לדף
ראשי
הורדוס
מלך בן למשפחת גרים. החל למלוך על ממלכת יהודה בשנת 37 לפני הספירה לאחר שכבש את ירושלים מידי המלך החשמונאי האחרון - מתתיהו אנטיגונוס. הורדוס הוכתר למלך בחסות הסנאט הרומאי שאף שלח צבא לעזרתו. המלך הורדוס התפעל מכוחה ומגדולתה של רומא ואף מיפי תרבותה. חצרו דמתה לחצר מלך הלניסטי, ורוב ידידיו ויועציו היו יוונים ורומאים. הורדוס, כמלך בחסד הרומאים, חשש תמיד שהעם ימרוד בו ושהשלטון ישוב לבית חשמונאי. בשל פחד זה המית את כל הצאצאים של בית חשמונאי. אפילו על אשתו מרים לא חס. הוא הרג גם את בניו, שבתחילה קיווה שיירשו את כיסאו. אף-על-פי שהרג את כל מתנגדיו לא סר הפחד מלבו. הוא גייס חיילים שכירים שישמרו עליו ופיזר מרגלים בכל הארץ. הם פגעו לרעה גם בתושבים חפים מפשע, ורבים הושלכו לכלא ללא משפט. הורדוס חיקה את אוגוסטוס בדאגה לשמירת הסדר ובמפעלי בנייה. הוא בנה מבצרים חדשים והקים תיאטראות וגימנסיונים במקומות שונים. אפילו לירושלים הכניס את תחרויות הספורט, אבל נזהר שלא להכניס אליה עבודה זרה. את מקדשי האלים בנה הורדוס רק בקיסריה ובסבסטיה, שתי ערים שנשאו את שמו של הקיסר אוגוסטוס. מפעל הבנייה המפואר ביותר של הורדוס היה בניין בית המקדש. הורדוס הכפיל את שטח הר הבית ועליו בנה בית גדול מצופה שיש. מסביב לבית הייתה חצר גדולה ובקצותיה סטווים מפוארים. בכל שנות הבנייה העסיק הורדוס פועלים ואומנים רבים, והקפיד שרק כוהנים כשרים יעסקו בבניית המקדש, בהתאם להלכה. אפילו חכמים שיבחו את הבניין הנאה שבנה המלך הורדוס. דמותו של הורדוס שנויה במחלוקת יוסף בן מתתיהו מספר על משלחת שהופיעה לפני אוגוסטוס קיסר והתלוננה בפניו על הסבל שנפל בחלקם בימי שלטון הורדוס: "המון בני אדם השמיד בדרכים שלא ידעה אותן ההיסטוריה שקדמה לו, אבל אומללים מהם הם אלה שהשאיר בחיים, כי לא רק שרויים בפחד מוות מפניו, אלא גם בדאגה לרכושם. לעומת דברי יוסף בן מתתיהו, נשמע את דעתו של חוקר בן זמננו: "...כשם שהורדוס היה בעומק לבו אדם בעל רגש וצמא-אהבה, כך היה גם מלך צמא לאהבתו של העם היהודי, ועשה כל מה שבידו לעשות, כדי לקנות אהבה זו. כבר ראינו, מה פעל האיש הורדוס... וכיצד עמל בלא ליאות להרים את קרן הארץ ויושביה... אמת, הורדוס הוציא חלק גדול מהכנסתו על בניין מבצרים ומבני פאר, כדי למלא את תאוות הבנייה שבו ולהרבות תהילתו. ואין ספק שעבודות אלו הכבידו על העם ותבעו ממנו קרבנות כספיים גדולים... ואף-על-פי-כן היה גם צד שני למטבע. שכן עבודות עצומות אלו סיפקו בוודאי עבודה ושכר לאלפי אנשים משך שנים רבות... לפיכך סבורני, שעבודות הבנייה של הורדוס לא באו לשם כבודו של המלך בלבד, אלא לא פחות מזה גם לפרנסתם של המוני העמלים. הורדוס נחרת בזיכרונו של העם בדמות עריץ צמא-דם ולא זכה לשם ולזכר טוב... את הטוב שעשה שכחו ואת הזוועות שמרו לדורות, עד שלא נשאר אלא השם "הורדוס הרשע" ו"העבד האדומי". אבל היסטוריון של ימינו חייב לכנותו בשם היאה לו: "הורדוס מלך ישראל". (א' שליט, הורדוס המלך, עמ' 342-337) תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד ב מקור הערך: ד"ר יהושע מנחם רוזנברג
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|