לדף ראשי



שלוש עשרה מידות הרחמים - דרכי הגמול במידת הדין ובמידת הרחמים.
י"ג המדות נכללות בפסוקים:

ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה (שמות ל"ד-ו' ז).

והם דרכי ה' שבקש משה הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג, ספרי סי' מ"ט).
י"ג המידות הן בסדר זה:
א) הוי"ה,
ב) הוי"ה,
ג) אל,
ד) רחום,
ה) וחנון,
ו) ארך אפים,
ז) ורב חסד,
ח) ואמת,
ט) נוצר חסד לאלפים,
י) נושא עון,
י"א) ופשע,
י"ב) וחטאה,
י"ג) ונקה
(לקח טוב שם, ר"ת בתוס' ראש השנה י"ז: ד"ה י"ג מדות).

יש מחלקים את המידות בדרך אחרת (רבנו נסים בתוס' שם, שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' י"ט).
אל רחום וחנון מורה על מתנת חנם,
ארך אפים, שמאריך אפו לחוטא ונותן לו ארכה כדי שיתן אל לבו וישוב,
ורב חסד, שמטה כלפי חסד, אם הזכיות שקולות כנגד העוונות מכריע לכף זכות,
ואמת, שלא יחזור ממדה טובה ויקיים הבטחתו.
נוצר חסד לאלפים לדורות הבאים,
נושא עון זדונות,
ופשע - המרד שעושה החוטא להכעיס,
וחטאה - השוגג,
ונקה - שמנקה בייסורים בעלי תשובה למרק עוונם.
ונקה - לשבים
לא ינקה - לשאינם שבים (של"ה דף נ"ט ע"ב).

אמר רבי יוחנן: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין עשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרות ריקם (ראש השנה י"ז:), שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם (רש"י).
לכן קוראים 'ויחל' בתענית צבור, והקהל עונים פסוקי של המידות בקול רם. י"ג מדות אומרים רק בצבור ולא ביחיד (או"ח סי' תקס"ה ה).
אומרים בפתיחת הארון ביו"ט, אך לא כשחל בשבת, לפי שהוא בקשה של רחמים ותחנונים. ואומרים המדות בתפילות ראש השנה ויוה"כ וסליחות לפני ר"ה ועשרת ימי תשובה, המתחילות 'אל מלך יושב' ופזמון "מדת הרחמים" (כלבו סי' י"ח, ושל"ה דף של"נ).


אמירת המידות
הגמרא דרשה את המילה "ויעבור" במשמעות של חזן שעובר לפני התיבה להוציא את הציבור ידי חובה. כלומר ה' הדגים למשה בפועל כיצד יש להתפלל ולבקש רחמים, ה' בעצמו התעטף בטלית כשליח ציבור ואמר - וקרא את י"ג המידות", לאחר ההדגמה, ה' כרת ברית, שאם עם ישראל יעשו כסדר הזה מובטח ש-ה' ימחל להם. מוסיף רש"י על המקום ואומר:

ברית כרותה לשלש עשרה מדות - הללו, שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם - אינן חוזרות ריקם.

לפי הגמרא ורש"י משמע שמספיק שאומרים – מזכירים - בתפילה כסדר הזה, ומובטח לנו שנגאל. די שנתעטף בטלית ונאמר י"ג מידות בדיוק כמו שהדגים ה' למשה - וה' ימחל לנו. הסבר זה נותן לי"ג המידות כוח על טבעי, מאגי: אנו אומרים י"ג מידות וה' מוחל לנו. לאור הסבר זה מובן מדוע בסליחות אנו אומרים שוב ושוב את י"ג המידות.


התנהגות לפי המידות
גישה אחרת לכוחן של המידות נותן ר' אברהם בן יעקב סבע בספר "צרור המור". רבי אברהם, שעבר צרות נוראות הן ברמה האישית והן ברמה של כלל ישראל - גרוש ספרד וגרוש פורטוגל, בניו נחטפו והוטבלו לנצרות, הספרים שחיבר הושמדו - שואל שאלה חריפה: והרי מצאנו במשך הדורות שעם ישראל אמרו י"ג מידות וה' לא מחל, והראיה הגזרות הנוראות שפקדו את עם ישראל בדורו. וכך הוא כותב:

הרי אנו רואים פעמים בעוונותינו שאנו מתעטפים בטלית (ואומרים י"ג מידות) - ואין אנו נענין??
אבל הרצון (של ה') שכל זמן שישראל עושין כסדר הזה שאני עושה: לרחם ולחנן דלים, ולהאריך אפים, ולעשות חסד אלו עם אלו, ולעבור על מידותיהן, אז הן מובטחים שאינן חוזרות ריקם. אבל אם הם (ישראל) אכזריים ועושי רשעה, כל שכן שבהזכרת י"ג מידות הן נתפסין.

תשובתו של ר' אברהם בן יעקב סבע, שלא די לאמר את י"ג מידות, אלא צריך גם להתנהג ולממש את י"ג המידות. על כל אדם להיות בעצמו רחום, חנון, ארך אפיים וכו' ורק אז מובטח ה' ימחל לו.
פירוש זה נותן לדברי הגמרא הסבר רציונאלי.


שני הפירושים הפוכים זה מזה, לא רק בפן הפרשני אלא בעיקר בפן המעשי, בשאלה מה נדרש מהאדם כדי שה' ימחל לו.
לפי רש"י - הדרישה קלה ופשוטה, יש לומר את י"ג המידות - מספיקה אמירה.
לפי צרור המור, הדרישה היא קשה מאוד: כל אדם נדרש להיות בעצמו בעל י"ג המידות: גם רחום, גם חנון, גם ארך אפיים וכו'.

כחו של ציבור באמירת המידות
פרוש נוסף בספר "מאור ושמש", מאת רבי קלונימוס (קלמן הלוי), אפשטין שהיה מגדולי החסידות, חי בקרקא, במאה ה-19. ספרו 'מאור ושמש' הפך לספר יסוד בחסידות פולין. וכך הוא כותב בסוף פרשת ויחי:

[בשם הגאונים] ונראה שמפני כך הלכה פסוקה שאין הי"ג נאמרים רק בציבור כשיש מנין, ולא ביחידות, מפני שאין תלויה באמירה לבדה, רק בהעשיה - אם עושין המידות הנ"ל.
והנה בציבור כשיש מנין, אזי בכל אחד נמצא איזה מדה מי"ג מידות, בזה מדה רחום, בזה מדה חנון, בזה מדה ארך אפים, בזה רב חסד, אזי קורא אני שפיר "כל זמן שבני יעשו כסדר הזה אני מוחל וכו' לאפוקי ביחיד.

לדעת מאור ושמש, הגמרא מדברת בלשון רבים, כל זמן שישראל יעשו לפני כסדר הזה. במניין של עשרה אנשים המתפללים יחד ואומרים כסדר הזה, תמיד ימצא ביניהם אחד שהוא יותר חנון, ואחר שהוא יותר ארך אפיים, ושלישי שהוא יותר רב חסד. אם מצרפים את המידות הטובות של כולם, ביחד הם עושים ומתנהגים בי"ג מידות.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן