לדף ראשי




נאמר 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו - עזוב תעזוב עמו' (שמות כ"ג ה), ופרשו חז"ל: שונאך, אפילו רשע או גוי, משום צער בעלי חיים (ב"מ ל"ב).

אסור לחסום בהמה בשעה שהיא עושה מלאכה בדבר שאוכלת ממנו, שנאמר 'לא תחסום שור בדישו' (סה"מ לרמב"ם ל"ת רי"ט).

יש מחלוקת בין התנאים אם צער בעלי חיים הוא דאורייתא או דרבנן. יש הסוברים שהחובה לפרוק ולטעון בהמת שונאו, היא כדי לכוף את יצרו נגד שונאו (ב"מ ל"ב: ל"ג.); והאיסור לחסום שור בדישו, הוא כדי שלא למנוע ממנו האכילה ולא מחמת צערו.
אנו פוסקים כדברי האומר שצער בעלי חיים דאורייתא (רמב"ם הל' רוצח פי"ג ח', חו"מ סי' רע"ב). חז"ל הורו הלכות נוספות בגלל צער בהמה:

בהמה שנפלה לאמת המים בשבת, עושה לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות. ואם יש לה צער, מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה. אף כי הוא מבטל כלי מהיכנו, אין לחוש לזה, כי האסור הזה הוא מדרבנן, וצער בעי חיים מדאורייתא, ואתי דאורייתא ודחי דרבנן (שבת קכ"ח: או"ח סי' ש"ה י"ט).
מותר לומר לגוי לחלוב בהמה בשבת אם עטיניה מלאים חלב והיא מצטערת, אף על פי שאמירה לגוי הוא שבות (אשרי ב"מ פ"ב סי' כ"ט).

יש האוסרים למרוט נוצות מאווזות חיות, בגלל צער בעלי חיים, ויש חושבים שאין בזה אכזריות וכן מפני שזה לצורך האדם (יו"ד סי' ה' וסי' כ"ג).
פיטום אווזים, עמדת המשפט העברי / מיכאל ויגודה

כל דבר שהוא לרפואה או לצורכי אדם אין בו משום צער בעלי חיים. מסיבה זו ניסויים רפואיים בבעלי חיים, כשהם נעשים במידה ובהיגיון, אינם בכלל צער בעלי חיים.
ניסויים מדעיים בבעלי חיים לאור ההלכה / הרב נ"צ פרידמן

איסור צער בעלי חיים אינו אלא בבעלי חיים גדולים, העושים מלאכה לצורך האדם כבהמות משא, או כלב וחתול שהם בני תרבות. זבובים ופרעושים וחרקים שהם מאוסים, או שיש בהם קצת סכנה וצער לבני אדם, אין בהם משום צער בעלי חיים (עי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' י"ז וסי' ק"י).
איסור צער בעלי חיים חל רק כאשר מענים את החיה, אבל הריגתה אינו כלולה בכלל צער בעלי חיים.
האר"י ז"ל ציווה על תלמידיו שלא להרוג אפילו כינה. התנהגות זו היא מידת חסידות ולא מעיקר ההלכה.
צער בעלי חיים לאור ההלכה / ד"ר אברהם שטיינברג

צער בעלי חיים מטעמים מוסריים

שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - יו"ד סימן י [קטעים קצרים]
...שורש שאלתו: איש אחד אשר זיכהו השם בנחלה רחבה, ויש לו כפרים ויערות אשר ביערות תרמוש כל חיתו יער, אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד, או אם אסור לישראל לעשות דבר זה:
אי משום צער בעלי חיים,
אי משום בל תשחית,
ואי משום שנהגו בו איסור צעב"ח...

כבר האריך מהרא"י בפסקים וכתבים סימן ק"ה שכל דבר שיש בו צורך לאדם אין בו משום צעב"ח. וגם לא שייך צעב"ח אלא לצערו ולהניחו בחיים, אבל להמית בהמות וחיות וכל מיני בעלי חיים אין בו משום צעב"ח..
וא"כ אין בנדון שאלתו משום צעב"ח.
ומשום בל תשחית ודאי ליכא, דהרי נהנה מן העור, וגם אינו עושה דרך השחתה.
והנה עד כה דברנו מצד הדין:
ואמנם מאד אני תמה על גוף הדבר: ולא מצינו איש ציד רק בנמרוד ובעשו, ואין זה דרכי בני אברהם יצחק ויעקב... ואיך ימית איש ישראלי בידים בעלי חיים בלי שום צורך, רק לגמור חמדת זמנו להתעסק בצידה? ... ומי שהוא איש הצריך לזה, ופרנסתו מצידה כזו, בזה לא שייך אכזריות, והרי שוחטים בהמות וחיות ועופות, וממיתים דגים לצורך האדם, ומה לי טהורים שיאכל מבשרם, ומה לי טמאים שיאכל ויפרנס עצמו מדמי עורותיהן, וכל בעלי חיים ניתנו לאדם לכל צרכיו. אבל מי שאין זה לצורך פרנסתו, ואין עיקר כוונתו כלל בשביל פרנסתו - הוא אכזריות. ...
...השומע לי ישכון בטח השקט ושאנן בביתו, ולא יאבד זמנו בדברים כאלה.

ספר חסידים לר' יהודה החסיד
'יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי' - שאם הבהמה חולה לא יטריחה, וכן כשהגיע זמנה לילד לא יטריחנה (שם תרס"ז). ופירש את הפסוק 'רחמי רשעים אכזרי' - רחמים שעושה האכזר עם בהמתו, שנותן לה מידה גדולה של מספוא לאכול, ולמחר מריצה הרים וגבעות, ולפעמים כשאינה יכולה לרוץ כרצונו מכה אותה באכזריות, נמצא שהרחמים שרחם עליה באכילה נהפכו לאכזריות (שם תרס"ט).
אין מידה רעה כמו כפוי טובה, אפילו כנגד הבהמה, שנאמר 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו' - לפי שהכלב עזר שהזאבים לא טרפו הבהמה ביער, הרי כשנשאר לך החלב והעור, לא תהיה כפוי טובה, ותן לו הטרפה (שם תרס"ה).
אם אדם ובהמה צמאים, יתנו לאדם תחלה ואח"כ לבהמה, דכתיב 'ותאמר אליו גם אתה שתה ואח"כ ונם לגמליך אשקה', וכתיב 'והשקית את העדה ואת בעירם'. אבל באכילה - הבהמה קודמת, דכתיב 'ויתן תבן ומספוא לגמלים' ואח"כ 'ויושם לפניו לאכול'; וכתיב 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' – 'ואכלת ושבעת' (שם סי' תקל"א).

הספר "השחיטה וצער בעלי חיים" מאת הרב ד"ר ישראל מאיר לוינגר


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן