לדף ראשי



1) אליל הגוים בארץ כנען ובארצות הסמוכות לה. "בעל" משמעו אדון ושליט, כמו האליל "בל" בבבל, והיה אצלם כוח המוליד בכל הבריאה כולה ומתואר כשמש: בעל שמש, בעל המון (מלשון חמה).

לדעת חז"ל צורת הבעל היא צורת אבר המין הזכרי (ירושלמי שבת פ"ט). בעוד שעשתרות היא האליל הנקבי. בעל ועשתורת מופיעים במקביל: "ויעבדו לבעל ולעשתרות" (שופטים ב' י"ג). על במות הבעל הקריבו קרבנות אדם (ירמיה י"ט ה').

כאשר חטאו בני ישראל לה' דבקו בעבודת הבעל, וביחוד בימי אחאב ואיזבל, ובני יהודה בימי אחז ומנשה. אליהו הרג ארבע מאות וחמשים נביאי הבעל (מ"א י"ח), יהוא הרג את כל עובדי הבעל בישראל, נתץ ושרף את מצבת הבעל ואת בית הבעל ושמהו למוצאות (מ"ב י' כ"ז).

בין האלילים המיוחדים של הבעל נחשבו:
בעל ברית שעבדו בשכם (שופטים ט' ד'; ועי' ע"ז מ"ג.);
בעל זבוב, ולדברי חז"ל הוא בעל ברית (סנהדרין פ"ג:)
בעל פעור שעבדו במואב בעבודה מגונה שהיו פוערים ומתריזים לפניו (במדבר כ"ה א – ט'; סנהדרין ק"ו:);
בעל צפון הנקרא טיפון והוא סמל כוח המשחית או כח ההעדר, הפך כוח הבריאה וההוויה.

2) שמות אנשים פרטיים בשם בעל (דהי"א ד' ל"ג), ירובעל, אשבעל, בעליה (דהי"א י"ב ה'), בעלידע (שם י"ד ז'). כדי לגנות את שם הבעל, החליפו את שמו לשם "בושת": איש בשת, מפיבשת במקום אישבעל (שם ח' ל"ג) ומריבעל (שם ט' מ').

3) שמות מקומות: בעל גד, בעל המון, בעל חנן, בעל חצור, בעל חרמון, בעל מעון, בעל פרצים, בעל צפון, בעל שלישה, בעל תמר, בעלה, בעלות, בעלת, בעלת באר.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן