חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אקוסטא אוריאל

סופר ופילוסוף. הרבנים החרימוהו; פורטוגל 1590 - אמשטרדם 1647.

הוריו היו אנוסים וגידלוהו כנוצרי. בגיל 22 יצא לאמשטרדם וחזר ליהדות עם אחיו. מסורת הרבנים היתה זרה לו, וכתב ספר בספרדית ובה העלה ספק באמונה במשיח, עוה"ב והשארות הנפש, שלדעתו לא נזכרו בתורת משה. רבני אמשטרדם החרימוהו ונידוהו מקהילתם. הוא חזר בו, ושוב חזר לסורו. הוחרם שנית ועבר טקס חזרה בתשובה: לבש שחורים ולקה 39 מלקות. חשד בבן דודו שגרם לבזיון שעבר, ירה בו, וכשהחטיא ירה בעצמו.

אוריאל אקוסטא – סופר-פילוסוף. הוחרם על ידי הרבנים; נולד בעיר פורטא בפורטוגל בשנת 1590 ומת באמשטרדם בחודש אפריל 1647.
אבותיו היו אנוסים, וגידלו את בנם ע"פ הדת הנוצרית. בהיותו בן 22 שנים התעורר בלבו ספק באמונת ישו, והחל ללמוד את תורת משה. בשנת 1618 יצא עם הוריו לאמשטרדם, שם חזר ליהדות עם ארבעת אחיו, מל את עצמו ושינה את שמו מגבריאל לאוריאל.
מסורת התורה שבעל פה הייתה זרה לו. הוא כתב ספר בספרדית והעלה ספקות רבים במסורת הרבנים באמונת המשיח, עוה"ב והשארות הנפש, שלדעתו לא נזכרו כלל בתורת משה.
רבני אמשטרדם החרימוהו מקהילתם. הרופא שמואל דא סילווא כתב עליו בשנת 1623 כי הוא כופר, והיהודים קָבלו עליו לפני הרשויות באמשטרדם. הוא נאסר, נקנס בשלוש מאות זהובים, ואת ספרו דנו לשריפה. הוא לא שינה את דעתו למרות העונש והחרם.

חמש עשרה שנה היה אוריאל בודד ונבדל מאנשי בריתו ואוהביו, וגם אביו ואמו עזבוהו לנפשו. כאשר לא יכל עוד לעמוד בלחץ שהופעל נגדו, מסר כי הוא מתחרט על מעשיו וברצונו להתוודות על פשעו. לאחר שעשה כן, הקהל התיר את החרם. החרטה לא היתה אמיתית, ואחד מקרוביו העיד כי אכל טרפה ועשה מעשים אסורים.

בן דודו שתיווך בינו לבין הקהילה הפך לשונאו, כאשר ראה שאינו מחזיק באמונתו. הוא מנע את אחד מגדולי העיר מלתת את בתו לאוריאל. אוריאל הוחרם שנית לשבע שנים. הוא נשבר בשנית, ואמר שבדעתו לשוב בתשובה. בא לבית הכנסת מעוטף שחורים ונר שחור בידו, עלה על הבמה והתוודה על חטאיו. השמש קשרו אל העמוד והכהו 39 מלקות. שכב בפתח בית הכנסת, והצבור עבר ודרך על גבו.
הבזיון האחרון עורר בו רגשות נקם נגד בן דודו, שחשד כי הוא גרם לכל זאת. הוא ניסה להורגו בחודש ניסן 1617, אך החטיא. אז החליט לטרוף נפשו, ירה בלבו ומת.

פרשת חייו של אוריאל אקוסטה הייתה חומר לסופרים: גוצקוב חיבר טרגדיה "אוריאל" (לייפציג 1817) שתורגמה לעברית ע"י שלמה רובין בשנת 1886. ישראל זנגוויל השתמש בחומר זה בספרו "ילדי הגטו", ובעקבותיו חיבר פרומקין את הספר "אוריאל אקאסטא", לונדון 1907.

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן