לדף ראשי



העיקר האחרון מי"ג העקרים שניסח רמב"ם, הוא להאמין שתהיה תחייה למתים, בעת שיעלה רצון לפני הבורא.
תחיית המתים אינה מפורשת במקרא, ורק רמזים לה מצויים:

'ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל' (ש"ב ב' ו');
'יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל' (ישעיה כו" י"מ);
'כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת' (תהלים ט"ו י');
'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין' (דניאל י"ב י-ג).

הצדוקים לא האמינו בתחיית המתים.

רב סעדיה גאון, אמונות ודעות מאמר שביעי

אמר בעל הספר: אבל תחיית המתים אשר הודיענו ה' שתהיה בעולם הבא לגמול, הנה זה ממה שאומתנו מסכמת עליו, ויסוד הסכמתם לפי העניין שנזכר לעיל במאמרים הראשונים.
לפי שהמטרה מכל הנבראים הוא האדם, וסבת רוממותו2 משמעתו לדבר ה', ופריה החיים הנצחיים בעולם הגמול. ולפני כן מה שראה להפריד בין רוחו וגופו עד עת השלמת הנפשות עד שיקבץ את כולם כמו שביארתי. ולא ידוע לנו שום יהודי החולק על אמונה זו, ולא שתקשה על דעתו היאך יחיה ה' את המתים, מפני שכבר נתברר לו שהוא ברא יש מן האין, ולא יתכן שיקשה עליו להחזיר יש מדברים שנתפרדו או נתפרקו3.

רמב"ם, איגרת תחיית המתים

ואומר, שתחיית המתים המפורסמת והנודעת באומתנו המוסכם עליה מכלל כתותנו, אשר רב זיכרה בתפלות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות, עניינה שוב זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה זה. מה שלא נשמע באומה מחלוקת עליו, ואין בו פירוש כלל, ואין מותר להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין חלוף זה....
סוף דבר, בא הספור הנבואי, אם פעם אחת אם פעמים רבות, וזכרוהו חכמי ישראל הקדומים והחדשים פעמים אין להם מספר, והתפרסם באומתנו והסכימו עליו, שנפש האדם תשוב לגוף, וזהו העניין הנרצה בתחיית המתים, ואם לא יזכרהו חכם או מחבר.
...אמנם תחיית המתים הוא אחד מהמופתים, ומבואר מאוד, שענינו מובן ואין שם אלא להאמין בו לבד, כמו שבאתנו ההגדה האמיתית. והוא עניין יוצא חוץ לטבע המציאות, ואין ראיה עליו מצד העיון. ואמנם ינהג מנהג הנפלאות כולם ויקובל אין שם זולת זה.

רבי יוסף אלבו, מאמר העיקרים א,כג

האמונות שראוי להאמינן כל בעל תורת משה, שהן נמשכות לשלושה עיקרים שהנחנו, אף על פי שאינן שורשים אליהם הן שש:...
והחמישית היא אמונת תחיית המתים. וזאת התחייה -
יש מרבותינו שאומרים שאינה אלא לצדיקים גמורים בלבד, ואחר שאינה מדרגת שכר מיועד לכלל האנשים, כי אי אפשר לכל האנשים להיות צדיקים גמורים, יהיה הכופר בה ככופר באחד מן הנסים הגדולים הנעשים לצדיקים הנכנסים תחת היכולת, ויהיה ענף מסתעף מן העיקר הראשון.
ואם התחייה היא כוללת כדעת קצת החכמים, יהיה הכופר בה כופר בחלק מן השכר והעונש המיועד לכלל האנשים או לכלל האומה, ויהיה ענף מסתעף מן העיקר השלישי.
אבל אינה עיקר ולא שורש, לא לתורה אלוהית בכלל ולא לתורת משה בפרט, לפי שכבר יצויר מציאותם זולתה. כי אחר שהמאמין יודה בשכר והעונש בכלל, הן גופי ובעולם הזה, או רוחני בעולם הבא - אין הכופר בה כופר בשורש ולא בעיקר מתורת משה.
ואולם היא אמונה מקובלת באומה - יחויב להאמינה כל בעל תורת משה רבנו, כמו שיתבאר במאמר הרביעי (בפ' כ"ט ול' ול"א) בעזרת השם.

רמח"ל, מאמר העיקרים

ואמנם החיים כלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחית המתים, ואחר כן ישובו ויחיו, אותם הראויים לקום בתחיה.
והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי, יענשו אז כראוי להם. ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול, שידין הבורא ית' את כלם, וישפוט הראויים לישאר לנצחיות והראויים ליאבד. הראויים ליאבד יענשו לפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי, והראויים לישאר ישארו, במדרגה שתגיע להם כפי המשפט, בעולם שיחודש.

בברכה השניה של שמונה עשרה קבעו חז"ל את ברכת 'מחיה המתים', ובברכת השחר 'המחזיר נשמות לפגרים מתים'.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
רמב"ן, שער הגמול, על גן עדן ושכר בעולם הבא


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן