חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

הורדוס

מלך בן למשפחת גרים. החל למלוך על ממלכת יהודה בשנת 37 לפני הספירה לאחר שכבש את ירושלים מידי המלך החשמונאי האחרון - מתתיהו אנטיגונוס. הורדוס הוכתר למלך בחסות הסנאט הרומאי שאף שלח צבא לעזרתו.

המלך הורדוס התפעל מכוחה ומגדולתה של רומא ואף מיפי תרבותה. חצרו דמתה לחצר מלך הלניסטי, ורוב ידידיו ויועציו היו יוונים ורומאים. הורדוס, כמלך בחסד הרומאים, חשש תמיד שהעם ימרוד בו ושהשלטון ישוב לבית חשמונאי. בשל פחד זה המית את כל הצאצאים של בית חשמונאי. אפילו על אשתו מרים לא חס. הוא הרג גם את בניו, שבתחילה קיווה שיירשו את כיסאו. אף-על-פי שהרג את כל מתנגדיו לא סר הפחד מלבו. הוא גייס חיילים שכירים שישמרו עליו ופיזר מרגלים בכל הארץ. הם פגעו לרעה גם בתושבים חפים מפשע, ורבים הושלכו לכלא ללא משפט.

הורדוס חיקה את אוגוסטוס בדאגה לשמירת הסדר ובמפעלי בנייה. הוא בנה מבצרים חדשים והקים תיאטראות וגימנסיונים במקומות שונים. אפילו לירושלים הכניס את תחרויות הספורט, אבל נזהר שלא להכניס אליה עבודה זרה. את מקדשי האלים בנה הורדוס רק בקיסריה ובסבסטיה, שתי ערים שנשאו את שמו של הקיסר אוגוסטוס.

מפעל הבנייה המפואר ביותר של הורדוס היה בניין בית המקדש. הורדוס הכפיל את שטח הר הבית ועליו בנה בית גדול מצופה שיש. מסביב לבית הייתה חצר גדולה ובקצותיה סטווים מפוארים. בכל שנות הבנייה העסיק הורדוס פועלים ואומנים רבים, והקפיד שרק כוהנים כשרים יעסקו בבניית המקדש, בהתאם להלכה. אפילו חכמים שיבחו את הבניין הנאה שבנה המלך הורדוס.

דמותו של הורדוס שנויה במחלוקת
יוסף בן מתתיהו מספר על משלחת שהופיעה לפני אוגוסטוס קיסר והתלוננה בפניו על הסבל שנפל בחלקם בימי שלטון הורדוס:
"המון בני אדם השמיד בדרכים שלא ידעה אותן ההיסטוריה שקדמה לו, אבל אומללים מהם הם אלה שהשאיר בחיים, כי לא רק שרויים בפחד מוות מפניו, אלא גם בדאגה לרכושם.
את הערים הסמוכות לארץ ישראל והמיושבות נוכרים קישט בלא הפסק מן השוד והקיפוח של היושבים במלכותו. את העם שמצא... במצב של אמידות, הביא לידי דלות גמורה; את המיוחסים היה דן למיתה על פי הסיבות הקלות ביותר, ומחרים את רכושם... אי-אפשר היה בלא שוחד ומתנות גם לו עצמו וגם לקרוביו ולידידיו, ולפקידים גובי המסים... כך התייחס הורדוס אל היהודים באכזריות של חיית טרף..." (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, י"ז, 308-304)

לעומת דברי יוסף בן מתתיהו, נשמע את דעתו של חוקר בן זמננו:
"...כשם שהורדוס היה בעומק לבו אדם בעל רגש וצמא-אהבה, כך היה גם מלך צמא לאהבתו של העם היהודי, ועשה כל מה שבידו לעשות, כדי לקנות אהבה זו. כבר ראינו, מה פעל האיש הורדוס... וכיצד עמל בלא ליאות להרים את קרן הארץ ויושביה... אמת, הורדוס הוציא חלק גדול מהכנסתו על בניין מבצרים ומבני פאר, כדי למלא את תאוות הבנייה שבו ולהרבות תהילתו. ואין ספק שעבודות אלו הכבידו על העם ותבעו ממנו קרבנות כספיים גדולים... ואף-על-פי-כן היה גם צד שני למטבע. שכן עבודות עצומות אלו סיפקו בוודאי עבודה ושכר לאלפי אנשים משך שנים רבות... לפיכך סבורני, שעבודות הבנייה של הורדוס לא באו לשם כבודו של המלך בלבד, אלא לא פחות מזה גם לפרנסתם של המוני העמלים. הורדוס נחרת בזיכרונו של העם בדמות עריץ צמא-דם ולא זכה לשם ולזכר טוב... את הטוב שעשה שכחו ואת הזוועות שמרו לדורות, עד שלא נשאר אלא השם "הורדוס הרשע" ו"העבד האדומי". אבל היסטוריון של ימינו חייב לכנותו בשם היאה לו: "הורדוס מלך ישראל". (א' שליט, הורדוס המלך, עמ' 342-337)

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב
מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, מאי היא? - אמר אביי ואיתימא [ואם תרצה אמור] רב חסדא: זה בנין הורדוס. - במאי בניה? - [במה בנהו?] אמר רבה: באבני שישא ומרמרא. איכא דאמרי: באבני שישא כוחלא ומרמרא. אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דלקבל סידא. סבר למשעיין בדהבא, [חשב לצפותם בזהב] אמרו ליה [לו] רבנן: שבקיה, [עזוב אותה] דהכי שפיר טפי [שכך יפה יותר] , דמיתחזי כאדותא דימא [שנראים כגלי הים].

במדבר רבה פרשה יד, ח
שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הבנין שבנאו הורדוס שנבנה ע"י מלך חוטא והיה לו בניינו לכפרה על שהרג חכמי ישראל…

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תלג
עד שבאו בני חשמונאי והרגו לממזרים ונטלו המלכות מהם ומלכו ק"ג שנה, ועמד הורדוס עבד חשמונאי והרג את אדוניו ואת כל ביתו חוץ מנערה אחת שנתן עיניו בה ועלתה נערה זו על הגג ואמרה לא נשתייר מבית חשמונאי אלא אני לבדי והפילה עצמה מן הגג ומתה, והטמינה הורדוס שבע שנים בדבש, … ומלך הורדוס ואגריפס בנו ומונבז בן בנו ק"ג שנה, הרי ד' מאות ועשרים שנה של בית שני. ועלה אספסיינוס קיסר וטיטוס בן אשתו והחריבו בית שני והגלו את ישראל לרומי, זו גלות תשיעית. ועמדה ביתר אחר חרבן הבית נ"ב שנה, ועלה אדריינוס והגלה את ישראל ממנה והחריבה, והגלה אותם לאספמייא, זו גלות עשירית. ועליהם הכתוב אומר וגלות החיל הזה... אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלם אשר בספרד וגו' (עובדיה א' כ). וכשם שגזר הקב"ה עלינו גלות כך עתיד להחזירנו שנאמר ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וגו' (ירמיה כ"ג ז). כן יקבצנו ה' בקבוץ גליות כאיש אחד חברים, אמן.



מקור הערך: ד"ר יהושע מנחם רוזנברג

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
חנכת המקדש


נושאים קרובים באתר דעת
הורדוס