לדף ראשי



ספר הישר - ספר מדרש בדרך סיפור, כל המאורעות והמעשיות אשר קרו לאבותינו מימות אדם הראשון ומלחמות בני יעקב עם הכנענים עד אחר יציאת מצרים, סיפורים מספר במדבר ודברים ויהושע עד ימי השופטים. מיוחס לר' יוסף בן גוריון הכהן.
יש מהקדמונים הקוראים לו "דברי הימים הארוך", ולפי דברי ההקדמה נקרא בשם "תולדות אדם".
הילקוט מביאו, רבנו בחיי בפ' וישלח מזכירו בפשיטות, והרמב"ן קורא לו ספר "מלחמות בני יעקב", ונראה כמסתפק במהימנותו, כי אמר "ואם נאמין בספר מלחמות בני יעקב".

מקורותיו הם התלמוד, בראשית רבה, פרקי דר"א, דברי ימי משה, יוסיפון, מדרש אבכיר ואגדות ערביות. כנראה נערך הספר במאה התשיעית או העשירית. מה שכתוב בהקדמת הספר כי הספר הזה נמצא ע"י הגמוני טיטוס בירושלים, זו המצאת המו"ל בנאפולי, שם נדפס הספר בראשונה בשנת 1552.



הערות לערך:
שם המעיר: אסף רביב
הערה: הנה, בשנת תרפ"ג [1923] הוציא לאור המלומד אליעזר גולדשמידט המנוח, מהדורה חדשה של ספר הישר מנוקה ומנופה מכל חלאת הסיגים והשיבושים אשר השתרגו עלו על ספר זה במרוצת השנים ובריבוי המהדורות, כשכל אחת מנציחה את טעויות קודמתה ואף הוסיפה עליהן נופך משלה, והוא אכן הוציא דבר מתוקן מתחת ידו, אלא שבהקדמתו כתב הוא דברים מקוממים וזה תוארם:
"למותר הוא להגיד כי כל דברי ההקדמה מאת המביא לבית הדפוס בראש הספר, והסיפור בענין התגלות ספר הישר - המה דברי משל" !!
ואני בער ולא אדע מנין לו זה? מנין התעוזה לומר דברים כאלה על סמך השערות וסברות כרס גרידא? הלזה יקרא מלומד ואיש "מדע"? האף אומנם שיש המפקפקים האם כל הפרטים הנמצאים בספר זה נכונים או שמא המחבר הוסיף קצת נופך משלו [ראה דברי הרמב"ן שהזכרתי לעיל מעשה סה' הערה א' שבשם הגדולים מערכת י' ערך "ספר הישר" כתב כי הם נסובים על ספר הישר, אף שלא ידעתי מנין לו זה], מכל מקום על מה סמך המלומד לומר שדברי ההקדמה כאן – בדאם ר' יוסף בן שמואל מליבו, ולא היו דברים מעולם רק משל היו - נשגב ממני להבין.
וזה דרכם כסל למו של כל החכמים הללו בעיניהם, המכנים עצמם חוקרים, שכל דבר אשר לא "נראה" להם על פי בקורת שכלם הוא בגדר "דברי משל", שהרי בגבהות לבבם ידמו כי לפניהם נגלו כל תעלומות חכמה, ואם יש דבר אשר עין שכלם לא שזפתהו – הרי הוא לא קיים ובאמת משל היה, כי מה ידע המדפיס ר' יוסף בן שמואל זצ"ל, אשר לא ידע "המלומד הדגול" גולדשמידט...
ועד כמה הרחיק לכת המלומד הנ"ל בקביעתו השרירותית, ולהבדיל, עד כמה אמיתיים דבריו של המדפיס ר' יוסף בן שמואל זצ"ל, שאמת יהגה חכו ועוולה לא נמצאה בשפתיו חלילה, תעיד העובדה [שאותה כנראה לא הכיר גולדשמיט...] שכבר יותר ממאה שנים לפני כן, הובא בהשלמת ספר הקבלה לר' אברהם בר שלמה מטרוטייאל זצ"ל [ממגורשי ספרד שהשתקעו בפאס - הובא בספר "סדר החכמים וקורות הימים" שהו"ל א. נויבויער אוקספורד תרמ"ח – עמ' 109], מעשה כזה בדמותו ממש עם שינויים קלים, המעיד על מסורת מוצקה ונאמנה שהיתה רווחת בין יהודי ספרד אודות מקורו של ספר הישר, וכיון שידעתי כי אין יד הכל ממשמשת בספר זה אמרתי להעתיק כאן לשונו, וממנו בין תבין כי אמת יהגה חיכו של המדפיס ר' יוסף בן שמואל.
וזה לשונו שם: "השער השלישי בזכרון קצת מלכים שמלכו בספרד והצרות שעברו עד שנת הגרוש. המלך דון פיראנדו מלך שנת חמשת אלפים וט' ליצירה אלף וט"ו לנוצרים, ושנת לד' למלכותו שלח למלך ן' חביב מלך סיבילייא בעד העצמות של "גידרו" החכם הגדול, והוליכם לקבור אותם בליאון. וזה שהוצרכנו לכתוב דברים שנראים דברי הבאי הוא, מפני שבזמנינו זה ראינו בעינינו קצת ממה שכתב החכם גידרו המתנבא דברים גדולים שהיו עתידים לאחר כמה שנים. ושמעתי שזה החכם למד עם חכם גדול יהודי. אמרו, כשהלך טיטוס על ירושלים, שהלך עמו אביו של גידרו שהיה ממונה על מלכות שבילייה. וכשנכבשה ירושלים על יד טיטוס נכנסו כל ראשי החיילים לשלול שלל ולבוז בז, ונכנס אביו של גידרו ומצא בית גדולה, וכשרצה לצאת מן הבית הסתכל בכותל וראה בעין שכלו כעין פתח בקיר, וסתר הקיר ומצא אכסדרה גדולה מלאה ספרים. ומצא שם זקן אחד והוא קורא, ותמה תמיהא גדולה ואמר לו: מה טיבך במקום הזה? ויאמר לו החכם: זה לי כמה שנים שאני יודע שתחרב ירושלים, ובניתי הבית הזאת ועשיתי זאת האכסדרה והכנסתי עימי ספרים אלו לקרות והכנסתי עימי מחייתי ואמרתי אולי תהיה לי נפשי לשלל. והוציאו משם והורידו לשבילייא וכבדו ונשאו. והיה לו בן ושמו גידרו וקרא עם החכם הנז' ובנה בית גדול מחוץ לשבילייא והוא בנוי עד היום והוא כתב דברים העתידים להיות בעולם עד כי יבא משיחנו כמו שקיבל מהחכם רבו, ו ק צ ת ד ב ר י ם ר א י נ ו ב ע י נ י נ ו " !!! עכ"ל.
הרי לפניך קורא נעים, שדברי ר' יוסף בן שמואל - עד כמה שנשמעים רחוקים, הינם אמיתיים ומצודקים ומתאששים ממקום אחר, [ואף ששם לא הזכיר ר' אברהם בר שלמה את ספר הישר – כי לא היה זה כעת מעניינו לספר עליו] והמלומד גולדשמיט היה לו לשים בין עיניו דברי חז"ל באבות - חכמים הזהרו בדבריכם, ואת דבריהם בעדויות – אין לא ראינו ראיה! [וראה עוד, דברי הגאון הגדול איש האשכולות ר' מאיר מאזוז שליט"א, ר"י כסא רחמים תכב"ץ, במאמרו החשוב – "למען הרמב"ם לא אחשה" [ירחון אור תורה תשרי תשנ"ג, וחזר ונדפס בספרו קובץ מאמרים – בני ברק תשס"ג] כמה צריך להיזהר מהסקת מסקנות פזיזות - דון מינה ואוקי באתרין].
עוד רגע אדבר בענין זה, והוא מה שכתב ר' יהודה אריה די מודינא בספרו "ארי נוהם" [מהדורת נ"ש ליבאוויטש ירושלים תשל"א עמ' עג' – עד'] אחר שהאריך להביא הוכחות לשיטתו שספר הזהר נתחבר ע"י ר' משה די ליאון הוא כותב: "הרי זה כספר הישר שהדפיסו שלא מדעתי ודעת חכמים פה וינציא, זה כעשרים שנה, הגם שהסירותי ממנו הזיות וכתובים שזהו ספר הישר שהוזכר בתורה, ועדיין יש אומרים שנמצא אחר החרבן, ומי יעצור בעד הבודים מליבם כרצונם, ואפס עצור ועזוב בעמנו ומשגיח על כל המדפיסים כל העולה על דעתם".
אחרי דבריו של מהרי"א די מודינא החרו החזיקו החוקרים יוסף דן [סיני עח' תשל"ו עמ' קצז'-קצח'] ויצחק יודלוב [סיני עט' תשל"ו עמ' צד'-צה'] לומר, כי הסיפור שמספר המדפיס על מוצאו של הספר הוא בדוי.
אמנם – אין בידם שום ראיה לכך, וכן לא ביד מהרי"א די מודינא מלבד מה שנראה להם דבר זה רחוק מן השכל, ואין להביא מהם ראיה, ובפרט מהרי"א די מודינה שדרכו היתה להטיל ספק בכל מה שנראה לא טבעי ו"הגיוני" ובשיטתו זו הכחיש את כל הנפלאות אשר סופרו על איש האלהים האר"י הקדוש זיע"א ועל תלמידו הגדול ר' חיים ויטל זיע"א ["ארי נוהם" פרק עשרים וחמש], וכן הכחיש אמונת הגלגול עד שנוכח בעצמו במעשה פלאי [עיין לקמן מעשה רצב'] ואז חזר בו, ולעומת זאת דברי ר' אברהם בר שלמה - שאותם הם לא ראו! מאששים את דברי המדפיס שדבריו אמת לאמיתה וסיפורו איננו בדוי חלילה.

מקור ההערה: מבואר לפניכם

שם המעיר: דוד אלישיב
הערה: איני מבין מה הבסיס של אסף רביב שהסיפור אמיתי.
עדותו של ר' אברהם בן שלמה מוכיחה אמנם שהסיפור התהלך בקרב יהודי ספרד, אך לא מוכיח שהסיפור אמת.
ידוע לנו שבקרב יהודי ספרד היו "אגדות" המוכיחות שמוצאם עוד מגלות בבל כמו שמובא בפירוש אברבאנל לנ"ך (בספר מלכים) והסיפור הוא אגדה בלתי מבוססת שמטרתה להעניק כח של קדמות לגולת יהודי ספרד.
ספר הקבלה של אברהם ו' דאוד, שכהשלמה עליו כתב ר' אברהם בן שלמה את ספרו, מביא את "אגדת ארבעת השבויים" שהיא "סיפור מכונן" של יהדות ספרד וגם לה אין שום ביסוס הסטורי.
לסיפור של המביא לבית הדפוס של ספר הישר יש את כל הסממנים של סיפור אגדה קלסי ולשוא התקלס אסף רביב בחכם גולדשמיט.



שם המעיר: אברהם שווארץ
הערה: יש טעות חמורה בכותרת, בו כתבתם: "סיפורים על תולדות ישראל עד לתקופת השופטים. הספר מיוחס לר' יוסף בן גוריון הכהן. כנראה שנערך במאה התשיעית או העשירית." כידוע יוסף בן גוריון הכהן היה שר צבא בגליל בזמן חורבן בית שני. הוא גם השם שהשתמש בו יוסף בן מתתיהו, המחבר של "יוסיפון". גם בכתבה עצמה כתוב "יוסף בן גוריון הכהן", ורק בהערות מופיע שמו האמיתי של מחבר "ספר הישר", יוסף בן שמואל הקטן.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן