לדף ראשי




"הסליחות" מה הן?
ה"סליחות" הנאמרות באלול ובעשרת ימי תשובה, וגם בימי תענית שונים, הן פיוטים ותפילות שתוכנם בקשת סליחה ומחילה מד' על החטאים והעוונות שעשו בני ישראל. בפיוטים ובתפילות אלה משולבים פסוקים מהמקרא ורמזים למאמרי חז"ל המבטאים את רעיון התשובה וזכות האבות העומדת לבניהם, ובעיקר - מזכירים בהם כמה וכמה פעמים את שלוש עשרה המידות של הקדוש ברוך הוא.

חודש אלול והימים שבין ראש השנה ליום כיפור הם ימי רצון ורחמים וחשבון הנפש, והתפילה והתשובה מתקבלות בהם ביותר, לכן מרבים בתפילה וב"סליחות" ובמעשי צדקה באלול ובעשרת ימי התשובה. אופיים זה של ארבעים הימים האלו קשור בעלייתו של משה לשמים.

אמירת סליחות
בקהילות הספרדים מתחילים לומר "סליחות" מראשית חודש אלול, מחצות הלילה או מלפני אשמורת הבוקר עד אור הבוקר, חוץ מימי שבת וראש חודש, שאין אומרים תחנונים בשבת ובראש חודש. בקהילות האשכנזים מתחילים באמירת "סליחות" במוצאי השבת של השבוע שלפני ראש השנה, אבל אם חל ראש השנה ביום ב' או ביום ג' בשבוע, ולא נשארו לפחות ארבעה ימי "סליחות", מתחילים את אמירתן למוצאי שבת של השבוע שלפני זה. מנהג הסליחות של האשכנזים להתחיל את אמירת סליחות ביום בריאת העולם - כ"ה באלול.

בכל העדות ממשיכים באמירת "סליחות" עד ליום כיפור. מסורת היא, שאמירת הסליחות באשמורת הבוקר רצויה ביותר, כי עת זו היא "עת רצון" והקדוש ברוך הוא קרוב אז לכל קוראיו.

האשכנזים נוהגים לומר את ה"סליחות" של יום א' ושל ערב ראש השנה בלילה, בחצות, ושל יתר הימים בשעות הבוקר המוקדמות, לפני תפילת שחרית.

בעדות הספרדים קמים כל יום בשעה שתיים לפנות בוקר לאמירת ה"סליחות". לפי ה"זוהר" מתעוררים כוחות הרע משעת "מנחה" עד חצות, ואילו כוחות הרחמים מתעוררים בחצות הלילה ולפנות בוקר, לכן רצוי לומר "סליחות" מחצות הלילה דווקא או לפנות בוקר.

ימי ה"סליחות" הם ימי חשבון הנפש לכל אחד ואחד, ימים של תיקון מעשינו בדברים שבין אדם למקום, בין אדם לחברה, בין אדם לחברו ובין אדם לבין עצמו.

מנהגי ה"סליחות" בתקופת הגאונים
כבר בתקופת הגאונים מקובל היה להשכים באשמורת הבוקר לאמירת "הסליחות" ותחנונים בימים אלו.

ר' כוהן צדק גאון (סורא, המאה השמינית) כותב:

"מנהג בשתי הישיבות (סורא ופומבדיתא) לומר תחנונים בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. משכימים בכל יום לבית הכנסת לפני מועד השחר ומבקשים רחמים".

רבנו האי גאון (בגדד, המאה ה-11) כותב:

"מנהגנו לומר תחנונים בעשרת ימים אלו בלבד. ושמענו מקצת מקומות משכימים מראש חודש אלול".

רבנו יצחק גיאת (ספרד, המאה ה-11) כותב:

"ואנו מנהגנו כאלו המשכימים מתחילת חודש אלול".

מהרי"ל (מייסד מנהגי אשכנז אחרי מהר"ם מרוטנבורג, מגנצא, המאה ה-15) כותב:

בכל שנה ושנה, בסוף חודש אלול - ימי סליחות של הימים הנוראים; מתחילין ביום ראשון (באמירת הסליחות) בשבוע שחל בו ראש השנה, ואם חל ר"ה בתחילת השבוע, מקדימים לשבוע שלפני ראש השנה.

מנהגים באמירת הסליחות
מנהג הספרדים לומר בימים אלה בתוך הקדיש, לפני הקטע "תתקבל", תפילה זו:

"תיענו ותיעתרו ברחמים מן השמים, תקובל צעקתכם, תישמע תפילתכם ברצון וייענה קול עתירתכם, ויקיים בכם מקרא שכתוב (דברים א', י'): 'ד' אלוהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם' "

אמירת "תיקון חצות" לפני הסליחות
בעדת כורדיסטן ובעדות ספרדיות אחרות קיים המנהג לומר "תיקון חצות" בקול בוכים לאחר "ברכות השחר" ולפני ה"סליחות". חולצים את הנעליים ויושבים על מחצלת, ואומרים "תיקון רחל" ו"תיקון לאה". אחרי "תיקון חצות" אומרים פיוטים: "ידיד נפש", "יחיד ואין בלתו אחר", "פתיחת אליהו", ועוד.
מנהג יהודי בבל ועדות אחרות להכין את הילדים לומר קטעי "סליחות" בניגון המסורתי, בעיקר את ה"סליחה" המפורסמת "אדון הסליחות, בוחן לבבות".
יש פיוטים שבתיהם מתחלקים בין הקהל, וכל מי שיודע לקרוא יפה, בניגון, קורא "בית" אחד: וישנם פיוטים שכל הקהל שר אותם ביחד.

אצל האשכנזים נוהגות הנשים, בדרך כלל, ללכת בערב ראש השנה לבית הכנסת לאמירת "זכור ברית", ואילו אצל הספרדים רבות הנשים הצדקניות הבאות לבית הכנסת כל יום להאזין לאמירת ה"סליחות". ויש שעוסקות בהכנת קפה ותה למתפללים.

נוסח הסליחות בג'רבה מיוחד רק להם וליהודי לוב ונדפס בספר "שפתי רננות". הנוסח בנוי על שירים שחיברו רבני ספרד. לכל יום סליחות המיוחדות לו (כמנהג האשכנזים). הסליחות שאומרים בלילי שבתות הן שירי שבח לבורא. על הדמיון שבין מנהגי לוב למנהגי ג'רבה כותב הרב חוויתה ז"ל בספרו "זכר כהונה", שבתקופה קדומה הייתה ג'רבה שייכת ללוב, ותמורת העזרה שהושיט שליט תוניס לשליט לוב בדיכוי המרד שהיה בלוב, נתן שליט לוב לשליט תוניס את ג'רבה כמתנה.

סליחות בימי קדם
התפתחות אמירת הסליחות וסידורן, כפי מנהגינו היום, עברה תהליך ממושך של דורות, מימי חז"ל ולאורך ימי הגלות.

במסכת תענית (ט"ו, יא) מובא סדר תעניות:

"סדר תעניות כיצד?
מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב לבית דין, וכל אחד ואחד נותן בראשו. הזקן שביניהם אומר דברי כיבושין.
אחינו: לא נאמר באנשי נינוה 'וירא האלוקים את שקם ואת תעניתם, אלא (יונה ג', ו'):
'וירא האלוקים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה.
ובקבלה (בדברי הנביאים) הוא אומר (יואל ב', י"ג): 'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם'."

ובמסכת מגילה (ל', א')

אמר רב הונא: "מצפרא כינופיא" (מבוקר האסיפה עוסקים בענייני תשובה).

ומסביר שם אביי:

"מצפרא דפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא
(מן הבוקר עד חצי היום מעיינים ודנים בענייני העיר).
מפלגיה דיומא לפניא (מחצי היום עד לערב) רבעא דיומא קרא ומפטרי
(רבע היום קוראים בתורה ומפטירים)
ורבעא דיומא בעי רחמי (ורבע יום מבקשים רחמים),
שנאמר: 'ויקראו ספר תורת ד' אלוקיהם
רביעית היום ורביעית היום מתוודים ומשתחווים".

ורש"י מבאר:

"מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין,
אם יש בידם עבירה ויחדלו, כדי שתתקבל התענית".

בתקופת הגאונים מצינו שבישיבות סורא ופומבדיתא נהגו לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, לפי רב עמרם גאון ורב האי גאון ואחרים בתשובותיהם, וכן הביא הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, הלכה ד):

"נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים, ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכיפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושים עד שייאר היום.

נוסח הסליחות
נוסח הסליחות לפי סדר רב עמרם גאון (סימן קי"ז):
פותחים "באשרי יושבי ביתך" עד "תהילת ד' ידבר פי"; אחר כך אומר הש"ץ "קדיש" ומתחיל ואומר: "לך ד' הצדקה"... ועוד כעשרים פסוקים של בקשות ותחנונים המלוקטים מהתנ"ך.
לאחר מכן אומרים "א-ל מלך יושב על כיסא רחמים" ושלוש עשרה המידות, ועוד שלוש פעמים ליקוט פסוקים; ובין קבוצת פסוקים אחת לחברתה אומרים "א-ל מלך", וי"ג המידות, ווידוי, והקטעים "אשמנו מכל עם", "א-ל חנון שמך", "עננו אבינו עננו", "דעני לאברהם בטורא דמוריה עננו", "מכניסי רחמים", "מחי ומסי", "מרן דבשמיא", "מתרצה ברחמים", ונופלים על פניהם, ואומרים "ואנחנו לא נדע מה נעשה".

ואם רצה לומר סליחות ופסוקים יותר ממה שתיקנו חכמים והפזמונים שתיקנו פייטנים, אומר. וכבר הזכרנו לעיל, שעיקר ניתקנו בשעת הגזירות, כשהיה פחד שיישכחו, חס ושלום, ההלכות של החגים ודקדוקי המצוות והכניסו אותם בדרך שבחות והודאות, בחרוזים ובפיוטים, "וזו תחילת עשיית פיוטים בישראל.

אדון הסליחות, בוחן לבבות
(מן הסליחות המפורסמות ביותר בנוסח הספרדים).

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת.
בּוֹחֵן לְבָבוֹת.
גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת.
דּוֹבֵר צְדָקוֹת.
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת.
וָתִיק בְּנֶחָמוֹת.
זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת.
חוֹקֵר כְּלָיוֹת:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:
טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת.
יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת.
כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת.
לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:
מָלֵא זַכִּיּוּת.
נוֹרָא תְהִלּוֹת.
סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת.
עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת:

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:
פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת.
צוֹפֶה עֲתִידוֹת.
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת.
רוֹכֵב עֲרָבוֹת.
שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת.
תְּמִים דֵּעוֹת:
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

אֵל רַחוּם שִׁמְךָ.
אֵל חַנּוּן שִׁמְךָ.
אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם שִׁמְךָ.
מָלֵא רַחֲמִים שִׁמְךָ.
בָּנוּ נִקְרָא שִׁמְךָ.
ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ:

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
סליחות, רבי משה בן עזרא
פתיחה לסליחות, רבי אלחנן בן יצחק
סליחות בנוסח עדות המזרח

טקסט מלא של מחזורים סליחות וסידורים לפי מנהגי עדות ישראל



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן