לדף ראשי



עיקר המחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא היא אם "דברה התורה בלשון בני אדם".
רבי ישמעאל רואה את לשון התורה כ"לשון בני אדם", ואינו לומד הלכות מייתור הלשון (מלים או אותיות).
רבי עקיבא דורש הלכה מכל ייתור ומכל שינוי בפסוק.
המדרש אומר על רבי עקיבא ש"על כל קוץ וקוץ תולה תילי תילין של הלכות" (מנחות כט:). לדוגמה: "המול ימול יליד ביתך" (בראשית יז:יג); "ובשל מבושל במים" (שמות יב:ט). יש בפסוק כפל לשון. רבי ישמעאל אומר שאין ללמוד מכפל לשון זה, ואילו רבי עקיבא ותלמידיו למדו מכל כפל לשון הלכה.

רבי עקיבא דורש מידות אחרות במקום מידות הכלל והפרט של רבי ישמעאל:
(1) ריבה ומיעט - מיעט מה שאינו דומה לפרט (במקום "כלל ופרט").
(2) מיעט וריבה - ריבה הכול (במקום "פרט וכלל").
(3) ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכול (במקום "כלל ופרט וכלל").

ההבדל שבין שתי דרכי הלימוד הוא בהיקף הדברים אותם לומדים. בשיטת רבי עקיבא לומדים יותר דברים מאשר בשיטת רבי ישמעאל. סיכום ההבדל בדברי רש"י הבאים:

רש"י מסכת סוכה דף נ עמוד ב
ױש שדורשין את התורה ב"כלל ופרט", ויש שדורשין אותה במדת "רבוי ומיעוט".
הדורשה בכלל ופרט משמע ליה: פרט הבא אחר כלל - פירושו של כלל. הלכך, "כלל ופרט" - אין בכלל אלא מה שבפרט, ואפילו דברים הדומין לפרט אין נדונין עמו, לפי שהוא פירושו: מהו כלל הכלול למעלה - זה שאני אומר לך עכשיו, ולא יותר.
וכי אתי כלל שני אחר הפרט - בא להוסיף עליו, ודייך אם תוסיף עליו את הדומים לו, הלכך, אי אתה דן על ידי כלל האחרון אלא דברים הדומין לפרט, שלא נתרבו מתחילה;

והדורשה בריבוי ומיעוט לא משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל, דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט. אלא משום דבכלל קמא נתרבה הכל במשמע, אתי פרטה בתראה למעוטי ממשמעותיה, וכי הדר אתי ריבוי אחריני בהדיה - אהני לרבויי כל מילי, דאלו דברים שהן כעין הפרט - לא איצטריך, דלא אימעיטו להו ממיעוטא.

פירוש: יש שדורשים את התורה ב"כלל ופרט", ויש שדורשים אותה ב"ריבוי ומיעוט".
הדורשה ב"כלל ופרט" לומד שפרט הבא אחרי כלל הוא פירושו של הכלל, ולכן "כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט", ואפילו דברים הדומים לפרט אינם נלמדים ממנו. אם בא כלל נוסף אחר הפרט - "כלל ופרט וכלל", מוסיף הכלל השני דברים הדומים לפרט.
והדורש את התורה ב"ריבוי ומיעוט" אינו סבור שפרט הבא אחר כלל הוא פירושו של הכלל, ולכן הפרט שבא אחר כלל הוא דוגמה לכל הפרטים שהתורה מתכוונת אליהם. (ריבוי ומיעוט, דומה אפוא, ל"כלל ופרט וכלל"). אם אחרי המיעוט בא ריבוי נוסף - "ריבוי ומיעוט וריבוי" - אנו למדים ממנו את הכול.

הבדלים נוספים בין דרך הלימוד של רבי עקיבא לדרך הלימוד של רבי ישמעאל:

רבי ישמעאל דורש את המלה "כל".
רבי עקיבא דורש גם את המלים "את" ו"גם". "את ה' אלהיך תירא" - דרש רבי עקיבא: לרבות תלמידי חכמים. (פסחים כב:).

רבי ישמעאל סובר "אין עונשין מן הדין".
ורבי עקיבא אומר "עונשים מן הדין". 'דין' - לימוד קל וחומר. רבי ישמעאל ורבי עקיבא חלוקים אם אפשר להעניש במקרה של הלכה הנלמדת מקל וחומר.

המחלוקות בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא ביחס לדרכי מדרש ההלכה, בדרך כלל אינן מחלוקות על עצם ההלכה, שהייתה ידועה ומקובלת על שניהם. המחלוקות הן על דרך לימוד ההלכה מן התורה, או על הדרך שמסמיכים את ההלכה לפסוקים.
רבי עקיבא הרחיב את דרכי המדרש של הפסוקים, ובכך יכול היה להסמיך הלכות רבות לפסוקים.
רבי ישמעאל, לעומתו, משלב את ההלכה בפסוק, רק אם הדבר הולם את משמעותו הישירה של הפסוק.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן