לדף ראשי




תרגום אונקלוס הוא התרגום הארמי לתורה. השתמשו בו יהודי בבל, והוא נקרא בפיהם "תרגום דידן" (כלומר: התרגום שלנו). התוספות במסכת מנחות (מד ע"א), ד"ה 'כל כהן', קוראים לו במפורש "התרגום הבבלי". הוא נתחבר כנראה בבבל בימי האמוראים הראשונים, על-פי מסורת מדורות קודמים.
יש לזכור, כי מספר יהודי בבל היה גדול אפילו בימים שבית המקדש היה קיים. ממילא מובן כי נתקיימו שם בתי כנסיות רבים, והמתפללים דיברו ארמית, ולכן היה צורך בתרגום. במסורת מיוחס התרגום לאונקלוס עקילס הגר שחי בדור הראשון שלאחר חורבן בית שני. לפי אחת מן האגדות היה אונקלוס בן אחיו של טיטוס.
יהודי תימן מתרגמים עד היום את הפרשה וההפטרה בכל שבת בבית הכנסת.

תרגום אונקלוס הוא בעיקרו תרגום מילולי; כלומר: תרגום מילה במילה בכל מקום שחוקי הלשון הארמית זהים לחוקי הלשון העברית. אולם לעיקרון זה יש יוצאים מן הכלל רבים, כפי שניסח זאת ר' יהודה: "המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי" (תלמוד בבלי קידושין מט ע"א; תוספתא, מגילה ז' יט). כלומר: יש מקומות שנוספו בתרגום אונקלוס מלים, שאינן מצויות בנוסח העברי של התורה; מלים אלה באות להבהיר את כוונת התורה, כפי שנמסרה בתורה שבעל-פה. מי שמוותר על תוספות אלה, הריהו מעוות את כוונת התורה.

עיקרו של התרגום היה -

"כדי להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש" (רש"י מגילה כא, ע"ב בד"ה: בנביא, אפילו אחד קורא ושניים מתרגמין),

ולפיכך השתדל בעל התרגום לתרגם בצורה פשטנית, בלשון קלה ומובנת, תרגום מילולי ומדויק. רק במקומות שיש בהם משום הגשמה, או כאשר הכתוב לא ברור דיו, הוא מוסיף פרשנות ברוח חז"ל, למשל:

"ויהי כי התעו אותי אלוהים מבית אבי" (בראשית כ, יג)

הוא מתרגם:

ויהי כאשר טעו העמים לעבוד למעשי ידיהם (כי קשה לתרגם שהקב"ה התעה את אברהם)

וכן:

"לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט)

הוא מתרגם:

לא תאכלו בשר וחלב - וזאת בהתאם למדרש ההלכה.

אונקלוס ממעט בביטויים של הגשמה ביחס לאלהים ומשתמש בביטויים בעלי משמעות חדשה כגון:

- שמות יב, יב: ועברתי בארץ מצרים - והתגליתי בארץ מצרים
- שמות יט, כ: וירד ה' על הר-סיני - והתגלה ה' על הר סיני
- בראשית כח, יג: והנה ה' ניצב עליו - והנה כבוד ה' ניצב עליו
- ויקרא כו, יב: והתהלכתי בתוככם - ושכינתי תשרה בתוככם

ויש שיבוא שינוי בלשון גם כאשר יש צורך לנהוג כבוד באבות האומה:

- בראשית לא, יט: ותגנב רחל את התרפים - ותקח
- שם כז, לה: בא אחיך במרמה = בא אחיך בחכמה

שינוי אחר - כאשר הולך אונקלוס בדרך המדרש והאגדה:

- בראשית כה, כז: ויעקב איש תם יושב אהלים = איש שלם ומשמש בבית המדרש
- במדבר יב, א: האשה הכושית = האשה היפה
- בראשית יב, ה: ואת הנפש אשר עשו בחרן = דשעבדו לאורייתא = אשר גיירו

בדרך כלל נוטה אונקלוס לבאר בדרך ההלכה:

- שמות יב, מג: כל בן נכר לא יאכל בו - כל בן ישראל מומר לא יאכל בו (רש"י: בן-נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים)
- שם כב, ב: אם זרחה השמש - אם עיני העדים נפלו עליו
- בראשית ט, ו: שופך דם האדם - באדם דמו ישפך = בעדים ודיינים
- דברים יא, כ: וכתבתם על מזוזות ביתך = תכתבם על מזוזות ותקבע אותם על ספי ביתך

וכן תרגם = פירש אונקלוס:

טוטפות - תפילין.
פרי עץ הדר - אתרוגין ועוד.

אולם יש מקומות שאונקלוס תרגם באופן מילולי, כגון:

"עין תחת עין" (שמות כא, כד ן ויקרא כד, כ): "עינא חלף עינא"

ולא התאים את התרגום להלכה האומרת: תשלום ממון תמורת העין. ואפשר שנמשך אונקלוס אחרי התנא ר' אליעזר הפוסק "עין תחת עין ממש" (בבא קמא פד, ע"א).
וכן הדבר בדין

"ארבעים יכנו" (דברים כה, ג). ההלכה הפסוקה היא שמלקין ל"ט בלבד (מכות ג, י). ואונקלוס תרגם "ארבעין ילקיניה",

ואפשר שנמשך אחרי התנא ר' יהודה האומר:

"ארבעים שלימות הוא לוקה" (שם).

רמב"ם העריך מאוד את התרגום, וכך כתב עליו (מורה נבוכים א, כז):

אנקלוס הגר שלם מאוד בלשון העברית והארמית, וכבר נתן דעתו לסילוק הגשמות, וכל תואר שמתאר הכתוב המביא לידי גשמות מבארו כפי עניינו, וכל שהוא מוצא מן השמות הללו, המורים על מין ממיני התנועה, עושה עניין התנועה התגלות והופעת אור נברא, כלומר: שכינה, או השגחה.
וכך תרגם:

ירד ה' - יתגלי ה'; וירד ה' - ואתגלי ה'.

ולא אמר ונחת ה'.

ארדה נא ואראה - אתגלי כען ואדון.

וזה נמשך בתרגומו. אלא שתרגם:

אנכי ארד עמך מצרימה - אנא אחות עמך למצרים,

וזו נקודה נפלאה מאוד מורה על שלמות האדון הזה וטוב ביאורו והבנתו את העניינים כפי שהן.

מקור הערך: ד"ר יהושע רוזנברג, יוסף ניצן ונח עמינוח

הערות לערך:
שם המעיר: שלומי סויסה
הערה: חסרה בערך הקביעה מי אכן המתרגם האמיתי, או לפחות העורך אחרון של התרגום. כותבי הערך לא התייחסו למסורת (הסכמה, מחלוקת וכו'). כמו כן תקופת אונקלוס היא עדיין תקופת התנאים, שכן תקופת האמוראים היא מהמאה השלישית לספירה ואילך (בערך) ויש לציין זאת.

מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: אליסף יעקבסון
הערה: רבינו חננאל במסכת מגילה (ג.) מסביר את המשפט בגמרא "שכחום וחזרו ויסדום" שנאמר על התרגום בכך שהתרגום היה קדום ביותר ובגלל שלא השתמשו בו הוא פשוט נשכח, ואונקלוס תיקן שיקראו אותו וכך הוא גרם לזכירה מחודשת של התרגום.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: זיו
הערה: באיכה רבה פרשה א "ואלבישך ריקמה... תרגם אונקלוס אפקלטורין פליקטא" לא נראה לי שזה ארמית... וגם אונקלוס היה גר יווני. התרגום לארמית הוא מאוחר יותר ואולי הוא מבוסס על התרגום הקדום ליוונית
מקור ההערה: ידע אישי
לעיון נוסף: פרוייקט השות


שם המעיר: יחיאל אגוזי
הערה: מעניין כיצד מתרגם אונקלוס את המילה "עץ" במילים שונות: בספר דברים פרק כ"א פסוק כ"ב: "ותלית אותו על עץ" - ותצלוב יתה על צליבא. בספר דברים פרק כ' פסוק י"ט:"כי האדם עץ השדה" - ארי לא כאנשא אילן חקלא.בספר דברים פרק ד' פסוק כ"ח:" מעשה ידי אדם עץ ואבן" - אעא ואבנא.
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן