לדף ראשי




שופר - קרן איל להריע בו. היו תוקעים בו להקהיל את העם ולעוררם למלחמה ולהחריד את השונא. בחצוצרות היו תוקעים למקרא העדה ולמסע המחנות, ובמועדים וראש חודש בעת הקורבנות (במדבר י). בשופר השתמשו בתענית לעורר לתשובה (תענית פ"א ו). בשופר החרימו מי שמחייב נדוי ושמתא (מ"ק ט"ז.).
בתקיעת שופר הכריזו שאסרו או התירו דבר (ע"ז מ'.).
בקבורת המת היו תוקעים לאסוף אנשי העיר ללוותו (מ"ק כ"ז, ).
בשופר היו תוקעים כאשר קדשו בית דין את החודש (נדה ל"ה. עי' רש"י).
בערב שבת היו תוקעים שש תקיעות:
בתקיעה ראשונה נמנעו הפועלים בשדה מלעדור ומלחרוש ומלעשות מלאכה בשדות,
בתקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החניות,
בתקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליק המדליק,
ותוקע ומריע ותוקע ושובת.

שופר בימים נוראים
ראש השנה נקרא יום תרועה או זכרון תרועה, משום שהיו תוקעים בו בשופר.
בר"ח אלול תוקעים בכל בוקר תקיעה אחת, מפני שמשה רבינו ע"ה עלה בראש חודש אלול לקבל הלוחות האחרונות, והעבירו שופר שלא יטעו עוד, שנאמר עלה אלוהים בתרועה ה' בקול שופר (מהר"י טירנא מנהג ראש חודש אלול). אין תוקעים בערב ראש השנה, כדי להפסיק בין תקיעות מנהג לתקיעות מהתורה (ט"ז סי' תקפ"א ס"ק ד).

ביום הכיפורים בשנת היובל העבירו קול שופר (ויקרא כ"ה ט), כאות לשחרור העבדים. ונוהגין עכשיו לתקוע אחר נעילה "תקיעה גדולה" לזכר תקיעת יובל בזמן הבית (מחזור ויטרי צד 895).

במשנה אמרו:

שופר של ראש השנה של יעל פשוט (ישר) ופיו מצופה זהב (במקדש) ושתי חצוצרות מן הצדדים, שופר מאריך וחצוצרות מקצר שמצוות היום בשופר. ובתעניות בשל זכרים כפופים ופיהן מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע, שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצוות היום בחצוצרות. שווה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות וכו' (ראש השנה כ"ו:).
א"ר אבהו: למה תוקעים בשופר של איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם לפני. א"ר יצחק למה תוקעים ומריעין כשהן יושבין ותוקעים ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן (ר"ה מ"ז:).
וא"ר לוי מצווה של ר"ה בכפופין, כמה דכייף אינש דעתיה מפי מעלי (שם).

אם לא מצא שופר של איל, יתקע בשל מין אחר שהוא כפוף. ואם אין לו מן המינים כפופים כשר אף מן המינים שקרנותיהם חלולים ופשוטים, ובלבד שיהיה מן חיה או בהמה טהורה. שופר מנוקב שמעכב את התקיעה פסול. וכן אם מצופה זהב במקום הנחת הפה פסול אם נשתנה הקול. אבל אם חרותים עליו ציורים או דברים כשר (או"ח סי' תקפ"ו י"ז הנה).
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות, אם קול שופר שמע יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא (ר"ה כ"ז:).
תוקעים שלושים תקיעות: תקיעה-שברים-תקיעה; תקיעה-תרועה-תקיעה; תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה – שלוש פעמים. וחוזרים על סדר זה שלוש פעמים. לבסוף מוסיפים עוד עשר תקיעות, ובסך הכל 100 תקיעות בראש השנה.

תוקעים ביום שני כמו ביום הראשון. אם חל יום א' בשבת, תוקעים רק ביום השני (שהוא לעולם חול), ונעשה הראשון "זכרון תרועה" והשני "יום תרועה".

תקיעת שופר בשבת
בזמן בית המקדש תקעו בשבת במקדש, אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהיו תוקעים בשבת בכל מקום שיש בו בית דין כמו ביבנה (ראש השנה כ"ט:). התקיעה עצמה מותרת בשבת, כי היא חכמה ואינה מלאכה. רבנן גזרו לאסור, משום שהכל חייבים בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות בשבת. בבית דין חשוב התירו, שנזהרים ולא גזרינן בהו. בזמן הגאונים לא תקעו בשבת, אך בבית דין של ר' יצחק אלפסי תקעו (אבודרהם), ואחריו לא נהגו עוד לתקוע בשבת.

ברכות השופר
תקיעת שופר צריכה כוונת השומע וכוונת המשמיע, לפיכך צריכין כולם לכוין לקיים מצוות עשה של תקיעת שופר. התוקע מברך:

בא"י אמ"ה אקב"ו לשמוע קול שופר.
שהחיינו.

תקיעות וברכות של ראש השנה מעכבות זו את זו, מאי טעמא? אמר רבה: אמר הקב"ה, אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות (שם).
בראשונה היו תוקעים בתפלת שחרית. בגלל גזרת המלכות שלא לתקוע, והיו אורבין להם כל שש שעות, העבירו את התקיעה למוספין (ראש השנה ל"ב:). אע"פ שעברה הגזרה, לא רצו לשנות ממנהג הקדום.

טעמים לתקיעת שופר בראש השנה
כתב רב סעדיה גאון, מה שציווה הבורא יתברך לתקוע שופר בראש השנה יש בזה עשרה עניינים:
א) מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו, וכן עושין המלכים בתחלת מלכותם שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות, להודיע ולהשמיע בכל מקום תחלת מלכותם, וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא ית' ביום זה. וכך אמר דוד בתהילים (צ"ח ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'.

ב) כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ותוקעים בו שופר להכריז עלינו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב, ואם לאו יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים שמזהירין את העולם תחלה בגזרותיהם, וכל העובר אחר ההזהרה אין שומעין לו טענה.

ג) להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות י"מ מ.ז) וקול שופר חזק מאד, ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע.

ד) להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר. שנאמר ביחזקאל (ל"ג) ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה וגו', והוא נזהר את נפשו מלט.

ה) להזכירנו חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, כמו שנאמר בירמיה (ד) כי קול שופר שמעתי תרועת מלחמה. וכשאנו שומעים קול השופר, נבקש מאת ה' על בנין בית המקדש.

ו) להזכירנו עקדת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זיכרוננו לפניו לטובה.

ז) כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר שהוא מרעיד ומחריד, כמו שנאמר בעמוס (ג' ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

ח) להזכיר יום הדין הגדול וליראה ממנו, שנאמר בצפניה (א' י"ד) קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד, יום שופר ותרועה.

ט) להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל, ולהתאוות אליו, שנאמר בו בישעיה (כ"ז י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו'.

י) להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה, שנאמר בישעיה (י"ח נ) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (אבודרהם הל' ר"ה).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
שופר של ראש השנה, הרב יוסף קאפח


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן