לדף ראשי




לכן אסור לשחוט האם ובנה ביום אחד, ומותר לשחוט האב והבן. מלשון "בנו" הבינו מי שכרוך ודבוק תמיד ללכת אחריו, ודרך הוולד להיות דבוק אחר האם. אבל לדעת ר' חנניה מלשון "אותו" משמע שנוהג גם בזכרים (שם ע"ה ע"ב בכורות מ"ה ע"ב).

אם ידוע האב אין שוחטים לכתחילה אותו ואת בנו ביום אחד.

טעם האסור
בעל ספר החנוך נותן טעם למצווה הזאת:

שהאדם יתן אל לבו כי השגחת הקב"ה על כל מיני בעלי חיים בכלל שיתקיימו לעולם, ע"כ לא יבטל מין מהמינים לגמרי כל ימי עולם. ולכן נמנעים מלכלות האילן וענפיו ביחד, לרמז זה.
ועל פי הפשוט, לקבוע בנפשנו מידת החמלה ולהרחיקנו ממידת האכזריות, ולכן אע"פ שהתיר לנו האל מיני בעלי חיים למחייתנו, ציוונו לבל נהרוג אותו ואת בנו ביחד.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן