לדף ראשי




אבוהב יצחק הספרדי - מחבר הספר "מנורת המאור". חי בספרד בערך שנת 1300, שעה שיהודי ספרד עוד נהנו מהספרות הערבית, וחכמי ישראל השתמשו בפילוסופיה היונית ובקבלה. יצחק הספרדי שהיה סוחר כל ימיו קבע עתים לתורה, ובסוף חייו חבר שלושה ספרים. שנים מהם, "ארון העדות" ו"שלחן הפנים" (הנזכרים בהקדמת "מנורת המאור") אבדו ואין זכר להם גם ברשימות כ"י. הספר השלישי "מנורת המאור" הוא הרכבה של דעות המוסר של הפילוסופים עם תורת ישראל מהתלמודים וספרי הגאונים. הספר נתקבל בכל תפוצות ישראל להורות להמון העם ולנשים דרך ארץ ומוסר, ובמקצוע הזה לספרו ערך רב מאוד.

לספר שלוש הקדמות:
ההקדמה הראשונה מתחילה "חסד האל מעולם ועד עולם". בהקדמה זו אומר רבי יצחק אבוהב כי בראותו שהתלמוד -

"אשר הוא יסוד ועמוד,
נשאר בעונותינו גלמוד
והמעטים העוסקים בו אוחזים הפרטים,
ועוזבים הכללים האמתיים,
ומבלים ימיהם בתוספות וחדושים,
בקושיות ותרוצים,
ואין מוציאים פסק הלכה,
ועוזבים אחרי גום האגדות התעודות,
והסודות המשלים והחידות,
אשר הם מזהב חמודות".

בהקדמה זו חתם "אני הצעיר א'ס'כ'. בן יעקב (אוצר הספרים עמוד 339) משער כי איש אחר כתב זאת כהקדמה או הסכמה בגליון הספר, והמדפיס הראשון חשב שהוא הקדמת המחבר והעתיקה בראש הספר.

ההקדמה השניה שכתב המחבר מתחילה: "אני הצעיר מצעירי התלמידים, הקטן מן השרידים". הוא מתלונן על דרך הלמוד "בהוראות ודינים מסודרים בכמה פנים". אלו ואלו דברי אלוהים חיים, אבל "עזבו המרגליות המתוקים לכל פיות". ע"כ חשב לחבר "דברי חכמי חדשים במדרשים, אשר הם לכל דבר ראשים, ולכל ענף שורשים" והניח הדברים "הנסתרים אשר הם גבוהים וחמורים"... "למען יבינום היודעים ע"פ ה' נוסעים. ולא יהיו עוד תועים כצאן בלי רועים". וקרא שמו מנורת המאור "להאיר לכל אשר יחפוץ באור ולהבדילו מן החשך". המחבר אומר כי חיבר ספרו בעד "קטנים ונערים וזקנים, שלמים וריקנים" ותוכחת מוסר לאנשים ונשים.

בהקדמה השלישית ("הקדמה למנורה") יבאר דרך חכמי התלמוד ויאמר "וכשדעת רבותינו הייתה נוחה לדבר בהם (ענייני המצוות והדינים) ולהוציאם מכח הפסוק, היו דורשים הפסוק בעניין נוטה חוץ מהפשט הנראה לנו לזכירה בעלמא". בהקדמה זאת מבאר את דרך חז"ל גם באגדה.

הספר מנורת המאור מחולק לשבעה חלקים כמנין הנרות במנורה, ולכן קרא לכל חלק "נר", והחלקים נחלקו לכללים, וכל כלל לפרקים. הקדמה קצרה לכל חלק וחלק משבעת הנרות, ולכל נר יש חתימה שהיא תמצית המדובר בכל פרקיו.

הנר הראשון - שלא לרדוף אחרי המותרות. נחלק לג' כללים שהם קנאה, תאוה, כבוד.

הנר השני אודות "הדיבור" נחלק לעשרה כללים: ליצנות, שקר, חנופה, לשון הרע, הלבנת פנים, שיחה בטלה, דברי ריב, שחוק, דברי הבאי, דברי גידוף וכישוף.

הנר השלישי נחלק לעשרה כללים: מילה, חובת האב לבנו, תפילה, שבתות ויו"ט, כבוד אב ואם, אישות, הכנסת אורחים, גמילות חסד כמו בקור חולים הלוית המת נחום אבלים, חוקים ומשפטים, קיום המצות.

הנר הרביעי בעניין תלמוד תורה, כולל ארבעה כללים: לקבוע עתים לתורה, גודל שכרה, פלפול החכמה, כבוד לחכמים.

הנר החמישי בדרכי התשובה, שלושה כללים: התשובה בכלל, ימי התשובה, יסורין הממרקין החטא.

הנר הששי בדרכי השלום, ולו שני כללים: דרך ארץ, דברי שלום ואהבה.

הנר השביעי בדבר הענוה בשני כללים: שפלות הרוח, בושת הפנים.

מנורת המאור נדפס עם תרגום ספרדית (ליוורנו 1567). ר' משה פרנקפורט דיין באמשטרדם חבר לו פירוש "נפש יהודה" עם תרגום ליידיש (אמשטרדם 1701) גם תורגם הספר ללשון אשכנזית צחה מאת רפאל בר"י פירשטענטהאל ובנציון בעהרענד (קראטאשין 48-1845) וללשון אידיש דפוס וילנה 1880.



הערות לערך:
שם המעיר: ירון
הערה: בשנת 1623 הודפס הספר בוונציה - ברשותי עותק. ניתן לצפות בשער הספר ב:

http://www.kanneryaron.com/image/users/23253/ftp/my_files/%20.jpg
מקור ההערה: ידע אישי
לעיון נוסף:


שם המעיר: חיים לוי
הערה: קיצור מנורת המאור יצא לאור לפני כעשרים שנה, בעריכת הרב אברהם יהודה ליכט ע"ה.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן