לדף ראשי




מי כתב את שיר השירים?
שלושה ספרים כתב שלמה המלך, לפי מסורת חז"ל: קהלת, משלי ושיר השירים.
בסדר עולם רבה פרק ט"ו מייחסים את כתיבת שלושת הספרים לזמן זקנתו:

אבל לעת זקנת שלמה סמוך למיתתו שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי, שיר השירים, קהלת.

בפתח מגילתנו נאמר: שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלמה.
במסורת אחרת מובא שאת קהלת כתב שלמה לעת זקנה ולפיכך השתמש בלשון עבר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, את משלי כתב באמצע ימיו, כאיש בוגר, ואילו את שיר השירים כתב בצעירותו. ואכן רוח של אהבת נעורים מנשבת מבין פסוקיה של המגילה.
בברייתא בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א נאמר כי חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; חכמים לא באו לחלוק על פסוק מפורש. ייתכן ורצו לומר: במקורם נאמרו הדברים על ידי שלמה, אך חזקיהו וסיעתו ערכו את הספר והפיצו אותו בישראל.


שיר השירים - קודש קדשים
במסכת אבות דרבי נתן נוסחה א פרק א נאמר על המשנה הוו מתונים בדין
כיצד? מלמד שיהא אדם ממתין בדין. שכל הממתין בדין מיושב בדין, שנאמר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה (משלי כ"ה א). ולא שהעתיקו, אלא שהמתינו.
אבא שאול אומר: לא שהמתינו אלא שפירשו.
בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם. עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם.
במשנה מסכת ידים פרק ג משנה ה שנינו:

כל כתבי הקדש מטמאין את הידיים. שיר השירים וקהלת מטמאין את הידיים.
ר' יהודה אומר: שיר השירים מטמא את הידיים וקהלת מחלוקת.
רבי יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידיים ושיר השירים מחלוקת.
רבי שמעון אומר: קהלת מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה.
אמר רבי שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידיים.
אמר רבי עקיבא: חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים. שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש ושיר השירים - קודש קדשים. ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת.
אמר רבי יוחנן בן יהושע בן חמיו של רבי עקיבא: כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו.

בתוספתא מסכת ידים פרק ב הלכה יד, מבארת המשנה:

ר' שמעון בן מנסיא אומר: שיר השירים מטמא את הידים, מפני שנאמרה ברוח הקדש. קהלת אינה מטמא את הידים, מפני שהיא מחכמתו של שלמה.

שיר השירים היה גנוז, עד שבאו חזקיהו וסיעתו והחזירוהו לספרי הקדש.
המשנה פוסקת אמנם שלא כר' עקיבא, המכנה את המגילה "קדש-קדשים" וקובע שלא הייתה מחלוקת לגבי שיר השירים. פסק המשנה הוא שאכן הייתה מחלוקת בקשר לשיר השירים, אך נמנו והכריעו שהמגילה מטמאת את הידיים, כלומר שייכת לספרי הקדש.

במדרש תנחומא פרשת תצווה סימן ה על הפסוק: ואתה תצווה, מביאים על הפסוק משיר השירים: הנך יפה רעיתי הנך יפה. בהמשך מובאים דבריו של רבי עקיבא שבמשנת ידיים. והמדרש מוסיף:

אמר רבי אליעזר בן עזריה למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא ממנו כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת יפה מנופה ומעולה.
כך כל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים.

שיר השירים - מגילת האהבה בין ה' לעמו

רבי עקיבא אומר:
אין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל.
שכל הכתובים קדש, ושיר השירים - קודש קדשים.

יש הקושרים את דבריו של רבי עקיבא עם הפירושים האלגוריים שניתנו למגילה. לפי פירושים אלה מתוארת בשיר השירים האהבה שבין הקב"ה לעמו.

דימוי הקשר שבין הקב"ה לעמו לאהבת איש לאשה מצוי כבר בדברי הנביאים.
הנביא הושע בפרק ב' אומר:

וְהָיָה בַיּום הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלא תִקְרְאִי לִי עוד בַּעְלִי. וַהֲסִרתִי אֶת שְׁמות הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלא יִזָּכְרוּ עוד בִּשְׁמָם. ... וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעולָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'.

פסוקים אלה נוהגים לומר בעת הנחת התפילין.

גם ישעיה הנביא משתמש בדימוי הזה פעמים רבות. למשל:

כִּי בעֲלַיִךְ עשַׂיִךְ ה' צְבָאות שְׁמו וְגאֲלֵךְ קְדושׁ יִשְׂרָאֵל אֱלהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא: כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה' וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלהָיִךְ.

גם הנביא ירמיה משתמש בדימוי זה. כך למשל:
הָלךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמר כּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה.
על דימויים אלה ודומיהם בססו חכמים את דרשותיהם על מגילת שיר השירים.

במכילתא דרבי ישמעאל פרשת בשלח - מסכתא דשירה:

ר' עקיבא אומר: אדבר בנאותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם, בפני כל אומות העולם. שהרי אומות העולם שואלין את ישראל לומר, מה דודך מדוד שככה השבעתנו? שכך אתם מתים עליו, וכך אתם נהרגין עליו, שנאמר 'על כן עלמות אהבוך אהבוך' - עד מות. וכתיב 'כי עליך הורגנו כל היום' (בתהלים מ"ד כג).
הרי אתם נאים, הרי אתם גבורים, בואו והתערבו עמנו.
וישראל אומרים להם לאומות העולם: מכירין אתם אותו? נאמר לכם מקצת שבחו:
דודי צח ואדום דגול מרבבה.
כיון ששומעין שכך שבחו, אומרים לישראל: נלכה עמכם. שנאמר 'אנה הולך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך'.
וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו, אלא 'דודי לי ואני לו' וגו' . אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שיר השירים ו' ג).
חכמים אומרים: אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו.
משל למלך שהלך בנו למדינת הים, ויצא אחריו ועמד עליו. הלך למדינה אחרת, ויצא אחריו ועמד עליו.
כך ישראל: כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם, שנאמר 'אנכי ארד עמך מצרימה' (בראשית מ"ו ד), עלו - עלת שכינה עמהם, שנאמר 'ואנכי אעלך גם עלה' וגו' (בראשית מ"ו ד). ירדו לים, שכינה עמהם, שנאמר 'ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל' (שמות י"ד יט). יצאו למדבר, שכינה עמהם, שנאמר 'וה' הולך לפניהם יומם' (שמות י"ג כא). עד שאבוא עמו לבית מקדשו. וכן הוא אומר: 'כמעט שעברתי מהם' וגו'.

במדרש תנחומא פרשת תצוה סימן ה דרשו:

ראה מה הקב"ה מקלס לישראל: 'הנך יפה רעיתי הנך יפה', הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשי אבותיך, הנך יפה בבית, והנך יפה בשדה.
בבית במזוזה וכתבתם על מזוזות ביתך (דברים ה'),
בשדה בתרומות ובמעשרות בלקט בשכחה ופאה,
הנך יפה בבית הנך יפה בגג שנאמר (שם /דברים/ כב) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך,
הנך יפה בעולם הזה הנך יפה בעולם הבא, הנך יפה רעיתי.

בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א מובאת דרשתו של רבא:
אני חומה - זו כנסת ישראל, ושדי כמגדלות - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות".
בתלמוד בבלי מסכת תענית דף ד עמוד א מתאר רבי ברכיה מקרים שבהם כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן:

... אמרה לפניו: רבונו של עולם, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך.
אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם, שנאמר: הן על כפים חקתיך.

יש הטוענים דימויים אלה של האהבה שבין כנסת ישראל האוהבת לאהובה הקב"ה, הם ההופכים את הספר לקודש קודשים.

על קריאת שיר השירים בפסח
ישנם מנהגים רבים באשר לקריאת מגילת שיר השירים.
מנהג אשכנז לקוראה בשבת חול המועד פסח לפני קריאת התורה. ואם חל פסח בשבת קוראים אותה בחג. מנהג איטליה ומנהג תימן לקוראה בשביעי של פסח לאחר מנחה ויש הנוהגים לקרוא את שיר השירים בליל הסדר לאחר אמירת ההגדה.

במסכת סופרים פרק י"ד שנו:

בשיר השירים, קורין אותו בלילי שני ימים טובים של גליות האחרונים, חציו בלילה אחד, וחציו בלילה השני.
ברות, במוצאי יום טוב הראשון של עצרת עד חציו, ומשלים במוצאי יום טוב האחרון,
ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם.
ונהגו כן העם, שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג, וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה, מנהג וותיקין, אבל מנהג שאין לו ראייה מן התורה, אינו אלא כטועה בשיקול הדעת.

כוונת הדברים היא כנראה לקריאה בליל שביעי ובליל שמיני של פסח. על פי מסכת סופרים אף נהגו לברך על הקריאה:

ברות, ובשיר השירים, בקהלת, באיכה, ובמגילת אסתר, צריך לברך ולומר על מקרא מגילה, ואף על פי שכתובה בכתובים. והקורא בכתובים צריך לומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש.

מדוע נקשרה המגילה לפסח דווקא? יש שתלו את הדבר בתיאורי סוף החורף ותחילת הקיץ המופיעים במגילה. תיאורי הטבע, החי והצומח, הלבלוב והפריחה מתאימים למועד שבו חל הפסח:

כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לו: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקול הַתּור נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָך רעיתי יפתי וּלְכִי לָךְ.

יש הקושרים זאת עם הפסוק: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. רכבי פרעה מזכירים לנו את יציאת מצרים.

במדרש אחר נדרשת מגילת שיר השירים כתיאור ארבעת הגלויות ובגאולת ישראל מהן. ולפיכך נאה לקוראו בחג הגאולה, חג החירות.

מדרשים רבים קושרים בין פסח לבין פסוקים מן המגילה.
במדרש תנחומא לפרשת תולדות סימן יח נקשרים פסוקים מן המגילה עם יציאת מצרים:

קול דודי דופק - זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות יא ד).
פתחי לי - אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות [וכצוצריות] נכנסין בו.
אחותי - במצרים שנתאחו לי בשתי מצות, בדם פסח ובדם מילה.
רעיתי - נתרעו לו בים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט"ו יח),
יונתי - במרה שנצטויתי לי כיונה במצות, תמתי - שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז). שראשי נמלא טל - [שנאמר] אף שמים נטפו (שופטים ה' ד).

במכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא שנינו:
ר' עקיבא אומר אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו. כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה עצמך פדית.
וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם:
גלו למצרים שכינה עמהם, שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים (ש"א ב' כז),
גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר למענכם שולחתי בבלה (ישעיה מ"ג יד),
גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר ושמתי כסאי בעילם (ירמיה מ"ט לח),
גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס"ג א).
וכשעתידין לחזור, כביכול שכינה חוזרת עמהן, שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך (דברים ל' ג). אינו אומר והשיב אלא ושב, ואומר אתי מלבנון כלה (שיר השירים ד' ח) וכי מלבנון היא באה, והלא ללבנון היא עולה. ומה ת"ל אתי מלבנון כלה, כביכול [אני ואת מלבנון גלינו] - אני ואת ללבנון עולים.

בפסח אנו נוהגים לומר שירות והלל: הלל המצרי (פעם יחידה בשנה שהוא נאמר בלילה) הלל הגדול, שירת הים, שירת דוד ולכל אנו מוסיפים את שיר השירים.

במדרש זוטא לשיר השירים פרשה א לפסוק: שיר השירים אשר לשלמה, נדרש:
עשר שירות הן. שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבאר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא [שנאמר] שירו לה' שיר חדש (ישעיה מ"ב י'), ושיר השירים משובחת מכולם, שכל השירים יש מהם שתחילתו שבח וסופו גנאי, ויש מהם תחילתו גנאי וסופו שבח שיר השירים שבח שבחים".

הנך יפה רעיתי
למעלה משלושים פעמים מופיע התואר יָפֶה או יָפָה במקרא. יותר מ- 15 פעמים מופיע התואר הזה בהתייחסות לאנשים. בעיקר לנשים אך גם לגברים. חלק הארי של השימוש במילה הוא במגילת שיר השירים.

על שרה אמנו מסופר:
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוא מִצְרָיְמָה וַיּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּו הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּו זאת וְהָרְגוּ אתִי וְאתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. וַיְהִי כְּבוא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאד. (בראשית י"ב י-יד).
גם רחל מתוארת כאשה יפה:
וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תּאַר וִיפַת מַרְאֶה.
על יוסף בנה נאמר:
וַיְהִי יוסֵף יְפֵה תאַר וִיפֵה מַרְאֶה. (בראשית ל"ט ו).
דוד המלך מתואר כנער יפה:
כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה. (שמואל א פרק י"ז מב).
על תמר אחות אבשלום נאמר:
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלום בֶּן דָּוִד אָחות יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנון בֶּן דָּוִד.(שמואל ב י"ג א).
ואף על אבשלום עצמו מסופר:
וּכְאַבְשָׁלום לא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאד מִכַּף רַגְלו וְעַד קָדְקֳדו לא הָיָה בו
מוּם. (שמואל ב פרק י"ד כה).
על אבישג השונמית נאמר:
וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאד ... (מלכים א א' ג-ד).
אסתר המלכה מתוארת במגילת אסתר:
וַיְהִי אמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דּדו כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תּאַר וְטובַת מַרְאֶה ...
במגילתנו מופיע התואר פעמים אחדות הן כתיאור לרעיה האהובה והן לתיאורו של הדוד, האוהב. בסיום פרק א אנו קוראים:
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יונִים: הִנְּךָ יָפֶה דודִי אַף נָעִים ...
בפרק ד' מתאר האהוב את רעייתו:
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יונִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ ...
ולאחר תיאורה הוא מסכם:
כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.
בפרק ו' אומר האוהב:
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלות... מִי זאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמו שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלות.
דברי האהוב: רָאוּהָ בָנות וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכות וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּה, מזכירים לנו את המסופר על שרה אמנו:
וַיְהִי כְּבוא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאד. וַיִּרְאוּ אתָהּ שָׂרֵי פַרְעה וַיְהַלֲלוּ אתָהּ אֶל פַּרְעה ... (בראשית י"ב יד-טו)
כפי שהזכרנו, ראו חכמים במגילה משל לאהבה שבין כנסת ישראל לקב"ה. היופי שבו אנו עוסקים הוא יופי פנימי המקרין על היופי החיצוני.

במדרש שיר השירים רבה פרשה א [ט"ו] דרשו:

הנך יפה רעיתי
הנך יפה ,
הנך יפה במצות,
הנך יפה בגמילות חסדים,
הנך יפה במצות עשה,
הנך יפה במצות לא תעשה,
הנך יפה במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות,
הנך יפה במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר,
הנך יפה בכלאים,
הנך יפה בסדין בציצית,
הנך יפה בנטיעה,
הנך יפה בערלה,
הנך יפה בנטע רבעי,
הנך יפה במילה,
הנך יפה בפריעה,
הנך יפה בתפלה,
הנך יפה בקריאת שמע,
הנך יפה במזוזה,
הנך יפה בתפילין,
הנך יפה בסוכה,
הנך יפה בלולב ואתרוג,
הנך יפה בתשובה,
הנך יפה במעשים טובים,
הנך יפה בעולם הזה,
הנך יפה בעולם הבא.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מאמרים על שיר השירים
מדרש רבה לשיר השירים, מהדורת אינטרנט


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן