חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

פילון

פילוסוף יהודי באלכסנדריה שבמצרים. שמו העברי: ידידיה. נולד כעשרים שנה לפה"ס ומת אחר ארבעים שנה לסה"נ.

פילון הגן על יהודי אלכסנדריה מפני היוונים. רוב ספריו כתובים יוונית. מה שמצוי בידינו כולל פירושים לתורה. ספרו הראשון כולל באורים לתורה בדרך "שאלות ותשובות", ומבאוריו נשארו רק קטעים בלשון רומית. יש שהוא מסביר את תורה בדרך אליגורית. היה פילוסוף יוני וסופר מפואר. האמין במציאות ה' באחדות גמורה בלי שום תערובות גשמית, אף כי צרף לו כח החכמה הוא הלוגוס היוני. השתדל להרחיק את הגשמת ה'. האמין בהישארות הנפש ובתחיית המתים. הפרושים הרחיקו את ספרי פילון מספרות ישראל מפני שמצאו בהם דברי מינות – פרשנות סימבולית של המקרא. האמין בתורה מן השמים, אך לא האמין כי הסיפורים בתורה הם כפשוטם.

התוכן
ספריו
פילון כסופר ומאמין
רמזים וסודות
ידיעת פילון בהלכה
העדתקות בעברית
דעת יוסיפוס וחכמי העמים אודות פילון

פילון - פילוסוף מיהודי אלכסנדריה במצרים. נולד 20-30 שנה לפה"ס ומת אחר ארבעים שנה לסה"נ.
מה שידוע ממנו נלמד מהספרים שכתב בעצמו, ומדברי יוספוס שהיה בן דורו הקרוב לו.
בשנת 40 לסה"נ השתתף במשלחת היהודים מאלכסנדריה לקיסר קאליגולא ברומא לבקש ממנו להגן על היהודים האלכסנדריים נגד היונים שרדפו אותם.
פילון יצר פילוסופיה ליהודי אלכסנדרייה, אשר מטרתה הייתה לאחד את דת ישראל עם חכמת יוון ע"י הרמזים שלמד מכת הסמואיקים. כתב ספרים רבים ביוונית. הפרושים התנגדו לו ולשיטתו ביהדות, ודעתו לא נתקבלה בישראל. הנוצרים הראשונים חשבו כי דעות פילון נוטות יותר לדעות הנצרות בראשית הווסדה.

ספריו
רוב ספרי פילון שבידינו כוללים פירושים על התורה. ספרו הראשון כולל באורים לתורה בדרך "שאלות ותשובות". מבאורים אלה נשארו לנו רק קטעים ברומית.
בספרו השני Legum Allegoriae הוא מבאר את סיפורי התורה בדרך אליגורית. האמין כי אדם הראשון הוא אדם הקדמון והוא סמל לנפש בהתפתחותה בגוף האדם.
ספרו השלישי הוא בשבח התורה. הוא כולל את "חיי משה" על מעלת משה רבינו, ואומר כי דתי משה נוסדו ע"פ חכמת הטבע. הוא מספר תולדות האנשים שבתורה, כמו אנוש נח אברהם יצחק ויעקב. לדעתו האבות שמרו את התורה קודם שנתנה בהר סיני.
הוא מבאר את מתן התורה ואומר:
"אל יעלה על רעיונך חלילה שהקב"ה הוציא מפיו פלפולי דברים, הס מלהזכיר, הלא במחשבה זרה זו תתקרב ההגשמה ח"ו, כאילו יש להבורא ב"ה אזנים להקשיב, ולשון להביע מלים, או גידים אשר נקרם עליהם עור. אמנם לפי דעתי נתגלה הפלא בימים ההם שנצטוו החוקים, כי מן האויר הוקשב קול ההברה הבלתי נראה, שהיה יותר דק ומצוחצח מכל כלי ההברה של אדם, והיה הקול מפורש נוקש באזני המקשיבים הלוך ותפוף, ותמונת אש מתלקחת להטה, ואחר האש הרעים בקול השופר לרחוק ולקרוב, ולא כקולו של אדם".
לדעתו חלק מהחוקים דיבר ה' בעצמו ובכבודו מבלי אמצעי, וחלק אחר דיבר משה רבינו על פי ה'. זו היא דעת ר' שמלאי, שאמר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום (מכות כ"ד). גם דעת פילון היא כי כל חוקי התורה נכללו בעשרת הדברות שהם כללים, והמצות הן הפרטים (-De Specialibus Legibus).
בספר זה יש חלק אחד הנקרא De Abrahams, וחלק אשר בו יבואר החזיון בין הבתרים בדרך משל ורמז, שתורגם לעברית ע"י יוסף פלעש בשם היורש דברי אלהים (פראג 1830).

ספרים אחרים שכתב פילון יש מהם שתורגמו לרומית ויש שנשארו ביונית אך כמעט כולם חסרים חלקים או פרקים הרבה. יש ספרים שספק אם כתבם פילון בעצמו או תלמידיו.

ספרו Quod Omnis Probus Liber הוא החלק השני מספרו על חרות האיש הישר וצדיק לפי תורת הסטואים. לדעתם אין לקבל עול מלכות בשר ודם אלא מלכות שמים. כל הנמשכים אחריהם מפקירין עצמם למות ובלבד שלא יקבלו על עצמם מרות מלך אשר יהיה בארץ.
פרנקל סבור כי הספר מיוחס לפילון בטעות (מאנאטסשריפט ח"ב 30, 61), וכן דעת גרץ. אך שירר ואחרים אומרים כי פילון כתבו, חוץ מהקטעים על האיסיים שהם הוספת מעתיק.

הספר -De Lega tion ad Caium הוא על רדיפות היהודים באלכסנדריה תחת מלכות קאליגולא. הספר הזה נכתב בחמישה חלקים, ונשארו ממנו רק קטעים, בו הוכיח פילון כי הקב"ה מעניש את כל המענים ומדכאים את בני ישראל.

ספרו Providentia על השגחת השם, הוא תרגום רומי מארמנית ויש גם קטעים מהמקור היוני.

כתב עוד שלושה ספרים שאבדו ולא נשאר רק זכרם (עי' רשימת ספריו בשירער עמ' 532 והלאה).

פילון כסופר ומאמין
פילון היה פילוסוף יוני וסופר יווני. השתמש בתרגום היווני של התנ"ך שחברו שבעים הזקנים, והנוסח הזה שונה מהנוסח האמתי במקורו העברי. זו הסיבה לסתירות שיש בספריו עם תורת ישראל בפרטי דברים, אף כי בעקרי הדת לא נפרד מתורת הפרושים.
הוא הבין גם לשון הקודש, כפי שנראה מבאורי השמות העברים שהוא מביא, המתאימים לפעמים לדרשות בעלי האגדה הראשונים. בהלכה לא היה בקי, אך היו לו ידיעות מעטות בה, כאשר הראה הרב דר' דובער ריטטער בספרו "פילא אונד די הלכה".

פילון מבאר למה קרא אדם הראשון שמות לכל מיני החיה ולא קרא שם לעצמו, כי לא ידע מהות נפשו, וכ"ש שלא ידע מהות הבורא שהוא נפש העולם כלו. הוא האמין בהשארת הנפש, וגם האמין כי הנפש מאושרת בנצחיותה.
כתב על אברהם בעזבו את החיים בני התמותה, כי נאסף אל האלהים והתעלס בחיים הנצחיים כמלאכים. המלאכים נמצאים בחלק העליון של האויר תחת השמים, וכן בני האלהים והנפילים (בראשית ו' ב' ).
האמין במציאות ה' באחדות גמורה בלי שום תערובות גשמית, אף כי צרף לו כח החכמה הוא הלוגוס היוני. הוא השתדל הרבה להרחיק את הגשמת ה'. מפרש את לשון הרבים במאמר נעשה אדם, הבה נרדה, כי הם הכחות הנראים ממנו ית', מדת הדין ומדת הרחמים.
מצא בשלושת האנשים שנראו לאברהם רמז לשלושת שמותיו של הקב"ה: הוייה המורה מציאות אמתית; אלהות המורה על היותו ממציא הנבראות כולן; אדנות המורה על השגחתו בקיומם. בגדי כהן גדול מורים על חלקי המציאות כולו, והיה נכנס לקה"ק לפני הקב"ה כמזכיר אהבתו וחמלתו לעולם כולו.

פילון האמין בהשארת הנפש וגם בתחיית המתים. בסיפור המבול על הפסוק: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' לא ישבותו, הוא מפרש:
"עד שאזכור את יושבי תבל ויכלו העתים. והיה כאשר יתמו שנות העולם, ינוח האור ויסור הערפל, ואחייה המתים ואקיץ את השוכבים מן העפר, והשאול והאבדון יחזיר מה שהופקד אצלו, ואשלם לכל אדם כפי מעשיו והמצאותיו עד שאשפוט בין הנפש לבשר, וינוח העולם ויכלה המות והשאול יבלום פיהו. והארץ לא תחדל מעשות פרי, ולא תהיה עקרה ליושבי בה, ולא יבוש כל מצטדק בי, והייתה ארץ אחרת ושמים חדשים למשכן נצח".
בעניין מחלוקת קורח כתב שהוא ועדתו יהיו תמיד מדוכאים בשאול, ולא יחיו בתחיית המתים, אך יתמו בעונם הם ודור המבול והמצרים אשר טבעו בים.
בסיפור בעלת האוב, הסביר שאמר שמואל 'למה הרגזתני לעלות', כי חשב שהגיע זמן התחיה והגמול, וכעין זה באגדה.
בספרו על עשרת הדברות הוא מקדים לא תנאף ללא תרצח.
מונה השנים מאדם עד המבול אלף תרנ"ו כמו בתורה, ולא כהעתקת השבעים אשר לפנינו שני אלפים רמ"ב. ומזה נראה כי המספר הזה הוא שיבוש של מעתיקים אחרונים.

רמזים וסודות
הסיבה שהפרושים דחו את ספרי פילון מספרות ישראל הוא מפני שמצאו בהם דברי מינות, שהיה מבאר כה"ק בדרך משל ומליצה. אף כי האמין בתורה מן השמים, לא האמין כי הסיפורים בתורה הם כפשוטם: לדעתו לא היו ולא נבראו, אלא משל הם ואליגוריה, וכל סיפור לבוש במעיל חכמה ושכל.
כתב כי אמונת הבריאה בששת ימים נבדלים כפשט הכתוב היא המונית ומגסי הרוח, יען היות הימים והזמן מכלל הנבראות, והאלהים אשר אין מעצור לפניו בכל אשר יחפוץ לעשות ברא את הכל כרגע, אכן להיות סך הששה, לפי מה שבאר, הוא מטעם חכמת ההנדסה מספר שלם ומורה סדר. ופרט יורה על גבולי הגופים, אם זכר אם נקבה. רצה הקב"ה להודיע כי שמר בבריאתם את הסדר והשלמות המתיחס אליהם, וכתב בתורתו שבראם במספר ששת הימים אשר נבדלו. אולם מספר שבעה בין כל האחדים אינו לא נולד ולא מוליד. יען משתי פעמים 2 יולד סך 4, ומשתי פעמים 4 יולד 8, משלוש פעמים 3יולד 9, באופן שכל מספר למטה מעשרה הוא מוליד או נולד, חוץ מן השבעה שאינו לא זה ולא זה. וכת פיתאגורס יכנוהו "בתולה", שנהייתה בלי אם.
והנה מה שאינו משועבד לתולדה הלא הוא קיים בטבע, ועל כן נתיחד בתורה להורות על בריאת הדברים הקדושים ומנוחתם לנצח.
מובן כי דעה זו נוגדת את אמונת ישראל שהדברים הם כפשוטם.

גם את עניין גן עדן הוא מפרש בדרך רמז:
"אל תחשוב שהגן ההוא היה כגנות ופרדסים הנמצאים אצלנו, אשר פריים למאכל ועליהם לתרופה כפי הידוע, כי האלהים אינו צריך אליו, ובני אדם לא ישכנו שמה. אבל משמעו גן חכמה והשתכלות, אשר יורה אותנו על דבר הנפש וכל חלקי כחותיה.
בדבר דור הפלגה לדעתו עיקר הסיפור בא להורות על דברים המתייחסים לבלבול הרעיוניות ופחיתות המידות. גם סיפורים אחרים נזכרים ונכתבים לא להורות לנו את פשט הפסוק אלא לדברים בנו אשר יבחנו בכח השכל, בדרך משל ודמיון. בדרכו זו, האליגורית, הלך בעקבות היונים סטואיקנים שלמדו זאת מהומירוס.
אפשר ללמד עליו זכות ולהצדיקו מפאת אי ידיעתו את יסודות התורה האמתית, או מטעם אחר כי הוא התכוון בספריו ללמד את היונים והרומיים, ורצה להראות להם את מעלות תורת משה. לכן עבד עם הנוסח הנמצא בידם.
כוונתו הייתה רצויה, להשכין יפיותו של יפת באהלי שם, ולהוכיח לחכמי דורו את חשיבות התורה ע"פ רוחם.

ידיעת פילון בהלכה
פילון השתמש הרבה בדרכי האגדה ובפרט בחלק הרמז שבאגדה, גם למד דרכי ההלכה מחכמי א"י בכל עת שעלה לירושלים לרגל. יתכן שלמד מר' יהודה בן טבאי ור' יהושע בן פרחיה שברחו מרדיפות הורקנוס לאלכסנדריה.
לכן חשובים הגרעינים של הלכה שנמצא בספרי פילון, כי מהם נוכל לדעת על ההלכה הקדומה בעת צמיחתה. אמנם אין לסמוך על מסקנותיו. כי יתכן שטעה, או שנטה אחרי דעה יחידאית של תנא שאין הלכה כמותו.
לפעמים הוא נוטה לדעת הביתוסים או הצדוקים, כמו בפירוש הפסוק עין תחת עין (שמות כ"א כ"ד) או וקצותה את כפה (דברים כ"ה י"ב, שדרשו חז"ל ע"פ הקבלה תשלומי ממון, ופילון מפרש דברים ככתבן.
בפירוש אם יקום והתהלך על משענתו (שמות כ"א י"ט), פרשו במכילתא שנתרפא וחזר לבריאתו, ופילון פותרו שהוא נשען על מטהו.
ואשר לא צדה וגו' (שם), שאמרו חז"ל כי המתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור גם מגלות (מכות ז':), ופילון אומר שנהרג.
הפסוק ולא יהיה אסון (שם) - דתניא במכילתא ענוש יענש בולדות הוא, ופילון וכן השבעים פתרו שאין הולד שלם בצורה, כי בהיות אסון ונתת נפש תחת נפש.
הפסוק אלהים לא תקלל (שם כ"ב כ"ג) בארוהו במכילתא אזהרה לברכת ה' ולקללת הדיין, ופילון פתר אותו כאיסור לקלל את אלהי העמים כמו בתרגום השבעים, ונתן טעם כי בהקניטך את המשתחוה לאל אחר בקללה גם הוא יבוא לידי רוגז ויקלל אלהיך.

גם יוסיפוס בספרו הרביעי פ"ח פתר כן ואמר כי "שמירת תורתנו היא דבר שנתחייבנו בו אך לא לבזות תורות זולתנו, אדרבא הוזהרו מלקלל יראתם בהיותה מתוארת אלוה".
הפסוק ותלית אותו על עץ (דברים כ"א כ"ב) אמרו חכמים אין תולין אלא המגדף ועובד ע"ז (סנהדרין מ"ה:), ופילון פוסק כר"א (שם) כל הנסקלין נתלין, ואומר שתולין כל מי שיהיה בו חטא משפט מות.
לעניין לא תבשל גדי בחלב אמו שקבלו חז"ל לאסור כל בשר בחלב באכילה בשול ובהנאה (חולין קט"ו:), פתר פילון כפשוטו גדי בחלב אמו דוקא, ומוכיח את בעלי התאוות לאמר:
אם כה יערב לחכך גדי מבושל בחלב, היחסר לך חלב בהמה אחרת, זולתי קבת החלב ההוא עצמו שהכינו הטבע אל גידול הגדי, לכלות בשרו?
גם בעניין אותו ואת בנו, לא תחרוש בשור וחמור, לא תשחית את עצה, עושה פילון את מידותיו של הקב"ה רחמים.
בספרו חיי משה ובספרו על הקרבנות כתב פילון שהכהן עצמו הוא השוחט, לא כמו שקבלו חז"ל כי השחיטה כשרה בזר (זבחים ל"ב). גם כותב כי הכהן גדול היה נושא רק בת כהן, אולי יצא לו כן מן הכתוב בתולה מעמיו יקח אשה.
כתב שמאונס אלמנה או גרושה ינתן בפלילים אם להלקותו או לענוש אותו בכסף. ואין לכך שום סמך בתורת ישראל.

פילון מתאמץ לפעמים למצוא טעם למצוות, ואומר כי טומאת המת היא להרחיק את האדם מן הרצח. מצד אחר נראה כי כיון לההלכה המקובלת כמו נערה המאורשה שמשמע מהכתוב שיש חילוק אם קרה האונס בעיר או אם בשדה מצאה (דברים כ"ב כ"ג-כ"ה), ומפרש פילון שהעיקר הוא אם במקום שיכלו לשמוע צעקת הנערה ולא צעקה, אז היא חייבת מיתה כמו האיש, ואם אנס אותה במקום שלא יכלו לשמוע קול צעקתה - היא פטורה ממיתה. וכן היא דעת חז"ל (עי' ספרי דברים סי' רמ"ג).
פילון מפרש הפסוק ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וגו' (שמות כ"א י"ג), כי האיש שהרג במזיד ואין רואה כדי לעונשו במיתת ב"ד, וכן האיש שהרג בשוגג מבלי עדות ואי אפשר לענשו בגלות, הקב"ה מזמין אותם ביחד. והאחרון הורג את הראשון בשוגג לעין כל, נמצא כל אחד נענש כראוי לו (ספרו בפרטי החוקים סי' כ"א). וכן היא קבלת חז"ל (מכות י': מכילתא משפטים פ"ר).
בדין יפת תואר הוא אומר שאין רשות לעבוד בשבויה כמו בשפחה אם בא עליה ולא נשאה לאשה, והוא כפירוש חז"ל "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (דברים כ"א י"ד, ספרי שם סי' רי"ד).
פילון מפרש אם במחתרת ימצא הגנב וגו', (שמות כ"א א'), כי יש להרוג את הגנב הנמצא במחתרת, מפני שכוונתו להרוג את בעל הבית אם ימנע אותו מגנבתו. וזה מתאים לטעם חז"ל, כי הבא במחתרת נידון על שם סופו (סנהדרין ע"ב). אולם בפסוק שאחריו, ואם זרחה עליו השמש, הוא מפרש דברים ככתבן כי אין לו רשות להרוג את הגנב אחר זריחת השמש, והיא דעת ר' אליעזר שדרש דברים ככתבן. (ספרי דברים סי' רל"ז).

פילון מביא דינים לפי תקנות חז"ל שאין להם מקור בתורה. אסור לישראל לישא נכרית מכל עם שהוא, אף כי משמעות הכתוב (דברים ז ג ) היא שאסור רק משבעה עממין, אלא שהיא אחת מי"ח גזרות שגזרו חכמים על בנותיהן (ע"ז ל"ו).
נראה כי פילון נחשב בין הפרושים, ואם נמצא בו דברים שאינם מדויקים, צריכים אנו לתלות באי ידיעתו או באיזה הלכה קדומה שלא נהגו בה בעלי התלמוד האחרונים.

בעל מאור עינים אומר עליו:
"לא רב ולא חכים יתקרי ממני גם לא מין אפיקורס, רק זה שמו אשר אקראנו: ידידיה האלכסנדרי".
תרגומים לעברית
מספרי פילון תורגמו ע"י יוסף פלעש:
"היורש דברי אלהים", (פראג 1830),
"חיי משה", שנחלק לשלושה ספרים.
"כתות מני קדם" על כת האיסים וכת תרפתא, או "חיי התבוננות" "כל צדיק חופשי" תורגמו מלשון רומית לעברית ע"י יוסף פלעש (פראג 1838).
"המלאכות אל קאיוס קאליגולא הקיסר השלישי לרומיים" תורגם מגרמנית לעברית ע"י מרדכי אהרן גינצבורג (ווילנא 1838, וארשא 1894).

טקסט מלא של הכתבים ההסטוריים של פילון, ובהם "המלאכות אל קליגולה"

טקסט מלא של הספר "על בריאת העולם" מאת פילון

דעת יוסיפוס וחכמי העמים אודות פילון
יוסיפוס (קדמוניות סי"ח פ"י), מספר על פילון לאמר:
"אחרי שנתחרחר הריב והוטל מדת הדין בין היהודים והיונים תושבי עיר אלכסנדריה של מצרים, נבחרו משני צדדים שלושה צירים שלוחים אל קאיוס בעיר רומא. אולם אפיון היה הראש והראשון במלאכות אשר לאלכסנדריים. אשר הביא ויגל על היהודים אשמות לשטנם במלך, וברוב דברים לא החדיל והגדיל פשעם במה שלא נתנו הכבוד הראוי למלך, אף שבכל סביבות ארץ רומי הוקמו אז במות לתפארת קאיוס אשר נתכבד כ"כ כמו שאר האלילים, עכ"ז היהודים לבדם הוציאו את עצמם מן הכלל ויגזרו לבושת, לבלתי עשות לו כוונים, ולהשבע בהם המלך. והנה פילון אחי אלכסנדר אלברכי הנבחר מן היהודים לציר שלוח, הוא המהולל ברוב חכמתו מפני שלא היה נבער מידיעות הפילוסופים, התמרמר מאד כאשר הסתולל אפיון ברוח תבונתו לרכל בלשונו ולמצוא עלילות דברים, אשר הסיתו וגם יכלו למלך להמרות רוח כבודו, ע"כ קנא לעמו ויתאמץ לעלות אל המלך ולשפוך חץ מליצתו בעד עמו. אמנם גורש מאת פני המלך בצוותו להתרחק מחצרו, והמלך בשצף קצפו, כמעט לא יכול להתאפק מלהאשימו. לזאת נדחף אבל וחפוי ראש לשוב אל שאר כנותיו שהלכו אתו, וכה דבר אליהם וכה ענם: עתה ידידי: אך בזאת הנחמו שחרה בנו אף המלך קאיוס, עתה יעמוד אלהים בימין צדקנו ללחום לנו באויבינו, ואתם החרישון".
איזיביוס בספרו השני מן הספרים יאמר עליו:
"זה פילון בעל המון בשפעת צחות מליצותיו איש תבונות וידיו רב לו בביאור ספרי קודש, רם ומתנשא לכל לראש, הוא זה אשר עשה ביאור נפלא ורחב ידים על כה"ק, ואלה הם ספריו אשר חבר וכו'. לא לבד חבוריו אשר נדעה אותם שהם מ"ג במספרם, כי אם גם אותם אשר לא באו בידינו. כן בני רומא הוסיפו להפליא עליהם עד שחשבו אותם נכבדים כ"כ שיהיו ראוים בבית עקד הספרים למשמרת עולם ולזכרון נצח".
הירונימוס ברשימת המחברים והספרים כותב עליו:
"איש חמודות פילון היהודי תושב אלכסנדרי ממשפחת הכהנים נמנה בתוך שארי המחברים הקדושים, ועליו יאמר כי בנפשו דבר את כל הצעת דבריו לפני קאיוס קאליגולא בעיר רומא לעת אשר בחרוהו לציר המשולח".
דילא ראווירי בהקדמתו לתרגום ספרי פילון מלשון יונית לרומית יאמר:
"הדבר ברור ומוחלט ואין אומר השב, שפילון היה איש יהודי מעיר אלכסנדריה של מצרים המיוחס למשפחת הכהנים שהם השבט המצוין ביהודים, וכפי עדות יוסיפוס משפחתו הייתה הנכבדה והיקרה בתוך היהודים האלכסנדריים, והוא היה אחי אלכסנדר אלברכי שהיה היושב ראשונה בשבת תחכמוני אשר ליהודים, חי בימים שנתיקרו החכמות לתפארת ולצבי; אז ידיעות הלשונות ופילוסופיה נתייפו ונתהדרו מאד וגם נתעלו בתכלית שלימותם, תחת ממלכת טיבריוס קאיוס וקלאודיוס. והנה פילון כן נתעלה ברוב חדושיו המושכלים אשר לא שערו קדמוניו בתומת מעשהו וביושר משפטיו, ובכל דבריו אשר הזהירו בזוהר הרקיע וככוכבים הצדיקו, עד שיאתה לו התהלה מכל חכמי קדם, וביותר לו יתר שאת ועז במליצותיו הרמות ובידיעותיו הנשגבות"
(ע"פ תרגום פלעש בהקדמתו לספר "היורש" על שיטת הפילוסופיה של פילון).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):

פילון, הדרשן היהודי הראשון / הרב חיים ראובן רבינוביץ

מקור הערך: ע"פ אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: דביר כהן
הערה: ספרי פילון תורגמו לעברית בידי סוזן נטף בהוצאת מוסד ביאליק


שם המעיר: מולי באהר
הערה: המפקד פילון פרידמן נפל בקרב נבי יושע. הוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית שבה בחר לא להפקיר פצועים.

פילון נקרא ע"ש הפילוסוף ו"דילמת המפקד פילון" הינה סיפור ידוע שהפך לערך יסוד בהכשרת מפקדים בצה"ל.

אשמח אם תמצאו לנכון לקשר אל האתר המופיע למטה.
זהו פרויקט ההנצחה לזכרו של פילון בעל ערך יהודי ולאומי וכמובן משפחתי
תודה
מולי
מקור ההערה: פילון הוא אחייני, ידע אישי ממקור ראשון
לעיון נוסף: פילון פרידמן


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן







ספרים בטקסט מלא
כתבי הסטוריה
על בריאת העולם