לדף ראשי



אחד הנחלים הגדולים ביותר ביובלי הירדן שמעברו המזרחי. מוצא הנחל במזרח הרי הגלעד בקרבת "עיר המים" של רבת בני עמון. משם הוא זורם תחלה בצורת קשת מדרום לצפון, אך בדרום העיר גרש הוא פונה מערבה ודרום מערב עד השתפכו אל הירדן בצפון אדם העיר, 37 ק"מ צפונה לים המלח. היבוק הבקיע לעצמו דרך בבקעה עמוקה כאלף מ' מתחת לפני הרי הגלעד, וברוחב של 10-8 ק"מ. בזרם היבוק מבתר את ארץ הגלעד ומחלקה לשני חלקים בלתי שווים, שבהם הצפוני גדול יותר.
אורך היבוק על נפתוליו המרובים כמאה ק"מ. בחורף מתמלא ערוצו מים רבים העוברים על גדותיו, אבל בקיץ מימיו מעטים ואפשר לעבור אותו ברגל. וכך עבר יעקב אבינו, בשובו מבית לבן אל ארץ מגורי אביו, את "מעבר יבק" ליד פנואל, במקום שעוברת כיום הדרך לשכם (בראשית לב, כג-כד; לא-לב).

היבוק נזכר בתורה ובנביאים כגבול בני עמון וגבול ארץ סיחון (במדבר כא, כד; דברים ג, טז; יהושע יב, ב; יג, י). מקובל היה לראות בו את הגבול הקדום בין ארצות סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, שהיה לאחר התנחלות שבטי ישראל בעבר הירדן לגבול בין נחלת גד לחצי שבט המנשי. אבל הד"ר קויפמן (בפירושו ליהושע יב, ב) סבור כי בכל מקום שהיבוק נזכר כגבול בני עמון, הכוונה היא אך ורק לאותה הקשת הגובלת את בני עמון ממערב ושהפרידה בינה ובין מזרח ארץ סיחון תחלה וארץ נחלת גד אחר כך.

לאחר כיבוש הארץ אין נחל יבוק נזכר יותר במקרא, אבל הוא נזכר בירושלמי (שביעית ו, א) בין מדבר חשבון ונחלא דזרד, בשם יבקא, כאחד המקומות שבתחום עולי בבל.

בימינו ידוע היבוק בפי תושבי עבר הירדן בשמו הערבי: נהר א זרקא, נהר התכלת, על שום צבע מימיו.





יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן