים בסיוע ליהודים להגר לארץ-ישראל ללא הסכמת הממשלה הבריטית. בהמשך אמר כי ברצונו לעודד את פעולתם זו ולשם כך מינה אדם מיוחד, את אדולף אייכמן, שיפקח על עבודתם ויעמוד אתם בקשר מתמיד. ואכן אייכמן הגיש עזרה משמעותית לבן-עמי ואנשיו בארגון העלייה הבלתי לגאלית של יהודי אוסטריה. סיפוח אוסטריה על-ידי גרמניה הנאצית חולל תמורה דרמטית ביחס היהודים הווינאים לגבי העלייה הבלתי לגאלית. בעוד שלפני ה-11 במרס היה כמעט בלתי אפשרי לשכנע הורים יהודים להרשות לילדיהם להצטרף לקבוצות העולים, הרי שלאחר כניסת הצבא הגרמני לאוסטריה היו מאות מועמדים לעלייה. ככל שהנאצים הידקו את אחיזתם, כך גדל מספר המועמדים להעפלה. ביוני 1938 הגיעה למחנה בקוטינגברון קבוצה שמנתה 381 בית"רים. השלטונות לא הקשו על יציאת הקבוצה לדרך, והבנק הלאומי של אוסטריה אף הקציב מטבע חוץ להוצאות הנסיעה, בהתאם לרשימה שהוגשה לגסטאפו. אולם התעוררו קשיים גדולים בקבלת ויזות מעבר וכן ויזות כניסה ליוון. כאשר הקונסול היווני הסכים להנפיק ויזות ליוון, התעורר קושי חדש - בין הנוסעים היו רבים נתיני חוץ או חסרי נתינות, ואי אפשר היה להשיג עבורם דרכון אוסטרי. הבעיה באה על פתרונה כאשר הגסטאפו הוציא עבור אנשים אלה דרכון חד-פעמי ובתוכו חותמת "גם לפלשתינה". כך הצליחה השיירה לצאת את ווינה בדרכה ליוון, שם חיכה להם משה גלילי, ששיכן אותם במחנה קיץ באחד האיים. לאחר מכן עלו הבית"רים על שלוש אניות והפליגו לארץ-ישראל. "גלילי הרגיש עצמו כאדמירל... ובאמצע הים הוא יורד מ"ספינת הדגל" בסירה ועורך ביקורת ביתר שתי הספינות כשהאנשים על הסיפון ערוכים במסדר צבאי מלא." (ח. לזר, אף על פי, עמוד 94) גם הפעם בוצעה הנחיתה בחוף טנטורה, כאשר על הפעולה מנצחים, כבעבר, אליהו לנקין ומרדכי פייקוביץ-אלון. העולים הועברו מן הספינות לשלוש סירות, 13 איש בכל סירה. הסירות נאלצו לעשות את הדרך מן הספינה לחוף עשר פעמים עד אשר כל העולים נחתו בשלום על החוף. הם הועברו למקום מיוחד שהוכן עבורם ליד בנימינה ולמחרת בבוקר הועלו על אוטובוסים של "אגד". בכל אוטובוס ישב שליח של הארגון, והעולים פוזרו בין פלוגות הגיוס של בית"ר ברחבי הארץ. מקור הערך: פרופ' יהודה לפידות הערות לערך: שם המעיר: בני סהר הערה: אני מחפש אחר קורות אבי (ראובן סקלס)שעלה ככל הנראה עם קבוצה רויזיוניסטית ווכל הידוע, היה בין17 העולים מארטימיסיה שנשלחו לכלא עכו.מאבי מעולם לא שמעתי דבר. היום אני מנסה להתחכות אחר הסיבות ואופן בריחתו מצ'כיה וכמובן דרך הגעתו לארץ. אני מעוניין לקרוא, או לשמוע מפה ראשון אחר קורות הקבוצה ובהם אבי ז"ל. בעמותת חיל הים באתר,מצויין שבשתי הפעמים כל העולים הורדו בשלום ופוזרו בארץ.באנצ. "דעת" מציינים ש-17 מעפילים נלכדו בידי הבריטים ונשלחו לעכו עם כוונה להחזירם לאירופה אחר תקופת המאסר. כנראה שאח"כ הם שוחררו בארץ. זה כל מה שידוע לי.אשמח אם תוכל לסייע בידי להשלים חורים בפזל הזה. בתודה ובברכה. בני סהר. שם המעיר: בני סהר הערה: מעיון נוסף אני מגלה שאניה ארטימזיה הובילה 3 פעמים מעפילים לחופי הארץ. באיזו מהן היתה קב" הרויזיוניסטים שנשלחה לכלא עכו?ומי היו אנשי הקבוצה? והאם מי מהם עדיין בין החיים?אשמח ליצירת קשר.050-752597 יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
